כותרות העיתונים בישרו על קרב צמוד בבחירות. הפרשנים בירברו עצמם לדעת על סיכוייו של כל אחד מהמועמדים להרכיב ממשלת קואליציה. כולם חיכו לדרמה גדולה ולסגירת הקלפיות בשעה עשר בלילה. האם ראש הממשלה המכהן מהימין ימשיך בתפקידו, או אולי יריבו, איש מפלגת העבודה, יצליח להקדים בפוטו-פיניש ולהביא למהפך שלטוני, כפי שניבאו הסקרים והסוקרים.

כל זה קרה השבוע – לא אצלנו, אלא בבריטניה הגדולה. והתוצאות היו חד-משמעיות: ניצחון מוחץ לראש הממשלה המכהן דייוויד קמרון על יריבו, ראש הלייבור הבריטי אד מיליבנד. ממילא נשאלת השאלה, כיצד זה שתחזיות הסוקרים למיניהם ולסוגיהם המתפרסמות בתקשורת (תוצאות הסקרים הפנימיים ידועות רק למזמינים, כלומר לראשי המפלגות ומנהלי הקמפיין) רחוקות כל-כך מהמציאות? מה מביא לטעויות קשות כאלו?

התירוצים, זה ברור, מוכנים מראש. בבריטניה מוסיפים לתירוץ הרגיל של "חל מהפך ביומיים האחרונים" גם את ההשפעה הדרמטית של לידת נינת מלכת אנגליה, שרלוטה. יחד איתה נולד עיקרון חדש במדע המדינה, "אפקט שרלוטה". חבל שלנשיא ריבלין לא נולדה נכדה ימים לפני הבחירות, כך נמנע מהסוקרים הישראלים תירוץ נוסף להסברת כשלונותיהם שלהם.

מצד שני, הסוקרים הבריטים אינם יכולים להשתמש בהסבר שהוא, לדעתי ומנסיוני, הנכון באשר לטעויות בחיזוי תוצאות הבחירות בישראל. כאן אצלנו יש בעיית דגימה בגלל המבנה המאוד הטרוגני של החברה; ריבוי של תרבויות פוליטיות שבחלקן גורמות להסתרת עמדות או למתן תשובות המנסות לקלוע לדעתו של הסוקר (על-פי ניחוש של הנסקר). בבריטניה, על אף שיטת הבחירות האזוריות ולמרות ההטרוגניות הקיימת גם שם, אני סבור שבעיות הדגימה הן מינוריות.

עיקר הבעיה נעוץ, להערכתי, בשינויים הגדולים בדרכי התקשורת הבינאישית. בעבר הלא כל-כך רחוק, לרוב האזרחים היה טלפון קווי אחד בבית והוא ששימש גם הכלי היחיד לביצוע משאלי דעת קהל. מאז ימי המונופול של בזק עברנו רובנו לשימוש בטלפונים ניידים. רבים משתמשים בקווים ניידים הרשומים על שם המקום שבו הם מועסקים; כמה מהטלפונים הניידים אינם רשומים במאגר מידע מסודר, אחרים הם בבעלות משפחתית, וכאשר מנסים להתקשר לנסקר בעל מאפיינים מסוימים, מגיעים לאחר או אחרת בעלי מאפיינים דמוגרפים שונים לחלוטין. נכון שנעשה ניסיון להתגבר על מכשלה זו באמצעות תשאול אינטרנטי, אבל גם כאן רב הנסתר על הגלוי וקשה לדעת אם המשיב הוא אכן זה שעורכי הסקר התכוונו אליו.

לכן הדרך היחידה לדיוק בסקרים היא חזרה לשיטה הנחשבת פרהיסטורית: תשאול מדלת לדלת, כאשר הסוקר מתייצב אישית לפני הנסקר וממלא שאלון פנים אל פנים. זו שיטה יקרה הרבה יותר, אטית הרבה יותר – אבל גם מדויקת הרבה יותר.

ויש כמובן סיבה נוספת לדרמה שכלי התקשורת מלבים והיא טופחת על פניהם: אנו חיים בעידן הרייטינג והריאליטי. הבסיס לאחוזי הצפייה הגדולים בתוכניות הללו הוא הדרמה, המירוץ הצמוד. אם התחזיות המוקדמות שמדווחים עליהן בכלי התקשורת יראו שזהות המנצח ידועה מראש ומה שהיה הוא שיהיה, מי יגלה עניין בצריכה תקשורתית של סיקור מערכת הבחירות, הריאליטי שבו משתתפים כל אזרחית וכל אזרח?

לקראת הבחירות הבאות יש לזכור שתחזית בחירות היא כמו תחזית מזג האוויר. לפעמים נכונה, ולפעמים הטבע מסרב לשתף פעולה עם החזאים.

יורם דורי הוא יועץ פוליטי