בואו נירגע
כותרות כל עיתוני הבוקר מוקדשות לכינונה של ממשלת ישראל החדשה, שעליה הוכרז אמש בשעת לילה. "ממשלת נתניהו הרביעית" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום" ו"מעריב" כאחד. ב"הארץ", שיכול להרשות לעצמו כותרת ראשית ארוכה ממלים אחדות, מוסיפים פרט חשוב שסייע לסגור את העסקה: "נתניהו הודיע לנשיא שהרכיב ממשלה; שקד תהיה שרת המשפטים". ב"ידיעות אחרונות" מתמקדים בפרט זה, שלפי ההערכות אינו מסב קורת רוח לראש הממשלה ורעייתו. הכותרת בעיתון הנמכר במדינה היא "שרת המשפטים איילת שקד".
שרת המשפטים המיועדת איילת שקד (צילום: נתי שוחט)
שרת המשפטים החדשה מתקבלת בברכה ב"ידיעות אחרונות" ומוצגת באור חיובי. בשער העיתון מודפס תצלום שלה מחזיקה עוגה שקיבלה אמש לרגל יום-הולדתה, ובפנים העיתון מופיע תצלום מחמיא נוסף שלה כשהיא שעונה על ספה ומביטה למצלמה. הכיתוב: "רגע של נחת".
עקיבא נוביק, יובל קרני ורותם אליזרע מדווחים על ההתבטאויות של שקד לאורך השנים בנוגע לכוחו המופרז, לדעתה, של בית-המשפט העליון, אך לא עושים זאת כמתריעים מפני צרה גדולה. אחרי הכל, ל"ידיעות אחרונות" עמדה מערכתית קבועה נגד השפעה גדולה מדי של בית-המשפט על המערכת הפוליטית ("המשפטיזציה השתלטה על כל החלטה שיש לה משמעות ציבורית", כותבת הבוקר כתבת המשפט של העיתון טובה צימוקי). זאת ועוד, במערכת העיתון בוודאי זוכרים כי שקד היתה מחברי-הכנסת שקידמו את "חוק 'ישראל היום'".
בטור פרשנות נלווה כותבת טובה צימוקי כי היועץ המשפטי וינשטיין צפוי להתבקש בקרוב על-ידי ראש הממשלה להאריך את כהונתו. לדבריה, נתניהו חושש ממינוי יועץ משפטי חדש, בתמיכת שרת המשפטים הטרייה, שעשוי לא להיות נוח לו כפי שהיה וינשטיין. אפשר להבין את הטור של צימוקי גם כמביע תקווה ליועץ משפטי לעומתי לנתניהו, שעשוי לגלות גישה אחרת לפרשות שבהן נחשד ראש הממשלה, ובסופו של דבר עשוי לסייע לסילוקו מהבמה הפוליטית.
"מעריב", שגם לו מסורת של לעומתיות למערכת המשפט, מסקר אף הוא בחיוב את מינויה של שקד לשרת המשפטים החדשה. הפרשן הבכיר בן כספית מסביר בכפולה הפותחת של העיתון כי היא "ראויה למלה טובה", על עצם נכונותה לקבל על עצמה את משרד המשפטים, שלדבריו רבים נמנעו ממנו מחשש שיתפרו להם תיק. "אני לא חושב שמדובר באסון כזה גדול", כותב כספית על המינוי. "כן, היא ימנית אידיאולוגית לוהטת, אבל היא לא מטורפת והיא לא מושחתת ויש לה ראש לא רע על הכתפיים והיגיון בריא. מערכת המשפט זקוקה לניעור (כפי שמוכיחה פרשת רונאל פישר), ועל בית-המשפט העליון כחלון יגן. בואו נירגע". יש להניח שב"הארץ" לא ישעו לעצתו.
בומרנג
"ישראל היום" מסמן הבוקר מטרה סביב דמותו של נפתלי בנט. "בנט זכה בהישגים – ואיבד את הליכודניקים" היא כותרת טורו של הכתב הפוליטי מתי טוכפלד. "בבית-היהודי אולי מוחאים להם כפיים על תיק המשפטים", כותב טוכפלד על בנט ושקד, "אולם את אחד הנכסים החשובים אולי איבדו – אהדת הליכודניקים".
אחרי שני "אולי" במשפט אחד, ממשיך טוכפלד ומפרט את הדעות והמחשבות של "הליכודניקים", בלי להבהיר אם הוא מתכוון לכמה חברי מרכז ששוחח עימם, חברי-כנסת שמסרו לו את דעתם, או דווקא לראש הממשלה שהעביר לו את מסריו (ב"הארץ" מדווח יהונתן ליס על מסרים דומים מפי "בכיר בליכוד").
אתמול, כדאי לזכור, הכריזה הכותרת הראשית של "ישראל היום" על "כיפופי ידיים" בין בנט והבית-היהודי לנתניהו והליכוד. הבוקר, לאחר שבנט הכניע את נתניהו, מתברר פתאום שהיה זה רק קרב קצר מועד, שולי ביחס למאבק הגדול יותר בין שני המתמודדים.
נפתלי בנט בליל הבחירות, 17.3.2015 (צילום: תומר נויברג)
"אם לפני חודש תבעו חברי הליכוד, כולל שרים וח"כים, כי הבית-היהודי יהיה שותף מלא לשלטון – ולא העבודה, הרי גישתם התהפכה עכשיו מהקצה לקצה", מודיע טוכפלד. "לבנט, הם אומרים, היתה הזדמנות פז אחרי ההודעה של ליברמן להודיע לנתניהו שהולכים לקואליציית ימין, אמנם צרה אבל חזקה ויציבה. לשדר לויאליות. להבין שזה הרגע שראש הממשלה זקוק לו, ואולי אף לשים פעם אחת ולתמיד את המחלוקות ביניהם מאחוריהם. אבל בנט פיספס את השעה. תאוות התיקים גברה על הכל. אם לנתניהו תהיה הזדמנות להחליף אותו בהרצוג – את הליכודניקים הוא לא יצטרך יותר מדי לשכנע".
כך, במהלך מרשים של פליק-פלאק רטורי, הופך הפרשן של "ישראל היום" את בנט למפסיד הגדול של הצטרפותו לקואליציה בתנאים שדרש. בעיתונים האחרים בוחרים להציג דווקא את ראש הממשלה כמי שיצא כשידו על התחתונה.
פרשנית "ידיעות אחרונות" סימה קדמון מתארת את הסיכומים בין נתניהו לבנט כהפסד מוחץ לנתניהו. "מה שבנט תקע בעינו של נתניהו לא היה אצבע. זה היה מסמר", היא כותבת. "עוד שנים ידובר במה שהתרחש כאן במשך שישה שבועות, ואיך ניצחון מוחץ בבחירות הפך לפארסה שכמותה לא נראתה". הליד בטור של קדמון מוקדש לרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו: "מי לא היה רוצה להיות זבוב על הקיר (הסדוק) בבית שברחוב בלפור, כשבני הזוג נתניהו מבינים שאותה השפלה שהם העבירו את בנט ושקד חוזרת אליהם כבומרנג".
פרשן "הארץ" יוסי ורטר מציג תמונת מציאות דומה. "ממשלת נתניהו הרביעית, שתוצג בשבוע הבא בכנסת, הוקמה בדם, יזע ודמעות – כל השלושה, בסופו של דבר, של נתניהו והליכוד", הוא כותב הבוקר בעיתון.
ב"מעריב" מגיע כספית למסקנות זהות: "נתניהו היה מעדיף בתפקיד שר המשפטים את רביב דרוקר על פני הגברת שקד", הוא מעריך. "[...] בנימין נתניהו נכנס למו"מ הקואליציוני כמנצח גדול ויוצא ממנו כמפסיד קטן. אין שגיאה שלא נעשתה, אין מהמורה שלא נוסתה. נתניהו השתכר מתוצאות בחירות, שבאו בניגוד לכל הציפיות, ושכח שיש גם 'יום שאחרי'. הוא מכר כמעט את כל נכסיו, בזיל הזול, ויוצא לדרך עם ממשלה רעועה, מסוכסכת, מפולגת, שנשענת על רוב מינימלי ויכולתה לשרוד משברים ולהעביר רפורמות שואפת לאפס".
טוכפלד, פרשן "ישראל היום", מודה כי קואליציה בת 61 חברים אינה יציבה במיוחד, אבל טוען כי זו "קואליציה הומוגנית שלא תלך להרפתקאות מדיניות מסוכנות ושכל חבריה יצטרכו – על אף חילוקי הדעות – לשמור אחד על גבו של האחר, כי מספיק אחד שיקדח חור בתאו בספינה כדי להטביע אותו ואת כל השאר". חיים שיין, פרשן "ישראל היום" לענייני ציונות ופתוס, מעז להביע בטורו תקווה גדולה עוד יותר.
שיירים לא אטרקטיביים
הסוגיה הפוליטית השלישית שתופסת הבוקר את מרכז תשומת הלב בכל העיתונים, למעט "ישראל היום", נוגעת לתיקים שיקבלו חברי-הכנסת הבולטים מסיעת הליכוד.
"נשארו פירורים", נכתב מעל ידיעה מאת יובל קרני המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות". כותרת הגג מבשרת על "תסיסה בליכוד". לפי קרני, התסיסה בליכוד נובעת מהחלטת נתניהו לחלק תיקים בכירים לשותפות הקואליציוניות וכן משום שהחליט להחזיק בידיו את תיק החוץ. "למי בדיוק שומר נתניהו את תיק החוץ", מצוטט בידיעה גורם לא מזוהה מטעם הליכוד, "להרצוג?" (בינתיים, בראיון בקול-ישראל, ענה לשאלה יועצו של נתניהו, ניר חפץ, בכן מפורש). לפי קרני, "אף אחד משרדי הליכוד לא יקבל שדרוג. להפך, חלקם יצטרכו להסתפק בחלקי תיקים (כמו הפנים המקוצץ)".
חברי-הכנסת גלעד ארדן ומירי רגב, 8.12.14 (צילום: מרים אלסטר)
"ולמי לא נשארו תיקים? לליכוד", לשון הכותרת הנדפסת בראש הכפולה השנייה של "מעריב". דנה סומברג מדווחת על מצוקת התיקים במפלגת השלטון, ובן כספית מוסיף בטורו: "ועוד לא דיברנו על התסכול בליכוד. במפלגת השלטון היו אתמול כאלה שהתבדחו והודו לאל הטוב על כי נתניהו לא מנהל מו"מ עם הפלסטינים. עם יכולת כזו במו"מ, אמרו האומרים, כל מה שהפלסטינים צריכים לעשות זה לבקש את אותו צוות מו"מ (יואב הורביץ ועו"ד דוד שמרון), ולקבל את ירושלים".
"בכירים במפלגה מאוכזבים ומתוסכלים מכך שנתניהו לא שמר להם תיקים אטרקטיביים", מצטט ב"הארץ" יהונתן ליס גורמים אלמוניים בליכוד. יוסי ורטר כותב בטורו כי "חברי הליכוד הוותיקים, הנאמנים, שגבם מצולק מחוויות ביבי-שרה, ייאלצו להסתפק בשיירים לא אטרקטיביים בעליל. בהם גם אלה בעלי ההשכלה המשפטית, שהיו להם יומרות ושאיפות לכהן בתיקי החינוך והמשפטים ונותרו עם מלוא תאוותם בידם, ומרירות בלבם. שעתם תגיע ביום ראשון, היכונו למחזות קשים".
ב"ישראל היום" נוקטים לשון המעטה. "דריכות בליכוד: ביום א' יחולקו 12 תיקים", נכתב בכותרת ידיעה קצרה מאת מתי טוכפלד, שאינה כוללת ולו מלת ביקורת אחת על מסירת מרבית התיקים הבכירים למפלגות הקטנות שהצטרפו לקואליציה.
אגב
ארי שביט חושב שישראל זקוקה למרכז שפוי, ראוי וחזק – כאוויר לנשימה.
שלטון החוק
פרשת רונאל פישר ממשיכה לספק כותרות, ואחרי שאתמול דיווחו העיתונים על מעצרו של מו"ל "מעריב" לשעבר עופר נמרודי, היום מדווח כי גם פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר ושותפה במשרדו של פישר בהווה, רות דוד, נעצרה בחשד למעורבות בפרשה.
"מדובר בפרקליטות החשובה והחזקה ביותר במשרד המשפטים", מציין יורם ירקוני ב"ידיעות אחרונות", "ובמסגרת תפקידה חרצה דוד גורלות של אישים רמי דרג ושל עבריינים מהשורה". לידיעה של ירקוני נלווים תצלומיהם של שלושה מורשעים מפורסמים שבהם טיפלה דוד (אברהם הירשזון, חיים רמון וזאב רוזנשטיין), שני הראשונים נחשבים ב"ידיעות אחרונות" לחביבי המערכת.
רונאל פישר בבית-משפט השלום בירושלים, בדיון על הארכת מעצרו. 7.7.14 (צילום: יונתן זינדל)
טובה צימוקי מדווחת בידיעה נפרדת כי נציבת התלונות נגד פרקליטים, השופטת בדימוס הילה גרסטל, ביקשה כבר לפני חצי שנה לקבל לידיה את תיקי החקירה שבהם ייצג עו"ד רונאל פישר נאשמים ופרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר דוד קיבלה בהם את ההחלטות. לפי הדיווח, הפרקליטות לא העבירה את התיקים לגרסטל בשל שביתת הפרקליטים ומנעה את חקירת החשדות בחודשים האחרונים. צימוקי מזכירה כי הפרקליטים שבתו בשל התנגדותם להקמת הנציבות, שנועדה לבקר אותם, ומוסיפה כי אתמול החליט פרקליט מחוז תל-אביב שלמה למברגר להעביר את החומר לגרסטל ללא דיחוי.
"תארו לעצמכם מה עובר במוחו של [יצחק] אברג'ל", כותב אמיר זוהר ב"מעריב" על העבריין העצור וחשוד בין היתר בפרשה שבה מעורב גם רונאל פישר. "מזפזפ לו בין הערוצים הוא רואה את פרקליטת מחוז תל-אביב, זו שנטלה חלק במצוד אחריו עם רשויות החקירה של ארה"ב, מובלת לאולם המעצרים עם בקבוק המים המסורתי ביד. תרשו לי להמשיך ולתאר את הסיטואציה: אברג'ל אוחז בידיו את טיוטת כתב האישום, צוחק לעצמו במרירות (והוא מרבה לצחוק) ומציב את שמה בראש כתב האישום, אפילו מעל שמו".
רות דוד, פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר, מגיעה להארכת מעצרה, 6.5.15 (צילום: יונתן זינדל)
"במערכת אכיפת החוק מתנהל ויכוח לגיטימי ולא קל להכרעה", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) מוכנה להחתים את הקצין שסרח (הוא 'תפור' כהוגן) ערן מלכה כעד מדינה, אשר ינפק מידע מרשיע יותר על פרקליטת המחוז בדימוס רות דוד, ובעיקר על שלושה ממפקדיו. אך פרקליט המדינה שי ניצן ער לביקורת החריפה של שופטי בג"ץ על פגמים בעסקת הטיעון שנעשתה עם יאשיהו פינטו, ומבקש להגיש כתב אישום נגד מלכה בטרם יתדיין עימו".
לדברי מרגלית, "ברור כי הצלחת המלחמה בשחיתות מחייבת ענישה תקיפה, חריפה וגם בלי הסחבת שמאפיינת את הדיונים האחרונים בבית-המשפט העליון".
כותרת טורו של מרגלית היא "לבלום את סרטן השחיתות המתפשט". ב"דה-מרקר" מביעים עמדה פסימית יותר. כותרת טור נרחב מאת אבי בר-אלי המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון היא "ישראל הפסידה בקרב על שלטון החוק".
"דבר קיומן של חפרפרות בשורות יחידות העילית של המשטרה – אינו חדש", כותב בר-אלי. "בשנים האחרונות פוטרו כמה וכמה שוטרים ביאחב"ל בחשד כי העבירו מידע לנחקרים. גם ב-1999 נחקרו קצינים ביאחב"ל בחשד שהדליפו מידע למו"ל 'מעריב' דאז, עופר נמרודי, בפרשת האזנות הסתר בעולם העיתונות. והנה, לפי החשד, אותו נמרודי פעל גם כעת באותה שיטה בדיוק – ונעצר שלשום בחשד ששילם שוחד תמורת הדלפת מידע פנימי על חקירות שמתנהלות נגדו.
"מה השתנה במשטרת ישראל ב-16 השנים האחרונות? האם הוקשחו הליכי הגיוס ליחידות הרגישות? האם לאחר כל חשיפת חפרפרת בוצע תחקיר מעמיק על ליקויי הגיוס ומבדקי ההתאמה? האם הונהגה חובת פוליגרף והוחמר המידור? למעשה, מה שהשתנה משנות ה-90 הוא שבמקום לחפש את הקידום בחיק העיתונות – התחילה הקצונה הבכירה במשטרה לפזול למרכז הליכוד או לפקוד חצרות רבנים".
בהמשך המאמר טוען בר-אלי כי "כדי ללמד על אחריותה של ממשלה לקריסת שלטון החוק, צריך לחזור דווקא לידיעה צנועה יותר, שכמעט חמקה בימים האחרונים מהרדאר הציבורי. מדובר בסעיף נשכח בהסכם הקואליציוני שעליו חתמו סיעות הליכוד וכולנו, שכונה מעל דפים אלה 'חוק הג'ובים'. לפי סעיף זה, הממשלה תבחן את הגדלת משרות האמון במשרדיה – כלומר את הגדלת מצבת הבכירים שימנו השרים במשרדיהם, שלא על דרך מכרז. במלים אחרות, השרים יוכלו להחליף את הצמרת המקצועית של משרדיהם במינויים פוליטיים טהורים – ועוד בחסות חוק. כיצד קשור סעיף זה לענייננו?
"הנהגת מפעל מינויים פוליטיים היא עבירה פלילית. נבחרי הציבור מוזהרים שלא להקצות משרות ציבוריות למקורבים – וכפופים לסדרת נהלים וכללים שנועדו להבטיח, ככל הניתן, שוויון הזדמנויות וטוהר מידות. אבל ממשלה שלא מוצאת עוד לגיטימיות בשלטון החוק, שרואה בצדק חברתי סיכון בהנחת כבלים שרירותיים, ושמסרסרת בעתיד ילדיה לצורך שריון מנעמי השלטון – לא רואה ערך בשמירה על טוהר המידות, ומשדרת זאת כלפי מטה".
ידיעות בלעדיות
א. רק ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה (יניב קובוביץ) שלפיה מפקד מחוז ש"י לשעבר נשמע בהקלטה שפירסם אתמול עו"ד ברק כהן כשהוא מזלזל במפכ"ל יוחנן דנינו. "הוא לא מסוגל להזיז אבן ממקום למקום", אמר עליו הניצב. "הוא בובה, השר מנהל היום את המשטרה, הוא קובע מי השחקנים, איפה המגרש, מה התוצאה, הכל".
ב. רק ב"הארץ" מדווח הבוקר (שירלי סיידלר וג'קי חורי) על הפגנת מחאה מתוכננת על רקע החלטת בית-המשפט העליון לפנות את תושבי הכפר הלא-מוכר אום-אלחירן.
ג. רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר ידיעה (איתמר אייכנר) על הספר יניב וזנה, שאחראי לשינוי הגוון בשערו של השר יובל שטייניץ.
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי רשות השידור עוצרת רכש של הפקות מקור בכ-100 מיליון שקל בשל אי-ודאות באשר להמשך קיומה.