"העין השביעית" עוסק זה שנים ארוכות בתחביב של העיתונות המודפסת (וגם המשודרת) לדרג. התחביב הזה הגיע לשיאו עם הרשימות השנתיות של העיתונים הכלכליים המדרגים את מאה המשפיעים, העשירים, החשובים, הצעירים ושאר אובייקטים. מעבר למסר האידיאולוגי של הרשימות האלו, שלפיו החיים הם סולם אחד גדול שבו יש מי שעולה ומי שיורד ושעלינו לראות את עצמנו כמי שצריכים להיאבק בתוך זירה אינסופית של משיכות כלפי מטה ומעלה, רשימות הדירוג בעייתיות גם כיוון שהן, איך לומר, צפויות מראש ומשעממות להחריד.
כאשר "רשימות המאה" למיניהן נכנסו לחיינו לפני כמה שנים, היה אפשר להצדיק אותן בטענה שיש בהן משהו מרגש: מי ייכנס לרשימה ומי ייצא ממנה, מי יכבוש את המקום הראשון ומי יידחק למקום הלפני אחרון. זה היה קרב על יוקרה, מוניטין וחשיפה. ואולם ככל שחולפות השנים, הופכות הרשימות לעניין בנאלי ומפוהק.
(צילום: yui.kubo, רשיון cc)
הדוגמה האחרונה לכך היא רשימת "100 המשפיעים בתקשורת" של העיתון "גלובס" שפורסמה לאחרונה. אבל רגע, עוד לפני שעיינתם בה, לפני שהצצתם בה (מיד ניתן לכם קישור), האם נוכל לייצר רשימה שכזו בעצמנו, אנחנו שלא עובדים ב"גלובס", שלא ביצענו תחקיר מעמיק שנמשך חודשים ארוכים, שכלל ראיונות עם בכירי המשק וסקר של מכוני סקרים? בואו ננסה.
שר התקשורת, הוא משפיע בתקשורת? כן, צריך להכניס אותו. מנכ"ל חדשות ערוץ 2 ומנכ"ל חדשות ערוץ 10 – הם בהחלט משפיעים. מנכ"ל רשת, מנכ"ל קשת, צריכים להיות שם. עורכי העיתונים המודפסים הגדולים? בעלי העיתונים הראשיים? עורך ynet, הטאלנטים המרכזיים בכל ערוץ (יאיר לפיד, אברי גלעד, ארז טל, רפי גינת, לונדון וקירשנבאום, קרן נויבך), מגישי החדשות (מיקי חיימוביץ', יעקב אילון, יונית לוי, גיא זוהר), הפרשנים המרכזיים בערוצי התקשורת השונים (נחום ברנע, סבר פלוצקר, כרמלה מנשה, רביב דרוקר, עפר שלח), כמה יחצנים (רני רהב, אייל ארד), כמה פרסומאים, מנכ"ל הוט, מנכ"ל יס, מישהו מהרשות השנייה, מישהו מהתקשורת הערבית, מישהו מהתקשורת החרדית, מישהו מהתקשורת הרוסית. נוסף לכך כמה תופעות, נניח "הטוקבקיסטים" או "משתתפי הריאליטי" או "החיזבאללה" או כל מיני התחכמויות שמנסות להסתיר את העובדה שבעצם זו רשימה שכותבת את עצמה מראש כמעט ללא שום שיקול דעת.
בעצם יש שיקול דעת.
ברשימת 100 המשפיעים על התקשורת בישראל לשנת 2008 הגיע אבי ניר, מנכ"ל קשת, למקום השלישי(!). נכתב עליו אז: "ניר כבר מזמן הרוויח את מעמדו כאיש טלוויזיה מוכשר בעל חושים מחודדים והימורים נכונים על הדברים 'הבאים'. אבי ניר הוא למעשה הטלוויזיה הישראלית". לעומת זאת ברשימת 100 המשפיעים בתקשורת לשנת 2010 נקבע כי אבי ניר, מנכ"ל קשת, הגיע למקום השני(!). נכתב עליו: "השפעותיו של אבי ניר יצאו מזמן את גבולות מסך הטלוויזיה המסחרית. זפזופ אל ערוצים אחרים יפגיש את הצופה עם המוצרים האחרים שמיוצרים במפעל של ניר ברמת-החי"ל, והוא ירגיש את טעמו של המרכיב הסודי שנבזק שם בפס הייצור". אפשר להרגיש את ההבדל המשמעותי בין המקום השני לשלישי.
כעת, ואני מקווה שאתם מרוכזים, שימו לב למהפך. בשנת 2008 נקבע כי מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, הגיע למקום השני ברשימה. נכתב עליו: "הוא אינו נוקט עמדה רשמית, כמו שאינו מביע דעה בשום נושא ועניין כמעט, אבל מאחורי הקלעים הוא תומך בשימור המצב הקיים". לעומת זאת, שנתיים אחר-כך, הידרדר מוזס למקום השלישי(!) ברשימה ונכתב עליו: "נוני מוזס הוא 'ידיעות אחרונות' לבדו. איש לא משלב ידיו עימו בהחלטות שהוא מקבל, אותן החלטות אשר יטו את הזרם בו שוחה שוק התקשורת הישראלי". איזו דרמה.
דרמה מהסוג הזה תלווה את כל מי שיבחן את שתי הרשימות. רני רהב הידרדר מהמקום ה-10 בשנת 2008 למקום ה-20 בשנת 2010; אבי וייס, מנכ"ל חברת-החדשות של ערוץ 2, זינק מהמקום ה-24 אל המקום החמישי; אילנה דיין התקדמה מהמקום ה-45 אל המקום ה-39; נחום ברנע הידרדר מהמקום ה-31 אל המקום ה-36; גיא פינס זינק מהמקום ה-78 אל המקום ה-37, כמו דובר צה"ל אבי בניהו, שכובש את פסגת המקום ה-83 לאחר שלפני שנתיים היה רק, אני מדגיש רק, במקום ה-94. לבסוף, ליאת בר-און, שהשתתפה בעונה הראשונה של "מחוברות" וניצבה במקום ה-91 בשנת 2008, הודחה לחלוטין מהרשימה של שנת 2010. אני בטוח שבר-און המומה ומאוכזבת. גם אנחנו.
דרמת הפלסטיק הזו מטופשת מסיבה מרכזית: אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים ושוק התקשורת שלה קטן עד מיניאטורי. מי שחושב שכל שנה, ואפילו כל שנתיים, אפשר לייצר רשימה שכזו בלי שתחזור על עצמה, לא מכיר את טיבה של הברנז'ה: היא קטנה, הדוקה, אין בה תזוזות משמעותיות וניתן לסמן בתוכה, בעיניים עצומות, את מוקדי הכוח.
השינויים, אם יש כאלה, הם בשוליים, והם לא מעניינים אף אחד למעט החברים ובני המשפחה של האנשים שנכנסו לרשימה. ההגנבה של "גלובס" השנה היא שמארק צוקרברג ממוקם במקום הראשון, חתרנות מדהימה בהתחשב בעובדה שלפני כשבועיים בחר בו "טיים מגזין" לאיש השנה.
ובכל זאת, אחרי שהשוויתי בין שתי הרשימות של "גלובס" מצאתי הבדל אחד, עמוק, משמעותי ועקרוני ביניהן, הבדל שרק בגינו היה הכול כדאי: לרשימה של שנת 2008 קראו "100 החזקים והמשפיעים על התקשורת", ואילו לרשימה של שנת 2010 קראו "100 המשפיעים בתקשורת".