עתידה של מדינת ישראל

ההסכמים הקואליציוניים הראשונים, שנחתמו אתמול עם כולנו ויהדות-התורה, תופסים את שערי העיתונים והכותרות הראשיות.

ב"ידיעות אחרונות" מדגישה הכותרת הראשית הישג ליו"ר כולנו: "כחלון יקבל זכות וטו". מכותרת המשנה עולה כי ההסכם הקואליציוני שנחתם עם כולנו יאפשר לכחלון למנוע חקיקה נגד בית-המשפט העליון ואת חוק הלאום. יובל קרני מדווח כי כחלון קיבל למעשה את כל מבוקשו במשא-ומתן, למעט ראשות ועדת הכספים.

"ידיעות אחרונות", כפולה פותחת, 30.4.2015

"ידיעות אחרונות", כפולה פותחת, 30.4.2015

קריאת סיקורם של שני ההסכמים הקואליציוניים הראשונים בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מלמדת כי הוא אינו ביקורתי כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. אפילו ההפך הוא הנכון. הכותרת הנפרשת לרוחב הכפולה היא "התחלה של ממשלה", והתצלומים מציגים את נתניהו מחייך בלחיצת ידיים עם ראשי הסיעות שהצטרפו לקואליציה. הסיקור מדגיש את התקווה וההבטחות, כאשר הביקורת ("בכירים בליכוד זועמים") מוצנעת יחסית ומוזכרת בסיום כותרת המשנה (יובל קרני ועקיבא נוביק). נראה כי בקבוצת "ידיעות אחרונות" מנסים לרכך את זעמו של נתניהו על הקמפיין הנגטיבי שהובילו עד לפרסום תוצאות הבחירות, בולעים רוק, חושקים שיניים, מוותרים קצת על הכבוד העצמי וקצת על האינטרסים הזרים ומושיטים יד לשלום.

הסיקור בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מזכיר מאוד את הסיקור בכפולה הפותחת של "ישראל היום", תיאום נדיר כשמדובר בנושא פוליטי המערב ישירות את ראש הממשלה נתניהו. בכל זאת, בחנופה לנתניהו אין מתחרים ל"ישראל היום". גם דיווח מוצנע על הביקורת של בכירים בליכוד כלפי ראש הממשלה אין בכפולה הפותחת של "ישראל היום". במקום זאת נדפסת בכפולה השנייה ידיעה תחת הכותרת "התלונות כי נתניהו לא השאיר מספיק תיקים לליכוד – קשקוש".

"ישראל היום", כפולה פותחת, 30.4.2015

"ישראל היום", כפולה פותחת, 30.4.2015

ב"מעריב" מדגישה הכותרת הראשית בעלת הטון הביקורתי כי "ההסכמים יאפשרו לנתניהו למנות שרים ללא הגבלה". בן כספית מגדיר את ההסכם עם הסיעה החרדית "מסמך כניעה". כדוגמה ל"מופקרות" מציין כספית כי בעוד שהמדינה מתנהלת בלי תקציב חדש, אלא על סמך התקציב הקודם, החרדים מוחרגים. "הם יקבלו את הקצבאות וההקצבות שלהם מחדש, רטרואקטיבית, מתחילת 2015", הוא כותב. "צה"ל מסתפק ב-1:12, נאלץ להתאים אימונים, הצטיידות, התעצמות, לתקציב השנה הקודמת ולחיות בתוך הסד הזה. החרדים? לא ולא".

זהו גם החלק מהרשימה של כספית שמודגש בליד: "צה"ל נאלץ להסתפק בצילום מצב של התקציב הקודם. החרדים לא. הם סבלו מספיק. אותם מפצים רטרואקטיבית". לגבי קביעתו זו של כספית, מוטי בסוק מדווח ב"דה-מרקר" כי בחודש הקודם אישרה ועדת החריגים במשרד האוצר תוספת של 3.4 מיליארד שקל לתקציב הביטחון לשנה הנוכחית.

ח"כ אליעזר מוזס קורא עיתון בכנסת, יולי 2013 (צילום: פלאש 90)

ח"כ אליעזר מוזס קורא עיתון בכנסת, יולי 2013 (צילום: פלאש 90)

טור פרשנות נוסף בכפולה הפותחת של "מעריב", מאת יהודה שרוני, ביקורתי גם הוא כלפי ההסכם עם יהדות-התורה. "מאיפה יגיע הכסף למימון הסחטנות התקציבית של המפלגות החרדיות והאחרות", הוא תוהה, ומעריך כי נגידת בנק ישראל תבקר פומבית את התקציב המתגבש. בעוד שכספית מתלונן על "המיליארדים המופקרים" שהחרדים סחטו מראש הממשלה, ושרוני כותב בפתח מאמרו כי "יהדות-התורה מתנפלת על השלל לאחר דיאטת נוזלים שנכפתה עליה בשנתיים האחרונות", קשה למצוא במאמריהם נתונים על עלויות הדרישות התקציביות של כחלון (שרוני מציין סעיף אחד בשולי מאמרו).

ב"דה-מרקר" ניתן למצוא, זו לצד זו, הערכות בנוגע לעלות ההסכמים עם כולנו ויהדות-התורה. הדרישות התקציביות של כולנו, מדווח צבי זרחיה, יעלו כשני מיליארד שקל לפחות, כולל הקצאת כ-1.3 מיליארד שקל בשנה לטובת חיילים בשירות חובה. עלות ההסכמים עם יהדות-התורה נאמדת ב-4 מיליארד שקל, כולל הגדלת קצבאות הילדים ב-2.6 מיליארד שקל.

רוני לינדר-גנץ מסבירה בטור פרשנות נלווה מדוע הדרישה להחזר רטרואקטיבי של קצבאות הילדים כמענק חד-פעמי "מוגזמת ואפילו מזיקה". לדבריה, "השימושים האחרים שניתן היה לעשות בכסף הזה הם חשובים לאין שיעור יותר ממתן מענק חד-פעמי למשפחות עם ילדים". עמיתתה לעיתון, מירב ארלוזורוב, מספקת ביקורת חריפה ומקיפה יותר על ההסכם שחתם נתניהו עם יהדות-התורה ועל זה שהוא צפוי לחתום עם ש"ס. "בעיניים פקוחות הוא [נתניהו] מוכר את עתידה של מדינת ישראל על מזבח הקמת ממשלה נוספת שלו – רביעית במספר – בכל מחיר", כותבת ארלוזורוב.

"זכותם של נציגי הציבור החרדי להיטיב עם בוחריהם, הם אינם שונים מנבחרים אחרים", טוען מנגד חיים שיין בכפולה הפותחת של "ישראל היום". כרגיל, המאמר של שיין מומלץ לקריאה על הבוקר, במקום כוס קפה, כדי להתעורר ולהיזכר באיזה עולם אנו חיים. באותו המאמר שבו שיין מטיף לזכות החרדים לדאוג לאינטרסים של עצמם הוא מצליח גם לכתוב על הומוסקסואלים בלי לנקוב בשם המפורש ("בעלי נטיות כאלה ואחרות") וגם להשוות בין היחס של "השמאל" בישראל לציבור החרדי לבין שואת יהודי אירופה, או אולי פרעות חמלניצקי ("בסרט האימה הזה היינו פעמים רבות בהיסטוריה היהודית").

עוד כותרת ראשית

הכותרת הראשית ב"הארץ" מציגה הישג של השותף החדש-ישן של נתניהו, לצד ויתור: "כחלון סיכל את חוק הלאום והסכים להידוק השליטה בתקשורת".

כל עמ' 3 ב"הארץ" מוקדש הבוקר לרצונו של בנימין נתניהו לשלוט בתקשורת הישראלית ולתוכניותיו ביחס לכלי התקשורת המרכזיים בישראל (העדר דיווח על כך היום ב"ידיעות אחרונות" הוא עדות נוספת לשינוי שעבר עיתון זה מאז ימי טרום הבחירות).

אמיר טייג ויהונתן ליס משרטטים את תמונת המצב בשוק התקשורת הישראלי, על רקע הסעיף שהכניס נתניהו להסכמים הקואליציוניים, המאפשר לו שליטה מוחלטת בשוק. באתר "כיכר השבת" הציגו העתק של ההסכם עם יהדות-התורה. הסעיף האחרון, 88 במספר, קורא:

הממשלה תנהיג רפורמות מקיפות בשוק התקשורת. סיעת הליכוד, סיעת יהדות-התורה ויתר הסיעות המצטרפות לקואליציה מתחייבות לתמוך ברפורמות הללו. כמו כן, סיעות הקואליציה וחבריהן לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישור שר התקשורת. סיעות הקואליציה וחבריהן יתנגדו לכל יוזמה ו/או הצעה בתחום התקשורת ששר התקשורת יתנגד לה".

"במערכת הפוליטית ציינו כי הסעיף צפוי להקנות לנתניהו שליטה בגורלם של לא מעט גופי תקשורת", כותבים טייג וליס. "כך, מלבד בלימת החקיקה להגבלת 'ישראל היום', הוא יוכל להכריע בעתידם של ערוצים 2 ו-10 וגלי-צה"ל ולקבוע מי יעמדו בראש רשות השידור החדשה. מקור שנחשף לסעיף אמר כי 'נתניהו לא צריך לעשות מעשה, רק להלך אימים על כלי התקשורת כדי לגרום להם לחשוב פעמיים לפני כל פרסום'".

אגב

ארי שביט חושב שבלי להיות מודעים לכך, בבחירות האחרונות בחרו הישראלים להמיט על עצמם משבר לאומי עמוק שרק בעקבותיו עשויה לבוא התפכחות.

כפויי טובה

בשלושת הטבלואידים מדווח כי אשה נפאלית עברה אתמול ניתוח קיסרי בבית-החולים שהקימה משלחת צה"ל לנפאל. "היולדת מתאוששת", אומר רס"ן ד"ר שיר דר לכתבת "ישראל היום" לילך שובל. "היא ידעה שאנחנו מישראל והיתה אסירת תודה".

תינוק נולד בבית-החולים שהקים צה"ל בנפאל, 29.4.2015 (צילום: דובר צה"ל)

תינוק נולד בבית-החולים שהקים צה"ל בנפאל, 29.4.2015 (צילום: דובר צה"ל)

אולם דומה כי שמה הטוב של מדינת ישראל לא הגיע לכל הנפאלים. בעמ' 8 של "ידיעות אחרונות" נדפסת ידיעה תחת הכותרת "הרגשנו שאנחנו בסכנת חיים – בגלל הנפאלים". קבוצת מטיילים ששבה מנפאל מספרת כיצד שרדה את השלכות רעידת האדמה בכפר לאנג-טאנג שבצפון נפאל. אחרי יומיים, כך מדווחת נעם ברקן, אזל להם האוכל.

"כמה ישראלים ירדו לכפרים להביא אספקה", מצוטט גיא זך, אחד הישראלים. "כשהם חזרו נוצר כעס מאוד גדול על זה שכביכול אנחנו גונבים. המצב הידרדר במהירות. כמה תושבים מקומיים ניסו לתקוף אותי. הקבוצה הישראלית סומנה כאויב מצד המקומיים. כל ניסיון לדבר איתם או להסביר לא הצליח. הרגשנו שאנחנו בסכנת חיים – לא רק בגלל הטבע, אלא בגלל הנפאלים". ישראלי אחר שהיה שם, שחר זכאי, טוען כי הנפאלים "ניסו לעשות לנו לינץ'" ומתאר את התנהגותם ככזו של "חיות פצועות".

חבל שהידיעה על הסיפור המעניין כה קצרה. לא ברור ממנה כיצד הביאו הישראלים "אספקה" מהכפרים הסמוכים. האם רכשו את המזון? האם לוו אותו בכוונה להחזיר מזון אחר במקומו בהמשך? האם קיבלו אותו כתשורה על הסיוע שמעניקה מדינת ישראל למדינות הנקלעות לאסונות טבע? כמו כן, לא ברור מה בדיוק ניסו הישראלים להסביר לנפאלים הכעוסים בלא הצלחה. שהם רעבים? שהרעב שלהם גדול יותר מהרעב של הנפאלים בכפרים כיוון שהם אינם רגילים לחוות רעב?

מכל מקום, מעל ומתחת לטקסט הקצר מאת ברקן מודפסים שני תצלומים. האחד של חבורת הישראלים שניצלה מרעידת האדמה (וזעם הנפאלים), והשני של נפאלים מקבלים טיפול רפואי מנציגי צה"ל, על רקע דגל ישראל.

במערכת הבנקאית

העיתון "גלובס" שוב מעניק רוח גבית למתנגדים לרפורמה במערכת הבנקאית. "בנק ישראל נגד כחלון: 'הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים לא תגביר את התחרות'", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס" אמש.

עירית אבישר מצטטת את אילנית מדמוני, האחראית על תחום כרטיסי האשראי בבנק ישראל, שאומרת לה: "אין כשל שוק, לא בסליקה ולא בהנפקה של כרטיסי אשראי", ציטוט שהופך לכותרת הכפולה הפותחת בעיתון. לכתבה נלווית טבלה המציגה את תוצאות חברות כרטיסי האשראי בשנה החולפת. כאל הרוויחה 141 מיליון שקל, לאומי קארד הרוויחה 200 ואילו ישראכרט הרוויחה בשנת 2014 328 מיליון שקל.

איש העסקים אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס", יולי 2012 (צילום: משה שי)

איש העסקים אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס", יולי 2012 (צילום: משה שי)

בראש מדור הרכילות של "גלובס" (הדס ברק) מתפרסם תצלום יחצנות מאירוע שקיים בנק הפועלים בניו-יורק, ובו נראים ראשי הבנק עם אהוד ברק ורודי ג'וליאני. תצלום דומה מתפרסם במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" ובעמודי החדשות של "ישראל היום". ב"דה-מרקר" מוקדש עמוד שלם לתצלומים שלא הועברו על-ידי דוברות הבנק, אלא צולמו על-ידי מיה לוין עבור העיתון.

גם הטקסטים שלצד התצלומים שונים. ב"ישראל היום" וב"ממון" מצורף לתצלום היחצני טקסט יחצני. ב"גלובס" מוזכרת ההחלפה ברגע האחרון של שמעון פרס באהוד ברק. הכותרת ב"דה-מרקר" מזכירה את "החקירות בארה"ב" לצד העובדה שהבנק השקיע "מיליוני דולרים" באירוע.

העיתונות המסחרית מאחלת חג פועלים שמח

"חג הפועלים הוקדם", נכתב בכותרת גג לידיעה קצרצרה (52 מלה) מאת תלם יהב, המתפרסמת בכפולה האחרונה של "ידיעות אחרונות". לפי דיווחו, כיוון שה-1 במאי נופל השנה על יום שישי, מצעד ההסתדרות יתקיים היום, ה-30 באפריל.

חזי שטרנליכט (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של "ישראל היום")

חזי שטרנליכט (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של "ישראל היום")

ב"דה-מרקר" מקבלים את פני ה-1 במאי עם כתבה ביקורתית מאת טלי חרותי-סובר על המכון הבינלאומי למנהיגות של ההסתדרות, שתקציבו זכה בשנה האחרונה לעלייה של 10% והגיע לכדי 3.3 מיליון שקל. לפני עשור, מציינת חרותי-סובר, עמד תקציב המכון על כעשירית מסכום זה. בכתבה משובצות עדויות שלפיהן בפועל המכון אינו מתפקד והתקציב הגדול מופנה להעסקת מקורבים.

גם ב"ישראל היום" מקדישים היום טקסט לכבוד ה-1 במאי. הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט מסביר במדור הדעות של העיתון מדוע עבודה מאורגנת נוטה לנצל הן את המעסיקים והן את העובדים שאינם מעוניינים להתארגן.

במוסף "המגזין" של "מעריב" מתפרסמת כתבה בת כפולת עמודים מאת גלית עדות על התאגדויות בני נוער במקדונלד'ס, סופר דוש ובורגר-ראנץ'. הכתבה אוהדת את רעיון העבודה המאורגנת ומזכירה כי מאבק העובדים הראשון של בני נוער בארץ ישראל אירע בשנת 1924, אז פתחו עובדים צעירים במתפרה בטבריה בשביתה במחאה על כך שילדים נדרשו לעבוד בחייטות במשך 14 שעות ביום.

בגליון "הארץ" של הבוקר אין התייחסות מיוחדת לרגל ה-1 במאי, אולם בתחתית עמ' 8 מדווח רועי צ'יקי ארד כי 31 עובדים מענף הבנייה מתו במהלך שנת 2014 כתוצאה מתאונות עבודה, בדומה לשנת 2013. "במדינות המערב יש ירידה עקבית במספר הרוגים בתאונות עבודה, עקב שיפור בתנאי הבטיחות, הטכנולוגיה והתעסוקה", מציין ארד. "בישראל היה שיפור מתמיד עד 2009, אך מאותה שנה עולה בהתמדה מספר ההרוגים בענף. [...] משרד הכלכלה לא יודע לציין שם של מנהל בטיחות או קבלן שנכנס לכלא, אפילו לזמן קצר, בעקבות מוות של אחד מכ-300 הפועלים שנהרגו בעשור האחרון".

שחיתות

מאמר מאת שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן רואה הבוקר אור בראש מדור הדעות של "ידיעות אחרונות". תחת הכותרת "גבולות השוחד" מתייחס פרידמן להרשעתו של שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת-עילית, וטוען כי זו "מעוררת שאלות סבוכות הנוגעות לשימוש בשוחד בהקשר הפוליטי".

צנזורה וחופש הביטוי

יאיר אשכנזי מדווח במוסף "גלריה" של "הארץ" כי בלחץ צופים דתיים, הצגת "הגיבן מנוטרדאם" של תיאטרון באר-שבע תעלה הערב בהיכל התרבות של קריית-גת בלא קללות וגידופים. לפי דיווחו, בהצגה שהתקיימה השבוע ביישוב עזב חלק מהקהל את האולם בהפסקה, וזאת בעקבות ביטויים ששולבו במחזה, כגון "מוצץ זין" ו"חור של תחת". בהיכל התרבות של קריית-גת ביקשו מהתיאטרון להתחשב ברגשות הצופים. המחזאי והבמאי עידו ריקלין ניאות להסכים. "אם היינו חשים שיש פגיעה מהותית או אמנותית בהצגה, לא היינו מאשרים שום שינוי", מסר לאשכנזי המנהל האמנותי של תיאטרון באר-שבע. "תיאטרון באר-שבע עומד מאחורי ההצגות שלו מבחינה אמנותית תמיד, וגם מאחורי השינוי הזה".

בגליון "טיים אאוט – תל-אביב" החדש משוחח עופר מתן עם חיים ישראלי, הבעלים של חברת הדפסת החולצות אדיב, בעקבות פרסום תצלום של חולצה שעליה נכתב: "חושבת שאנסו אותך? סוף מסלול שקד אוג' 12".

"יש ציורים וכיתובים שאתה לא מסכים להדפיס?", תוהה מתן. "לא", משיב ישראלי. "שולחים לנו בפקס או במייל את הציור ואת הכיתוב, ומה שמקבלים – מדפיסים. תכתוב 'אמא של מוטי שרמוטה' – נדפיס. [...] פעם אחת ילדים מהצופים שלחו לי ציור של זין שנכנס לתוך בוקסר של בחורה, וגם את זה הדפסתי. תבין, אם אני אשחק אותה צדיק ואגיד שאני לא מוכן להדפיס משהו – הם פשוט ילכו למתחרים שלי, שבמקרה יושבים שתי דלתות לידי".

ענייני תקשורת

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי נכון לעכשיו לא ניתן לעשות שימוש ב-300 מיליון שקל שהקצה משרד האוצר לתאגיד השידור הציבורי החדש, משום שטרם נבחר לו סמנכ"ל כספים.

רז סמולסקי ונתי טוקר מדווחים ב"דה-מרקר" כי אגודת העיתונאים צפויה לקבל כ-50 מיליון שקל ממכירת בית העיתונאים בתל-אביב. לידיעה נלווה טור מאת טוקר הקורא לאגודה להיסגר ולהעביר את הכסף לחיזוק העיתונות.