נפאל

מחצית מעמוד השער של "ידיעות אחרונות", כמו גם ארבעת העמודים הפותחים, מוקדשים לזווית הישראלית של אסון הטבע בנפאל. ב"ישראל היום" זו הכותרת הראשית והכפולה הפותחת, המוקדשות לרשמיהם של צלם וכתב שנשלחו על-ידי העיתון למדינה מוכת האסון. גם ב"ישראל היום" מוקדשים לכך ארבעת העמודים הראשונים. מה שכן, באופן אירוני המעיד בפעם האלף על העדר כל מודעות עצמית (או חוש אירוני) אצל העורך עמוס רגב, מאמר הפרשנות הנדפס בכפולה הפותחת (בועז ביסמוט) נושא את הכותרת "אסון ששם את הכל בפרופורציה" ומלין על ההתמקדות של העיתונאים המסקרים את האסון "בתינוקות ישראלים מתוקים שנולדו בנפאל" במקום ב"2.8 מיליון ילדים נפאלים שנפגעו במישרין או בעקיפין מרעידות האדמה".

מוחמד דף חי, שוב

ידיעה על ראש הזרוע הצבאית של חמאס, שזכתה אתמול לכותרות באתרי האינטרנט, מקבלת מקום בולט פחות בעיתוני הדפוס. מהעיתונים החרדיים היא נעדרת כליל, אולי משום שנמסרה – כך עולה מהדיווחים בעיתונות הכללית – לכתבים לענייני ערבים ולא לכתבים צבאיים. "מוחמד דף חוזר לפעילות בראש הזרוע הצבאית של חמאס", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". גם ב"מעריב" בחרו בידיעה לכותרת הראשית: "גורמים רשמיים בישראל: מוחמד דף חי ומתפקד". בן כספית חתום על ידיעה בעניין, הקצרה באורח חריג. גם ניכר בה שנכתבה במהירות גדולה אפילו מהרגיל (דף מוגדר בה כבעל "שבע נשמות" במקום תשע). הגילוי המהדהד של כספית: הדרג המדיני (כלומר ביבי) מנע את הפרסום שלפיו דף חי, על אף שעובדה זו היתה ידועה לצה"ל, כדי לא לחבל בסיכוייו בבחירות.

ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" הדיווח נדחק לעמודים הפנימיים ללא הפניה בשער, בצדק. בעוד שכספית מתהדר בגזיר עיתון עם הכותרת "סוף העמימות: מוחמד דף חי" מסוף ינואר 2015, ב"ידיעות אחרונות" מציגים גזיר עיתון עם הכותרת "מוחמד דף חי" מאמצע דצמבר 2014. ואם מתעקשים – ב"הארץ" העריכו כי דף חי כבר ביום שלאחר הפצצת ביתו. ממילא הקביעה של כספית שהיתה איזו קונספירציה להסתיר את המידע נדמית מגוחכת. אז אם הידיעה שלפיה דף חי נדפסה שוב ושוב בעיתונים, מדוע הם חוזרים ודשים בה? מפני שהסיקור הצבאי בישראל בנוי ברובו המכריע מפליטות פה של קצינים בכירים ותעמולה מובנית של דובר צה"ל. נראה שהסיפור הנוכחי שייך לז'אנר הראשון.

שיח עיתונאים

עבירות מין

"אחרי מחאת מאי פאטל, שהוטרדה על-ידי מפקדה, בצבא מגבים את הסדר הטיעון עימו", נכתב בכותרת ידיעה של גילי כהן בשער "הארץ". "מתלוננות כבר לא צריכות להסתתר, וזה שינוי מבורך", נכתב בהפניה למאמר המערכת – "כבר לא אותיות".

"מצד שני, עצם הטענות שלה באמצעות הפייסבוק יוצרות מין משפט שדה נגד לירן חג'בי", אומר משה רונן לד"ר רוני הלפרן, ראשת התוכנית ללימודי מגדר במכללת בית-ברל (מיד אחרי שני הטורים המוקדשים לתשובות על השאלה "האם הליך הפונדקאות הוא מוסרי": כן, ולא). "הערוץ האינטרנטי שפתוח בפניה פתוח גם בפניו", עונה הלפרן. "אם היא מרגישה שנקבע לו עונש לא מידתי – זכותה להשמיע את דברה". "אז האינטרנט יחליף את בתי-המשפט", ממשיך רונן. "הוא הפך למרחב שיש בו משפטים ציבוריים – אבל בו הכוח שלה, החלשה, דומה לכוח שלו, שעד כה מוגן על-ידי כל המערכת", משיבה הלפרן.

החרדים ואנחנו (קואליציה)

"התקדמות משמעותית במו"מ בין יהדות-התורה וסיעת כולנו בראשות כחלון לבין הליכוד", נכתב בכותרת ידיעה של מאיר ברגר ב"המבשר". "נציגי יהדות-התורה העבירו את טיוטת ההסכם לעיונם של מרנן ורבנן חברי מועצת גדולי התורה שליט"א. מתיחות בין ש"ס והבית-היהודי לליכוד", נכתב בכותרת המשנה. דרישות המפלגה החרדית מתומצתות בידיעה כך: "עיגון מעמדם של בני הישיבות, ביטול הקיצוץ בתקציבי הכוללים והישיבות שביצעה הממשלה היוצאת, השמירה על הסטטוס-קוו בחוקי דת ומדינה ושאר הנושאים העקרוניים".

רביב דרוקר, שפירסם בבלוג שלו את מסמך הדרישות, מספק פירוט של שאר "הנושאים העקרוניים". ב"דה-מרקר" כותב צבי זרחיה כי "החרדים דרשו – וקיבלו: קצבאות הילדים יועלו החל בחודש הבא. יהדות-התורה והליכוד סיכמו אמש את טיוטת ההסכם ביניהן, ובה נקבע כי התשלום עבור הקצבאות יבוצע רטרואקטיבית, לאחר אישור תקציב המדינה. לפי דרישת ליצמן, יונהגו בהגדרה מינואר 2016 טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל 18. העלות השנתית של דרישות החרדים: 5 מיליארד שקל". לפי שאול אמסטרדמסקי ואורי תובל ב"כלכליסט", העלות היא דווקא 4 מיליארד שקל.

ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית היא "ניצחון לחרדים: חוקי לפיד יבוטלו". כמו מאמרו הקבוע של עורך "המבשר", גם מאמר המערכת של "יתד נאמן" מוקדש לביקורת על הביקורת שנמתחת על דרישות יהדות-התורה במשא-ומתן הקואליציוני. המאמר מתקומם על "הטרמינולוגיה של הדמגוגיה" נגד "הדרישות הלגיטימיות של הנציגות החרדית", הדואגת "לאזרח הקטן" ולא מתעניינת "בתיקים ובמשרות". הביקורת התקשורתית על הדרישות, טוען המאמר, היא רק אמצעי כדי לנגח את ראש הממשלה נתניהו, השנוא על העיתונאים. בתוך המאמר, בסוף הפסקה הראשונה, מסתתרת ירייה קטנה ברגל של התיזה הזו:

מן הרגע שבו התפרסמו תוצאות הבחירות, מהן עולה כי בנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה על אפה וחמתה של מרבית התקשורת הישראלית – היה ברור שזו רק שאלה של זמן עד שהנשק החלוד מנשוא אך היעיל להפליא, ששמו 'הסחטנות החרדית', יישלף מן המחסן שבו אופסן בשנתיים האחרונות מחוסר שימוש, וזינק לכותרות".

"זה המשא-ומתן הקואליציוני המוזר ביותר אי-פעם. שבוע לפני תום מועד הרכבת הממשלה, ועדיין אין הסכם קואליציוני חתום אחד", מצטטים בשער "הפלס" את שר החוץ אביגדור ליברמן. "אכן מוזר", כותב ליפקין ב"המבשר", "ממתי נשמע שמפלגה בת שישה מנדטים דורשת ומקבלת את תיק החוץ?".

"שרי הדתות מקבלים רישיון לחלק תקציבים ומשרות למקורבים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "תקציב הדתות אינו גדול במיוחד, אז מדוע ש"ס והבית-היהודי נאבקות עליו?", שואלת כותרת המשנה, "בגלל השיטה המאפשרת למפלגה השולטת במשרד הדתות להקצות כספים לפי קריטריונים גמישים ובצורה מפלה במיוחד: רק ליהודים, רק לדתיים, רק לאורתודוקסים, ורק לזרם שאליו משתייך השר".

כותרות כלכליות

הכותרת הראשית של "כלכליסט" מוקדשת לדירוג מנהלי קרנות השקעות ישראליות.

הכותרת הראשית של "גלובס" מוקדשת לחילופי עלבונות בין שני אנשים עשירים מדי.

עזה

"ישראל תחקור טענות לפשעי מלחמה בעזה כדי להקדים את האג", מדווחת כותרת של טובה צימוקי במדור המשפט השבועי במוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "היועץ המשפטי לממשלה מעגן בשורה של הנחיות את חובתה של ישראל לחקור בעצמה טענות לפשעי מלחמה – וקובע כללים מעשיים לדרך ניהול החקירות", נכתב בכותרת המשנה.

"כצפוי: מדינת ישראל אשמה", נכתב בכותרת ידיעה של נ' לאופר בעיתון "הפלס". "דו"ח האו"ם שפורסם ביום שני מאשים את ישראל בפגיעה במתקני האו"ם בעזה, במהלך הלחימה בעזה, למרות שגם שם מודים בחצי פה שמתקני הארגון שימשו אתרים לירי רקטות לעבר ישראל. בישראל מתנחמים בכך שהם אינם האשמים היחידים כפי שהתרגלו בשנים האחרונות, וגם חמאס מואשם בשימוש אסור במתקני האו"ם".

"סופו הוא פרצופה של המדינה", נכתב בכותרת במדור הספורט המצומצם של "הארץ". "הכי גדול וחזק באזור, מחטיף מרפקים ואגרופים, אבל תמיד בטוח שכולם מנסים לפגוע בו".

חיפה

"המשרד להגנת הסביבה קנס את נמל חיפה ב-3.7 מיליון שקלים. הסכום העצום הוטל בשל פריקת אוניות בניגוד להוראות חוק 'אוויר נקי'", נכתב בכותרת ידיעה של משה רובין ב"הפלס". גם ב"המבשר" מתפרסמת ידיעה בעניין. בעיתונות הכללית לא מצאתי דיווחים על הקנס שהוטל על נמל חיפה. ב"הארץ" מדווח צפריר רינת כי לפי ארגון הבריאות העולמי, "2,500 בני-אדם מתים מדי שנה בישראל מזיהום אוויר". ב"ידיעות אחרונות" מדווח עמיר בן-דוד כי חברת קצא"א חידשה את השימוש בצינור הנפט שזיהם את שמורת הטבע עברונה על אף שלא קיבלה אישור לכך. "שוק הדיור אדיש לזיהום", נכתב בכותרת ידיעה של דותן לוי ב"כלכליסט". "הפרסומים על נתוני הזיהום בחיפה לא הובילו לשינוי מיידי בתחום הנדל"ן בעיר".

ערבים

רק "הארץ" מדווח בשער על מחאת ערביי ישראל נגד צווי הריסה לבתים ביישוביהם. "מחאת הדיור של ערביי ישראל: כ-3,000 הגיעו להפגנה בכיכר רבין", נכתב בכותרת בשער העיתון (ג'קי חורי). "היועמ"ש סירב להקפיא את צווי ההריסה ביישובים הערביים: 'דין אחד הוא לכלל המגזרים בישראל'", נכתב בכותרת ידיעה נוספת של חורי בעיתון.

ברור, לא?

רותי לוי מסבירה ב"דה-מרקר" שדגני בוקר הם מאכל לא בריא.

הטבלואידיות בתמצית

דפי הפייסבוק של העיתונים מספקים הצצה לתמצית דמותם. קוצר היריעה והאופי הפמיליארי שמכתיבה הזירה מביאים לניקוי הקישוטים והסלסולים, והאופי הפנימי מתגלה. כך אחת הזמרות הישראליות המזוהות ביותר, שב"ידיעות אחרונות" בוודאי לא היו מהססים לכנותה "מיתולוגית", מיוחצנת בדף לא באמצעות אזכור (כלשהו) של יצירתה, אלא באמצעות ציטוט רכילותי סתמי העוסק – כמה סמלי – בחיצוניותה של הזמרת. העילה לגישה החלולה מגיעה ממש צמוד, ללא השיהוי המלאכותי שבעיתון עצמו: פנייה לגולשים לקנות כרטיסים בהנחה למופע של אותה זמרת (אם לשפוט לפי האג'נדה של עורכי "ידיעות אחרונות", הרי שהסיבה לבצע את הרכישה היא כנראה כדי לבחון מקרוב אם היא נראית טוב לגילה).

נוסחת "ידיעות אחרונות": יצירה = רכילות + מכירות

נוסחת "ידיעות אחרונות": יצירה = רכילות + מכירות

עושים לביתם

הפרסום הסמוי לחברת המזון הסינית תנובה, תחת הסלוגן "בית בריא", תופס עמוד שלם במוסף היומי של "ידיעות אחרונות". חתומה עליו כתבת העיתון איריס ליפשיץ-קליגר, שהיתה חתומה גם על ידיעות רבות בקמפיינים קודמים של פרסום סמוי שערך העיתון עבור חברות מסחריות אחרות.

ענייני תקשורת

נתניהו והתקשורת. "הליכוד לשותפים הקואליציוניים: התחייבו להתנגד לחוק 'ישראל היום'", נכתב בכותרת דיווח של צבי זרחיה ונתי טוקר ב"דה-מרקר". "נתניהו גם מתכוון לשמור לעצמו את הכוח לקדם לבדו חקיקה להקדמת הפיצול של ערוץ 2 ופירוק האחזקות בחברת החדשות של הערוץ", נכתב בכותרת המשנה. זרחיה וטוקר מזכירים את ההשערה שהלכה והתבססה בדבר החלק שהיה להצלחת תהליך החקיקה להגבלת הפצתו בחינם של העיתון המקורב לראש הממשלה בהחלטתו לפזר את הממשלה ולהקדים את הבחירות. "כעת מבקש נתניהו להקדים תרופה למכה ולרתום את השותפים הקואליציוניים להתנגד להצעת חוק כזו, שתוגש מן הסתם שוב בקדנציה הנוכחית".

בנימין ליפקין, עורך העיתון החרדי "המבשר", כותב על כך: "לראשונה נראה עתה כי מישהו גמר אומר לנצל את האמון הרב שניתן לו על-ידי הבוחר ולטפל בתקשורת. בהצלחה", ומאחל לעמיתיו כי ראש הממשלה "ייטול על עצמו את העוז לפרק את תפוח האדמה הלוהט הזה, להוציא אותו ממדורת השבט ולא להרפות ממנו עד שיהיה פסול גם לאכילת כלב". יש, אגב, בישראל, כבר כיום, עיתונים שכבר כיום אינם נכללים במדורת השבט וחלקים מהם אינם ראויים לאכילת כלב.

ב"ידיעות אחרונות" מצליחים לדווח על הסעיף (שחשף רביב דרוקר) בלי להשתמש במלים "ישראל היום".

ערוץ 10. "ערוץ 10 עדיין לא יצא מכלל סכנה", נכתב בכותרת דיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר", המנהל קמפיין למתן רישיון לערוץ, בעקבות החלטתה של הרשות השנייה לתמוך בכך. טוקר מספק "שלושה תרחישים לשוק הטלוויזיה החדש". ב"כלכליסט" כותב אופיר דור כי "ברשות השנייה מבהירים כי לערוץ 10 יש עוד דרך ארוכה לעבור לפני קבלת הרישיון, שלא תצלח אלמלא ישיג משקיע עד סוף מאי. הסכום המינימלי שדורשים בערוץ: 150 מיליון שקל".

חלטורה. "כשלסופרת שפרה הורן כבד מדי לכתוב רומן חדש, היא מתמסרת לספר ילדים" (פתיח כותרת המשנה לכתבת קידום לספר חדש, סמדר שיר, "ידיעות אחרונות").

הכל חוזר עליכם. רוגל אלפר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", ספג בעבר ביקורת בשל הערה ביקורתית שלו על מנהלת ערוץ 8 של חברת הכבלים: "יוצרת 'פושרז' מכהנת כיום כמנהלת ערוץ 8 הדוקומנטרי, ללמדכם על שיקול דעתה וטעמה האישי". במדור "ברנז'ה" של "וואלה" הביא דוד אברהם את דברי המנהלת, רינת קליין, שאמרה לו כי "הדבר ראשון שעשינו בערוץ 8 כאשר הוא עבר לניהולנו (בחברת סלוצקי-אפיקי-תקשורת) היה להוריד את הסדרה 'הינשופים' שרוגל אלפר הגיש. בנוסף, גם אמרתי לו לא לסרט דוקומנטרי אישי שהוא הציע".

אליטה מתחסלת. רוגל אלפר בקדימון ל"הינשופים" (צילום מסך)

אליטה מתחסלת. רוגל אלפר בקדימון ל"הינשופים" (צילום מסך)

אלפר לא נרתע מהטענה כי פיטוריו מהערוץ מסכלים אפשרות לביקורת עניינית מצדו, ובביקורת הטלוויזיה המתפרסמת היום בעיתון, על סרט תעודה ששודר בערוץ, הוא חוזר להערה האגבית ההיא ומספק לה נימוקים. למעשה, אלפר לא רק שאינו נרתע מהביקורת, אלא הופך אותה על ראשה. עובדת פיטוריו מהערוץ אינה התרחשות זרה המפריעה לסיקורו את שידוריו, אלא ההוכחה הראשונה לכך שהערוץ מחורבן:

"בהוט שוטמים תל-אביביות. עד סוף 2012 נחשב ערוץ 8 ל'תל-אביבי'. עבדתי שם כאחד משלושת מנחי רצועת 'הינשופים', שתויגה כתל-אביבית והיתה כזו במוצהר. הקונספציה השלטת כיום בהוט היא: העיקר לא תל-אביבי. תל-אביבי שם זה מה ש'בורגני' היה בשביל מאו בתקופת מהפכת התרבות בסין. [...] קורה שהאנטי-תל-אביביות מניבה סדרה חשובה כמו 'ערסים ופרחות – האליטות החדשות' של רון כחלילי. אבל לרוב מתפרשת האנטי-תל-אביביות לא כהיפתחות לפריפריה ולרעיונות שחורגים משיח הגטו השמאלני הלבן, אלא כפופוליזם נחות וכאנטי-אינטלקטואליות.

"המחלה האנטי-אינטלקטואלית של הדוקו היא ההתמקדות בסיפורים אישיים. זה החל ביס-דוקו, אך מחלחל לערוץ 8. מדובר בסחורה מן הסוג שאפשר למכור לשידור בערוץ 2. בכלל, בישראל יש היום רק ערוצים מעוטי-צפייה כגון ערוץ 8, יס-דוקו, החינוכית, ערוץ 1 וקומדי-סנטרל, ששואפים לייצר תוכן מיינסטרים. מה קורה לחברה שמחסלת את האליטה שלה? נושא מרתק לסרט תעודה שאין היום איפה לעשות אותו".

שובבים. "הארץ" מתחפש היום לעיתון ישראלי מן השורה: תדרוך בנושאי ביטחון בכותרת הראשית, ישראלים שחולצו מנפאל בתמונה הראשית.