אני מפציר בכם ללחוץ על הקישור הזה ולצפות (החל מדקה 18:30) לפני שאתם ממשיכים לקרוא. במקרה הזה, הצליל שווה יותר מאלף מלים.

הקישור מוביל לקדימון שהשמיע שלשום (26.4.15) גדי סוקניק בסופה של התוכנית "היום שהיה" בהגשתו של גיא זהר. כמקובל, לקראת סיום תוכניתו פנה זהר לסוקניק ונתן לו הזדמנות להציג לצופים את עיקרי התוכנית "לילה כלכלי" שבהנחייתו, המשודרת מיד לאחר זו של זהר. וכך זה  נשמע (כאמור, אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור ולהקשיב למקור):

סוקניק (בקול צוהל): "שלום גיא. מיד אצלנו ב'לילה כלכלי' על המספר הגדל (בהדגשה, בנימה של בשורה) של הקורבנות עם דיווח מקטמנדו הבירה שמנסה להתאושש. המומחים מזהירים מפני אסון גדול יותר שעלול להתרחש בישראל הצפופה ונזקים במיליארדים" (בנימה של מי שמודיע על זכייה בפיס).

ובאותו טון מוסיף סוקניק למנות את מרכולתו:

"עסקי הבנייה של מנכ"ל משרד השיכון נחשפים ועימם החשש לניגוד עניינים".

"פרס אאוט, ברק אין בעסקי הלובינג של בנק הפועלים, אלא שברק כנראה ירוויח הרבה יותר".

"והאפל-ווטש באולפן, כולל חשיפה של שלוש אפליקציות שפותחו במיוחד עבורו".

"'לילה כלכלי' מיד כשתסיים", מחזיר סוקניק את השידור לגיא זהר כשהבעת פניו זחוחה, על שפתיו מסתמן חיוך ואצבעו מורה בשובבות לעברו של השדר המארח.

ואם יטען מי שיטען שהנימה הקלילה שכותב שורות אלו מייחס לגדי סוקניק היא בעיניו ובאוזניו בלבד, הרי כל מי שילחץ על הקישור ויצפה בקטע המשודר לא יוכל שלא להיווכח שההפניות של סוקניק לעדכונים הצפויים בתוכניתו על האסון בנפאל (המומחש בקטעי וידיאו קשים ברקע דבריו) אינן שונות בנימתן מהפניותיו לשאר הנושאים שהוא עומד לשדר.

במלים אחרות, בקדימון מצטייר גדי סוקניק כמי שהטרגדיה בנפאל היא לדידו לא יותר מאשר פריט חדשותי מסעיר שתפקידו למשוך צופים לתוכניתו. הוא נראה כל-כך להוט להיות חינני וזורם ותקשורתי שאין הוא נותן את הדעת לתוכן האייטמים שהוא משדר. במקרה הטוב, האפל-ווטש ורעידת האדמה בנפאל מוצגים בקדימון באותו סגנון; בפרשנות מחמירה – הטרגדיה בנפאל הניבה אצל סוקניק טון צוהל במיוחד.

סוקניק לא לבד באטימותו למשמעות האנושית של דיווחיו ואמירותיו. קחו, למשל, את רוגל אלפר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ". כך הוא כתב לפני ארבעה ימים על אחד ממשדרי יום העצמאות שבו השתתף המשורר חיים גורי:

"[...] גורי בן ה-91 – אחרון נפילי תש"ח, בראיון האחרון שלו כנראה, בסרט תעודה המשודר ביום העצמאות, מעמד סמלי לכל הדעות – מבכה את העם המשוסע, המפולג והמסוכסך, אכול השנאה, שאיננו מסוגל להילחם כראוי ואיננו מסוגל לעשות שלום, ושאיבד את האמונה בצדקת הדרך, החיונית לשגשוגו, ונוהה אחר הדת. והוא מנבא רעות. האדמה תיספג בדם נוסף. המלחמות יימשכו ללא קץ. ישוב על שפת ימה של תל-אביב עיר הולדתו, מקריא שירה, לפנינו נפיל מאוכזב" ("הארץ", 24.4.15).

ולא רעדה ידו של אלפר כשכתב שהמשדר שבו הופיע חיים גורי הוא "כנראה הראיון האחרון בחייו" ולא נתן את דעתו לתחושתו של אדם בן 91 הנוטל ביום שישי בבוקר את עיתונו וקורא שם את תחזיתו המלומדת של המבקר החריף על תוחלת חייו.

כמו גדי סוקניק, כך גם רוגל אלפר: גם הוא אטום למושאי דיווחו ומתעלם מהשפעתם הצפויה של מסריו. העיקר שהוא הצליח למשוך תשומת לב אל עצמו.