אסון בנפאל
"העובדים הנפאלים בישראל חוששים לקרוביהם", נכתב בכותרת ידיעה של עפרה אידלמן ב"הארץ", המקבלת גם הפניה בשער, מתחת לכותרת הידיעה הראשית על האסון: "האסון בנפאל: לפחות 2,500 הרוגים, חשש לחיי אלפי נוספים". המספר 2,500 מופיע גם בעומק כותרות המשנה על שערי "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום", אולם כותרות הטבלואידים הישראליים המוקדשות לאסון (כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות" וכותרת בולטת ב"מעריב") עוסקות לא באלפי הקורבנות הנפאלים, אלא בעשרות הישראלים השוהים במדינה.
בעוד שבהתמקדות בישראלים שנקלעו לאזור האסון יש היגיון עיתונאי (העיתונים מתפרסמים בישראל; יתכן כי הסיקור העיתונאי יגביר את מאמצי הסיוע הנקודתיים), הרי שנושא הכותרת של "ישראל היום" חף ממנה: "סיוע כחול-לבן", נכתב שם, והיא מוקדשת לפיאור המשאבים שהקדישה מדינת ישראל לעזרת המדינה מוכת האסון.
הפניית השער ב"ישראל היום" (לחצו להגדלה)
לדיווח מובלט כמו זה שב"ישראל היום" יש רציונל ההפוך מזה של מאמצי העזרה הממלכתיים. במקום שיש בהם אהבת אדם והומניות, ב"ישראל היום" הם נשא של לאומיות זחיחה ומתנשאת. במקום שהם משמשים תעמולה חיובית המופנית לעולם, ב"ישראל היום" הם חומר לתעמולה פנימית המופנית לאזרחים שמימנו אותה.
למעשה, הצורך הזה של עורך "ישראל היום" להתמרח בהיבריס גובר אפילו על התאווה להתפלשות בפחדי כיליון כללי, ודוחק מהכותרת הראשית את הדיווח על ההתפתחות הבטחונית האחרונה. "מתיחות בגבול הצפון: צה"ל סיכל הנחת מטען ברמת הגולן", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". גם "מעריב" מקדיש לכך את כותרתו הראשית.
עוד בשולי הדיווחים על האסון: במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוסר אדם שמקצועו הוא "ביטוח זוגות פונדקאות בחו"ל" כי לעשרים הזוגות שנמצאים כעת בנפאל – שלום.
"מן הראוי שהכנסת תחוקק בלא דיחוי את החלק בחוק הפונדקאות המבטל את האפליה [של זוגות חד-מיניים]", נכתב בחתימת מאמר המערכת של "הארץ". "האירוע בנפאל מדגיש צורך זה: רבים מאלה שמבצעים פונדקאות בחו"ל עושים זאת מחוסר ברירה, מפני שהדלת סגורה בפניהם בישראל". בעמוד הדעות הסוגר את העיתון מצטרף לקריאה זו גם אסף וייס, "יועץ בכיר לשרת הבריאות לשעבר, שריכז וניהל את העבודה על תיקון חוק הפונדקאות".
ב"כלכליסט" נכתב בדיווח מתורגם כי "התיירות בנפאל ספגה מכה כפולה ברעידת האדמה". ב"דה-מרקר" נכתב בכותרת ידיעה של אורה קורן כי "נפאל היא מדינה ענייה ומסוכנת לעסקים. החשיפה של ישראל בה היא אפס".
האסון הבא
"מחקר אקדמי שהוגש לרשות החירום הלאומית קובע כי הצעד היחיד שננקט לחיזוק מבנים נגד רעידות אדמה - תמ"א 38 - אינו רלבנטי לעשרות אלפי דירות, רובן בפריפריה, הנמצאות בסיכון גבוה להיהרס במקרה של רעידת אדמה", נכתב בכותרת לכתבה של נמרוד בוסו ב"דה מרקר".
האסון הבא (מגזרי)
"בשבוע האחרון פנו אלינו הרבה יהודים טובים עם תובנות חדשות ומקוריות, אבל לדברי כולם המצב הנוכחי הקיים בציון הרשב"י ומבואותיו צריך תיקון גדול, כדי שחס וחלילה לא יתרחש מקרה ל"ע", כותב יעקב רייניץ בעמוד השער של "המודיע", ומוסיף: "לא צריך להרחיב מדי את הדיבור, שכן הסיכונים ידועים לכל". למרות הסיכונים הידועים, בעיתון אכן מרחיבים את הדיבור על הטקס הדתי הצפוי להתקיים על הר מירון בל"ג בעומר: "המשטרה נערכת בכוחות מתוגברים לקראת הילולת רשב"י במירון", נכתב בכותרת הראשית של העיתון ומתחת לה כותרות על "חסימת צירים באיזור מירון", "הסדרי הגעה למזמינים חדרי אירוח במירון" ו"גם השנה: עיריית ביתר תסבסד ההסעות למירון בל"ג בעומר".
דוברי צה"ל
דפי הפייסבוק של העיתונים חושפים את הגולשים לגרסה מוקצנת של העיתון עצמו. בלי ז'קט ועניבה (ואולי הדימוי המתאים יותר הוא: בלי חולצה ונעליים). כך למשל הפער שעוד נותר בעיתון עצמו בין דובר צה"ל לבין המערכת מצטמצם לאפס בדף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות".
דבר הדובר. מתוך דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות"
גז
"גמגום ונסיגה" היא הכותרת על שער "כלכליסט" המפנה לדיווח של ליאור גוטמן על ההתפתחות בהתמודדות של הממשלה עם מונופול הגז הישראלי. "האוצר יוותר לנובל על מכירת תמר, אך דורש ממנה להציג בתוך שבוע מתווה להפסקת מכירת הגז בארץ", נכתב מתחת לה. לפי גוטמן, "בסוף פברואר הגיע האוצר למסקנה שיש שתי אפשרויות: ללכת מול חברות הגז להתדיינות משפטית ארוכת טווח עם סכנה להשאיר את הגז במאגר לוויתן באדמה, או לגבש פתרון בלתי מושלם אך טוב מספיק כדי ליצור תחרות ולפתח את המאגרים". באוצר בחרו באפשרות השנייה.
תקציב הביטחון
"57 מיליארד שקל לביטחון ורק 52 מיליארד ב-2020" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט", המתמצתת את "ההמלצות המסתמנות של ועדת לוקר". "ההערכות הן שראש הממשלה יאמץ את המסקנות", נכתב בכותרת המשנה המפנה לכתבה של שאול אמסטרדמסקי ("ועדת לוקר תופרת את המלצותיה למידותיו של רה"מ" היא כותרת הכתבה עצמה).
הפניה נוספת מצליחה להפוך על פניהם את ניסיונות ההסברה של נציג צה"ל התורן שהתראיין לעיתון ולשוות להם, בצדק, ארומה בעייתית: "מפקד זרוע היבשה אלוף גיא צור מסביר כיצד החזר התקציב עבור המלחמה בעזה משמש למימון צרכים שוטפים של צה"ל".
"מתחדש המאבק על תקציב הביטחון", נכתב בכותרת דיווח של יובל אזולאי ב"גלובס", "צה"ל דורש תוספות שכר לנגדים".
זקנה
יהודה שוחט מפרסם במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" את רשמיו משימוש בשירות "דיור מוגן בבית" של חברת נטלי ("מערכת חיישנים, מצלמות ומשרתים אישיים"). המסקנה בכותרת המשנה של הכתבה: "לפעמים נחמד להזדקן, אבל בשביל זה צריך לוותר לחלוטין על הפרטיות".
אגב, באופן מעניין, חברת נטלי זכורה למתעניינים בהיסטוריה של העיתונות ככזו שפרסום סמוי בוטה שלה מעל דפי "מעריב", בתקופה שהן העיתון והן החברה היו שייכות למשפחת נמרודי, היה בין הסיבות שמנה דן מרגלית לכך שהתפטר מהקדנציה הקצרה שלו כעורך העיתון.
במוסף הפרסומי לגיל הזהב של המחלקה המסחרית של "הארץ" מתפרסמת מודעה לטיפול רפואי כלשהו. "גיל הזהב הינו שם יפה, אך כל מי שמשתייך לקבוצת גיל זו יודע שלא הכל בה זהב", נכתב בסלוגן.
עדות מבפנים
כנסת ישראל (צילום: אביר סולטן)
"'לפני שעבדתי בכנסת חשבתי שרמת העבודה גבוהה יותר ממה שהיא באמת, וכשהתחלתי לערוך ולשלוח מסמכים ולקבל תשובות הזדעזעתי. המצב חמור עד כדי כך שאתה מקבל תגובות משרים, והם חתומים על המכתבים, ואתה מגלה שיש בעיה, כי התשובה היא על דבר אחר ‒ ולא על מה ששאלת. וזה קרה גם בשאילתות, ולפעמים בצורה מביכה'. זהו הרושם של שאדי ח'ליליה, היועץ הפרלמנטרי של ח"כ איימן עודה (הרשימה המשותפת)" (מתוך כתבה ב"דה מרקר" על עוזרים פרלמנטריים).
ענייני תקשורת
ערוץ 10. הכותרת הראשית והכפולה הפותחת של "דה מרקר" מוקדשים לשכנוע הקוראים כי "הגיע הזמן לתת לערוץ 10 רשיון קבוע", כדבר הציטוט של "בכירי הרשות השנייה" שבכותרת. "חוות דעת של הדרג המקצועי ברשות קובעות כי הערוץ יהיה מסוגל להחזיר את חובותיו למדינה", נכתב בכותרת המשנה. "תנו לערוץ 10 רישיון" נכתב בכותרת טור הפרשנות של אמיר טייג, הקובע כי מתן רישיון קבע לערוץ יסכל את "שליטת הפוליטיקאים" בערוץ הנזקק שוב ושוב לחסדי המחוקקים שיאריכו את זכיונו וימחלו לו על חובותיו. טייג מדגיש כי כעת, כשהערוץ עבר לאיזון תפעולי, הוא מושך אליו גם משקיעים שאינם מעוניינים רק בהשפעה פסולה על תכניו.
"בניגוד למשקיעים שהתעניינו בו בעבר (רון לאודר, אילן בן דב, ארקדי גאידמק, חזי בצלאל, שלמה נחמה ואחרים), הפעם מוטיב שונה מחבר בין שלושת המתחרים על השליטה בו: הם ישראלים, הם בעלי ידע עמוק בתחום השידורים, והם מחזיקים בעסקים אחרים הקשורים מאוד לתחום. אילן שילוח, לן בלווטניק, אביב גלעדי, מודי פרידמן ועמי גניגר יודעים כי ערוץ 10 לעולם לא ייהפך למכונת מזומנים, אך הם מאמינים כי יצליחו לשלב את פעילות הערוץ עם עסקיהם האחרים — בין שמדובר באולפנים והפקות במקרה של בלווטניק וגניגר, ובין שמדובר בפעילות רכש מדיה במקרה של שילוח. שליטה שלהם בחוליות נוספות בשרשרת הערך בענף המדיה תחזק אותם מול המתחרים".
מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 אבי וייס באולפני החברה, 14.5.08 (צילום: מיכל פתאל)
ערוץ 2. "אבי וייס: '2015 תהיה שנה קטסטרופלית לקשת ורשת'", נכתב בכותרת דיווח של נתי טוקר ב"דה מרקר". "מנכ"ל חברת חדשות ערוץ 2 כינס את העובדים בניסיון להבהיר להם מדוע מתכננת החברה לפטר 15-20 עובדים ולקצץ בשכר הטאלנטים", מסבירה כותרת המשנה את הכותרת הראשית. עוד מדווח טוקר כי ערוץ 24, השייך לזכיינית ערוץ 2 קשת, "מקצץ תשלומים לספקים" וכי ראשיו טוענים כי "יש סכנה להמשך קיומו".
ענקיות האינטרנט. "חברות האינטרנט נערכות להיאבק בתוכנית המיסוי", נכתב בכותרת ידיעה של עמרי מילמן ב"כלכליסט". "בתחילת החודש פרסמה רשות המסים טיוטת חוזר כדי לקבוע לאילו תאגידים זרים הפועלים בישראל דרך האינטרנט יש 'מוסד קבע' בארץ, ולכן נדרשים בתשלום מע"מ ומס חברות בישראל", כותב מילמן ומצטט מכתב של משרד עורכי דין גדול שכתב בשם לקוחותיו (האנונימיות) בתגובה להרחבת ההגדרות על-ידי הרשות כי "אתרים כגון ebay או Aliexpress נופלים בקלות במסגרת המבחנים הנ"ל; הגם שאין ספק כי מכירת המוצרים לישראל מתבצעת על-ידי ספקים או יצרנים שאינם תושבי ישראל ולא היו צריכים להתחייב במס בישראל, אילו לא פעלו באמצעות האינטרנט".
שקיפות. שאול אמסטרדמסקי כותב טור פרשנות לידיעה של יעל דראל ב"כלכליסט" לפיה רק אחרי שמונה חודשים נענה משרד הבינוי לבקשה לחשוף את הסכם ניגוד העניינים של המנכ"ל שלמה בן-אליהו (ורק אחרי שבן אליהו הודיע על פרישתו): "בשורה התחתונה, מבחינה עקרונית, אין שום סיבה להסתיר את ההסכמים האלה. עובדה שמרבית משרדי הממשלה מסכימים להעביר אותם לבקשת העיתונאים התנועה לחופש המידע. טוב יעשו הפקידים החדשים בממשלה החדשה לו ינהגו בשונה ממנכ"ל משרד הבינוי. אחרי הכל, כשהכל שקוף, לציבור אין שום סיבה להאמין שיש להם מה להסתיר".
מעמד העיתונאי. נתי טוקר מדווח בעמודי החדשות של "הארץ" כי יאסר עוקבי, לשעבר עורך המקומון "שבע" של קבוצת ה"ג'רוזלם פוסט" של אלי עזור, תובע את מעסיקיו לשעבר.
רכילות. "היא היתה רוזנת יהודייה נשואה, הוא משורר שהשפיע על מוסוליני - אחרי מאה שנה הוכח כי היה ביניהם רומן" (כותרת ב"גלריה").
רני רהב. העיתונים הכלכליים מדווחים היום על העדויות במשפטו של נוחי דנקנר, בין השאר על תמליל שיחה של הנאשם השני במשפט, איתי שטרום, עם היחצן רני רהב. גם ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווחים על כך, אך משמיטים את המידע שנחשף בשיחה לפיו רהב היה צפוי לקבל דמי תיווך בשל ההיכרות שעשה לשטרום עם דנקנר.
עושים לביתם. עוד ב"כלכליסט" מדווח גולן חזני שאת שמעון פרס, שנאלץ לפרוש מהנחיית כנס של בנק הפועלים בעקבות ביקורת ציבורית על העסקתו תמורת עשרות אלפי דולרים בחודש על-ידי הבנק, יחליף פוליטיקאי ישראלי בכיר אחר: אהוד ברק. לא נמסר כמה ישלם הבנק לברק, אך בעבר, כשנשאל על-ידי גידי וייץ ב"הארץ" כיצד הפך לעשיר מופלג, טען ברק כי הוא מקבל מיליוני דולרים על ייעוץ לגופים פיננסיים.
ב"דה מרקר", שחשף את דבר העסקתו של פרס על-ידי הבנק (ובהמשך גם כי הוא מועסק על-ידי גופים נוספים), מעריכים שרון שפורר ומיכאל רוכוורגר כי ברק ישלשל לכיסו 70 אלף דולר תמורת השתתפות באירוע. באותו עמוד מרחיב אורי בלאו על "חברת פרס יועצים" ויורם גביזון מספק שם של חברה נוספת שפרס נשכר תמורת 10,000 דולר בחודש כדי לעשות עבורה פעולות שתדלנות: טבע.
עושים לביתו. גם היום מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" ידיעה המקדמת את הקריירה המוזיקלית של הזמר אביב גפן (רז שכניק).