לפני כ-15 שנה החלה אורלי פרוינד, ניצולת גילוי עריות בילדותה ובנערותה, את מאבקה המשפטי נגד בן-משפחה קרוב שאנס אותה מגיל 5 ועד גיל 20. כלי התקשורת השונים לא ששו להציב נושא כה מבעית וחולני במרכז עיסוקם התקשורתי. גם לא בשוליו. לעומתם, עיתונאית אמיצה שנושא הפגיעה המינית בנשים, כמו גם פגיעות באוכלוסיות מוחלשות אחרות, היה עבורה חשוב ומהותי לא פחות מכל עיסוק חדשותי אחר העזה להקדיש תוכנית שלמה כדי לחשוף בפני הציבור את הזוועה הפוקדת כל ילדה שביעית בביתה שלה.

הקיצוץ  הצפוי בתוכניתה של יעל דן משקף חוסר הבנה של ראש תחנת גלי-צה"ל באשר לייחודיות שפתה, מקצועיותה, חשיבותה ותרומתה

הבחירה להציב את הנושא במרכז סדר היום, תוך הגברת העניין הציבורי בתופעה בכלל ובסיפור האישי בפרט, סייעה להוציא את הצדק לאור, והאנס הואשם ונכלא לשנים רבות. פרוינד כתבה מאוחר יותר שהעיתונאית יעל דן, בהתייחסותה התומכת, החמה, המחזקת והאמיצה, השיבה לה את האמון בבני-אדם וסייעה לה לבחור בחיים, פשוטו כמשמעו.

דן הפכה מרגע זה לכתובת לנשים ולגברים שידעו שהיא ניחנה ביכולת לזהות ולהבין מציאויות אנושיות שמתרחשות בדרך כלל במרתף של החברה הישראלית – הרחק מעיניה ומלבה של התקשורת. היא הציבה ראיונות עם נפגעות אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית בלב תוכניתה, גם כשהפוגעים לא היו דמויות מפתח וידוענים; גם כשהם לא היו נשיאים, רבנים פופולריים, ניצבים רמי דרג, קצינים מוערכים או כוכבי תקשורת. היא ידעה לראיין את הנפגעים והנפגעות מתוך קשב כן, מזמין ואמיתי, וזאת לעומת ההתייחסות המציצנית, הצהובה והגדושה בסיסמאות נדושות ומרוחקות שאיפיינה ומאפיינת עדיין עיתונאים אחרים בעיסוקם בנושא – במיוחד גברים.

היום, כשנושאים חברתיים וצדק חברתי הפכו לנושאים חדשותיים "חמים", נראה שמנהלי, עורכי ועיתונאי תוכניות הרדיו והטלווזיה ששים להפוך לשופרם ולמושיעיהם של הנדכאים והמוחלשים בחברה. אך לדיכוי, להכפפה, להשתקה ולדה-הומניזציה שנוצרים במצבים המתקיימים ב"מרתפי החברה" יש שפה משלהם. לא כל אחד או אחת, גם אם הם עיתונאים מוכשרים וחריפים ביותר, יכולים לדובב אותה, להבין אותה, לדייק אותה ולסייע לה להוציא את עצמה לאור.

יעל דן יודעת את השפה, ויודעת איך לדבר אותה כך שהמרואיינים חשים לא רק את האמפתיה שלה כלפיהם, אלא גם שותפות אנושית אמיתית וכנה. מתוך הדיאלוג המשתתף משתקפת תמונה מעמיקה ומדויקת יותר של הנושא, וכך ה"טיפול" העיתונאי נעשה רציני ואמין יותר.

לאור כל זאת, הקיצוץ הצפוי בתוכניתה של דן משקף חוסר הבנה של ראש תחנת גלי-צה"ל באשר לייחודיות שפתה, מקצועיותה, חשיבותה ותרומתה. אך אולי, אם יטה אוזן לקול המחאה המהדהד של אורלי פרוינד ושל נשים השותפות למאבקה ברשת, יבין ולו במעט עד כמה חיוני מבחינה ציבורית וחברתית להותיר את מרחב העבודה העיתונאית של דן על כנו.