השבוע לפני עשור העניק איש העסקים שלדון אדלסון ראיון נרחב לכתב "ידיעות אחרונות" סבר פלוצקר. בימים אלה, כש"ידיעות אחרונות" נמצא בתחרות מרה עם עיתונו של אדלסון "ישראל היום", תסריט כזה נראה בלתי אפשרי, אבל באפריל 2005 אדלסון עדיין לא הטביע את חותמו על התקשורת בישראל. רק כשנה וחצי לאחר מכן ייכנס לשותפות עם שלמה בן-צבי בחינמון "ישראלי", ולמעלה משנתיים יחלפו בין מועד הראיון לבין הוצאת הגיליון הראשון של "ישראל היום".

הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות" על מי שיהיה מו"ל "ישראל היום": "למיליוני ישראלים ייחשף מר אדלסון על צדו הטוב ביותר, ואני משוכנע שהאיש ראוי לכך. ואנחנו עוד נעבוד ביחד הרבה"

הראיון עימו, שהתפרסם בגליון פסח של "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "מיליארד דולר בייבי", לא התקבל יפה אצל אדלסון, כך עולה ממכתב ששיגר לאחר הפרסום המראיין פלוצקר לנציגו של אדלסון בישראל, דן רביב.

"דן יקירי", כתב פלוצקר לרביב, "חג שמח וכשר לך ולמשפחת אדלסון. הצטערתי מאוד על מה שקרה ביום שני בבוקר. הראיון עם מר אדלסון מאוד מכובד – המפרגן והחיובי ביותר שאפשר לעלות על הדעת (מגיע לו) וגם מדויק לפי הציטוטים שאושרו. תמיד דברים מסוימים בדפוס נראים קצת אחרת ממה שהם נאמרים, וזה ההבדל בין עיתונות מצולמת למודפסת".

בהמשך המכתב טען פלוצקר כי ניסה להיענות לדרישת רביב ולגנוז את הראיון כליל, אך המועד היה מאוחר מדי.

"לאחר הטלפון שלך טילפנתי אני בבהלה לעורכים וביקשתי להוציא את הראיון מהמוסף", כתב העיתונאי לנציגו של אדלסון. "זה כמובן היה בלתי אפשרי: המוסף תופס כ-120 עמודים והוא מודפס בלא פחות מ-1.1 מיליון עותקים – הכי הרבה בתולדות העיתון. הוא גם ייקרא על-ידי הכי הרבה אנשים. אבל נעשה מה שאפשר היה לעשות ברגע אחרון: מעמוד השער (רק עמוד השער טרם חובר לעיתון) הוצאה ההפניה הגדולה, כולל צילום, לראיון עם מר אדלסון – מתוך התחשבות בדרישת הפתע שלו וכדי לא להכעיס אותו. בדיעבד, כשהכל נגמר, אני מצטער על כך, אבל זו תוצאה של הלחץ ושינוי הגישה הבלתי צפוי. כך או כך, למיליוני ישראלים ייחשף מר אדלסון על צדו הטוב ביותר, ואני משוכנע שהאיש ראוי לכך. ואנחנו עוד נעבוד ביחד הרבה".

"שלדון גדליה אדלסון בהחלט יכול להרגיש טוב עם עצמו", הראיון ב"ידיעות אחרונות"

"שלדון גדליה אדלסון בהחלט יכול להרגיש טוב עם עצמו", הראיון ב"ידיעות אחרונות"

המכתב של פלוצקר לרביב הגיע לידי "העין השביעית" יחד עם שתי גרסאות של הכתבה. האחת נשלחה מפלוצקר לרביב כמה ימים לפני הפרסום וכללה את השאלות והתשובות מהראיון, בלי פסקאות הפתיחה או הכותרות. האחרת נשלחה מרביב לפלוצקר עם "תיקונים" לציטוטים.

השוואה בין שתי הגרסאות מעלה כי כמה מה"תיקונים" שנוספו מטעם אדלסון נוגעים לפעילות הפילנתרופית הענפה שלו. בגרסה החדשה צורף לאחד הציטוטים שמה של רעייתו ד"ר מרים אדלסון. חלק אחר מה"תיקונים" נגע לשאיפות של אדלסון להקים קזינו באילת ולמהות ענף ההימורים. בגרסה ששלח פלוצקר לרביב מצוטט אדלסון כמי שמאשר ש"אי-אפשר להציג את תעשיית משחקי ההימורים כטלית שכולה תכלת". בגרסה שהוחזרה לפלוצקר האישור הזה חסר ובמקומו מודגש כי אדלסון הוכיח שאפשר גם אחרת. משפט נוסף שהושמט מהגרסה ששלח רביב לפלוצקר נוגע לראש הממשלה בנימין נתניהו, שבאותה תקופה כיהן כשר האוצר.

נציגו של אדלסון ביקש להשמיט מהכתבה את האמירה שלפיה היכרותו של איש העסקים עם בנימין נתניהו "רופפת"

"אולי שר האוצר נתניהו יבצע את מה שקודמיו הסכימו איתו – לדבריך – בסתר לבם אבל חששו לפעול בגלוי?", שאל פלוצקר וכיוון לאפשרות שנתניהו יקדם חקיקה שתאפשר הימורים בישראל. לפי הגרסה ששלח פלוצקר לרביב, אדלסון השיב: "אף שהיכרותי עם מר נתניהו רופפת, אני יודע שהוא מצדד בקזינו חוקי בישראל". הגרסה שהשיב רביב לפלוצקר השמיטה את הטענה שהיכרותו של איש העסקים עם נתניהו "רופפת". כמו כן התבקש פלוצקר להשמיט כליל שאלה ותשובה שנגעו לסיבה שהביאה את אדלסון ליזום בתי-הימורים במקאו.

המשפט של אדלסון על ההיכרות ה"רופפת" עם נתניהו אכן הושמט מהגרסה שהודפסה בסופו של דבר בגליון "7 ימים" מה-22.4.05. כך גם האישור כי תעשיית ההימורים אינה טלית שכולה תכלת וכן השאלה והתשובה על המניע להשקעת אדלסון במקאו. ובכל זאת מחלופת המכתבים עולה כי איל ההימורים לא שבע נחת מהכתבה, עד כדי כך שביקש לגנוז אותה. אולי בשל משפט הפתיחה של הכתבה:

סמכותי, אך חף מכל לחלוחית של כריזמה אישית, נעזר תכופות בכיסא גלגלים ונשען על כתפי עוזריו, שלדון אדלסון מקבל אותי לראיון אישי".

תשע שנים מאוחר יותר, בראיון שהעניק אדלסון לעיתון שהקים ואשר הדיח את "ידיעות אחרונות" משליטה בשוק העיתונות המודפסת, בעל ההון אינו נאלץ עוד להתמודד עם תיאור מעליב שכזה.

"בהחלט לא חריג"

דן רביב מסר בתגובה לשאלות שהופנו אליו בנוגע לחילופי הדברים: "אין לי מושג על מה אתה מדבר". סבר פלוצקר מסר את התגובה הבאה: "איני נוהג לפרסם וידויים על עבודתי כעיתונאי ולבטח לא על שיחות שהיו בשעתן לא לפרסום. מה גם שהאירועים שאתה מבקש את תגובתי התרחשו לפני עשור ויותר. לפני ואחרי ראיון עם שלדון אדלסון ריאיינתי עוד אישים רבים, ואני מודה שפרטי הראיון ההוא לא זכורים לי והראיון עצמו לא לנגד עיני.

"גישתי לראיונות היא לאמת את הציטוטים עם המרואיינים, במידה והם רק מעוניינים בכך"

"ובכל זאת, בתשובה לשאלתך אני יכול לומר באופן כללי – כפי שאמרתי וכתבתי בעבר בפומבי – שגישתי לראיונות היא לאמת את הציטוטים עם המרואיינים, במידה והם רק מעוניינים בכך. זה מה שלמדתי מהעיתונות האמריקאית והבריטית האחראית. המשמעות המעשית של אימות ציטוטים היא להתמקח על כל מלה השנויה במחלוקת, אבל אמונתי המקצועית היא שציטוט במרכאות חייב להיות מדויק ולהלום את אמירתו של הנשאל. אחרת, מה הטעם בלצטט? זה מה שהיה גם במקרה של אדלסון. בהחלט לא חריג. באמת שאין לי כיום זיכרון על אילו מלים או ניסוחים התווכחנו, אם בכלל התווכחנו. כמדומני היו אלו ציטוטים בסוגיות של שלום, ביטחון ופלסטינים.

"עוד זכור לי שברגע אחרון, אחרי ש'ידיעות אחרונות' כבר ירד לדפוס, ועמוק באמצע הלילה, מישהו מטעמו של אדלסון (שוב: אני לא בטוח האם היה זה אדלסון עצמו או אחד הדוברים או הדוברות שלו) ביקש במפתיע לגנוז את הראיון כולו מטעמים אישיים. לגמרי אישיים. עניתי מיד שהדבר כלל לא בא בחשבון ובכך הסתיים העניין, מבחינתי. למיטב זכרוני, לא ניהלתי שום התכתבות בנושא.

"אחרי זמן-מה נפגשתי עם משפחת אדלסון באירוע פרטי ובהמשך גם ביד-ושם, בטקס שבו הודיעה המשפחה על תרומת ענק למוזיאון. אדלסון ורעייתו שמחו ביותר לפגוש אותי; לא רק שלא שמעתי מפיהם איזושהי טענה או הסתייגות, אלא דווקא שבחים ושביעות רצון מלאה מן הראיון.

"זה כל הסיפור. למען האמת, אין בו שום דבר יוצא דופן. אישים שלא מרבים להתראיין – כמו אדלסון, ויש לי רשימת שמות ארוכה – חשים סוג של 'פחד קהל' רגע לפני פרסום הראיון הנדיר, אפילו אם וכאשר הציטוטים אומתו איתם. בעיני, מפרספקטיבה של 71 שנותי, זה טבעי. כולנו רק בני-אדם, על חולשותינו הרבות".