"המון אנשים מהגופים המפוקחים פנו אלי ואמרו לי, 'כל הכבוד, זו שערורייה, אל תרפה מהסיפור הזה, סיפור חשוב'", מספר כתב המדיה של "גלובס", לי-אור אברבך, על תגובות שקיבל אחרי שחשף את הבזבוזים ברשות השנייה, הגוף המפקח על הטלוויזיה המסחרית והרדיו האזורי בישראל. "אמרתי להם: 'או.קיי, תוציאו מכתב, תביאו תגובות, בואו נעשה פולו-אפ', ובתגובה משיבים לי, 'אנחנו לא רוצים להסתבך איתם. לא רוצים לפתוח חזית'. ואלו כלי תקשורת מהחזקים במדינה".
חברות הטלוויזיה והרדיו המפוקחות על-ידיה אינן מעזות למתוח עליה ביקורת, והממשלה אינה מצליחה לפקח על תקציבה
לרשות השנייה מעמד מיוחד: על אף שמדובר בגוף ממלכתי, היא אינה יחידת סמך או חלק ממשרד ממשלתי, ותקציבה אינו מגיע מתקציב המדינה. את תקציב הרשות, שעמד ב-2014 על 37 מיליון שקל עבור 45 עובדים, כך לפי נתוני הרשות עצמה, מממנים הגופים שעליהם היא מפקחת: זכייניות ערוצי הטלוויזיה 2 ו-10 ו-13 תחנות הרדיו האזורי. באמצעות פנייה של התנועה לחופש המידע חשף אברבך פרטים בנוגע לשימוש שעושים ברשות בכספים הללו:
הזמנות מזון ו"כיבודים" בסכום של יותר מחצי מיליון שקל במהלך שנת 2014, הוצאות של מאות אלפי שקלים על הסעות במוניות של חברי המועצה, בין השאר לצורך השתתפות בישיבות שעבורן נשכרו חדרים בעשרות אלפי שקלים במקום שייערכו במשרדי הרשות, תשלום של למעלה מ-200 אלף שקל לשירותי דוברות נוספים על מערך הדוברות ועוד הוצאות עתק שמטרתן אינה תמיד ברורה.
"זה גוף שמתנהל בבועה", אומר אברבך, "שמפקח על שוק שנאבק על קיומו, אבל הוא עצמו לא צריך להתמודד עם קשיים כלכליים. בשנה שעברה הגיע מנכ"ל חדש, שי באב"ד, ויישם תוכנית קיצוצים אגרסיבית לבקשת האוצר והזכייניות. הוא כיסח את המנגנון המנופח, אולי אפילו בצורה אגרסיבית מדי. פיטר כשליש מהצוות – ועדיין הצליחו להגיע להוצאות של 455 אלף שקל על טייק-אוויי. במקום שיעשו את הישיבות במשרד בירושלים, שוכרים אולמות בתל-אביב בעשרות אלפי שקלים. את חברות החדשות מחייבים לשדר מירושלים, אבל כשמזמינים את האנשים שם לישיבות של הרשות השנייה, הם צריכים לבוא לבית ציוני אמריקה בתל-אביב. נציגי הזכייניות תמיד נדהמים משפע הכיבוד שמוגש כשהם מגיעים לשימועים".
לי-אור אברבך (צילום: אורן פרסיקו)
אין מדובר בפיקנטריה. מאחורי הפרטים העסיסיים על החגיגות ביהודה-ושרלי וסבתא-סנדוויץ' יש כשל מבני שמסכל את היכולת של המדינה לפקח על עבודת הרשות. "יש כאן כשל בפיקוח על המפקחים", אומר אברבך. "הרשות חייבת לאשר את התקציב השנתי במשרד האוצר, ומ-2012 לא מאשרים להם תקציב. האוצר מקבל את התקציב ומחזיר אותם לשולחן העבודה, ולמרות זאת הם מצפצפים על האוצר".
לפי אברבך, הכוח שיש לרשות על הגופים המממנים אותה מעקר ביקורת פוטנציאלית. "לכל אחד מהם יש הסיבות שלו לחשוש – אם זה תוכן שיווקי אסור או המאבק על פיצול תחנות ברדיו האזורי, ואם אלו הפרות כאלו או אחרות אצל זכייניות הטלוויזיה. אבל גם מי שהוא בסדר גמור לא רוצה להסתבך עם הרשות השנייה, כי השוק שברירי ולא צפוי, והכוח של הפקידים האלו הוא עצום".
חילופי הממשלה מנעו משר התקשורת היוצא גלעד ארדן לנסות ליישם את התוכנית שמתגלגלת במשרד התקשורת כבר שנים ונודעה בשם "ברית המועצות": לאחד את הרשות השנייה עם מועצת הכבלים והלוויין לרשות תקשורת אחת, שתשב בתוך משרד התקשורת ותחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה לגופים המפוקחים. בינתיים, אומר אברבך, משרד מבקר המדינה מנהל כבר כמה חודשים ביקורת על הרשות, וכעת, בעקבות תלונות שהגיעו אליו, בודקים שם אם להיכנס לעובי הקורה גם בנושא ההוצאות.
מן הרשות השנייה נמסר בתגובה: "תקציב הרשות השנייה, כגוף סטטוטורי אשר פועל ללא לאות לשמירת האינטרס הציבורי, עומד בכל אמות המידה הציבוריות והוצאותיו אינן חורגות מהנהוג בגופים ציבוריים ממשלתיים. יוזכר כי במהלך שנת 2014 השלימה הרשות השנייה מהלך התייעלות וולונטרי רחב היקף וראשון מסוגו בגוף זה, שבמסגרתו נערכה פרישה מרצון שהובילה לצמצום תקציב הרשות השנייה בכ-25%. תהליך זה כלל שינוי מבנה מקיפים המהווים צעד מרכזי בהכנת מבנה הרשות השנייה ליום שלאחר הקמת הרשות לשידורים מסחריים. תקציב הרשות השנייה לשנת 2015 אושר במועצת הרשות השנייה בסוף שנת 2014 והועבר לאישור משרד האוצר. עם סיום הדיונים מול האוצר בעת האחרונה, התקציב צפוי להיות מוגש לאישור סופי במועצת הרשות בישיבת המועצה הבאה".
עוד ביקשו ברשות להדגיש כי הנתונים נכונים לתקופת כהונתה של מועצת הרשות הקודמת.