אז מה, כתבים בצפון, גיליתם את חיפה, אי-שם בדרך לשומקום? העיר הפצפונת הזאת שחולשת על שטח זעיר של למעלה מ-60 אלף דונם? היישוב השולי הזה שמשמש ביתם של בקושי איזה 300 אלף איש זניחים? באמת, היה קל נורא לפספס. פנייה לא נכונה ליד המנהרות והופ, איבדנו עניין. בין כל שפע התרבות שראש העיר מציע (באמצעות תאגיד שמתנהל בניגוד לכללי מינהל תקין), לאצטדיונים המרהיבים (במימונם של טייקונים מזהמי סביבה) – כמעט שאי-אפשר היה להבחין שקשה לנשום שם ושמשהו מסריח, תרתי משמע, בין הארובות המעשנות לשריפות הפתאומיות.

קשה לעשות תחקירים בעיתונות, זה היה ויהיה נכון תמיד. אבל מצב התברואה והתחלואה בחיפה, והקשר האפשרי בינו לבין הכסף הגדול והפוליטיקה העירונית, היו צריכים להיות יותר מסתם "תחקיר"

אין סיפור גדול יותר המעיד על בגידתה וקריסתה של העיתונות המקומית והאזורית בישראל כמו סיפור הזיהום בחיפה. זוהי תורת ההון-שלטון-מקומון בקליפת אגוז. גיבוריה הם פוליטיקאים מקומיים שחולשים על עוגת פרסום ענקית, מו"לים של כלי תקשורת שניזונים מעוגה זו כחמצן לקיומם, ועיתונאים שמשרתים את אלה ואלה גם יחד, לעתים בחדווה ולעתים בלית ברירה.

איני יכול לספור כמה פעמים באו אלי פעילים סביבתיים, חברי מועצה, תושבים, נציגי עמותות וגורמים אחרים שביקשו לחפור עוד ועוד במתרחש בעיר. לכולם היתה נימת בהלה, ואת רובם דחתה העיתונות המקומית בחיפה בלך ושוב. ככה זה כשהרדיו הגדול באזור, רדיו חיפה, נשלט על-ידי בעל-בריתו הפוליטי של ראש העיר, שעושה קומבינות במועצה תחת עינו הפקוחה ובאישורו של השריף העירוני ומצליח להעביר אליו תקציבי פרסום עירוניים בסכומי עתק.

ככה זה כשגם המקומון שהצטיין בגישה לעומתית ולוחמנית בעברו המפואר, "כל-בו", מעדיף להפיק מוספים מיוחדים עם העירייה במקום לשמש מבקר הפנים שמצליף בה על תוצאות מעשיה המטרידים. ככה זה כשהכתבים המקומיים חוששים להסתכסך עם העירייה, היכולה לספק חלטורות ומנעמים לעוסקים במלאכה. רק המקומון הגדול האחר, "ידיעות חיפה", שמקימו ועורכו הראשי יעקב שחם נחשב גם הוא בעבר למקורבו של ראש העיר, התעורר באחרונה ומדווח על מפגעים סביבתיים. תחקירים כמעט שלא ניתן למצוא, ופעמים רבות נראים דיווחי העיתונות באזור המפרץ כתעתיק של ה"עירונט", המכונה בידי תושבים "הפרבדונט", אותו עלון פרסומי שמפיצה העירייה במסגרת בליץ יחסי-הציבור הבלתי פוסק שלה.

ראש עיריית חיפה יונה יהב (צילום מסך)

נכון, משרד הבריאות נתן לאחרונה תוקף מתוקשר לסיפורי הסרטן. אבל בואו לא נעמיד פנים שלא ידעתם. בשנים האחרונות הופצו בין העיתונאים ממצאים על רמות זיהום מדאיגות כמעט בכל תחום, למשל במכתב של חבר המועצה לשעבר שמואל גלבהרט מ-2012. דו"חות המשרד להגנת הסביבה הראו כי מפרץ חיפה מזוהם, גורמים במשרד הבריאות הצביעו על תחלואה גבוהה של מחלות לב וריאה, דו"חות איגוד-ערים-חיפה הראו כי 70% מזיהום האוויר במפרץ חיפה מגיעים מתעשייה, רופאים הצביעו על עלייה משמעותית בתמותה ממחלות סופניות כמו סרטן הלבלב ועוד. הנתונים הללו, ואחרים, הופצו לכלי התקשורת המקומיים והארציים ועוררו מעט מאוד עניין.

לרוב הנתונים הגיב ראש העיר יהב בבוז, באמצעות 50 גוונים של "עורבא פרח": פעם אחת טען שהנתונים אינם מדויקים, פעם שנייה שהם אינם רלבנטיים, פעם שלישית שמדובר בנתונים ישנים מלפני עשור, ואפילו כאשר הוצגו בפניו נתונים של איגוד-ערים, שהוא עומד בראשו, טען שאין להם שחר. השבוע נזכרו כולם שאותו יהב, שחוסם עכשיו מפעלים מזהמים עם משאיות, הצהיר בלי בושה שהאוויר בחיפה הוא "הנקי ביותר בארץ". זוהי כמובן תעמולה זולה ושקרית – אבל גם אותה אפשר לשחרר לציבור רק בסיועה הנדיב של תקשורת משת"פית, שאינה חושפת את הבלוף.

החלה עונת הרחצה. כותרת המקומון החיפאי "כלבו" מן השבוע שעבר, לאחר שהחדשות על מקרי הסרטן בעיר כבשו את התקשורת הארצית

קשה לעשות תחקירים בעיתונות, זה היה ויהיה נכון תמיד. אבל מצב התברואה והתחלואה בחיפה, והקשר האפשרי בינו לבין הכסף הגדול והפוליטיקה העירונית, היו צריכים להיות יותר מסתם "תחקיר". הנושאים הללו היו יכולים לכלכל אג'נדה ולא לרדת מסדר היום אף לא לרגע, עד להשגת תוצאות. לסיפורים על תחלואה, מוות, קשרי הון-שלטון ושקרים של עיריות יש גם רייטינג לא רע, כך שאפילו ההפחדות על שעמומם של הקוראים מגוחכות. ראש העיר היה אמור לפחד מהעיתונאים המקומיים, בדיוק כפי שהוא מפחד כעת מהארציים ומנסה להרגיעם בשורה של צעדי דוברות קפריזיים ושטחיים בניסיון להנמיך מעט את להבות.

יהב, למרות הירחמיאליות שהוא משדר, הוא פוליטיקאי ממולח. הוא כנראה מבין שאפשר לסמא את עיניהם של ההמונים בפסטיבלים ובמשחקים עירוניים ובכך להימנע מחריש עמוק בבעיות שמטרידות עיר ואם בישראל ודורשות טיפול ממושך וכואב. הוא כנראה גם מבין היטב שאצטדיון חדש ונוצץ מספק כותרות שמחליפות את אלו שהיו יכולות לעסוק בסביבה מזוהמת. למרבה הצער, הוא מבין נכון. העיתונות המקומית והאזורית שיתפה עימו פעולה לאורך כל הדרך, וכנראה תמשיך בכך גם אחרי שסערת הילדים חולי הסרטן תמצה את סיבוב הניצחון שלה בעיתונות. הרי או-טו-טו יום העצמאות, והבמות של חיפה יתמלאו באמנים שמינהל התרבות ואתו"ס יממנו במאות אלפי שקלים מכספי הארנונה, גם של התושבים וגם של המפעלים.