עיתוני הבוקר (19.4.15) דיווחו על הדחתו של קצין בדרגת סגן-אלוף מצה"ל משום שנמצא שהדליף מידע לאחד הכתבים הצבאיים. עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון צייץ במי מדובר, ואורן פרסיקו גולל את הסיפור בסקירת העיתונות באתר זה. פרסיקו אמנם הסתייג מעצם החשיפה של הנפשות הפועלות, אך נאחז בה כדי לחוות את דעתו על התנהלותה המקצועית של כתבת "ישראל היום".

אני מבקש להזכיר בהקשר זה טור שפירסמתי כאן לפני חצי שנה ועסק במנהגם של עיתונאים לשתף את הציבור בניחושיהם על זהות המדליפים של מתחריהם. הטור נכתב בעקבות שורה של התבטאויות של עיתונאים ידועים (אילה חסון, בן כספית, אמיר אורן) בכלי תקשורת מרכזיים (ערוץ 1, "מעריב", "הארץ") במהלך מבצע "צוק איתן" ואחריו שתכליתן היתה להלשין על מתחריהם כמי שניזונו מהדלפות של סודות מדינה. כן, כן, ככל שהדבר נשמע מוזר, עיתונאים בכירים אלה כתבו ושידרו בנימה ביקורתית, שלא לומר עוינת, על עמיתיהם למקצוע, המועסקים בכלי תקשורת מתחרים, משום שמסרו לציבור מידע מסווג ורגיש.

החיזיון המוזר הזה נגול על רקע מלחמות הגנרלים שהתלקחו בימיה האחרונים של המלחמה בעזה ושהשתלהבו לאש גדולה מיד לאחריה, כאשר התבררו הפערים בין הציפיות מהמבצע לתוצאותיו. אתם זוכרים? אלופים ושרים, רב-אלוף וראש ממשלה, מח"טים ואלופי פיקוד נסחפו לתוך מלחמת גרסאות שנסבה על השאלות מי איבחן נכונה את המצב, מי זיהה ראשון את סכנת המנהרות, מי דחף למבצע קרקעי ומי בלם, מי מסר מידע נכון לקבינט ומי הבהיל אותו לשווא.

ההתכתשות הזו התנהלה, איך לא, בכלי התקשורת – ועיתונאינו המצוינים לא שמרו מרחק, לא הסתפקו בדיווח צונן, אלא נקטו עמדה. וכצפוי, ההטיה קילקלה את השורה וגרמה לפרשנים הנכבדים האלה לא רק לצבוע את ניתוחיהם ודיווחיהם בצבע מגמתי, אלא גם להפר את כלל האתיקה שאין קדוש ממנו – לשמור על חסיון המקורות.

וכך ידע כספית לספר מי הדליף לאודי סגל מערוץ 2 את התחזית הקודרת שנמסרה לקבינט על תוצאותיה הצפויות של פעולה קרקעית נרחבת ברצועה, ומי עומד מאחורי המידע המסעיר שסיפר אורן נהרי לצופי ערוץ 1 על השיחה הקשה שהתנהלה בין נתניהו לנשיא אובמה באותם ימים. ואילו אמיר אורן לא התאפק ורמז, באופן שאין לטעות בו, על סביבת נתניהו כמי שהדליפה לסגל את דבר המצגת הפסימית שהונחה על שולחן הקבינט. וגם אילה חסון לא היססה להצביע על בן כספית כמי שהרמטכ"ל גבי אשכנזי היה מקור ההדלפה שקיבל על מבצע חשאי שעמד לצאת לפועל (ההתכתשות הזו בין חסון לכספית היא חלק מתפיסותיהם המנוגדות את פרשת הרפז והסתעפויותיה).

חיים לוינסון הלך בסוף-השבוע בדרך האסורה שהתוו כספית, חסון ואורן בספטמבר 2014: על עיתונאים להימנע מלחטט במקורותיהם של מתחריהם ולנסות לזהות אותם ברבים. לא בעיתון, לא בטלוויזיה ואפילו לא בטוויטר. כי, כפי שהתברר הבוקר פעם נוספת, גם ציוץ קטן מקבל תהודה גדולה, ואוי לעיתונות המשלימה עם התנהלותה של תחרות פומבית בין פרשניה וכתביה על זיהוי המקורות המזינים אותם.