איראן

"נתניהו לפוטין: מכירת הטילים לאיראן תפר את היציבות באזור", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בשיחת טלפון ענה הנשיא הרוסי כי טילי הנ"מ הם נשק הגנתי", ממשיכה כותרת המשנה. ב"ישראל היום" שיחת הטלפון אינה מגיעה לכותרת הראשית, הגם שאחד משני האנשים שהיו מעורבים בה הוא ראש ממשלת ישראל. במקום זאת פונים בחינמון לידו הארוכה של נתניהו ביבשת אמריקה. "הקונגרס כופף את אובמה", נכתב בכותרת הראשית. "בועז ביסמוט מדווח מוושינגטון: ניצחון לידידי ישראל", נכתב בכותרת הגג. כותרת המשנה ממשיכה בקו התקיף נגד הנשיא האמריקאי: "הנשיא זיגזג: אחרי שתקף את נתניהו וטען כי לקונגרס אין סמכות להתערב, נאלץ להסכים לחוק שמחשק אותו, אם כי בנוסח מרוכך".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על החוק כך: "בינתיים אולי נתניהו יכול להתנחם בחדשות שהגיעו מארצות-הברית על הפשרה שהוגשה בוועדת החוץ של הסנאט – שלפיה מרבית הסנטורים משתי המפלגות, הדמוקרטית והרפובליקאית, מסכימים כי לקונגרס תינתן האפשרות להצביע על כל הסכם שישיג הנשיא ברק אובמה עם איראן". ב"הארץ" כותרת הדיווח של ברק רביד היא "הסנאט אישר פשרה בין הרפובליקאים לדמוקרטים [...] סעיפים רבים שבהם תמך ראש הממשלה נתניהו הוסרו או רוככו מהצעת החוק המקורית". אף אחד מהדיווחים אינו עוסק בשאלת ההיתכנות בפועל של פסילת הסכם כזה על-ידי הסנאט, על המשמעות הבינלאומית שלו.

חיפה

ראש עיריית חיפה יונה יהב (צילום: שי לוי)

ראש עיריית חיפה יונה יהב (צילום: שי לוי)

"דו"ח של משרד הבריאות: חיפה מובילה בשיעור התחלואה הנובעת מזיהום אוויר, במיוחד אצל ילדים", נכתב ברצועה בתחתית שער "ידיעות אחרונות". כותרת דומה מופיעה ברצועה צרה עוד יותר בתחתית שער "ישראל היום". ידיעה בעניין ב"הארץ", מאת צפריר רינת, אינה מגיעה לשער. "משרד הבריאות מעריך שמתוך מדגם של 4,860 מקרי סרטן שנבחנו באזור מפרץ חיפה במשך עשור אחד – כ-780 מקרים ניתן לייחס לזיהום אוויר (16%), 30 מהם בקרב ילדים. כמו כן, המשרד ציין כי באזור זה יש תחלואה עודפת בסרטן הריאות ובסרטן שלפוחית השתן – סוגי סרטן הקשורים סיבתית לזיהום אוויר", כותב רינת.

"נתוני מקרי הסרטן מבוססים על סקר שערכו משרד הבריאות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובו נערך מעקב אחר אוכלוסייה של 175 אלף בני-אדם בחיפה ובאזורים נוספים ואחר מקרי הסרטן שהתגלו אצלם במהלך התקופה שבה מדובר. 'זהו אמנם מדגם, אבל הוא נותן הערכה מספרית שנותנת ייצוג די נכון', אומר ד"ר מיכה ברחנא, האחראי לשעבר על אגף רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות וכיום פרופ' בבית-הספר לרפואה ציבורית באוניברסיטת חיפה. 'עם זאת צריך לזכור שמדובר בהערכה בלבד והיא במידה מסוימת ספוקלטיבית'. לעומת זאת מטיל ברחנא ספק רב באמינות ההערכה לגבי הקשר בין סרטן אצל ילדים וחשיפה לזיהום אוויר. 'אצל ילדים אלה מדובר במקרי סרטן שלא הוכח במחקרים קשר בינם וזיהום אוויר. כמו כן ברור שאצל חלקם לא היה זמן מספיק של חשיפה סביבתית לזיהום שיכולה לגרום לסרטן'".

כאן אצלנו כתב אביב שרון על הפליק-פלאק לאחור של ראש עיריית חיפה יונה יהב, שנאלץ לחזור בו מהכחשותיו הנמרצות בנושא זיהום הסביבה בעיר הצפונית.

הנתק

"רשימות הבית-הלבן חושפות את הנתק בין דרמר ליועצי אובמה", נכתב בכותרת בולטת על שער "הארץ" לידיעה של הכתב המדיני ברק רביד. "נתונים רשמיים מגלים כי השגריר בארה"ב קיים רק פגישת עבודה אחת בבית-הלבן מאז דצמבר 2013", נכתב בכותרת המשנה. "מבדיקת כמיליון רישומים של אישורי כניסה למבקרים שנכנסו לבית-הלבן בשנה וחצי האחרונות עולה כי דרמר לא קיים כמעט אף פגישה עם יועצי הנשיא אובמה ב-2014", כותב רביד וממשיך לנתונים צבעוניים יותר (רביד מצא רישומי כניסה של אהוד ברק, יאיר נתניהו ויונית לוי).

אך האם כניסה אחת בשנה לבית-הלבן מעידה על נתק? גדעון שביב, מאתר ביקורת התקשורת הימני "פרספקטיבה", צייץ בטוויטר כי נתוני הכניסה דומים לאלו של השגריר הקודם, מייקל אורן – שאינו איש אמונו הקרוב של נתניהו כמו דרמר. גם כך חסרים בידיעה של הכתב המדיני של "הארץ" כמה נתונים: האם שגרת העבודה של שגריר כוללת במצב תקין פגישות רבות בבית-הלבן, או שהיא מתרחשת באתרים אחרים? ומדוע מובן מהידיעה כי הנתונים זמינים רק מ-2012 (דרמר מונה בסוף 2013), בעוד שהצצה באתר הבית-הלבן מגלה כי הם זמינים מ-2009?

יום השואה

"מעשיה של יוהנה אלטפטר בתקופת השואה מעלים בזיכרון באופן כמעט בלתי נמנע את המכשפה שכלאה את הנזל וגרטל, אבל ללא הסוף הטוב שבאגדת הילדים", כותב אבנר שפירא בפתח כתבת השער של מוסף "גלריה", על תרגום חדש של הספר "רוצחות בשירות היטלר", העוסק בחלקן של נשים גרמניות במכונת ההשמדה הנאצית. "אלטפטר, צעירה גרמנייה ששירתה כמזכירתו האישית של הנציב האזורי מטעם כוחות הכיבוש הגרמניים בעיירת הגבול האוקראינית-פולנית וולודימיר-וולינסקי, נהגה להתלוות לממונה עליה בביקוריו בגטו שהוקם ביישוב, ולא פעם ביקרה שם לבדה ורכשה מיומנות מחרידה ברצח ילדים יהודים. לעתים קרובות היא פיתתה אותם בעזרת ממתקים: כשהתקרבו אליה ופתחו את פיהם, היא ירתה לתוך הפה באקדחה.

"[...] ב-16 בספטמבר 1942 נכנסה אלטפטר לגטו וניגשה לשני ילדים יהודים, ילד בן שש ופעוט, שהתגוררו סמוך לחומת הגטו. היא סימנה להם בידה להתקרב אליה, כאילו בכוונתה לתת להם ממתק. הפעוט התקרב אליה. היא הרימה אותו בזרועותיה והחזיקה אותו בכוח כה רב, שהילד צעק והתפתל. היא תפסה אותו ברגליו, החזיקה אותו הפוך והטיחה את ראשו בקיר כאילו היא מנערת אבק משטיח קטן. היא השליכה את הפעוט חסר החיים לרגליו של אביו, אשר מאוחר יותר העיד: 'מעולם לא ראיתי סדיזם כזה מצד אשה'.

"גם בעת חיסול הגטו המשיכה אלטפטר להשתולל: היא הסתובבה שם 'כמו רועת בקר' (כדברי אחד העדים), הצליפה בשוט ודחפה גברים, נשים וילדים יהודים לתוך משאיות שהסיעו אותם לאתר של רצח המוני. היא גם נכנסה לבניין ששימש בית-חולים מאולתר, התפרצה למחלקת הילדים ודחפה כמה מהמאושפזים מהמרפסת שבקומה השלישית אל המדרכה שלמטה. כמה מהילדים מתו במקום, ואלה ששרדו נפצעו קשה.

"[...] פאולינה קנייסלר, ילידת 1900, היא דוגמה קיצונית לאשה שמשלח היד ההומניטרי שלה נהפך לכלי רצחני. לאחר שלמדה סיעוד והצטרפה למפלגה הנאצית, הוצע לה ב-1939 להשתתף ב'תוכנית להמתת חסד'. היא והאחיות האחרות בחרו מרצון לקחת חלק בתוכנית ונשבעו לשמור על סודיות ולציית לפקודות. 'ההמתה היתה לקריירה בעבור קנייסלר', אומרת [מחברת הספר ונדי] לוור. 'כמעט בכל יום, במשך חמש שנים, היא סייעה בתהליך ההמתה בגז של חולים ונכים, הרעיבה מטופלים והזריקה זריקות מוות לחולים. בתחילה היא חשה הסתייגות מההמתות בגז, אבל בהמשך סברה כי הן לא כל-כך נוראות מפני ש'מוות בגז אינו כואב', כלשונה'.

"[...] גם למזכירות ששירתו במשרדי הגסטפו בעורף או במשרדים של שלטונות הכיבוש במזרח אירופה היה חלק חשוב במכונת ההרס. [...] דוגמה בולטת למעורבות נשית מהסוג הזה היא ארנה פטרי, שניהלה אחוזה חקלאית של האס.אס באוקראינה יחד עם בעלה, הורסט פטרי. השניים הכירו בנשף ריקודים ב-1936, כשארנה היתה בת 16, והתחתנו כעבור שנתיים. 'נשים כמו ארנה פטרי גילמו את שני הקצוות המנוגדים של הנשיות הגרמנית – מצד אחד אשה משוחררת ומצד שני עקרת בית מסורתית', אומרת לוור. היא מספרת כי ב-1942 הצטרפה פטרי לבעלה והביאה עימה את בנם בן השלוש. כבר עם הגיעה היא ראתה כיצד בעלה מכה את עובדיו, מצליף באוקראינים, פולנים ויהודים ותוקף מינית את המשרתות בביתו. במהרה היא עצמה החלה להכות עובדים, והאלימות נהפכה לחלק משגרת היום-יום שלה במשך השנתיים שחייתה בחווה.

"בקיץ 1943 נסעה פטרי בכרכרה והבחינה בצד הדרך בשישה ילדים שלבשו בגדים קרועים ונראו מבועתים ורעבים. היא הבינה שמדובר בילדים יהודים שהצליחו להימלט מגירוש למחנות ההשמדה, סימנה להם להתקרב והביאה אותם לביתה. היא הרגיעה אותם והאכילה אותם. מכיוון שבעלה התמהמה לשוב, החליטה להיפטר מהם בעצמה ולקחה אותם לבור ביער הסמוך לאחוזתה, שבו נורו ונקברו יהודים אחרים. היא אמרה להם לעמוד בשורה מול התעלה, שלפה אקדח וירתה בעורפם בזה אחר זה. לימים סיפרה כי לאחר רצח שני הילדים הראשונים התחילו ארבעת האחרים לייבב, אבל היא לא הרשתה לעצמה 'להיות מושפעת מזה'.

"לוור מתארת כמה נשים נוספות שהפכו את המרחב הביתי שלהן לזירת רצח – כאלה שירו ממרפסת הבית אל עובדים יהודים 'בשביל הספורט' או כדי להרשים אורחים, לעתים בנוכחות ילדיהן; או כאלה שהאלימות הסדיסטית שלהן השתלבה ביחסים האינטימיים שניהלו. כפי שמספרת לוור, בשביל נשים לא נשואות השהות במזרח היתה גם חוויה רומנטית והן מצאו שם בני זוג מתאימים מבחינה אידיאולוגית. אחת מהן היא גרטרודה זגל, מזכירה וינאית שהתאהבה בקצין האס.אס פליקס לנדאו [...] השניים צברו ערימות של חפצי ערך שנבזזו מיהודים. הם נהגו לירות ממרפסת הווילה שלהם אל העובדים היהודים בגנם, וזגל גם הורתה להרוג את שלוש עוזרות הבית שלה ודרכה למוות על ילד יהודי. [...] טיולים רומנטיים ביער או ביקורים משותפים בגטאות גם הביאו את האוהבים למגע מוחשי מאוד עם השואה. למשל, נציב גרמני בבלרוס ומזכירתו-אהובתו יצאו לציד, ולאחר שלא מצאו בעלי חיים, הם ירו ביהודים".

"את יום השואה צריך לבטל" היא כותרתו הפרובוקטיבית של טור מאת אריאל רובינשטיין במדור הדעות של "הארץ". תלונתו המרכזית של הכלכלן הידוע היא על חוסר הרציונליות שפשה בזכרון השואה ובשימוש העכשווי שעושים בו.

החברה האזרחית

"תוכנית: כספי הביטוח-הלאומי ייבלעו בתוך תקציב המדינה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", המובילה לידיעה של מירב ארלוזורוב. "הפעילות השוטפת של המוסד לביטוח לאומי נהפכה לגרעונית, וקרן העודפים צפויה להתחסל בתוך פחות מ-30 שנה. במשרד האוצר שוקלים לבטל את עצמאות המוסד ולצרף את פעילותו הכספית לתקציב המדינה. מערך הגבייה יאוחד עם זה של רשות המסים. הצעד עשוי לעודד את המחוקקים להחליט על העלאת גיל הפרישה, במטרה לטפל בגירעון בביטוח-הלאומי", נכתב בכותרת המשנה.

האם ביטול עצמאותו של המוסד לביטוח לאומי לא תביא לפגיעה בקצבאות שהוא משלם? האם ביטול עצמאותו של גוף מבטח אינה מנוגדת לעצם ההיגיון שבבסיסו, לפיו כספי הביטוח הנכנסים מממנים את כספי הביטוח היוצאים? האם הצעד שבו מעוניין משרד האוצר לא עלול לפגוע בעתידם של המוני אזרחי ישראל הנזקקים לרשת הביטחון של הביטוח-הלאומי? ארלוזורוב מתייחסת לשאלות הללו בפסקה אחת, מודגשת, מתוך הדיווח, שאופן ניסוחה מעלה את התמיהה אם הכותבת לא היתה שבויה מלכתחילה בקונספציה של מקורותיה. לקראת סופה של הכתבה היא מרחיבה גם ביחס לעמדתו של הביטוח-הלאומי.

בעמוד העוקב ב"דה-מרקר" מתפרסם טקסט נוסף של ארלוזורוב, המשך הקמפיין שהיא מנהלת נגד ביטול מס ערך מוסף על מוצרי מזון – תוכנית שנתניהו ודרעי אמורים לקדם בממשלה הבאה. "פטור ממע"מ על מוצרי יסוד עוזר לעשירים יותר מאשר לעניים" היא הכותרת.

הרהור על תועלת ונזק היקפיים

נדמה שיש קונסנזוס כי שימוש בתחבורה ציבורית עדיף על פני שימוש ברכב פרטי. נדמה גם שיש קונסנזוס כי התחבורה הציבורית בישראל לוקה בחסר, בלשון המעטה. העיתונות נדרשת מדי פעם לסוגיית התחבורה הציבורית, אולם מעניין לבחון את הסיקור לאורך זמן על רקע הידיעה כי יבואני הרכבים הפרטיים הם מלקוחות הפרסום הגדולים ביותר שעוד נשארו לעיתוני הדפוס. ממילא הצלחה במגמה המבורכת של מעבר מתחבורה פרטית לציבורית תשפיע לרעה מבחינה כלכלית על העיתונים שינסו לקדם אותה.

ידיעה אחת היום ב"דה-מרקר" והמודעות בעמודים המקיפים אותה

ידיעה אחת היום ב"דה-מרקר" והמודעות בעמודים המקיפים אותה

הדרת נשים

ידוע כי בתקשורת המגזרית לגווניה הבעיות האתיות המלוות את התקשורת הכללית מועצמות פי כמה. בתקשורת החרדית בעיית ייצוג הנשים של העיתונות הכללית הופכת להדרה כמעט הרמטית, ששיאיה הקומיים מגיעים מעת לעת גם מחוץ לגבולות הגטו החרדי. שיא מפוקפק כזה מציג היום "יתד נאמן", שאת הדיווח על מי שתהיה המועמדת המובילה בבחירות לנשיאות ארה"ב, הילרי קלינטון, ליווה בתמונה של בעלה.

ענייני תקשורת

"הכותרת של החינמון 'ישראל היום' מאושרות באופן קבוע על-ידי לשכת ראש הממשלה'', כך נכתב במאמר במגזין הכלכלי החשוב בעולם, 'אקונומיסט'. לשכת ראש הממשלה ועיתון 'ישראל היום' הגיבו בחריפות לדברים: 'הטענות כל-כך הזויות שאינן ראויות לתגובה', נמסר מ'ישראל היום'. בלשכת ראש הממשלה מסרו כי 'לא היה ולא נברא'. עם זאת, בעיתון אמרו כי אין להם כוונה לפעול בנושא או להגיש תביעת דיבה", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר". "[...] באתר ביקורת המדיה הבריטית UK Media Watch פנו לעורך ב'אקונומיסט' לבירור מקור הקביעה. בעיתון השיבו כי 'הטענה מבוססת מאוד', וכי כתב 'האקונומיסט' 'קיבל עדות מיד ראשונה, שלא לציטוט, מאדם שמכיר ישירות את הנושא'".

"שירותי הסטרימינג נגסו בבלעדיות שהיתה לרדיו בשידור רצוף של מוזיקה. כעת מנסות התחנות להציע פורמטים דיגיטליים חינמיים שימשכו את מאזיניהן בחזרה. השחקנית החדשה בזירת הדיגיטל: תחנת הרדיו אקו99", נכתב בכותרת המשנה לדיווח נוסף של נתי טוקר ב"דה-מרקר".