מקורקעת

"מחזהו של האמריקאי ג'ורג' ברנט 'מקורקעת' מתכתב – בלי להתכוון לכך, כמובן – עם מאמרו של גדעון לוי 'הרעים לטיס' ועם העובדה שתצפיתניות בצה"ל נמצאו ראויות לצל"ש על ש'לא איבדו את עשתונותיהן' (לפני שהנוסח שונה בעקבות מחאה מוצדקת)", כותב מיכאל הנדלזלץ ב"הארץ" על הצגת היחיד של קרן צור ("אנדה"), בבימוי סיני פתר, במסגרת "תיאטרונטו".

"זהו מונולוג של טייסת קרב מצטיינת שמכורה לכחול השמים בצבא ארה"ב, שנכנסת להריון לא מתוכנן (מגבר שלא נבהל ואפילו מתגרה מהצד הגברי שלה) ומועברת להיות מפעילת כטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש) מול מסך אפור כשהיא עוסקת בחיסול ממוקד כירורגי במדבר מזרח-תיכוני ביום, וחוזרת לבעלה ובתה במדבר של לאס-וגאס בלילה.

טייסים של צה"ל בבסיס בדרום, 2008 (צילום: משה שי)

"ההברקה של המחזה היא העברת המוקד הגברי כביכול של מלחמה-טיס-מוסר לנפשה וגופה של אשה, והאמירה שדווקא כשהחוויה היצרית של העיט הקרבי בשחקים עוברת למציאות מדומה של 'כאילו', וכשסכנת המוות מפסיקה לרחף מעל הטייסת, היא מתעמתת עם חוויית האלוהים-אח-גדול-מחסל במלוא העוצמה, וכשהיא צופה וצדה אחרים מרחוק, היא לוכדת ומרסקת את עצמה.

"אבל כל זה היה נשאר מלים יפות אלמלא באה השחקנית קרן צור (הנראית בתצלומו של ז'ראר אלון בסרבל טייסים) ותירגמה את המחזה לעברית, ומה שחשוב יותר ומרהיב יותר הוא שהיא גם מגלמת את התפקיד היחיד. דומה שיש לה יכולת פלאית להחליף פנים ורגש ודמות בהרף עין, וכך היא עוברת (ומעבירה את הצופה) בין שברי האישיות של הבוץ' הפייטרית, והמקצוענית המתמסטלת משמים, והאשה המינית הבטוחה והבוטה, והאם האוהבת, ובת הזוג היודעת להכיר תודה ולאהוב את בעלה, הנותן לה חופש מלא להיות מה שהיא. היא מכוערת באופן יפה להפליא, אמינה לחלוטין בכל רגע, חשופה לגמרי רגשית וגם מעוררת התלהבות מהמושלמות הטכנית של מלאכת המשחק שלה.

"מלת המפתח היא 'כאילו': רק כשהגיבורה חווה את המציאות כמדומה היא מתוודעת לאימתה. ורק כשזה מוצג בתיאטרון – בחוויה של אנשים שצופים באנשים אחרים במציאות מדומה של העמדת פנים – ניתן להעביר לצופה את החוויה שלפיה אנחנו לעולם אשמים, כי כשם שאנו צופים – ויכולים לחסל אחרים – כך אפשר לחסל אותנו".

המבול שלפני

לראשונה זה זמן רב שהגליץ' – או מחוות הכֵּנות – של הנשיא אובמה בראיון המפייס ל-NPR מלכד את מחנות העיתונות בישראל. "אחריו המבול", מכריז אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות", ולמען הסר ספק מבהיר: "אני הולך לחתום הסכם עם איראן – ואחרי המבול. זה בעצם מה שאמר אתמול הנשיא אובמה ברדיו הציבורי האמריקאי". בועז ביסמוט ב"ישראל היום" לא יכול להסכים יותר: "'אחרי המבול', אמר פעם מלך צרפת לואי ה-15. משום מה, הציטוט חזר כשצפיתי שלשום בראיון של הנשיא אובמה".

דומה כי רק עכשיו מתפוגגים מסכי העשן. עכשיו, כשהבחירות הוכרעו, כשהדי נאום נתניהו בקונגרס שככו וכשהדיון על היחסים בין ישראל לארצות-הברית חוזר לפרופורציות, מתפנים העיתונים לעסוק בהסכם המתגבש ובמשמעותו. אך גם דיון זה נעשה באווירת חול-המועד. אפילו דיווחו של הכתב המדיני ברק רביד ב"הארץ" אתמול (שלישי), כי ישראל פועלת לקידום חקיקה בקונגרס שתקשה על אישור הסכם הגרעין עם איראן (הפיכתו לאמנה בינלאומית המחייבת אישור הסנאט), לא הידהד הבוקר אל ראש עמודיהם של שאר העיתונים. בן כספית מציין ב"מעריב" כי "ישראל מתכוונת להמשיך את הקמפיין נגד ההסכם בכל החזיתות", אך אינו מביא פרטים חדשים בנושא. "ידיעות" מזקק מן המחלוקת בין הצדדים בלוזאן את ההכרזה הטבלואידית: "גורמים מדיניים בירושלים: בתום ההסכם איראן תגיע לפצצה תוך שבועות".

כל העיתונים העמידו את הדיווח על הראיון עם אובמה בעמודם הראשון, ובניסוח ביקורתי. "מעריב" מצטט בכותרתו הראשית גורמים בירושלים האומרים: "אנחנו מאמינים לאיראן", קרי מאמינים שהגרסה האיראנית משקפת נכון יותר את הסיכומים שהושגו. "הארץ" הביא את דיווחו הפרטני של הכתב המדיני ברק רביד על דברי הנשיא, בצירוף הביאורים הנדרשים להבדלים בין "זמן הפריצה" ואופן מדידתו לבין ייצור נשק גרעיני. ועם זאת, רביד נמנע מכל פרשנות פוליטית-מדינית. האם המערכת נמצאת בעיצומה של הדממת-חג, או שלא נמצא כותב שיסכים להתפתל בין ההזדמנות לביקורת על הנשיא האהוד על המערכת לבין צידוד רפה בעמדה שמייצג ראש הממשלה?

טרם אישררו

כל העיתונים מדווחים על הכינוס הבינלאומי של האמנה למניעת ניסויים גרעיניים. גילי כהן כותבת ב"הארץ" כי במהלך האירוע תארח הוועדה לאנרגיה אטומית סדנה מקצועית של ועדה מטעם ארגון האמנה. במשך כחמישה ימים ישהו בישראל כ-100 נציגים זרים ויתמקדו בתהליך הפקת הלקחים מתרגיל שטח רחב היקף שערכה הוועדה בירדן בנובמבר האחרון. כהן מזכירה כי ישראל חתמה על האמנה בספטמבר 1996, אך לא אישררה אותה. האמנה עצמה טרם נכנסה לתוקף, כיוון שלא כל 44 המדינות הרשומות בנספח לאמנה אישררו אותה. שבע המדינות שטרם עשו כן, נוסף לישראל, הן סין, מצרים, ארצות-הברית, איראן, צפון-קוריאה, פקיסטן והודו. שלוש האחרונות כלל לא חתמו על האמנה.

תשובה הולמת

מה שהחל כאירוע פייסבוק ודווח אתמול בעמודים פנימיים מתגלגל להיות מחאת "מחוסרי הרכב" ומיד מגיע לשערי המוספים היומיים, למשאל "השאלה היומית" ב"ידיעות", למאמרי בעד ונגד ב"מעריב", ואפילו למאמר מערכת ב"הארץ". שר התחבורה ישראל כ"ץ תרם לכך תרומה משמעותית: לשונו המשתלחת הפיחה חיים בקריאה שתלה צעיר ירושלמי בדף הפייסבוק של השר: "בחמישי הקרוב אזרחי ישראל מחוסרי הרכב נכנסים לעוצר של שלושה ימים ללא תחבורה ציבורית. כדי שנוכל לתור את ארצנו היפה פתחנו לוח טרמפים בעמוד של ח"כ ישראל כ"ץ, שר התחבורה של ישראל" (אודי עציון ב"ידיעות", אתמול). בתשובתו הבהיר השר כי הסטטוס-קוו מעוגן בחקיקה ובהסכמים פוליטיים ואינו קשור למדיניות אישית של השר, אבל אמר הרבה יותר מזה: "מפגן הצביעות שלך ושל חבריך לשמאל מושכי המשכורות בעמותות 'למען התחבורה הציבורית' הוכח בבחירות האחרונות וקיבל את התשובה ההולמת בקלפי".

השר ישראל כ"ץ בשוק מחנה-יהודה, 6.2.15 (צילום: יונתן זינדל)

היום מקדיש "מעריב" לנושא את שער המוסף היומי, ומפנה לכתבתה של תמר דרסלר, שכותרתה "דרך ללא מוצא". שערו של "24 שעות" ב"ידיעות" נושא את הכותרת "מקורקעים בחג", ומפנה לכתבתה של איריס ליפשיץ-קליגר בעמודים 4–5. בכתבה זו נוגע העיתון בזכות לנוע בשבת בתחבורה ציבורית ומפנה לשאלת הסטטוס-קוו בין חילונים לדתיים, שבענייני תחבורה הפכה אנכרוניסטית: מאות אלפים נעים בכבישים ברכבם הפרטי בשבתות, אבל חסרי האמצעים, "מחוסרי הרכב", נשארים בבית. ב"ידיעות" מקפידים לפנות גם לכאלה שאינם חשודים כשמאלנים (כדי שהשר לא יפנה אותם לבוז'י). אם אתמול גייסו לשם כך את איתי חיים, פעיל ליכוד וחניך בית"ר, שאמר כי דברי השר כץ "מביעים יוהרה ואטימות, זלזול ומעילה בתפקיד 'נבחר ציבור'" – הרי שהיום מצאו את בועז, דתי מאזור השומרון, שאינו חושב שתחבורה ציבורית בשבת תהרוס את המרקם העדין בין דתיים לחילונים בישראל. "אני בטוח שאף אחד – כולל החילונים להכעיס – לא מתכונן להפעיל תחבורה ציבורית בתוך השכונות החרדיות או אצלי ביישוב", אומר בועז, "ועם כל הכבוד לשאיפה שלי או של חברי שתהיה כאן מדינה יהודית כהלכתה, כרגע זה לא המצב".

אריק בנדר מדווח ב"מעריב" כי "תנועת ישראל חופשית" פיתחה ומפיצה משחק רשת שבו חיילים מנסים לתפוס את האוטובוס האחרון לפני כניסת השבת, אך נתקלים בדמותו של ישראל כ"ץ, החוסמת את דרכם.           

סג'עיה – כתבת ההמשך

"מה שמתסכל מאוד, מתסכל ומעיק, בכתבה שפורסמה כאן אתמול זו התחושה שכבר קראנו את זה. לא פעם אחת, עשרות פעמים. אותם תיאורים, אותם ניסוחים. אותן תשובות של דרגי הפיקוד, ולא תמיד ברור אם מדובר בכיבוש העיר סואץ ביום האחרון של מלחמת יום-הכיפורים, בקרב בבינת-ג'בל במלחמת לבנון השנייה או באחד המבצעים שהיו בין לבין", כותבת אריאלה רינגל-הופמן בעמוד הדעות של "ידיעות". "קרב סג'עיה ראוי לעיון מיוחד לא מפני שזה אירוע יוצא דופן. להפך, משום שהוא כל-כך סימפטומטי. משום ש'תדע כל אם עברייה' הוא טקסט מחייב". הכותרת למאמרה של רינגל-הופמן היא: "תדאג כל אם עברייה".

המאמר הזה, כמו הכותרת לו, מתחברים מאליהם לדיווחם של רותם אליזרע, ישראל מושקוביץ ואיתן גליקמן בעמ' 6 של "ידיעות": "משפחות לוחמי גולני שנהרגו בסג'עיה מבקשות מהצבא תשובות". על-פי הכתוב, בני המשפחות הופתעו מן הפרסום אתמול ב"ידיעות", ובו מוצגות עדויות שזוכות היום לסטמפה "בעקבות חשיפת 'ידיעות אחרונות'".

שרשרת החשיפות על אודות הקרב בסג'עיה יצרה אווירת קרב בין החושפים: אור הלר חשף ב"חדשות 10" את פרטי התחקיר הצבאי על הקרב. רותם אליזרע גבה את עדויות החיילים ב"ידיעות". תחקירו של עמרי אסנהיים ל"עובדה" יוקרן ביום ראשון הקרוב. אם לשפוט על-פי הישגיו עד כה – ובמיוחד בתחקיר על אסון צאלים ב' – צריך לזכור להקליט ולצפות. עם זאת, ואולי דווקא בגלל תחקירו היסודי, הנושא כבר מונח על השולחן, והמתחרים כבר הניחו את אבני היסוד לדיון הציבורי הגדול הבא. 

כמיהה

חוקרים ישראלים השיגו פריצת דרך לקראת פיתוח חקלאי של כמהת-המדבר, זן כמהין המוכר בצפון אפריקה. ההישג עשוי להציב את ישראל בעתיד כמקום גידול חדש לפטריות היקרות המבוקשות. הזן המדברי נחשב נחות אמנם ביחס למקבילו האירופי, אבל לדברי חוקר הפטריות ד"ר ירון שטרית, "זה הדבר הכי טעים שיש". 

לונדון והייאוש (1)

הן "ידיעות אחרונות" (דניאל בטיני) והן "ישראל היום" (יורי ילון) מבליטים דיווחים על דו"חות של משרד הפנים הבריטי, שלפיהם למהגרים מאריתריאה, שרבים מהם נחשבים עריקים מצבאם, לא נשקפת עוד סכנה בארצם, במידה כזו שתאפשר להם זכאות למעמד פליט. ההבדל בדיווחי שני העיתונים מתקיים הן ברובד הסגנוני והן בהרחבות המקומיות לדיווחים האוניברסליים.

בעוד שב"ידיעות" נוקטים לשון זהירה (לפחות בכותרת הגג: "בריטניה שוקלת מדיניות חדשה כלפי מבקשי מקלט מאריתריאה"), ב"ישראל היום" מדברים על "מהפך בעמדת משרד הפנים". בעוד שב"ידיעות" טורחים להביא גם תמצית מעמדתם של ארגוני זכויות אדם וקהילות פליטים, ב"ישראל היום" מביאים את דברו של יונתן יעקובוביץ, ראש תחום הסברה במרכז למדיניות הגירה ישראלית: "מדובר בקריאת השכמה לכל הרשויות במדינת ישראל. על המדינה לאמץ את הדו"חות של ממשלות דנמרק ואנגליה ולבטל באופן מיידי את מדיניות ההגנה הקבוצתית ההרסנית שניתנת למסתננים מאריתריאה. יש לקצוב זמן לבדיקת בקשות מקלט של אלו החפצים בכך ולהתחיל בהרחקה אקטיבית של מרביתם המוחלטת של המסתננים שאינם זכאים למקלט".

ילדים מאריתריאה בבית-הסוהר גבעון, 13.9.10 (צילום: משה שי)

ב"ישראל היום" קובעים, אולי בהשראת אותו "תחום הסברה במרכז למדיניות הגירה": "מחלקת המחקר של משרד הפנים הבריטי נחשבת לאחת המובילות בעולם המערבי, ודו"חות המחקר של המשרד הנוגעים למדינות המוצא של מבקשי מקלט נחשבים לאמינים במיוחד. בשנים האחרונות המדיניות הרשמית קבעה כי אי-אפשר להשיב מהגרים מאריתריאה שערקו מהצבא או יצאו ממדינתם ללא רשות, בגלל האפשרות שנשקפת להם סכנה עם חזרתם לארצם. עמדה זו הובילה למדיניות ליברלית במיוחד של אנגליה כלפי מהגרים מאריתריאה, ולשיעורי הכרה גבוהים של בקשות מקלט בהשוואה למדינות אחרות, אך לצדה גם הרחקה אקטיבית של אריתריאים שבקשותיהם למקלט נדחו".

ולמי שאינו יודע לעכל מידע חדשותי גולמי, ב"ישראל היום" מציגים את הקשר הישראלי: "לקביעת משרד הפנים הבריטי חשיבות רבה מאחר שכיום יש בישראל כ-34 אלף מהגרים מאריתריאה, הרוב המכריע של המהגרים שוהים בארץ בניגוד לחוק".

ל"ידיעות", מנגד, יש פרשן לעניינים שכאלה. בן-דרור ימיני, שגם הוא מביא דברים מפי אותו יונתן יעקובוביץ, אבל מסקנתו מעודנת יותר. "בסופו של דבר הם בני-אדם, וגם אם מדובר במהגרי עבודה ולא בפליטים, צריך לשמור על כבודם. זה ציווי יהודי, ציוני, הומני ואוניברסלי. אבל זה לא פשוט: עשרות אלפי מסתננים שמרוכזים בשכונות מסוימות, בעיקר בדרום תל-אביב, הם מכה קשה מאוד לאותם תושבי שכונות, וגם הם בני-אדם". ימיני מציע אפשרות שהעלה בזמנו השר לשעבר מאיר שטרית: "לאפשר למסתננים, לא רק מאריתריאה, להתפרנס בכבוד וללא חשש ולהטיל מיסוי כבד על שכרם. המס יופקד בקרן שתישמר להם ביום העזיבה. כך תושג מטרה כפולה: גם עידוד חזרה מרצון וגם שמירה על כבוד האדם".

הנה דיווח מלפני שישה ימים על מה שפורסם היום. על-פי דיווח זה, הדו"חות הנחגגים כאן פורסמו בחודש שעבר. מכאן אין ללמוד על טריותו של המידע, אבל אפשר ללמוד משהו על תזמון הפרסום בישראל. אין כמובן לדעת מהו המקור לידיעה שהופיעה בשני העיתונים ולא הופיעה באחרים; במיוחד בלט העדרה מ"הארץ". הייתכן שאותו יעקובוביץ הוא שהביא את המידע ושיתף בו נקודתית את אלה ולא את האחרים? השאלה הזאת חשובה, כי אם התשובה לה חיובית, מדובר במי שנראה כבעל עניין. ייתכן שהצלבת המידע עם מקורות נוספים היתה מביאה לתמונה שונה מכפי שמצטיירת כרגע.

לונדון והייאוש (2)

כתבה מתורגמת, היום ב"כלכליסט": "לא רק אצלנו: הזינוק במחירים גרם לצעירי בריטניה לוותר על חלום הדירה. סקר חדש מגלה שהשנה חלה ירידה של 6% במספר הבריטים שחוסכים לקראת רכישת בית משלהם. משך הזמן שנדרש כדי לחסוך הון עצמי מינימלי זינק ב-48% בשנתיים. הצלחת תוכנית סבסוד המשכנתאות הממשלתית נתפסת כחלקית בלבד.

"מחירי הדיור הגבוהים והקיפאון בשכר הריאלי בבריטניה מביאים את צעיריה לוותר על חלום רכישת דירה – על כך דיווח אתמול ה'גרדיאן'. לפי סקר שפירסם הבנק הבריטי האליפקס, שיעור הבריטים בגילי 20–45 שחוסכים כסף עבור הון עצמי ללקיחת משכנתא ירד בשנה האחרונה ב-6%, מ-49% ל-43%. בשלוש השנים שלפני כן לא חל כל שינוי בשיעור החוסכים.

"מחברי הדו"ח מצביעים על כך ש'עוזרים לקנות' – תוכנית המשכנתאות המסובסדות של הממשלה הבריטית שיצאה לדרך בשלהי 2013 – כשלה בשיכוך החששות של צעירים מכניסה לשוק הדיור בממלכה. לפיכך, המגמה של נטישת החלום לרכוש בית עשויה ליצור נורמה חדשה של שכירות לטווח ארוך, ושיעור בעלות נמוכה יחסית של דיירים על דירותיהם.

"בהתאם, רק 8% מהמשתתפים בסקר העריכו כי לתוכנית 'עוזרים לקנות' היתה השפעה חיובית מהותית על האפשרות לרכוש בית, בעוד 24% העריכו כי השפעתה החיובית של התוכנית היתה שולית בלבד.

"נתון מדאיג נוסף שחושף הסקר הוא משך הזמן שנדרש כדי לחסוך הון עצמי ללקיחת משכנתא לשם רכישת דירה. בריטים שמתכננים לרכוש בית יידרשו ל-5.35 שנים בממוצע כדי להגיע להון עצמי שיאפשר להם לקבל משכנתא, לעומת 3.6 שנים של חיסכון שלהן נדרשו בריטים שרכשו דירה לפני העלייה החדה במחירים".

קפה ומעשה

ענקית בתי-הקפה האמריקאית סטארבקס הודיעה השבוע כי תציע לעובדיה מימון מלא של שכר הלימוד לארבע השנים הראשונות לתואר ראשון בתוכנית המקוונת של אוניברסיטת אריזונה. המדובר בכ-140 אלף עובדים, שהם כ-70% מכלל עובדי הרשת. עובדים שיתקבלו לתוכנית לא יהיו מחויבים לעבוד ברשת לאחר סיום הלימודים, אך ייאלצו להיות עובדיה במהלך לימודיהם. מי שיפוטר או יתפטר לפני סיום הלימודים יוכל להמשיך ללמוד על חשבונו (שירות "כלכליסט").

אבי נאור

שער מוסף "כלכליסט" מוקדש לאבי נאור. גלית חמי ודיאנה בחור-ניר מראיינות את נאור, איש אמדוקס בעבר, חתן פרס ישראל והתורם הבולט בארץ. "הפילנתרופיה היא כלב השמירה של הממשלה" היא הכותרת לשיחה. "צריך גוף כמו אור-ירוק (לו תרם עד כה כ-80 מיליון דולר) שינשוף למדינה בעורף כל הזמן". 

תקשורת, טעימות לחג

כללים להצבת מצלמות. בקליניקה לזכויות בחינוך של המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן מגבשים עם שותפים נוספים עתירה לבג"ץ נגד משרד החינוך, בדרישה שיפעל מיידית לקביעת כללים והנחיות להצבת מצלמות בבתי-הספר. העתירה תוגש אחרי שנים של מאבק ציבורי בהבטחות סרק של משרד החינוך להסדיר את הנושא. "בתי-ספר עושים שימוש במצלמות לשם אכיפת המשמעת ומעקב אחר הברזות תלמידים, ויש בכך פגיעה קשה בפרטיותם", אמר עו"ד סאני כלב, העומד בראש הקליניקה. יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, אמר: "לא ייתכן שבמשך שנים תשרור הפקרות בנושא כה רגיש של שמירה על פרטיות התלמידים והמורים, וכל בית-ספר יעשה דין לעצמו" (תמר טרבלסי-חדד, "ידיעות").

הפרינט עדיין כאן. העידן הדיגיטלי הוליד שינויים רבים באופן שבו אנו מתעדים את עצמנו, אבל עוד מוקדם להספיד את אלבומי התמונות: סקר חדש מגלה כי שליש מהישראלים עדיין מקפידים להעביר את מיטב יצירותיהם הדיגיטליות אל הנייר (עודד ירון, "גלריה").

סנודן, האנדרטה. פרוטומה (פסל ראש-כתפיים) של אדוארד סנודן הוצבה בפארק פורט-גרין בברוקלין על-ידי קבוצת אמנים לא מזוהה, והוסרה כעבור כמה שעות. הפסל הועמד על גבי עמוד אנדרטה לחללי מלחמת העצמאות האמריקאית. יוצרי הפסל מסרו שהם עידכנו את האנדרטה "כדי להדגיש את אלה שהקריבו את בטחונם במאבק נגד הרודנויות בנות זמננו" (אבנר שפירא וחן חדד, "גלריה").

נגד הכיבוש. המיצג "נגד הכיבוש", שמוצג במוזיאון תל-אביב לאמנות, מעורר זעם בקרב המבקרים, המוחים על עירוב בין פוליטיקה לאמנות. בתערוכה נראים מעין שלטי מחאה שעליהם נכתב "כיבוש זה לא חינוך", "כיבוש זה לא תרבות", "כיבוש זה לא ספורט". עדי מינץ, לשעבר מנכ"ל מועצת-יש"ע, "יצא מזועזע" ואמר בין היתר: "התערוכה נראית תלושה ומחוץ להקשר". ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) אמר: "יש גבול להסתה". ממוזיאון תל-אביב נמסר: "ההנהלה והדוברת בחופשה עד אחרי החג" (אריק בנדר, "מעריב").