החשש מפני התערבותו של שלדון אדלסון בתוכני "מקור ראשון" היה אחד הגורמים לכך שדייוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, שהתפטר לאחרונה מתפקידו, עיכב לפני כשנה את אישור מכירת העיתון לחברת עיתון ישראל היום בע"מ. כך עולה מתרשומות ומסמכים שהעבירה רשות ההגבלים העסקיים לעמותת "הצלחה", בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע.

בתחילת מרץ 2014 פנו לבית-המשפט החברות מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ וביזניס השבועון הישראלי בע"מ, שהיו אז חלק מקבוצת הירש-מדיה של שלמה בן-צבי, וביקשו צו הקפאת הליכים בשל המצוקה הכלכלית שאליה נקלעו. בהוראת השופט דוד מינץ הוצעו החברות לרכישה על-ידי נאמן, רו"ח חן ברדיצ'ב. בין המתעניינים ברכישת "מקור ראשון" היתה גם חברת ישראל היום בע"מ של שלדון אדלסון, שהגישה את ההצעה הגבוהה ביותר. לאחר התמחרות מול חברות אחרות ובהן חברת ג'רוזלם פוסט בע"מ, שבשליטת אלי עזור, הוחלט למכור את "מקור ראשון" לישראל היום בע"מ תמורת 14 מיליון שקל (ג'רוזלם פוסט ועזור רכשו בסופו של דבר את "מעריב").

אלא שהעסקה דרשה את אישור הממונה על ההגבלים העסקיים, וזו בוששה להגיע. עד כדי כך, שהנאמנים פנו לבית-המשפט והתריעו כי אם לא תאושר העסקה במהרה, העיתון יקרוס. כעת, בעקבות בקשת חופש המידע שהגישה עמותת "הצלחה", מתברר מה עיכב את אישור העסקה על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. כמה מהמסמכים הגיעו מושחרים בחלקם, שמם של כמה מהמשתתפים בדיון או חלק מדבריהם נותרו חסויים, ובכל זאת אפשר לקבל תמונה מקיפה למדי של התנהלות הדברים.

ב-9.4.14, כחודש לאחר הקפאת ההליכים בחברות של בן-צבי, התקיימה ישיבה שבה השתתפו נציגי רשות ההגבלים העסקיים ונציגי "ישראל היום" יחד עם נאמן חברת מקור ראשון, רו"ח ברדיצ'ב, והמפרק של החברה, עו"ד שלום גולדבלט.

ד"ר אסף אילת, כלכלן ראשי ומנהל המחלקה הכלכלית ברשות, הודיע לנוכחים כך: "לגבי המיזוג של 'מקור ראשון' ו'ישראל היום' אנחנו חושבים שצריך בדיקה יותר מעמיקה. זה תחום ריכוזי, שחקנים פושטים רגל, ואנחנו לא יכולים לאשר בלי בדיקה מעמיקה. לא אומר שלא נאשר, אבל צריכים לבדוק. נכווינו בעבר כי יש לחץ לאשר ולא רוצים לעשות טעויות. בדיקה יסודית לוקחת בדרך-כלל חודשים, אבל במקרה זה שבועות ולא ימים".

הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים: "לגבי המיזוג של 'מקור ראשון' ו'ישראל היום' אנחנו חושבים שצריך בדיקה יותר מעמיקה. זה תחום ריכוזי, שחקנים פושטים רגל, ואנחנו לא יכולים לאשר בלי בדיקה מעמיקה"

ברדיצ'ב, נאמן מקור-ראשון, העיר: "שבועות זה בעיה".

נציג מטעם "ישראל היום", ככל הנראה בא-כוחו של העיתון, הוסיף: "אנחנו פה כדי לנסות לשכנע אתכם שלא צריך שבועות", ובהמשך דבריו תהה: "ממה החשש?".

"אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים של חששות", השיב אילת. לדבריו, החשש הראשון הוא "חשש כלכלי" מפני מצב שבו אם לשני העיתונים בעלים אחד, הוא עלול להעלות את המחיר של "מקור ראשון" בלי לחשוב פעמיים, מתוך הנחה שממילא הקהל של עיתון זה יעבור ל"ישראל היום".

"הסוג השני של חששות זה באמת הנושא של ריכוזיות", הוסיף אילת. "העיתונות בישראל ריכוזית ועיתונים נסגרים. יש ערך לריבוי עיתונים, וכשיש שני עיתונים גדולים עם תפוצה רחבה ['ישראל היום' ו'ידיעות אחרונות'], כשהם מתחילים לבלוע עיתונים אחרים אנחנו בודקים האם הבעלים והעורך הראשי זה משהו שכן משפיע על תכנים ויכול לפגוע במגוון. כששני עיתונים קטנים כמו 'מקור ראשון' ו'מעריב' מתמזגים, יש פחות חשש, אבל כשקיימים שני עיתונים גדולים ואחד מהם רוכש עיתון קטן, שהוא חלק מן המגוון בשוק, זה מעלה חשש. אנחנו לא מאשרים מיזוג שיש בו פגיעה בתחרות או בציבור. תחרות זה לא רק מחיר, אלא מגוון ואיכות. עיתונים זה משהו שיש לו השפעות כלכליות עקיפות. בזה שיש לך עיתון יש לזה משמעויות גדולות עקיפות, בחוק הריכוזיות התייחסו לזה".

שלדון ומרים אדלסון עם בנימין נתניהו, שבועיים לאחר צאת הגיליון הראשון של "ישראל היום". ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

שלדון ומרים אדלסון עם בנימין נתניהו, שבועיים לאחר צאת הגיליון הראשון של "ישראל היום". ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

נציגי "ישראל היום" מחו. "שוק הדעות הוא לא שוק כלכלי", אמר אחד מהם, "הוא כולל עוד אמצעי תקשורת, ולא רק עיתון". נציג אחר התריע: "אם אלי עזור הופך להיות המו"ל של 'מקור ראשון', הוא משנה לחלוטין את אופי העיתון".

מפרק החברות, עו"ד גולדבלט, הפנה שאלה לאנשי הרשות. "נניח שיקנה מישהו שמאלני את 'מקור ראשון'", אמר, "ואז לא תאשר לו כי יהיה שני עיתוני 'הארץ'? נשמע לי מרחיק לכת".

הנאמן רו"ח ברדיצ'ב הזכיר לנוכחים: "הם [נציגי 'ישראל היום'] התחייבו בבית-המשפט לא לשנות את אופי העיתון".

"זה לא אכיף", הבהיר אילת, "אנחנו מאשרים מיזוג לתמיד". כלומר, מרגע שהמיזוג יאושר אין אפשרות אמיתית לרשות להגביל את השפעת הבעלים החדש על אופי העיתון.

"הפגישה הזו מבחינתנו [היא במטרה] לא לנסות לתפוס מישהו או לחשוב על השלב הבא, אלא לסיים את העניין הזה כמה שיותר מהר", הבהיר המפרק גולדבלט.

"הסיבה שקפצתי", הסביר אילת, "היא שאני רוצה להבהיר לכם איך אנחנו חושבים על זה. אז אין פה שוק דעות שהחלטנו או משהו כזה. מה שכן יש לנו – בשוק העיתונות רואים מגוון, וכשמישהו גדול קונה קטן, אנחנו רואים חשש לצמצום המגוון ונרצה לבדוק את זה".

בכירה ב"ישראל היום": "לומר שהאנשים האלה יעברו ל'ישראל היום' ברגע שייקחו להם את 'מקור ראשון' זה לא נכון, זה קהל כל-כך איכותי ומוצרים כל-כך שונים, שמבחינת תוכן, אם נקלקל להם את התוכן, הם ילכו ויחשבו טוב לאן הולכים"

אחד מנציגי "ישראל היום" חזר והדגיש: "הבטחנו בעל-פה חופש פעולה, חופש עיתונות". נציגה אחרת מטעם העיתון, ככל הנראה המנכ"לית ציפי קורן, ביקשה למתן את חששה של רשות ההגבלים. "אם אני רוצה עוד קהל ל'ישראל היום', אז אני לא אלך ל'מקור ראשון' כדי לתת לו תכנים שלא יעניינו אותו", אמרה. "מצד שני, אם קניתי את 'מקור ראשון', אני חושבת שזו אוכלוסייה טובה, אני רוצה לשמור עליה, אין הרבה אנשים שמוכנים לשלם 70–100 שקלים בחודש על מופע אחד בשבוע. אני יודעת מהקהילה הקרובה אלי שכשהתחילו לערבב תכנים בין 'מעריב' ל'מקור ראשון', הם נורא כעסו. התייחסתי לסוג המוצר ובהקשר זה לסוג האנשים שקוראים. לומר שהאנשים האלה יעברו ל'ישראל היום' ברגע שייקחו להם את 'מקור ראשון' זה לא נכון, זה קהל כל-כך איכותי ומוצרים כל-כך שונים, שמבחינת תוכן, אם נקלקל להם את התוכן, הם ילכו ויחשבו טוב לאן הולכים. הם לא יעברו בגלל שהבעלות מלמעלה היא אותה בעלות. בואו נעריך את הקהל. אני לא יכולה לערבב את התכנים".

"אנחנו מבינים שיש קהל ספציפי ל'מקור ראשון'", הבהיר אילת. "תוכלו להתייחס לחשש של אותה בעלות מול שני בעלים שונים, השפעת הבעלים כן תחלחל לאמצעי תקשורת. למה לא יותר נכון שני בעלים עם שני עיתונים?".

התשובה לשאלה עקרונית זו מושחרת ברובה, אולם ניתן לראות כי נציג "ישראל היום" השיב: "זה אפסי כי הולך להיות שתי אופרציות נפרדות לגמרי". במלים אחרות, נראה כי נציגי העיתון ביקשו לשכנע את אנשי הרשות כי לא יהיה דמיון וקשר בין "ישראל היום" ל"מקור ראשון".

עובדי "מקור ראשון" מפגינים בקריאה לאשר את מכירת העיתון לשלדון אדלסון. ירושלים, 29.4.14 (צילום: יונתן זינדל)

עובדי "מקור ראשון" מפגינים מול משרדי הממונה על ההגבלים בקריאה לאשר את מכירת העיתון לשלדון אדלסון. ירושלים, 29.4.14 (צילום: יונתן זינדל)

שבועיים חלפו, ובמהלכם התריע נאמן מקור ראשון כי החברה לא תוכל להמשיך להוציא לאור את העיתון עוד זמן רב. ב-24.4.14 שוב נפגשו נציגי רשות ההגבלים העסקיים עם נציגי "ישראל היום". הפעם גם הממונה עצמו, דייוויד גילה, נכח בפגישה.

"אני לא מבין את ההסתייגות מהמיזוג", אמר נציג "ישראל היום", והוסיף: "רוצים להבין מה הבעיה".

ד"ר אילת ביקש שוב להבהיר: "[זה] מיזוג יוצא דופן, כי השוק יוצא דופן. המגוון הוא יחסית קריטי, בניגוד לשווקים בהם מסתכלים על מחיר ואיכות. אם מחסלים את איכותם של חלק מהמוצרים – זה יכול להוות פגיעה. למגוון יש ערך אינהרנטי – הציבור בכללותו, וכל קורא בפרט.

"[זה] שוק בו מקסום רווח כלכלי הוא לא האינטרס היחיד של הנמצאים בשוק. בזה השוני משוק רגיל. באופן כללי, אנשים מוכנים לשלם הרבה כדי להפיץ אידיאולוגיה, וזה מעבר לתמריצים כלכליים. הפצת אידיאולוגיה זה בהגדרה פוגע במגוון. להפוך שני מוצרים למוצרים דומים. בשוק העיתונות יש השפעה לבעלים, רוח המפקד. זה נכון גם בשווקים אחרים, אבל פחות הגיוני בגלל הרצון להרוויח. אבל ברגע שלבעלים יש אינטרס אחר – זה משנה את התמונה".

נציג "ישראל היום": "מה שהערת זה לא שיקול הגבלי – אתה בעצם הופך איזה צנזור של טעמים שאתה בוחר כיצד ישתנה העיתון איך למי ובאיזה צורה"

בהמשך דבריו התייחס הכלכלן הראשי ברשות ההגבלים לחשש הנובע מתפיסת העולם העסקית של בעלי "ישראל היום". "כשמישהו עם כזאת אסטרטגיה – הפצה אגרסיבית – קונה עיתון נוסף", אמר, "זה יוצר אפשרות סבירה לפגיעה במגוון".

הדוברים מטעם "ישראל היום" שוב ביקשו להרגיע את החששות. "אתם צריכים לקחת בחשבון שאנחנו מדברים על כלי תקשורת שיש לו קהל מאוד מוגדר שרוכש את העיתון כי כתוב בו מה שהוא רוצה לקרוא", אמר אחד מהם. "לא יהיה לכם מפתיע שקוראי העיתון לא הפכו לבעלי האידיאולוגיה שלהם לפי מה שכתוב בעיתון".

"לעניין המגוון", הוסיף דובר מטעם העיתון, "שבעלים של עיתון מחזיק עוד עיתון – לא ישתנה, גם אם זה לא יהיה אנחנו. אנחנו לא פחות עיתון מעיתון אחר". בהמשך הוסיף נציג "ישראל היום": "הטענה על המגוון שגויה – כי אתה מניח ש'מקור ראשון' יהיה 'ישראל היום'. על 'מקור ראשון' אני לוקח כסף. אני לא יכול להפוך אותו ל'ישראל היום' כי כבר יש 'ישראל היום', והוא מחולק בחינם. ואם אני אשנה – אני אאבד את הקוראים כי הם קוראים עם דעה אידיאולוגית מובהקת. אם הוא ישתנה כך שקהל הקוראים ימשיך לקרוא אותו – אז זה לא פגיעה במגוון. אתה לא צנזור".

אלי עזור (צילום: מרים אלסטר)

אלי עזור (צילום: מרים אלסטר)

בשלב זה התערב הממונה על ההגבלים גילה ותהה: "אי-אפשר לשנות הציביון עד הנקודה שהוא לא רוצה לעזוב?".

"הנקודה הזאת היא לא עניינה של הרשות", השיב אחד מנציגי "ישראל היום".

"מה שהערת", אמר דובר מטעם "ישראל היום" בהמשך הדיון, "זה לא שיקול הגבלי – אתה בעצם הופך איזה צנזור של טעמים שאתה בוחר כיצד ישתנה העיתון איך למי ובאיזה צורה".

"לבעלים לא תהיה השפעה על 'מקור ראשון'?", חידד אילת.

"תהיה השפעה במסגרת מה שקהל היעד מוכן לקבל", השיב נציג "ישראל היום". "זה ישאיר אותו מובחן. והסיכוי שקונים את 'מקור ראשון' כדי להפוך ל'ישראל היום' הוא אפס". בהמשך הוסיף: "ההסתברות שתרצה לפגוע במגוון של הצד השני הוא גדול יותר מאשר שתקנה במשהו שבצד שלך הוא נמוך יותר".

"נכון", אישר אילת, "אבל יותר קל להסיט מישהו קרוב". גילה הוסיף: "הטולרנטיות של מישהו למשהו קרוב יותר גבוהה".

"אתה מתעלם מהעובדה שאני לא יכול לשנות את 'מקור ראשון' כי קהל היעד שלו מוכוון", אמר בהמשך הדיון נציג "ישראל היום".

"אני מסכים שיש גבול לכמה שאתה יכול לשנות עיתון", אמר אילת.

"אז לא בתחום סמכותך להחליט לי אם אני משנה בתוך הגבול", העיר נציג "ישראל היום".

"אנחנו לא אומרים דברים נורא שונים", טען אילת. "ככל שאתה עיתון קרוב יותר מבחינת תחליפיות, כך אתה יכול לא לשנות בצורה קיצונית את העיתון ולהעביר קוראים".

"אבל הדלתא קטנה מאוד", הדגיש נציג "ישראל היום".

"אם זה היה נכון – אז אני מסכים", השיב אילת. "השאלה מה הדלתא".

עיתון המתנחלים נגד "ישראל היום"

במקביל לדיונים מול נציגי "ישראל היום" קיימו נציגי רשות ההגבלים העסקיים דיונים עם שלל גורמים בשוק העיתונות, כדי לקבל החלטה מושכלת. הנציגים שוחחו עם אנשי פרסום ורכש מדיה, כמו גם עם בעלי עיתונים וכלי תקשורת. דודו סעדה, יו"ר קבוצת התקשורת הדתית "בשבע", העלה חשש כי מכירת "מקור ראשון" לאדלסון תמיט אסון על השבועון החינמי שלו, שפונה אף הוא בעיקר למגזר הדתי-לאומי.

"מתוך הסתכלות בשנים האחרונות על פעילות 'ישראל היום' בהשפעתו על העיתונים המתחרים, אנו חוששים מאוד מהשפעה דומה של העיתון 'מקור ראשון' על העיתון 'בשבע'", התריעו אנשי "בשבע" במכתב שהעבירו לרשות ההגבלים. "[...] בעלי העיתון 'ישראל היום' הינם אנשים עם ממון ותקציב בלתי מוגבל, וביכולתם לתת גזר דין מוות לעיתונים המתחרים באותה אוכלוסייה. הזרמות הכספים של בעלי 'ישראל היום' לתוך העיתון למעלה ממאות מיליוני שקלים, וברור לכל שאף מתחרה לא יוכל לעמוד בזה ופשוט יקרוס. [...] אין אף עיתון שיוכל לעמוד מול הזרמות של מאות מיליונים של שקלים מחו"ל לטובת 'מקור ראשון' ובלבד להסיר את המתחרים מהשוק, וזה כולל רק את העיתון 'בשבע'.

מנכ"ל קבוצת התקשורת הדתית "בשבע": "הכוח של 'ישראל היום' עם 'מקור ראשון' במאות אלפי עותקים יוכל לחסל את העיתונות הכתובה"

"צריך לדעת", הוסיפו אנשי "בשבע", "כי ככל שיוזרמו כספים מחו"ל לצורך חיזוקו וביסוסו של העיתון 'מקור ראשון' על-ידי בעליו החדשים, הדבר יגרור מיידית הוזלת מחירים של פרסום בעיתוני המגזר, דבר שלבעלי הממון לא יפריע, ולנו הנושאים בעול קיומו של העיתון יהווה קושי רב להמשיך ולהחזיק את העיתון, ובכך תימנע התחרות הבריאה בשוק ויימנע גיוון דעות מהציבור הדתי-לאומי. אנו רואים בשמחה את המשך פעילותו של העיתון 'מקור ראשון', אך בפורמט כפי שהיה עד היום, למינויים בתשלום בלבד ובמחיר שוק אמיתי, כדי לתת אפשרות למי שמעוניין בכך ולא לפגוע בעיתון 'בשבע'".

בראיון שקיים נציג הרשות עם סעדה, חזר יו"ר "בשבע" על אזהרותיו. "אם באמת יהפכו את 'מקור ראשון' לחינם בסוף-שבוע, אז זה לא יהיה פשוט עם 'ישראל היום'", אמר. "הם יגמרו את שאר העיתונים – הכוח של 'ישראל היום' עם 'מקור ראשון' במאות אלפי עותקים יוכל לחסל את העיתונות הכתובה. אם זה נשאר כמו עכשיו – עיתון ישראלי לאומי, למנויים משלמים – זה יהיה בסדר. [...] אם בסוף-שבוע יהיה עוד עיתון בחינם – זה יגמור את כל העיתונים האחרים שאינם חינמונים. הבעיה המרכזית – זה יחסל את העיתונות שנמכרת בכסף, הם יפיצו מאות אלפי עותקים בחינם. אם 'מקור ראשון' יישאר למנויים בתשלום – אין מניעה שתאשרו את המיזוג".

דודו סעדה, יו"ר "בשבע", נואם בכנס של השבועון. ירושלים, 3.2.14 (צילום: פלאש 90)

דודו סעדה, יו"ר "בשבע", נואם בכנס של השבועון. ירושלים, 3.2.14 (צילום: פלאש 90)

מדברי סעדה עולים שני חששות. האחד, כי ב"ישראל היום" יחליטו לחלק את "מקור ראשון" בחינם, אולי כמוסף לגליון סוף-השבוע של העיתון. השני, כי בעלי "ישראל היום" יזרים הון עצום ל"מקור ראשון" ויגרום למתחרים לקרוס. נכון להיום, "מקור ראשון" ממשיך להימכר בכסף ולא ידוע על תוכנית לשנות זאת. עם זאת, אכן ניכרת השקעה בעיתון מצד בעליו החדשים. לפני ימים אחדים דווח כי במקביל לקמפיין פרסומי רחב היקף, הוחלט להכפיל את מספר עותקיו של "מקור ראשון" ולהפיץ כ-80 אלף עותקים מהעיתון במגוון גדול יותר של נקודות מכירה.

בהקשר זה יש לציין כי אחת הנקודות שעליהן עמדו אנשי רשות ההגבלים לפני שאישרו את מיזוג "ישראל היום" ו"מקור ראשון" היתה המודל הכלכלי של "ישראל היום".

"אם זה לא יימכר למישהו שהוא בעל אמצעים – הוא לא יוכל לחיות"

בשיחה שקיימו נציגי הרשות עם יורם אריס, משנה למנכ"ל חברת מדיה-קום מקבוצת אדלר-חומסקי, נשאל על כך אריס והשיב: "'ישראל היום' מפסיד מיליונים. הוא מוכר פרסומות מאוד-מאוד בזול יחסית לחשיפה. ביחס לאלטרנטיבות מקבילות. יש פה אג'נדה ציונית". נציג רשות ההגבלים חידד ושאל: "לא מכוון להרוויח לדעתך?". על כך השיב אריס: "זה די ברור שלא. הם מאוד מקצועיים, שלא תבין לא נכון. הכל ברמה מאוד גבוהה. הוא מעלה קצת את המחירים כל שנה, ומלפני שלוש שנים הוא שיפר את מצבו העסקי. תראה – הוא גרם למחירי הפרסום ב'ידיעות אחרונות' לרדת, אבל 'ידיעות' עדיין הרבה יותר יקר". גם כשנשאל על "מקור ראשון" עצמו אמר אריס: "אם זה לא יימכר למישהו שהוא בעל אמצעים – הוא לא יוכל לחיות".

לעומת זאת, כששוחח נציג הרשות עם דוברת מטעם "ישראל היום", ששמה הושחר, ושאל אותה "מה התוכניות העסקיות ל'מקור ראשון'?", התשובה היתה פשוטה: "התוכנית שלנו היא להרוויח כסף".

גם חלק מהדיון הכללי בהשתתפות נציגי רשות ההגבלים ונציגי "ישראל היום" נסב על המניע לרכישת "מקור ראשון". "המודל [הוא] עסקי של מקסום רווח כלכלי?", שאל אילת. "אחד זה לא משנה", השיב נציג "ישראל היום", "ושתיים הוא כלכלי". נציג נוסף של העיתון הוסיף: "כן, זו עסקה כלכלית מנקודת המבט של 'ישראל היום'. יש פה יעילויות משמעותיות מבחינת לקחת את 'מקור ראשון' – עיתון בעל הכנסות, לייצר יותר בזול ולהרוויח".

"זה קשור לעומק הכיס"

ב-28.4.14, יומיים לפני שאישרו ברשות ההגבלים את מיזוג החברות, ערכו ברשות שיחה אחת נוספת עם אדם המתואר כ"בעל עיתון לשעבר". מהפרטים השזורים בשיחה נראה כי מדובר בשלמה בן-צבי, הבעלים הקודם של "מקור ראשון", שנאלץ למכור את העיתון בשל מצוקה כלכלית.

"אנחנו רוצים לקבל החלטה ביומיים הקרובים, אספנו נתונים והבנו את השוק", אמר אילת לבעל העיתון לשעבר. "אנחנו רואים חשיבות לדברים שאתה אומר בקשר למיזוג ומאפייני העיתון".

"קשה להוכיח, ואני לא יודע אם זה מצדיק הגבלות שונות. אני אומר שהעיתונות האיכותית הולכת לסבול"

חלק ניכר מהשיחה עם בעל העיתון לשעבר עסק באופן שבו זהות הבעלים משפיעה על התוכן המתפרסם. "[...] אחרי שהחלטת את מי אתה מעסיק, כמעט ולא התערבתי [...]", טען בעל העיתון לשעבר. "יש השפעה לבחירה של העורך?", תהה אורי שרף, כלכלן ברשות ההגבלים. "כן, אפרט אחר-כך", השיב בעל העיתון לשעבר. "שמעתי שאתם שוקלים שניתן להגביל בצורה זו או אחרת את בעל המאה שלא להיות מעורב. ודאי שזה לא נכון, אין כל דרך בעולם לעצור את זה".

לדברי בעל העיתון לשעבר, "למו"ל יש השפעה לא קטנה. לפוליטיקאים יש השפעה דרך הפרסום שהם רוכשים והגופים הקשורים רוכשים. המפרסם הגדול אצל העיתונאות האידיאולוגית – 'מקור ראשון' ו'הארץ' – הוא גופים קשורים לפוליטיים. משרד החינוך פירסם ב'ידיעות' בהרבה כסף ולא בעיתונים אחרים – כי כך הוא החליט. זה מה שמונע מעיתונים עם אג'נדה לברוח לצדדים – כי אם תלך רחוק מדי – הקוראים יעזבו. זה לא קיים במקומות אחרים, ששם זה המחיר. אלא בשוק הדעות".

"למה זה שונה?", שאל אילת, "[כ]שאני מייצר אופנוע, אני מייצר שיתאים לצרכני האופנוע".

"באופנוע אתה יכול לכמת הכול למחיר ובעיתון לאו", השיב בעל העיתון לשעבר. "אם ייכנס אדם שלא מעניין אותו מספר המנויים, אז האיזון הטבעי בשוק העיתונות נעלם. לא קונים עיתונים כדי להרוויח. אם הוא ישנה והוא יהיה בחינם – עדיין יקראו אותו. הסכנה – מדובר באדם שלא מעניין אותו הרווחיות. אם זה מוצר אחר – זה טוב כי המחירים יורדים, אבל בעיתונות – אם לא מעניין אותו שחלק ממנוייו יעזבו – הרסן הטבעי שיש לכל מו"ל בעולם – נעלם".

מו"ל "מעריב" ו"מקור ראשון" שלמה בן-צבי בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 9.3.14 (צילום: הדס פרוש)

מו"ל "מעריב" ו"מקור ראשון" שלמה בן-צבי בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 9.3.14 (צילום: הדס פרוש)

"התיזה שאתה מעלה", חידד גיא בר-צור, אז סגן הכלכלן הראשי ברשות, "[היא] שמגיע מישהו שלא אכפת לו מהרווחיות, ואז הוא עשוי להתערב בתוכן העיתון".

"כל מי שיקנה יתערב", הבהיר בעל העיתון לשעבר, "אבל בעיתונות שיש רסן פנימי שבנוי על זה שאתה לא רוצה לאבד קוראים, אבל הרווחיות של המוצר לא מעניינת ואז לא אכפת לו מהקוראים".

"איך מבססים שאין לו?", הקשה אילת. "גם אם הוא מפסיד כסף – יש עיתונים אחרים שמפסידים כסף. גם לא חושבים שזה רע שמחלקים בחינם".

"זה בעיה", הודה בעל העיתון לשעבר. "קשה להוכיח, ואני לא יודע אם זה מצדיק הגבלות שונות. אני אומר שהעיתונות האיכותית הולכת לסבול".

"מה ההשפעה של הגודל?", שאל הממונה גילה. "אם מישהו אחר היה מחלק חינם?".

"אין לי בעיה שהוא יחלק חינם", השיב בעל העיתון לשעבר.

"זה לא קשור לגודל של 'ישראל היום'?", תהה גילה.

"לא", השיב בעל העיתון לשעבר, "זה קשור לעומק הכיס".

"אם אתה לא משלם על העיתון – אז מישהו אחר משלם בשבילך"

בהמשך הדיון אמר שרף לבעל העיתון לשעבר: "אתה אומר בעצם כלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל גם אתה אומר שהחינמונים לא עושים את העבודה הזאת. אם אתה רוצה עיתונות חופשית, אתה צריך לשלם על זה".

"אם אתה לא משלם על העיתון – אז מישהו אחר משלם בשבילך", השיב בעל העיתון לשעבר. "עיתונים חינמיים שרוצים להרוויח הם מאוד רזים, בלי מערכת גדולה, מעט מאוד השקעה במערכת, עיתון יחסית השקעה אדירה בתפוצה והתבססות על פרסום. בישראל יש מוצר ייחודי – יש לו איכות, מספר חלקים ומוספים. אפשר להוכיח שהוא [לא] יכול להרוויח כסף. עלות הדפוס וההפצה ידועה, המערכת יקרה איכותית. מאחר שמחירי הפרסומות שלו מאוד נמוכים, הוא לא יוכל להרוויח".

דברים אלו דומים לטענות שהעלה בעבר שלמה בן-צבי, במהלך סכסוך משפטי עם שלדון אדלסון, אז טען בן-צבי כי אדלסון מפסיד על "ישראל היום" כ-3 מיליון דולר בחודש.

כחלק מהבדיקה של רשות ההגבלים את שוק העיתונות, לקראת אישור המיזוג בין "ישראל היום" ל"מקור ראשון", דרשה הרשות לקבל משלל עיתוני דפוס, ובהם "ידיעות אחרונות", "הארץ", "מעריב" ואחרים, נתונים מקיפים על היקפי ההדפסה והפרסום בהם. ב-10.4.15 דרשה הרשות מ"ישראל היום" להעביר לה, בין היתר, כל פרוטוקול, דו"ח, תרשומת, מצגת או כל מסמך אחר המתייחס לרווחיות העיתון.

דו"חות שכאלה הועברו לרשות, אך בשל חיסיון שהוטל עליהם, לא ידוע מה נכתב בהם. "מקור ראשון", כידוע, נמכר בסופו של דבר ל"ישראל היום".