ראש בראש

שתי מתקפות הסברה הופכיות שמנהלים שני ראשי מדינה כריזמטים ממשיכות לפרנס גם הבוקר את כותרותיהם הראשיות של עיתוני ישראל. בהמשך למגמה שהותוותה בימים האחרונים, שלושה עיתונים בוחרים לתת מקום נרחב למתקפת הסברה אחת, זו שמנהל נשיא ארצות-הברית ברק אובמה – ואילו עיתון אחד, חינמי ומסור, ממשיך להקדיש את כותרותיו הראשיות להדהוד המסרים הבוקעים מלשכת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בן-טיפוחיהם של הבעלים, שלדון ומרים אדלסון.

"עסקת חלומות לאיראן, עסקת בלהות לעולם", זועקת הכותרת הראשית של "ישראל היום", שבדומה לזו של אתמול מורכבת מציטוט של נתניהו ודיוקן חמור סבר שלו. "רה"מ בבליץ ראיונות לתקשורת בארה"ב: 'יש זמן להסכם משופר'", מפרטת כותרת הגג. הידיעה הפותחת של החינמון, שעליה חתומים שלושה כתבים, מוקדשת לסיכום הבליץ. בעומק הדיווח נתחב תמצות קצרצר, בן משפט אחד, של הבליץ הנגדי: אובמה, מתברר, התראיין אתמול והביע מחויבות לשמירה על בטחון ישראל. ההצהרה לא הגיעה לשער או לכותרותיה של הידיעה החדשותית שבה הוטמעה.

"אובמה: 'מי שיתעסק עם ישראל ימצא מולו את אמריקה'", מרעימה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המוקדשת לציטוט מתוך אותו ראיון. "בראיון לתומס פרידמן ב'ניו-יורק טיימס' מבטיח נשיא ארה"ב: 'הסכם הגרעין לא יפגע ביתרון הצבאי של ישראל'. עוקץ את נתניהו: 'חשוב לכבד את הוויכוח שמתנהל במדינה אחרת ולא לעבוד רק עם צד אחד'. מודה: 'נפגעתי מההאשמות שלא עשינו הכל למען ישראל'", מוסבר בכותרת המשנה.

"נתניהו: 'ההסכם גרוע'", מתמצת עורך השערים של "ידיעות אחרונות" את הצד של ראש ממשלת ישראל בזנבה של כותרת המשנה. כמו ב"ישראל היום", גם ב"ידיעות אחרונות" דאגו להצניע ולהטמיע את דבריו של המנהיג השנוא מבין השניים במעמקיה של הידיעה הראשית (סוכנויות הידיעות), המוקדשת להצהרת האמונים של אובמה ("אני ערב לבטחון ישראל").

בניגוד ל"ישראל היום", עיתון שעורכיו מקפידים לספק לקוראיהם תמונת עולם מעוותת וחסרה, ב"ידיעות אחרונות" ההטיה הפוליטית בוטה פחות, וביתר שאת לאחר מערכת הבחירות, שבה נחלו העיתון ומועמדיו המועדפים תבוסה; חרף ההצנעה היחסית של מסרי ראש הממשלה, עורכי העיתון הנמכר בישראל הקציבו להם ארבע פסקאות וחצי, כמעט מחצית מאורכה הכולל של הידיעה.

בשולי הדיווח ב"ידיעות אחרונות" מוזכרת חשיפה של סוכנות הידיעות AP מאתמול, של נייר המוגדר כ"מסמך פנימי של לשכת רה"מ החושף את תוכנית המאבק בהסכם ההבנות", כלשונם של עורכי העיתון הישראלי, או כ"ניתוח ישראלי פנימי של הסכם המסגרת", כלשון האחראים לדיווח המקורי. "המסמך מפרט שורה של טיעונים נגד ההסכם, כגון שהוא לא קובע פיקוח הדוק ופולשני על אתרי הגרעין ושהניסוחים בו על מאגרי האורניום המועשר ועל חידוש הסנקציות במקרה של הפרה מעורפלים", נכתב ב"ידיעות אחרונות".

"אובמה: ההסכם עם איראן לא יפגע ביתרון הצבאי של ישראל", מבשרת הכותרת הראשית של "הארץ", שכמו זו של "ידיעות אחרונות", מבליטה את דבריו של הנשיא האמריקאי ומבליעה את הצהרותיו של נתניהו בגוף הידיעה (בהמשכה של הידיעה, בעמ' 4, דבריו של נתניהו עולים לכותרת). ב"מעריב", שאתמול הקדיש את כותרתו הראשית לסתירות הצהרתיות סביב הסכם הגרעין, מספקים גם הבוקר כותרת שער דו-תכליתית ("הבליץ של נתניהו; האזהרה של ארה"ב").

בכפולת העמודים הפותחת של הטבלואיד מגישים דנה סומברג וחיים איסרוביץ לקוראי "מעריב" את גרסתו של נתניהו לשיחה שקיים עם אובמה לאחר הצגת הסכם המסגרת, שתוארה אתמול (ב"ידיעות אחרונות") כ"שיחה קשה". "אני לא חושב שזה עניין אישי בין הנשיא לביני. קיימנו שיחה מכובדת בין שני בעלי ברית ומדינות דמוקרטיות", מצטטים סומברג ואיסרוביץ דברים שאמר נתניהו בראיון לרשת טלוויזיה אמריקאית. בדיווח המתפרסם ב"ישראל היום", הכולל ציטוט מתוך אותו ראיון, משמיטים את אזכורה של שיחת הטלפון.

לא אישי

חיים שיין, בטור פרשנות הנדפס בכפולה הפותחת של "ישראל היום", מגויס לחיזוק המסר של נתניהו בנוגע למהותם של חילוקי הדעות בינו לבין אובמה ("אני לא חושב שזה עניין אישי"). לצד המסר עצמו, שאינו דרמטי או חדשני כשלעצמו, מספק היום שיין הזדמנות להציץ אל תוך מוחו של אדם שלא רק הכפיף את עמדותיו האישיות לאלו של המנהיג – אלא גם את האופן הבסיסי שבו הוא מפרש אירועים המתרחשים בעולם.

"הנשיא ברק אובאמה מתקשה מאוד להשלים עם העובדה שהבחירות הסתיימו ובנימין נתניהו נבחר להנהיג את מדינת ישראל", גורס שיין. "נראה כאילו אובאמה נפגע אישית מאופן הצבעתם של אזרחי ישראל, ובמהלך הזוי בשיתוף פעולה עם איראן הוא מנסה לכרסם בהליך דמוקרטי שהתקיים בישראל. להלך אימים על הישראלים כאילו בהעדר הסכם, ישראל תהיה אחראית למלחמה".

פובליציסט "ישראל היום" חיים שיין עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בשנה שעברה (צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק של שיין)

לפי שיין, נשיא ארצות-הברית הוביל מהלך רב-לאומי יד ביד עם חמש מעצמות אחרות ובסופו כרת הסכם עם משטר פונדמנטליסטי עוין, מהלך שנמשך חודשים ואף שנים, וזאת רק משום שהוא "נפגע אישית" מבחירתם הדמוקרטית של אזרחי ישראל, שאירעה ימים אחדים לפני השלב האחרון (עד כה) של המגעים, בחירה שלא היה יכול לצפות בוודאות.

אובמה, טוען שיין, היה גם זה ש"שלח לתקשורת" סנטורים יהודים (לא פחות!) שיתקפו את נתניהו – שהוא, בניגוד לאובמה, "מנהיג אמיתי" שעמדתו בנוגע להסכם "לא מבטאת טינה אישית או כיפוף ידיים", אלא מבוססת על "אחריותו לעתיד מדינת ישראל", כהגדרתו. "ההיסטוריה לעולם לא תשכח ולא תסלח לכל מי שנתן יד ואיפשר לשיאנית הטרור העולמי להחזיק בנשק גרעיני. אין תמימות יותר מסוכנת מתמימות קדושה, שמשבשת את התבונה ואת ראיית העתיד", חותם שיין.

מצד שני

ב"דה-מרקר" נדפס היום תרגום של כתבה שפורסמה אתמול ב"ניו-יורק טיימס", על הקשר האפשרי בין תרומותיהם של בעלי הון יהודים בארצות-הברית להצהרותיהם הפרו-ישראליות של פוליטיקאים אמריקאים. "רפובליקאים המתנגדים בחריפות להסכם עם איראן זכו לתרומות שמנות מיהודים-אמריקאים עשירים, כמו ארווין מוסקוביץ' ופול סינגר. אבל מעל כולם נמצא שלדון אדלסון, שבחודש הקרוב יכנס בקזינו שלו בלאס-וגאס את בכירי המפלגה הרפובליקאית ומנהיגים מהקהילה היהודית", מסכמת כותרת המשנה.

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון. ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליביה פיטוסי)

פוליטיקה

"גורמים במחנה-הציוני: הסוגיה האיראנית עשויה לעודד משא-ומתן על ממשלת אחדות", מדווח יהונתן ליס בשער "הארץ". אתמול פורסם ב"הארץ" מאמר מאת העורך הראשי אלוף בן, שקבע כי הסכם המסגרת עם איראן הוא "הפיגום שעליו צריכה לקום ממשלת האחדות בישראל".

לדברי ליס, האפשרות שהועלתה במאמר של בן עוררה התנגדות בקרב חברי המחנה-הציוני, אם כי "מקור במפלגה" המצוטט בידיעה מסביר כי "אם בכל זאת שני הצדדים ירצו ללכת לממשלה משותפת, נושא המאבק בהסכם הגרעין, כמו גם שיקום מערכת היחסים עם ארה"ב, עשוי להקל על הרצוג להסביר למצביעיו את המהלך השנוי במחלוקת של חבירה לנתניהו".

"עם כל הביקורת על האופן שבו ניהל את המאבק בהסכם המתגבש, בשורה התחתונה מדובר במאבק נכון", מצטט כתב "הארץ" דברים שפירסם אתמול ח"כ איתן כבל מהמחנה-הציוני בעמוד הפייסבוק שלו. "דבריו של כבל, כאמור, עוררו חשדנות במפלגתו", מציין ליס.

גורם אנונימי בליכוד, שדבריו מתפרסמים ב"ישראל היום", אמר לכתב מתי טוכפלד כי "נכון לעכשיו הקואליציה המועדפת היא זו שתכלול את הבית-היהודי, כולנו, הסיעות החרדיות וישראל-ביתנו". עם זאת, מוסיף טוכפלד, "הגורם ציין כי 'כל האופציות האחרות נמצאות גם הן על השולחן – כולל ממשלת אחדות עם המחנה-הציוני'".

הזרים

"למה הוסתרה זהותן של המדינות אשר ניאותו לקבל את מסתנני העבודה המגורשים מישראל?", תוהה ירון לונדון בפתחו של מאמר המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "הסתרה מסתירה זוהמה", הוא משיב. "המדינות האלה, אוגנדה ורואנדה, מקבלות תמורה בכסף או בשווה כסף, אך הן מבקשות להצניע זאת מפני שהתשלום לא יירשם בטורי ההכנסות של חשבי האוצר במדינות הללו. הוא יזלוג לידי מתווכים.

"כמובן שאזרחי רואנדה ואוגנדה, שתי מדינות שאינן מצטיינות בדעת קהל ערה ומשפיעה, לא ישמחו לגלות כי בשכנותם צצו מהגרים זרים מאריתריאה ומדרום-סודאן. הם ימררו את חייהם עד שיאלצום להמשיך במנוסה. אי-אפשר לחזות גורל אחר למגורשים שאת שפת המקום אינם יודעים, שמסמכיהם חסרי תוקף, שמקצועות נדרשים אין להם וששכניהם יתנכלו להם. ישראל היא מדינה עשירה, יש בה הרבה עמותות חסד ואזרחים נדיבים, ובה יכול אדם לאכול שאריות ולמצוא קורת גג עלובה, אבל זה לא המצב באוגנדה וברואנדה. יום אחד יתגלו העובדות על עסקת הגירוש, וחרפתה של ישראל תתפרסם ברבים".

סיכומו של המאמר מוקדש ללקח המתבקש אגב חג הפסח. "אנשי הדת שלנו וחניכיהם הם הבולטים מבין הפוליטיקאים התובעים לגרש את מסתנני העבודה", כותב לונדון. "אנחנו משתבחים בכך שהנחלנו לעולם את ערכי כבוד האדם, וההגדה של פסח היא מסמך המעיד על כך, אבל מה נותר בנו, המנחילים, מן הבשורה שהנחילו אבותינו לאנושות? מה נספר לבנינו? שקרים, כמובן".

תעמולה ושתדלנות

כל העיתונים למעט "ידיעות אחרונות" מדווחים על הקמתה של ועדה שתבחן "רפורמה מקיפה" בחוק המסדיר את תעמולת הבחירות בישראל, שנחקק ב-1959. בראש הוועדה תעמוד נשיאת בית-המשפט העליון בדימוס דורית ביניש. מדיווחו של אריק בנדר ב"מעריב" עולה כי הרכב הוועדה טרם נקבע.

כתבת "הארץ" עפרה אידלמן, המדווחת בהרחבה על היוזמה, מסכמת עבור הקוראים את עיקריו של דו"ח שפירסם אתמול השופט סלים ג'ובראן, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית במערכת הבחירות לכנסת ה-20. על כמה מהאיסורים הקבועים בחוק "אבד מזמן הכלח, ואף ניתן לומר שהם ארכאיים", כתב ג'ובראן. "כך, מחד אסורה תעמולה תוך כדי 'נשיאת לפידים' או 'זריקת אור על מבנים', ומאידך, החוק אינו מתייחס למדיה הנפוצה היום ביותר – האינטרנט".

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט סלים ג'ובראן (צילום: יצחק הררי)

לדבריו, כותבת אידלמן, כך נוצר "מצב בלתי נסבל שבו לאמון על אכיפת דיני התעמולה אין סמכות מפורשת לאכוף את האיסורים הקבועים בחוק על תעמולה באינטרנט". במקום לצמצם את האיסורים, ג'ובראן מציע להחיל אותם גם על הרשת, "בהתאם למאפייניה הייחודיים".

"ג'ובראן מציע לבטל את האיסור על תעמולת בחירות בשידורי הטלוויזיה והרדיו, שלדבריו 'כושל במבחן המציאות, מסע בחירות אחר מסע בחירות'", נכתב בדיווח. עוד מציע ג'ובראן לבטל את שידורי התעמולה בטלוויזיה וברדיו, תוך חיזוק המפלגות הקטנות ("שמטבען מעסיקות פחות את כלי התקשורת"), ולאפשר ליו"ר הוועדה להטיל "סנקציות מינהליות, עיצומים כספיים וקנסות" על-פי שיקול דעתו, ולא כפוף להגשת עתירה בעניין.

ב"דה-מרקר" מדווח צבי זרחיה על מחיקתם של 37 לוביסטים מרשימת השתדלנים שבידיהם היתר כניסה קבוע למשכן הכנסת – כשליש ממצבת הלוביסטים הכוללת. "חלק מההיתרים נשללו בעקבות חקירת המשטרה בפרשת ישראל-ביתנו, ולאחר שהעמותה לדמוקרטיה מתקדמת פנתה אל הכנסת בדרישה לשלול היתרים ללוביסטים שנחקרו בפרשה", מציין זרחיה.

"הכנסת שללה באופן זמני את האישורים לארבעה לוביסטים – אורית לרנר, סטיבן לוי ואלי זרחין, שנחקרו בפרשת ישראל-ביתנו, וכן ללאה מגן. לרנר היא שותפה במשרד הלובינג אימפקט, שייצג את עמותת איילים, שהעומד בראשה, מתן דהן, נעצר בפרשת ישראל-ביתנו ושוחרר. לרנר פנתה ביוזמתה לינון [היועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון] לאחר שנחקרה בפרשה, והאישור שלה נשלל.

"לוי, המועסק באימפקט, היה עצור בפרשה ושוחרר, וההיתר שלו נשלל. הוא פנה באמצעות עורכת-דין אל הכנסת בבקשה להחזיר לו את ההיתר לעבוד כשתדלן, ובכנסת בודקים את בקשתו. זרחין פנה אף הוא אל הכנסת בבקשה לבטל את שלילת היתרו. הכנסת פנתה למשטרה, שהשיבה כי הוא לא נחקר עקב פעילותו כלוביסט. בעקבות כך, הוא התבקש להעביר לכנסת רשימת לקוחות עדכנית עם אישור הלקוחות על כך שהוא מייצג אותם. לאחר שיעשה כן, בקשתו תיבחן. מגן, ממשרד הלובינג סגולה-לישראל בבעלות ישראל יהושע – שנעצר בפרשת ישראל-ביתנו ושוחרר – לא המציאה לכנסת רשימה של לקוחותיה, והכנסת שללה את ההיתר שניתן לה".

ענייני תקשורת

שקיפות. "לפעמים נוטים לבלבל בין ממשל פתוח לבין קדמה טכנולוגית או שיפור השירות לאזרח, אבל המשמעות של ממשל פתוח איננה אתרים נוצצים שבהם אי-אפשר למצוא מידע רב, אלא תרבות שלטונית חדשה", כותבות אלונה וינוגרד (התנועה לחופש המידע), תהילה שוורץ-אלטשולר (המכון הישראלי לדמוקרטיה) ושבי קורזן (הסדנה לידע ציבורי) במאמר המתפרסם במדור הדעות האחורי של "הארץ".

וינוגרד, שוורץ-אלטשולר וקורזן קוראות לממשלה למנות "הורה מאמץ לממשל הפתוח", בעקבות הידרדרותה של ישראל במדדי שקיפות בינלאומיים. "ה'אבא' של הממשל הפתוח בישראל, שנאבק לקידום סוגיות הקשורות בשקיפות ובחופש מידע, היה השר לשעבר מיכאל איתן", הן כותבות, ומוסיפות כי "ארגוני החברה האזרחית העוסקים בשקיפות ובשיתוף מידע מחפשים הורה מאמץ. דרוש לנו אדם או גוף שירימו את הכפפה, יאמצו את חזון הממשל הפתוח ויפעלו לקדמו. בתמורה אנחנו מציעים את כל הידע והניסיון שצברנו בפעילותנו בתחום. שיתוף פעולה בין הממשלה לארגוני החברה האזרחית יוביל לשינוי המיוחל".

תעשיית הספרים. דו"ח על תעשיית הספרים הישראלית, שהוגש למשרד התרבות והספורט במלאות שנה ל"חוק הספרים", זוכה לסיקור בעיתוני הכלכלה. "כפי שצפו מבקריו, החוק הוביל לעלייה במחירי הספרים ולירידה ברווחים", כותב ב"ממון" צח שפיצן. לפי הדיווחים, הירידה בהכנסות ממכירת הספרים עומדת על 6%; במספר הספרים שנמכרו חלה ירידה של 12%, ומכירותיהם של ספרים חדשים, שההנחות הניתנות עליהם הוגבלו בחוק, "ירדו מאוד" ("הדו"ח אינו מפרט בכמה", מציין שפיצן). מספר הספרים הדיגיטליים שנמכרו, לעומת זאת, עלה בכ-250%.

השת"פ השתבש. ב"ישראל היום" מדווחים על שריפה שפרצה במחסניה של עמותת צדקה המקיימת עם החינמון שיתופי פעולה תוכניים. "מאות משפחות ציפו לקבל את הסיוע מעמותת תכלית, אך אמש שריפה שפרצה בקומת מרתף של העמותה השחיתה את המזון ואת הביגוד שהוכנו עבור יותר מ-1,500 משפחות וגרמה נזק של מאות אלפי שקלים לעמותה", מדווחים יעל ברנובסקי ויורי ילון. מנכ"ל העמותה, אהרון כהן, אומר להם כי גם המשאית שבאמצעותה חולקו המצרכים עלתה באש.

פרסום תוכן. "מאבק טבולה-אאוטבריין: 'הציעו לשלוח לנו מונית עם צ'ק של מיליוני שקלים", מודיעה כותרתה של ידיעה מאת נתי טוקר ב"דה-מרקר". "תחום המלצות התוכן הממומנות צובר תאוצה, ושתי החברות המובילות – טבולה ואאוטבריין – שהוקמו בידי ישראלים, נלחמות על הבית", מרחיבה כותרת המשנה. "באחד מאתרי התוכן הישראליים שסירבו לצ'ק המקדמה של טבולה, ונשארו לעבוד עם אאוטבריין, אומרים כי התחרות בין שני ענקי המלצות התוכן עשתה רק טוב לאתרי התוכן הישראליים. 'הרווחנו מיליונים מהמלחמה הזאת', אמרו".

השתקה ובגידה. ב"הארץ" כותב צבי בראל על העיתונאי המצרי אבראהים עיסא, בעקבות פיטוריו מרשת הטלוויזיה הסעודית MBC. "הסיבה להודעה של הרשת היא שעיסא אינו יודע לשתוק. הוא לא הסתפק בחצים שהוא נוהג זה שנים להפנות נגד השלטון המצרי – והחליט לטפס על עוד עץ גבוה ולהוסיף את סעודיה לרשימת מטרותיו. הוא כינה אותה 'מדינה תומכת טרור', לעג למלחמה נגד תימן, ומתח ביקורת על המלך סלמאן".

בעיתונות המצרית, כותב בראל, נהגו עד לא מזמן לפרסם דברי ביקורת על סעודיה ועל בני המשפחה העומדים בראש מנגנוניה של הרודנות האסלאמית. לדבריו, לאחרונה השתנה מצב זה. "רק החלה המלחמה, והתקשורת המצרית התיישרה בצייתנות עם הקו הרשמי של הממשל ושל הנשיא, עבד אל-פתאח א-סיסי.

"הכותרות הראשיות סיפרו על הצלחות צבא מצרים בחזית התימנית, סעודיה שבה להיות בעלת הברית המועדפת, המלך סלמאן זכה לשבחים על מאמציו לסלק את איראן מתימן, בעיקר אחרי שהודיע על תרומה נוספת של מיליארדי דולרים למצרים. ביקורת על סעודיה נתפסה לפתע כבגידה לאומית. כותרות העיתונים, הממשלתיים והפרטיים, הפליגו בשבחי המלחמה בתימן, ואחד העיתונים דיווח מרוב התלהבות על הברחה של ספינה איראנית על-ידי כוחות מצריים, אף על פי שלדיווח לא היה כל קשר למציאות".