פעמיים בשנתיים האחרונות נתן עמוד הדעות של ה"ניו-יורק טיימס" במה לכוכבת הקולנוע אנג'לינה ג'ולי. במאי 2013 חשפה ג'ולי כי עברה ניתוח כריתה של שני שדיה. ג'ולי גילתה לקוראים כי היא נושאת גן שיש בו סיכון עצום להתפתחות סרטן השד וסרטן השחלות, סוג הגידול שהרג את אמה, ולכן בחרה בניתוח המונע. לפני כמה ימים בישרה ג'ולי באותו עמוד, אחד הנצפים ביותר בעיתונות המערבית, כי בעקבות בדיקות נוספות שעברה לאחרונה, בחרה לעבור גם ניתוח להסרת השחלות והחצוצרות. שני הווידויים של ג'ולי לא נעדרו מימד אישי ורגשי, אך היו בעיקר נושאי-מידע, הצגת אופציות רפואיות וקריאה לפעולה לנשים במצבה. ואכן, שני הגילויים בתורם יצרו שיח ציבורי ער.
הפרסום בישראל על הניתוח הנוסף שעברה כעת ג'ולי שב ומצא את מקומו במשולש קולנוע-רכילות-סלבס של אתרי הרשת. באתרי העיתונות האמריקאית והבריטית העניין חזר והובלט במדורי הרפואה והמדע
ב-2013 פורסמה הידיעה המקורית בישראל בערב חג השבועות, לאחר צאת העיתונים. התקשורת האינטרנטית שלנו ככל הנראה אינה מחזיקה רופא-כונן בערבי חג, ולא היה מי שיוסיף מידע מקצועי. באתר "הארץ", המחזיק בזכויות על פרסום חומרי ה"טיימס" בישראל, הופנתה הידיעה למדור "גלריה"; ב-ynet מיקמו את הסיפור בעמודי הרכילות, ב"וואלה" שוגרה ג'ולי למדור "סלבס". רוב הדיווחים לוו בתצלומי גוף זוהרים, שנעדרו מהמאמר המקורי. שורה תחתונה: "וואלה! סלבס מאחלת לאנג'לינה אריכות ימים. אחרת איך תוכל להמשיך לקנא בשפתיים המושלמות שלה?".
הפרסום בישראל על הניתוח הנוסף שעברה כעת ג'ולי שב ומצא את מקומו במשולש קולנוע-רכילות-סלבס של אתרי הרשת. באתרי העיתונות האמריקאית והבריטית העניין חזר והובלט במדורי הרפואה והמדע. התייחסו למחלה. לאישיו ולא לאשה. ב"טיימס" התפתח דיון על ביטוח הבריאות בארה"ב ועלות הניתוחים הכבדה לנשים שאין להן האמצעים שיש לג'ולי. דיון ער התנהל גם במדור הבריאות של ה"וושינגטון פוסט", כולל הערכה שנשים נוספות הנמצאות בסיכון לסרטן השחלות יבחרו באופציה של ניתוח.
"אפקט אנג'לינה", כך מכונה בעיתונות האמריקאית והבריטית מה שחוללו שני הגילויים של ג'ולי. על-פי ה"גרדיאן" הלונדוני, בעקבות המאמר במאי 2013 הוכפל בבריטניה מספר הבדיקות לגילוי סרטן שד תורשתי. המספר הגבוה הזה נשמר בממלכה עוד חודשים ארוכים אחר-כך. כעת מהללים רופאים את הצעד הפומבי של ג'ולי בהקשר של סרטן השחלות, שכן לדבריהם, זהו סוג סרטן מושתק, שנשים נוטות שלא לדבר עליו.
השחקן כריסטופר ריב (צילום: פלאש 90)
פנייתה של ג'ולי לציבור אינה מתרחשת בחלל ריק. כוכבי קולנוע ידועים כפעילים ותורמים למטרות חברתיות, ולאחר שנפגעו בגופם, גם למטרות רפואיות. בעקבות תאונת רכיבה שגרמה לשיתוק בגופו, הקים השחקן כריסטופר ריב ("סופרמן") קרן מחקר לנפגעי חוט שדרה. מייקל ג'יי פוקס ("בחזרה לעתיד"), שחלה בפרקינסון, הקים קרן המגייסת מיליוני דולרים לחקר המחלה ודרכים לטיפול בה. השחקנית ליז טיילור הקימה בשעתו כמה קרנות והתרימה מאות מיליוני דולרים לחקר מחלת האיידס.
אולי מוקדם ליישם השפעת-סלבים בישראל. אחרי הכל, המונח "סלב" קיים במילון ובתרבות האמריקאית מראשית המאה ה-20, ואלינו הגיע רק עם שידורי ערוץ 2. את אזכורי הסרטן ומחלות אחרות שלהם שומרים הסלבים המקומיים בדרך כלל לכתבות לצורך קידום ספרים ומופעים.
לא מהסלבס ניוושע. בישראל, מי שכתיבתם אומנותם – עיתונאים, סופרים וחוקרים – הם אלה היוצרים שיח ציבורי. מבקר התיאטרון והעיתונאי מיכאל הנדלזלץ, הנאלץ להיעזר בקלנועית, כתב כמה וכמה פעמים ב"הארץ" על קשייו, על ההתעלמות מנכים בישראל, על בעיות ההנגשה באולמות שבהם הוא נדרש לבקר במסגרת עבודתו. מבקרת הספרים אריאנה מלמד, שאימצה בחו"ל שני ילדים הלוקים בתסמונת אלכוהול עוברית, נאבקת באמצעות טור ברשת כדי להשיג הכרה בתסמונת ומתן זכויות לסובלים ממנה. המחזאית ענת גוב, שחלתה בסרטן, דיברה בראיונות על זכותה והחלטתה לסרב לקבל טיפול. ולאחרונה היתה זאת פרופ' אווה אילוז שעוררה מעל דפי "הארץ" את הדיון בהעדר החמלה בטיפול הרפואי בישראל.
האם פרסומים כאלה בישראל יחוללו את "אפקט אנג'לינה"? ספק. הישגי רפואה לחוד, ושיח-מחלה לחוד. סרטן בעיתונות הישראלית הוא עדיין "מחלה קשה" בכותרות ו"מחלה ארורה" בתגובות קוראים, וגרוע מכך, קללה ואיום בפי נבחרי ציבור, הצורחים את שם המחלה בכיכר העיר כדי להסית את ההמון, להרחיקו מידע ותובנה.