נידונים לגלות, מרכינים את ראשם בדרך אל הדרכים שיובילו אותם לשם. גלות במובן של בידוד, של הרחקה. כמו שפוטים לקראת מאסר, או זרים שהגיעו בחשאי לבקש הצלחה. מרכינים את ראשם, כי שם ממול עומדים המנדים, המגלים, המרחיקים. מפגש מבט מוצלב עלול להיות סוג של קריאת קרב. יודעים זאת שני הצדדים. הגולה יבקש להימנע מכך, כי הוא אסור לעיתים, חסר אמצעים וכוח. אם יענה לקריאה, ידגיש עוד יותר את הסיבה למעמדו. ויתור בהחלט עדיף. משול הוא לצבא בנסיגה להתארגנות, הנחוש להתייצב כדי להילחם מחדש על שטחו ותכליתו. המגלה, יחפש את עיניו של הנידון. להביט בו עוד פעם כדי להבהיר את נצחונו, את הישגו ואת קביעותו למצב שיצר בינו לבין הגולה.

פעם החותמים בצד המנצח הם נבחרי העם. פעם ניצבים בו עיתונאים. יושבים עדיין אלו בחברת אלו ומנסים במאבקי מילים, להגדיר סדר חדש להתנהלות, על בסיס התוצאות. תוצאות הבחירות מול תוצאות הסקרים

מציאות שכזאת, נוצרת עכשיו בין הנבחרים לבין התקשורת. רבים מאלו שזכו להיכלל בין 120 יושבי בית המחוקקים, רואים בעיתונות הישראלית על גווניה השונים, כמי שניסו להדיר אותם משם. כמי שנרתמו למסעות הדיפה והיו תחמושת כלפי רשימות ומפלגות שנטלו לדרכן סדר יום בעל מסר מובהק בכיוון מסוים. יש אכן ערוצים שהיו שותפים למסעות אלו. יש מסדרי מילים, שהביטוי צניעות נעדר מערכי המוסר בהם נאחזו. שיכר הכוח הפך אותם לנותני טון בעיניהם ולממשילי ממשלות ושרים.

טור נבחרים, מסתכל עכשיו בעוצבות העיתונאים מורכנות הראש ומחפש את העין להישיר אליה מבט מנצחים. לראות ניצוצות כבויים ואפלת מובסים. בין אלו לבין אלו, עומד לכאורה שולחן ועליו כתב הכניעה. מסמך מרוט, ישן ורב חתימות, המבטא ניצחונות ותבוסות. פעם החותמים בצד המנצח הם נבחרי העם, כמו בדף של 1977. פעם ניצבים בו עיתונאים, כמו 15 שנים לאחר מכן, ב-1992. למרות זאת, יושבים עדיין אלו בחברת אלו ומנסים במאבקי מילים, להגדיר סדר חדש להתנהלות, על בסיס התוצאות. תוצאות הבחירות מול תוצאות הסקרים.

ראוי שיילמדו שני לקחים. האחד: תוצאות בחירות הן רק בקלפי. סקרים ומשאלים אינם ברי תוקף לקביעת זוכה זה או אחר, כפי שהשתקף פעמים רבות, בעוונות רבים מאיתנו, בסיקור בחירות 2015. הלקח השני: מאבקי בחירות, צריכים להיעשות על ידי המועמדים בינם לבין עצמם בלבד. מצב בו מועמדים ועיתונות נאבקים זה בזה הוא פסול מראש. די לזכור בהקשר הזה את היום שאחרי, שבו שני הגופים זקוקים וחייבים בשיתוף פעולה.

לקחים אלו צריכים להיות מוטמעים אצל ראשי מערכות העיתונות ואצל המעמידים את עצמם להיות נבחרים לבית המחוקקים. הדרך של מועמדי מפלגות לעשות זאת, תישאר בידם. בהינתן שהכרזה על הליכה לבחירות, סוכרת מבחינת אמצעי התקשורת גרעין סיקור תקופתי, נוצר מצב בו סדר היום המובא בעיתונות הוא מפי הפוליטיקאים. תקשורת המתירה את הדבר, הופכת שבויה וחסרת חופש ביטוי. כך נותרים מושאי סיקור מחוץ לקשת הנושאים המדווחת, אלא אם יש בהם לזעזע לבבות או עצבים.

האמת הנחשפת בעקבות תוצאות הבחירות היא מטרידה מאוד. המאפיין העיקרי שלה הוא שנושאים שהיו יכולים לבוא על שולחנות מערכות, הם עתה במעמד מוגלים, העומדים בפני גירוש. אלא שבניגוד למובסים, הם אלו העומדים מול כתבים ועיתונאים מורכני הראש, לחפש בכל זאת עין להצליב איתה מבט, כדי לנסות ולהיות זוכים לחזור לסדר היום. סדר שעל פי נהגי התקשורת, אמור להיקבע בידיה.

רמי שני הוא כתב גלי צה"ל בדרום