ביום שישי האחרון (20.3.15), כשב"ידיעות אחרונות" טפחו לעצמם עם "כפי שפורסם אצלנו", זה היה עדיין מסוג הפרסומים שלא ייצרבו בתודעה, מקסימום יקוטלגו במחלקת הקאלט: שחקן עם אגו מנופח מדי שוחח עם מאמן הנבחרת וביקש לוודא את מעמדו רגע לפני קביעת הסגל לשני משחקי הבית הקרובים, מול ויילס ובלגיה. הנ"ל, אלירן עטר, מרגיש כוכב-על ומבקש לוודא שאלי גוטמן סבור כמותו ואף מתכוון לנהוג בו ככזה, ובדרך פלא דולפת לתקשורת השיחה "הכנה והאינטימית" הזו (כעדות מאוחרת של השחקן).
לא ברייקינג-ניוז, אבל עדות ממקור ראשון על הסרט התדמיתי ששחקן כדורגל ישראלי חי בו. ולמתקשים ללנקק – להלן שידור ישיר מפי האיש והמעמד: "אני שמח להיות בנבחרת ישראל, רוצה לתרום, אבל חשוב שתיתן לי את ההרגשה שאתה מחזיק ממני ותעניק לי מעמד בנבחרת. אני רוצה לדעת מה המעמד שלי. אני מעדיף לא להיות מוזמן, אם אתה יודע מראש מה המעמד שלי. אני לא רוצה לקבל זימון רק בגלל שמישהו פצוע או משהו בסגנון, אלא לקבל הזדמנות אמיתית". משעשע, מתמיה, אבל עומד בקריטריון העיתונאי "בעל עניין לציבור".
"עטר לגוטמן: רוצה לדעת מה המעמד שלי בנבחרת", ספורט "ידיעות אחרונות", 19.3.15
"גורמים בנבחרת" תרמו גם הם את חלקם למעשה העיתונאי וסיפקו את חלקו של המאמן באותה שיחה אינטימית, בינו לבין אתה-תיתן-לי-את-הכבוד-המגיע-לי התורן. היתה זו תגובה עניינית, אם כי מצננת משהו ("עשית התקדמות מצוינת ולכן הוזמנת").
יומיים אחר-כך הבקיע עטר, חלוץ מכבי חיפה, שער לרשת מכבי תל-אביב במסגרת הליגה. מבושם מהישגו, הוא היה בטוח שמקומו בסגל הנבחרת מובטח, ואף בהרכב הפותח. אבל שוד ושבר, עם תום המשחק הודיע המאמן שהבחור יישאר בחוץ.
המהלך היחצני שביצע כביכול כמה ימים קודם לכן הוכח כמשענת קנה רצוץ, אולם עטר הפגוע בחר שלא ללמוד מהניסיון והעלה הילוך: זה החל בציטוט שלו אומר לחבריו, במיטב המסורת של עדת הפאסיב-אגרסיב, "אני שמח שזה קרה", ונמשך למחרת כשבחר לתבוע את עלבונו באמצעות הצהרה ששלח לאתרים, שכותרתה היתה: "ציפיתי מגוטמן שיהיה הוגן איתי", כולל יללות על הכתם שהוטל במקצועיותו ונהמת כאב על הדלפת עניין הפגישה, שבכמה מאתרי הספורט עטפו בגרסה שלפיה המאמן פסל את החלוץ משום שהדליף את תוכן שיחתם, ולאו דווקא מטעמים מקצועיים.
שלומי ברזל, דובר ההתאחדות (צילום מסך)
זמן קצר לאחר שתגובתו של עטר התנוססה בראש האתרים, שיחררה דוברות הנבחרת הודעה חריפה וחריגה, שחיזקה את גרסת ynet כי פסילת החלוץ לא נעשתה מטעמים ענייניים. ביד אחת היא הודיעה כי "זכותו המלאה של עטר לומר את אשר על לבו בשיחה עם המאמן וזכותו גם להדליף את תוכן השיחה, וכך בחר לעשות", וביד השנייה הלינה על צביעותו. הבחישה של ההתאחדות בזהות המדליף והאשמתה את עטר בצביעות הן יוצאת דופן. ייתכן שהיתה חשובה עבור המאמן, שנחשד לא פעם על-ידי עיתונאים בהדלפות מגמתיות. יצוין כי נדב צנציפר מ"ידיעות אחרונות", שחשף את הסיפור, נשאל ברדיו-ללא-הפסקה וב"יציע העיתונות" מי הדליף לו את הסיפור. צנציפר בחר לומר שלא היה זה אלי גוטמן.
במקום להתעלם, כראוי, משאלת המי-הדליף, ולהסתפק באמירה שעטר נופה משיקולים מקצועיים ושיהיה לו בהצלחה, התמסרה הודעת הדובר לסחרור שאתרי הספורט הקימו עבורו צעד-צעד, כאילו העומד בראש מערך הדברור לא היה עד לא מזמן אחד הבכירים בתקשורת, שלומי ברזל, לשעבר עורך ספורט "הארץ", המכיר מקרוב את חוקי המשחק.
במקום להנמיך להבות, להתרכז במשחקים ולהריץ עוד קצת את מיזם "המעודד הלאומי" האינפנטילי – היעל המקורנן שגבר על הנחליאלי הביישן בקרב על הסמל החדש של נבחרת הכדורגל – הוסטה האש אל מחוזות התפלות. מרגע שניצתה הודעת ההתאחדות, הגיעו בריצה מקוששי העצים ומדליקי המדורות. מהצהריים המאוחרים של יום שני השבוע ועד אחר חצות, היו אלה פרימו ופשכה, פלג והללי, מאיר והקוף, צנצי ושליימה שדאגו כל אחד בתורו להמשיך לחרוך את האווירה סביב הנבחרת, בליווי מקהלת מעודדות של טוקבקיסטים נמרצים.
מהצהריים המאוחרים של יום שני השבוע ועד אחר חצות, היו אלה פרימו ופשכה, פלג והללי, מאיר והקוף, צנצי ושליימה, שדאגו כל אחד בתורו להמשיך לחרוך את האווירה סביב הנבחרת, בליווי מקהלת מעודדות של טוקבקיסטים נמרצים
זה הזמן למרוט את הנוצות הבוערות של העוף המושמץ "הדלפות", ולהחזיר אותו לפרופורציות ההגיוניות שלו: אמצעי שגרתי בידי התקשורת להביא לידיעת הציבור עובדות שונות שיש לו עניין בהן או שכדאי שיהיה לו כזה. תפקידה של התקשורת הוא לנפות או לסמן הדלפות שמטרתן הגלויה היא ליצור לחץ על גורמים שונים כדי לארגן תמונת מציאות שנועדה בעיקר לשירותו של מאן דהוא. גם אם הפיתוי להתמסר ל"הדלפות" שאינן אלא ספין הוא גדול – אפשר לעשות זאת בלי לשחק לידיו של המדליף התורן, ולהעניק שירות הוגן לקוראים.
גם מדובר ההתאחדות היה אפשר לצפות להתנהלות שפויה יותר, מנוכשת מחשבונות אישיים ופינג-פונג של היעלבויות, ולהסתפק בסיבות המקצועיות – והיו כאלה במקרה זה – להסברת שיקולים ענייניים. אמנם השיקולים מאחורי הדלפת עטר היו שקופים ומניפולטיביים, אבל בכך שהבליטה את עצם ההדלפה כמעשה נלוז, פגעה ההתאחדות בעיקר בעצמה: הקורא הסביר אינו יכול שלא לתהות אם אכן יש משהו בטענותיו של עטר על טינה אישית כלפיו. אם היתה דוברות הנבחרת בוחרת להבליג על ההדלפה, שהיא חלק טבעי במשחק, היתה מרוויחה יחס מכבד יותר ומותירה את השחקן הנעלב להטיח את מררתו בלאמפה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il