שמחתי לראות שגם קובי אריאלי הגיב (בתוכנית "תיק תקשורת") לביקורת שלי על השתתפותו ב"היפה והחנון". גם לביקורת שלו חשוב להתייחס, ולו כדוגמה למה שניתן לכנות התודעה העיתונאית הפופוליסטית העכשווית.
להזכירכם, אריאלי השתתף בפרק של "היפה והחנון" שבו נקראו משתתפות התוכנית לאולפן טלוויזיה לשוחח עם ירון לונדון ויורם בינור על הסכסוך הלאומי. בעוד שתפקידם של לונדון ובינור היה לשוחח עם הנשים ולדובב את בורותן, אריאלי, יחד עם דנה ספקטור, נשאר מאחורי הקלעים, בחדר הבקרה של האולפן. כלומר, בעוד שתפקידם של לונדון ובינור היה להעמיד פנים כאילו הם משוחחים ברצינות עם הבנות, ולכל היותר להגניב הבעת תימהון מרומזת, התפקיד של אריאלי וספקטור היה להשלים את כל מה שנמנע מ"המראיינים", משמע לצהול, להזדעזע או ללעוג בגלוי לנשים.
מתוך "היפה והחנון", ערוץ 10
כמה הערות על תגובתו של אריאלי. ראשית, "רוב העם". אריאלי טען כי הנשים הללו מייצגות חלקים נרחבים או אפילו מחצית מהעם. אריאלי טען כי מחצית מהעם מזדהה, למשל, עם הבחורה שאמרה שצריך "להרוג את הערבים", והוסיף כי הבחורות האלה, ככלל, אינן מייצגות שבריר אחוז מהעם, אלא חלקים נרחבים בו.
צריך להקשיב היטב לתגובה הזאת. העמדה הפופוליסטית הרגילה מצדיקה דברים בשם הרוב או העם. בהקשר של טלוויזיה, היא מצדיקה הכול: אם זה בטלוויזיה וזה מצליח, סימן שזה צריך להיות שם, כי הרי כולם רואים את זה. אבל כאן אנחנו רואים גוון אחר, ציני, של פופוליזם. זאת עמדה שמדברת בשם העם והרוב, ובו בזמן בזה להם. עמדה שמצדיקה דברים בשם "הרוב" ובו בזמן מניחה ש"הרוב" אידיוטים. במקרה הזה יש לעמדה הזאת גם משמעות פוליטית ברורה: בחזית בחורה יפה אומרת "להרוג את הערבים", ובחדר חשוך, מאחור, איש התקשורת מגחך. אולי בעצם זה איור יפה ל"שמאלנות" של התקשורת.
שנית, "זה רק בידור". גם זאת תשובה מוכרת: מה יש להתרגש, הרי זה רק טלוויזיה ורק בידור. ועל כך יש לומר: זה בדיוק כל העניין, שזה מבדר אותנו. מבדר אותנו לראות נשים יפות מפגינות בקול בורות מדהימה. מבדר אותנו לראות אנשי תקשורת מלעיגים אותן. מבדר אותנו לראות צעירה יפה וטיפשה אומרת שצריך להרוג את הערבים. זה בידור. זאת בדיוק הבעיה.
שלישית, "הן מצליחות". אריאלי הסביר שאין מה להתרגש מהשפלתן של נשים. הן לא מושפלות. הן בוגרות. הן בחרו בזה. הן אפילו מצליחות: אריאלי ראה אחת מהן יוצאת מהאולפן ובמשך שעה וחצי מחלקת חתימות לאנשים בחוץ. כלומר: הצליחה. השיגה פיסת תהילה. על זה יש לומר: עם יופי בלבד קשה ליהפך לסלבריטי. יש הרבה נשים יפות. על אחת כמה וכמה קשה ליהפך לסלבריטי עם בורות קולנית וטיפשות. אמנם לא כולם בורים וטיפשים, אך עדיין, בורות קולנית אינה משאב נדיר.
אדם לא הופך למפורסם בהיותו אשה יפה וטיפשה. אבל אשה יפה וטיפשה בטלוויזיה כבר יכולה ליהפך לסלבריטי – בדיוק כמו שאריאלי ראה. צריך רק להבין את זה כאמירה על טלוויזיה. בטלוויזיה אפשר ליהפך למפורסם גם כאשה יפה וטיפשה. זה כמובן פלא גדול של הטלוויזיה. אבל זאת הזירה שבה אריאלי לקח חלק.