ביבי
תמרון תדמיתי שביצע אתמול ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מאיץ תהליך מתבקש של התעוררות בקרב העיתונים, שלאחר ליל הבחירות נעשו מטרה ללעג ונדרשו לאכול את כובעיהם ולהכות על חטא החרפת ההתקפות על ראש הממשלה בחודשים שקדמו לבחירות והפרחת תחזיות שהתבדו בדבר מפלתו המסתמנת.
"ידיעות אחרונות", הנמסיס שבלט במתקפה נגד נתניהו וספג בתגובה מתקפת נגד ישירה ובוטה, מנער מעצמו היום את הרוח המתרפסת שאחזה בו זמן קצר לאחר הבחירות, שאתמול הולידה גיליון מוזר במיוחד שכותרתו הראשית הוקדשה לטענות בדבר "גל עכור" של "שנאת אחים" ותופעה של "חילופי האשמות בין מזרחים לאשכנזים".
גם היום ממשיך "ידיעות אחרונות" בקמפיין השד העדתי התמוה ("24 שעות", כתבת השער), המעיד בעיקר על נסיונותיהם של העורכים לזחול בחזרה לחיקו של ציבור עממי ומדומיין, לאחר כשלונם המהדהד בקידום הקמפיין להחלפת נתניהו ובזיהוי הסנטימנט הציבורי כלפיו. אלא שהבוקר, למזלם של העורכים, יש בפיהם גם חדשות של ממש: אחרי שהזהיר את בוחריו מפני "המצביעים הערבים" ש"נעים בכמויות אל הקלפי", מצא לנכון ראש הממשלה להתנצל.
אתמול כינס נתניהו קבוצה של נציגי ציבור מהמגזר הערבי, כמה מהם אנשי ליכוד, והקריא באוזניהם הודעה שבה הביע צער על האופן שבו הובנו דבריו. האירוע הסגור, שתיעוד שלו הופץ על-ידי הליכוד, מוצב על-ידי משווקיו כהצלחה מסחררת: המוזמנים, רבים מהם בבגדים מסורתיים, תועדו כשהם מוחאים כפיים לראש הממשלה וניגשים אליו כדי לחבקו. ב"ידיעות אחרונות" מתעקשים הבוקר להציף את המימד הנסתר של האירוע.
"ההתנצלות של נתניהו לא כוונה לערבים, אלא לאחרים – לממשל אובמה, שהגיב בגינוי חריף על דברי ההסתה שלו ביום הבחירות, לממשלות מערב אירופה, שמחפשות דרך להעניש את ממשלתו בזירה הבינלאומית, ולקהילה היהודית בארצות-הברית, שבמהלכיו עד לבחירות נתניהו פילג אותה לשני מחנות עוינים", טוען נחום ברנע בטור שתמציתו נדפסת בשער הטבלואיד. "ארה"ב: לא יודעים לאילו אמירות של נתניהו להאמין", נכתב בחלק החדשותי של השער, מתחת לכותרת בת מלה אחת: "ההתנצלות".
בדיווח עצמו, הכולל הבעת תרעומת מפי יו"ר הרשימה-המשותפת איימן עודה ("נתניהו פשוט רוצה להשתיק את העולם בעקבות הנזק שגרמה אמירתו המסוכנת"), מבהירים הכתבים איתמר אייכנר ויובל קרני כי האירוע נסגר בפני התקשורת, ומצטטים גם "גורמים בליכוד" החוזרים על המסר הכללי של ח"כ עודה ושל ברנע. העורכים מוסיפים, כתזכורת, את דברי הביקורת שהשמיעו ברק אובמה וראובן ריבלין, וצילום מסך של מסר הבחירות של נתניהו כפי שפורסם בעמוד הפייסבוק שלו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מתראיין לרשת הטלוויזיה האמריקאית NBC לאחר הבחירות לכנסת ה-20. ירושלים, 19.3.15 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)
ב"הארץ", שכמה מכותביו המרכזיים כשלו גם הם באבחנות שניפקו לאורך מערכת הבחירות, מגבים את פקפוקם בטיבה של ההתנצלות במצע עובדתי. "נתניהו ובנט דנו בקידום חוקי הלאום והעמותות", מדווח יהונתן ליס בראש עמוד השער של העיתון, שהוא היחיד הבוקר שאינו מקדיש את כותרתו הראשית למופע ההתנצלות של ראש הממשלה. "לפני שמדברים על תיקים, צריך להבהיר שתהיה כאן ממשלת ימין, ולא ימין ושמאל", מצטט ליס "מקורות המעורים בפגישה" בין השניים.
"זו לא ההתנצלות, זו המדיניות", מבהירה כותרתו של מאמר פרשנות מאת ברק רביד, הכתב המדיני של "הארץ", שקורא לנתניהו להוכיח כי התנצלותו כנה באמצעות מעשים. "מאז נצחונו בבחירות לפני שישה ימים עסוק בנימין נתניהו בעיקר בתיקונים ובשיפוצים", כותב רביד. "לא של מעון ראש הממשלה המט לנפול ברחוב בלפור בירושלים, אלא של בולמוס ההצהרות שהשמיע בימים האחרונים של מערכת הבחירות, בניסיון נואש אך אפקטיבי לגייס את קולות הימין ולהוציא את הליכודניקים מהבית אל הקלפיות.
"אם בתחילה התמקדו מאמצי השיפוץ באמירתו נגד הקמת מדינה פלסטינית, הרי שאמש ניסה נתניהו לתקן את הנזק החמור שלו גרם קמפיין הדמוניזציה הגזעני נגד אזרחי ישראל הערבים ביום הבחירות. נתניהו עשה זאת באירוע סגור, מתוסרט ומבוים בקפידה. אחד מקבלני הביצוע היה הח"כ לשעבר איוב קרא, שהוצב במקום ה-26 ברשימת הליכוד לכנסת ה-20. באופן אירוני, האחרון יחבוש את ספסלי הקואליציה בזכות אותו קמפיין מכוער של נתניהו.
"קרא, בן העדה הדרוזית, הגיע להזדמנות הצילום הקצרה יחד עם כ-20 ראשי רשויות ופעילים לא-יהודים תומכי הליכוד. רובם המוחלט היו דרוזים, בדואים וצ'רקסים. יונס מרעי, ראש מועצת פורדיס, היה אולי הערבי הפלסטיני היחיד. נתניהו הקריא מהכתב סוג של התנצלות, על אף שלא הוציא מפיו את המלה המפורשת. הוא לא התנצל על עצם ההתבטאויות המקוממות שהשמיע ביום הבחירות, אלא רק ציין כי הוא מצטער על כך שהדברים הללו פגעו בערביי ישראל. מיד אחר-כך הוא עבר לשבח את עצמו על ההשקעות שעשה במגזר המיעוטים.
"הניגוד בין הקמפיין חסר המעצורים של נתניהו ביום הבחירות לבין ההתנצלות הרפה והמאולצת שבוע לאחר מכן צרם מאוד. בהשאלה מעולם העיתונות, הדבר היה דומה לפרסום מודעת התנצלות בגודל אינץ' בעמוד מודעות האבל על הוצאת דיבתו של אדם בזדון בכותרת בעמוד הראשון. תחושה חמוצה של רצון לצאת ידי חובה".
ב"מעריב", עיתון נוסף שניסה – באמצעיו המוגבלים – לפגוע בקמפיין של נתניהו, מגישים את הדיווח על ההתנצלות כשעליו תלולית של מלח. "נתניהו לערביי ישראל: מצטער, לא התכוונתי", מסכמת הכותרת הראשית. כותרת המשנה מוקדשת כולה לביקורת שמתחו עליו "בכירי המגזר" ("כשכדאי הוא מסית, כשפחות כדאי – מתנצל") וראש הסגל בבית-הלבן, דניס מקדונו ("ההתבטאויות של נתניהו סותרות"). בדיווח עצמו מצטטים כתבי "מעריב" בקמצנות מתוך הצהרתו של נתניהו, ואת דבריהם של מבקריו פורשים בהרחבה.
"הפליק-פלאק הושלם", כותב בן כספית בטור הפותח את הגיליון. "תוך פחות משבוע התהפך נתניהו והתנער מביבי: בשבוע שעבר אמר ביבי שלא תקום מדינה פלסטינית במשמרת שלו. למחרת הבחירות הזמין נתניהו צוותי צילום אמריקאיים והסביר שדבריו הוצאו מהקשרם והוא לא חוזר בו בשום אופן מנאום בר-אילן. בשבוע שעבר הזהיר ביבי כי הערבים נעים לקלפיות ומסכנים את שלטון הימין. אתמול הביע נתניהו צער על כי פגע במיעוט הגדול (20%) של אזרחי מדינתו. אז הנה הוא, דוקטור נתניהו ומר ביבי, יש ראש ממשלה לימי שגרה, ויש קמפיינר של תקופת בחירות. מי שמקשר בין השניים, עושה זאת על אחריותו".
כמו ברנע ב"ידיעות אחרונות", גם כספית מסביר לקוראיו כי ההתנצלות לא באמת כוונה לאזרחי ישראל הערבים, כי אם לבית-הלבן. קלמן ליבסקינד, בטור המתפרסם גם הוא בכפולת העמודים הפותחת של העיתון, נוזף באובמה על התערבותו בענייניה הפנימיים של ישראל. "מערכת היחסים של ראש ממשלת ישראל עם קבוצה מאזרחיו איננה עניין שנשיא ארה"ב אמור לתחוב אליו את אפו", גורס ליבסקינד.
ליבסקינד אמנם חולק על כספית בנוגע למשמעותה השלילית של האמירה של נתניהו, אך על דבר אחד שני הכותבים מסכימים ביניהם: הפכפכותו של ראש הממשלה היא עניין מטריד. אם מבחינת הציבור הערבי והשמאל נתניהו נתפס כגזען המבקש כעת להסתיר את עמדותיו האמיתיות, מבחינת ליבסקינד נתניהו עשוי להתברר דווקא כפוליטיקאי פרגמטי מדי המחביא את גמישותו בארון.
"לפני שמונה ימים עמד נתניהו מול רבבות מפגינים בכיכר רבין ובישר להם על חזרתו של הליכוד בראשותו למחנה הלאומי הברור", כותב ליבסקינד. "לאחר שנים רבות שבהן הליכוד היה שם נרדף להתנתקות ולהקפאת בנייה ולהיסוס לבנות בירושלים ולנאום בר-אילן ולמחוות ריקות לאבו-מאזן, למערכת הבחירות הזאת הגיע נתניהו אחר. לא עוד כזה שקורץ למרכז, אלא מנהיג שמכוון והולך לימין. ימין של ארץ ישראל, ימין של ירושלים, ימין של התנגדות להקמתה של מדינה פלסטינית. עכשיו, במיוחד לאור הזגזוג הקל שהספיק לעבור בנושא הזה, נתניהו צריך להבהיר אם התכוון ברצינות לכל מה שהבטיח".
ב"ישראל היום" עסקים כרגיל. בעיתון שנוסד ונועד לקידום צרכיו התדמיתיים של נתניהו מקבלים את הצהרתו כפשוטה, ולא מצביעים על הפכפכות, פליק-פלאק, זגזוג או חשש שמא יחזור בו גם מהצהרותיו בנוגע לארץ ישראל השלמה. "אני רה"מ של כולם" הוא הציטוט מפי נתניהו המשובץ בראש כפולת העמודים הפותחת של החינמון. "לא היתה לי שום כוונה לפגוע", מבהירים נתניהו ועורכי "ישראל היום" בכותרת המשנה.
בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ, משבח את ראש הממשלה על רוחב לבו, שהוביל להתנצלות בפני אזרחים השונאים אותו, ומסביר לקוראים כי ההצהרה מיום הבחירות אינה נגועה בגזענות ואינה מעידה על "חשיבה גזענית חשוכה". גם דן מרגלית, שבמהלך מערכת הבחירות הקפיד למתוח ביקורת על נתניהו, מאמין לו. "ההתבטאות היתה רעה", הוא כותב. "משנאמרה – טוב שהתנצל עליה מאשר התעלם ממנה, ולא חשוב אם עשה כן בהשפעת לחץ חיצון מעבר לאוקייאנוס או עקב התבטאויות ביקורתיות במפלגות הישראליות ובתקשורת".
אתרוג בקזינו
אורן חזן, חבר-כנסת מיועד מטעם הליכוד, זוכה הבוקר לכותרות בולטות ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב". "ביומיים האחרונים נחשף כי הח"כ הנבחר אורן חזן – בנו של הח"כ לשעבר יחיאל חזן, שהורשע בפלילים – ניהל בית קזינו בבולגריה", כותבים כתבי "ידיעות אחרונות" יובל קרני ועקיבא נוביק בידיעה שבמרכזה תצלום של חזן מזיז ז'יטונים על משטח בד ירוק ועליו ערימות קלפים. תמונה דומה, שבה נראה גם אביו של חזן, נדפסת ב"מעריב".
קרני ונוביק מזכירים שרק אתמול דווח בעיתונם כי "נגד חזן נפתחו שלושה תיקי הוצאה לפועל וכן הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ בעקבות חובות לשלושה צעירים שהיו שותפיו לניהול פאב תל-אביבי". השניים מציינים כי אתמול גם נודע כי נגד חזן "הוגשה לאחרונה תלונה במשטרה בגין תקיפת מנכ"ל עיריית אריאל", אבי עזר.
ב"ישראל היום" נמנעו אתמול מפרסום ידיעה בעניינו של חבר-הכנסת החדש. היום דווקא מתפרסמת בחינמון ידיעה קצרצרה בנושא (אפרת פורשר), המבשרת על "עוד סיפור" שצץ על עברו של חזן, אם כי בלי לספק לקוראים תקציר של הפרקים הקודמים. בדיווח הנוכחי מוזכרת רק התלונה על התקרית באריאל; אף שעל עצם קיומה של התלונה אין מחלוקת, ב"ישראל היום" כותבים כי מדובר ב"דיווח" על תלונה, ומבהירים כי לטענת חזן, מנכ"ל העירייה תקף ראשון. ענייני הקזינו, צו עיכוב היציאה מהארץ והחובות לשותפים אינם מוזכרים. גם תצלומיו ממשחק הקלפים, שנלקחו מעמוד הפייסבוק שלו, נעדרים.
חזן עצמו, ברוח הימים, מאשים את התקשורת ברדיפה ומכנה את עצמו "דור שני להתעללות תקשורתית".
שחיתות
כל העיתונים מדווחים על הצהרה של מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, שלפיה "התגבשו ראיות מבוססות נגד מעורבים בפרשת ישראל-ביתנו". הסיקור הנרחב ביותר של ההתפתחות מתפרסם ב"מעריב". כתב הפלילים של העיתון, אלון חכמון, מציין כי בשבועות האחרונים גייסה המשטרה עדי מדינה חדשים, ומשתף עם קוראיו "הערכה" שלפיה בקרוב יוזמנו לחקירה "ח"כים מהבית-היהודי הקשורים לתנועת הנוער עזרא, ששמה עלה במהלך החקירה כמי שקיבלה כספים ותקציבים מעבר לדין. בתמורה היא העבירה כספים שהגיעו לסביבתה של ח"כ לשעבר פאינה קירשנבאום מישראל-ביתנו ולמקורביה".
פרשה אחרת, הקשורה לענייניה של המפלגה שבראשה עומד נפתלי בנט, מגיעה כעת לסיומה. "בשבוע שעבר הודיעה הפרקליטות לח"כ ניסן סלומינסקי (הבית-היהודי) כי החליטה לסגור את התיק נגדו, מחוסר ראיות", מדווחים ב"הארץ" יניב קובוביץ ורויטל חובל. "בחקירה שנפתחה נגדו לפני קצת יותר משנתיים נחשד סלומינסקי בכך ששילם בניגוד לחוק את דמי ההתפקדות של מתפקדים לבית-היהודי במסגרת הפריימריז במפלגה בשנת 2012, בתקווה שבתמורה הם יצביעו עבורו בבחירות הפנימיות".
"לפי הודעת הפרקליטות", מוסיפים כתבי "הארץ", "בחקירה הפלילית נמצאו ראיות להעברות כספים במזומן מניסן סלומינסקי לקבלן הקולות אביחי אמרוסי בחודשים יולי ואוגוסט 2012, לכאורה בתמורה לסיועו במערכת הבחירות. אולם נמסר כי לא נמצאו די ראיות לכך שסכומים אלו הועברו כמתן החזר למתפקדים בגין דמי ההתפקדות".
ח"כ ניסן סלומינסקי מצביע בפריימריז במפלגת הבית-היהודי. ירושלים, 14.1.14 (צילום: יונתן זינדל)
מאחורי הניסוח הלקוני על הראיות ומשמעותן, שדומים לו מתפרסמים היום גם ב"ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב", עומדות הקלטות של קבלן הקולות שנחשפו לפני שנתיים על-ידי כתב חדשות ערוץ 2 עמית סגל. בהקלטות, שבוצעו על-ידי חוקר פרטי ששכר בנט, נשמע קבלן הקולות כשהוא מפליג בשבחם של סלומינסקי ושל מוסר התשלומים שלו. "כשאני רואה מפקדים, אני אומר זה הזמן לחלוב אותם. הם צריכים שתתמוך בהם, והדרך היחידה זה לתת כסף", אמר אמרוסי בשיחה שהוקלטה, ופירט את עלותם של 4,000 האנשים שלדבריו פקד למפלגה – 160 אלף שקל.
"פקדתי המון אנשים ועשיתי איתו [עם סלומינסקי] הסכם, האנשים שלי יעזרו לך ואתה תעזור לנו עם 250 אלף שקל", צוטט קבלן הקולות ב"הארץ". "הוא כבר העביר חצי מהסכום, נתן לנו איזו הלוואה כי היינו צריכים לפרוע, כמו גבר הביא לנו את הכסף". הכסף המזומן, לדבריו, הוכמן בתוך אריזות של סיגריות ונמסר לו מידי סלומינסקי תוך שימוש במלות קוד ("הבאתי לך סיגריות מהדיוטי-פרי"). כתבי הפלילים אינם מציינים הבוקר לשם מה העביר את הכסף נבחר הציבור שעמד עד לאחרונה בראשות ועדת הכספים של הכנסת, ונמנעים מלהפנות אליו את השאלה המתבקשת.
עושים לביתם
שרי אריסון ב"יום המעשים הטובים", לפני שנתיים (צילום: פלאש 90)
עוד שיתוף פעולה מסחרי בביצועה של המערכת העיתונאית של "ידיעות אחרונות" מגיע הבוקר לשיאו. אם בשבועות האחרונים היו הקוראים יכולים להתעלם מידיעות הקידום למאורע "יום מעשים טובים" בהובלת המיליארדרית שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים – היום קשה להתחמק מהתוכן הממותג, שכובש לעצמו חלקות נאות בכל חלקיו המערכתיים של העיתון.
אגף החדשות של "ידיעות אחרונות" מסר לאריסון את כל השטח המערכתי של עמ' 48 בקונטרס החדשות עב הכרס, הכולל ציטוטים מפי אשת העסקים, סמליל של הקמפיין, לו"ז מקוצר של האירועים ורוח כללית הדוחקת בקוראים לצאת היום מבתיהם ופשוט לעשות "מעשים טובים". ב"24 שעות", המוסף המגזיני, מופקעת מהכפולה הפותחת פינת הראיון הקצר, שמוקדשת לראיון ממותג עם "המתנדבת המבוגרת ביותר בישראל". ב"ממון", המוסף הכלכלי, נדפסת ידיעה פרסומית נוספת, המוקדשת ל"מנכ"לים שמוצאים זמן גם להתנדב". המשותף לכל הפרסומות המילוליות הללו – נוסף לחתימה (רותם אליזרע), לסמליל ("יום מעשים טובים") וללשון השיווקית החלולה ("לעשות טוב") – הוא העדרו של גילוי נאות בנוגע להסכם המסחרי שבלעדיו לא היו באות לעולם.
עושים לבתיהם של אחרים
ב"מעריב" מקדישים היום ליוזמה של אריסון כפולת עמודים שלמה והפניית שער. בניגוד ל"ידיעות אחרונות", מהסיקור נפקדות המלים "אריסון" ו"רוח-טובה", שמה של העמותה המשפחתית המובילה את המיזם, שנתח נאה מתקציבה השנתי מוקדש לתמיכה באתר החדשות והתוכן השיווקי של קבוצת מוזס, ynet.
איפה הם היום
"שרי אריסון תובעת 20 מיליון דולר מבני משפחת דנקנר", מדווח ב"כלכליסט" תומר גנון, בכותרת הנפרשת מעל תצלום מחויך של אריסון עם דני דנקנר, מי שהיה מנכ"ל חברת ההשקעות שלה ויו"ר הבנק שבבעלותה, וכיום יושב בכלא בעקבות הרשעתו בעבירות מתחום השחיתות. "במרכז התביעה עומד סכסוך על קרקע בהיקף של כ-80 דונם בעתלית, שעליה מצוי מפעל חברת המלח", כותב גנון.
"ב-2007 רכשה אריסון ממשפחת דנקנר את מניותיהם בחברת תעשיות המלח שבבעלותה הקרקע המדוברת. על-פי כתב התביעה, בחוזה המכירה התחייבו בני משפחת דנקנר כי אין כל הליכים משפטיים מהותיים נגד חברת המלח, לרבות נסיבות שבהן עשויה החברה להיות מעורבת בהליכים כאלה".
לטענת אריסון, לאחר חתימת ההסכם התברר כי חברה אחרת השייכת לבני משפחת דנקנר טוענת כי רכשה מהמוכרת את הזכויות בקרקע. ליטל דוברוביצקי, ב"ממון", מבהירה כי "נוחי דנקנר אינו נמנה עם הנתבעים", ומציינת כי בן-דודו דני דנקנר, שכן נמנה עם הנתבעים, ישתחרר בקרוב ממאסרו.
שרי אריסון ודני דנקנר מביטים בציור, 2008 (צילום: רוני שיצר)
כל העיתונים הכלכליים מדווחים על התפתחות במשפטו של אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל לשעבר, שעירער לבית-המשפט העליון על הרשעתו בעבירות כלכליות שנחשפו ב-2008 על-ידי כתבת "גלובס" אילנית חיות. לפי הדיווחים העכשוויים, רוזנהויז הסכים לרצות שישה חודשי עבודות שירות במקום שני חודשי מאסר בפועל אם בית-המשפט העליון יחליט שלא לזכותו.
רוזנהויז ועמיתיו, מזכיר תומר גנון ב"כלכליסט", "הפעילו לחצים על ספקים כגון אוסם, קוקה-קולה וויסוצקי, כדי שיעצרו מבצע הנחות על מוצרים שנמכרו במגה במחיר נמוך מזה שבשופרסל". אורה קורן ב"דה-מרקר" נוקטת לשון ספציפית יותר ומזכירה כי רוזנהויז ואלי גידור, סמנכ"ל השיווק של שופרסל לשעבר, התקשרו לספקים וחקרו אותם בנוגע למבצעים שקיימו בשיתוף עם הרשת המתחרה מגה; משלא נענו הספקים לדרישותיהם של מנהלי שופרסל, הורו הללו להסיר כמה ממוצריהם ממדפי רשת המרכולים שבניהולם.
"דרעי שוקל לדרוש לכהן כשר הפנים וכשר הדתות במקביל", מדווח ב"הארץ" יאיר אטינגר. "המשא-ומתן הקואליציוני טרם החל, אבל בימים האחרונים הוא שוחח בעניין עם מקורביו", מציין אטינגר. "במקביל, בימים האחרונים נפוצו באינטרנט עצומות הקוראות לראש הממשלה בנימין נתניהו שלא למנות את דרעי לשר, בעקבות הרשעתו של יו"ר ש"ס בקבלת שוחד והפרת אמונים".
אמנות
"10,000 דולר גרוסים, זו אמנות?", תוהה עורך השער האחורי של "כלכליסט", המוקדש הבוקר לתערוכת אמנות מעבר לים. כתב העיתון נמרוד צוק שוחח עם רנדי לי מייטלנד, אחד מחבריה של קבוצת אמנות ניו-יורקית שגרסה שטרות אמריקאיים לשם הצגתם ומכירתם כיצירות קונפטי, שמונה במספר. בניגוד לאקט האמנותי המזוהה ביותר עם ז'אנר השמדת המזומנים – סרטון של ההרכב המוזיקלי KLF, שבו הועלו באש למעלה ממיליון ליש"ט – האמנים האמריקאים מתכוונים להשתמש בכסף המושמד לשם יצירת עוד כסף.
כל אחת משמונה היצירות, כותב צוק, תוצע למכירה ב-12 אלף דולר, 96 אלף דולר בסך-הכל, "מחיר שלדברי האמנים שמאחורי הפרויקט משקף את מטרתו: לייצר ערך חדש, גדול יותר, דווקא על-ידי השמדת הכסף, תוך חבלה בתהליך המקובל של זרימת הכסף בעולם האמנות והתעלמות מכוונת מהצד האסתטי". ההכנסות, שישקפו רווח של מאות אחוזים בהשוואה לסכום שהושקע בתערוכה, יממנו מלגות לתלמידי אמנות.
"שאלה אחת עדיין נשארת לא פתורה", מציין צוק לקראת סוף הראיון. "כיצד יכול מי שיקנה את העבודות לדעת שאכן אלה שטרות אמיתיים שהושמדו, ושלא מדובר בתרמית אמנותית? מייטלנד מתעקש שהעבודות אכן נוצרו מכסף אמיתי, אבל לדבריו, לא קיים תיעוד שיוכיח זאת. 'בסופו של דבר זה לא משנה. בוא נניח לצורך הדיון שמדובר בזיוף', הוא אומר, 'הערך של העבודות לא נובע מהחומר שממנו הן נוצרו, אלא מהסיפור שמאחורי יצירתן'".
ענייני תקשורת
שי באב"ד במשרדי הרשות השנייה, לפני כשנה וחצי (צילום: "העין השביעית")
כל העיתונים מדווחים על פרישתה של מנכ"לית משרד האוצר בתקופת השר יאיר לפיד, יעל אנדורן. על-פי יהודה שרוני ב"מעריב", המועמד המוביל להחלפתה הוא שי באב"ד, עד לאחרונה מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שפרש מהתפקיד כדי לרוץ לכנסת ברשימת כולנו בראשות משה כחלון.
כהונתו הקצרה של באב"ד בראש הגוף הרגולטורי הותירה רשות מרוסקת, מבולבלת ועכורה, שאף אינה מקפידה על יישום הוראות החוק שמתוקפו היא פועלת. שרוני, עיתונאי ותיק ובעל עמוד שדרה רך, הוכיח בשנים האחרונות לבעלי כוח כי ביכולתם לעשות בו שימוש מועיל. שרוני אינו העיתונאי היחיד המזכיר כעת את באב"ד בהקשר זה, אך הוא היחיד שקובע כי באב"ד הוא "המועמד המוביל לתפקיד מנכ"ל האוצר", וגם מצרף תצלום גדול של האיש ומציין כי אם התיק אכן יימסר לכחלון – השר המיועד צפוי להורות על מינוי איש אמונו לתפקיד המורכב. "באב"ד היה רוצה לראות עצמו בתפקיד, אולם במערכת הפוליטית מעריכים שכחלון, שמבין את חשיבות תפקיד מנכ"ל משרד האוצר, יעדיף אדם עם ניסיון גדול בתחום", מבהירים ב"גלובס" עמירם ברקת ולילך ויסמן.
דרור אידר נגד נחום ברנע
טיבו של מסמך מדיני שפירסם נחום ברנע לפני הבחירות, שממנו עלה כי נציג רשמי של נתניהו הסכים לוויתורים טריטוריאליים במסגרת המשא-ומתן עם הפלסטינים, ממשיך להעסיק את "ישראל היום". אתמול פירסם ברנע מאמר שהוקדש להדיפת טענות שהשמיע נגדו בני בגין, שטען במסיבת עיתונאים כי בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות" שיקר לציבור ביודעין וסילף את תוכנו של המסמך. ברנע, מנגד, טען כי בגין הוא דמגוג שאינו מדייק בעובדות ומוכר את עקרונותיו בזול לראש הממשלה נתניהו, הנהנה מתדמיתו החיובית של הפוליטיקאי המוערך.
"בשיאה של מסיבת העיתונאים חשף בגין אקדח מעשן, ראיה מנצחת", כתב ברנע במאמר שפירסם אתמול. "'לפני עשרים שנה', אמר, 'כשחבר שלי הציג בפניו עובדות מדיניות חשובות, הוא סירב לפרסם אותן. אמר לו חברי, אבל זאת האמת. ברנע אמר: אין אמת. כל ידיעה צריכה להיבחן לפי השאלה את מי היא משרתת'".
לדברי ברנע, באותו הרגע לא הצליח להבין על איזה חבר דיבר בגין. לכן ביקש מעורך-הדין של "ידיעות אחרונות", מיבי מוזר, לכתוב לבגין ולבקש ממנו פרטים על הסיפור. "מוזר כתב, והפלא ופלא, תשובה הגיעה. לדברי בגין, אחד בשם 'יגאל' שלח לו מייל, שטוען שבשנת 1994 או 1995 הציע לי לפרסם ציטוטים מתוך נאומים של ערפאת, ואני סירבתי. לקח לי חמש דקות לפענח במי מדובר, ולצחוק. יגאל הוא יגאל כרמון, מייסד עמותה בשם ממר"י, שמתפרנסת מאיסוף חומרים מכלי תקשורת ערביים. עמותות כאלה יש היום לרוב, בימין ובשמאל.
"עמותות הלשנה, אני קורא להן. מה שמעסיק אותן הוא מה כתב פלוני באיזו רשת חברתית, מה אמר פלמוני בערוץ כלשהו, מה פלט אלמוני בחוג בית. פרנסתן בנויה על מלים, מלים, מלים, כאילו אנחנו עדיין חיים בבית-מדרש בגלות, ומתפלפלים ביידיש על מה שיגיד הפריץ. המימון בא גם הוא מיהודים בחו"ל. זאת הדרך שלהם לזייף ציונות. אל כל העמותות האלה, בשמאל ובימין, צריך להתייחס בחשדנות. כן, סירבתי לכרמון. כשכתבתי על פשעי ערפאת, וכתבתי הרבה, התבססתי על מקורות רציניים יותר.
"מי שמלשין על ערבים מלשין גם על יהודים: הלשנה היא מחלה מדבקת. כשטילפנתי לכרמון הוא טען בהתחלה שכן, הוא אמר לבגין משהו בעניין הזה לפני עשרים שנה. לא לפני עשרים שנה, הזכרתי לו. כתבת לו מייל השבוע. בלית ברירה, הודה. 'אבל לפני עשרים או עשרים ואחת שנה אמרת לי', התעקש. הוא נשמע כמו אחד מגיבורי המחזות של חנוך לוין. לא ידעתי מה מעצבן יותר, הטרחנות או השקרנות. לא היו דברים מעולם, אמרתי, וטרקתי".
שיחת הטלפון של ברנע מככבת הבוקר, ובהרחבה יתרה, במאמר שמפרסם דרור אידר במדור הדעות של "ישראל היום". אידר, שבחבטותיו נעזר בדברים שאמר ברנע לעוזי בנזימן, שולף ציטוט ארכיוני של ברנע על כרמון וממר"י הסותר את דברי הביקורת הנוכחיים ("עבודה מבורכת", "הם אמינים, לא ממציאים כלום"), ומספק לקוראיו את פרטי שיחת הטלפון כפי שסופרו לו על-ידי כרמון.
"הוא (ברנע) התחיל לצעוק עלי, 'אתה בודה דברים מלבך, אתה נבל, אתה הורס קריירה של 50 שנה'", מצטט אידר את כרמון. "אמרתי לו: 'תפסיק לדבר אלי כך, כי אם תמשיך, אני אנתק אותך'. אמר לי: 'אתה לא תנתק אותי, כי אם תנתק, תצטרך לדבר עם עורכי-הדין שלי'. אמרתי: 'אם יהיה צורך, אני אעמוד בזה'. אמר: 'לא תעמוד בזה'. אמרתי: 'טוב, תגיד לי, מה אתה רוצה ממני'. אמר: 'אני יודע שלא התכוונת שהשם שלך יתפרסם'. אמרתי: 'למה, אני עומד מאחורי הדברים, אין לי שום בעיה לפרסם את שמי. מה אתה רוצה ממני?'. אמר: 'אני רוצה שתשלח מכתב לבני בגין ותכתוב לו שלא היו דברים מעולם'.
"אתה מבין, במוח התככים שלו הוא חשב שבני (בגין) ניצל איזה אימייל ששלחתי לו בלי ידיעתי. האמת היא שאמרתי לבני מלכתחילה, 'תכתוב את שמי'. אמרתי לברנע: 'לא אעשה את זה, כי היו דברים. אתה שכחת, אבל אני זוכר (לי זה היה כמו ברזל מלובן בלבי בימים ההם. אני בתום לב חושב שהוא שכח מזה. בשבילו זה כלום, אבל לי זה היה קשה). אז הוא המשיך לצעוק ולקלל (נבל, ואתה ממציא ודברים כאלה) ואני ניתקתי אותו (לא כפי שסיפר כאילו הוא טרק לי הטלפון)".
ההמשך ודאי עוד יבוא.