רציונל

רותם שטרקמן מנתח ב"דה-מרקר" את ההצבעה לכנסת ישראל על-פי חלוקה למעמדות סוציו-אקונומיים. "ניתוח התוצאות מגלה עד כמה ההפסד של המחנה-הציוני גורף ועד כמה החיבור בין הרצוג ולבני לא הצליח לחדור לשדרה המרכזית בציבור", כותב שטרקמן. "ואולי אף יותר מזה – מפלגת העבודה נהפכה ב-2015 למזוהה עוד יותר עם עושר כלכלי, אשכנזיות, חילוניות וניתוק מהעם, ואיבדה קולות בפריפריה".

מהניתוח של שטרקמן עולה כי במערכת הבחירות האחרונה, עוד יותר מבעבר, "המבוססים הצביעו בהמוניהם לשמאל, והשאר ברובם לימין". בבדיקת התוצאות לפי פילוח לאשכולות כלכליים-חברתיים שמספקת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצא שטרקמן כי "התוצאה שהביאה שלי יחימוביץ' כיו"ר מפלגת העבודה בבחירות 2013 (יחד עם התוצאה של לבני בנפרד) טובה יותר באשכולות של מעמד הביניים ומעמד הביניים הנמוך.

עובדים תולים כרזת תעמולה למען בחירת יצחק הרצוג, 11.3.2015 (צילום: מרים אלסטר)

"המסקנה העולה מנתונים אלה היא שהחיבור בוז'י-ציפי עבד, אבל כמעט רק בקרב האוכלוסייה המבוססת", כותב שטרקמן, "ומנגד הוא פגע במפלגה בקרב האוכלוסיות הפחות חזקות. לבני והרצוג (שמתגוררים בתל-אביב), יחד עם יועציהם והעמותות שפעלו להחלפת השלטון, לא הצליחו לנהל קמפיין שסחף את ישראל, והם השפיעו בעיקר במגזר שממנו הם באים".

באותם העמודים ממש תוהה כתב "דה-מרקר" אמיר טייג "איך ייתכן שדווקא אלה שנפגעו ממדיניות הממשלה ב-12 השנים האחרונות יותר מכל קבוצה אחרת באוכלוסייה בחרו שוב בנתניהו?". לדבריו, התשובה שמספקים דוברים מהמחנה הנגדי, כאילו מדובר בהצבעה מטופשת של אנשים שאינם יודעים מה טוב להם ("הם ניאנדרטלים"), הולמת באותה מידה גם את המבקרים עצמם.

"אילו רציונל היה מנחה את ההצבעה של אנשי העשירונים העליונים מכפר-שמריהו והרצליה-פיתוח", כותב טייג, "הם היו מצביעיו הנאמנים ביותר של נתניהו – מי שהעשיר אותם יותר מכל ראש ממשלה אחר. למעשה, המדיניות הכלכלית שמוביל נתניהו מאז מונה לשר האוצר בממשלת שרון ב-2003 היא הדבר הכי טוב שקרה לעשירי ישראל. [...] קידוש כלכלת השוק והאחריות הפיסקלית – והשתלבות ישראל במגמה העולמית של הפחתות הריבית – יצרו צמיחה נאה. אלא שהצמיחה הזאת לא ממש חילחלה לאלקטורט של נתניהו בשדרות ובנתיבות, ונותרה ברובה במרכז העשיר".

מכאן מגיע טייג למסקנה כי "ההחלטה של רבים מבני העשירונים התשיעי והעשירי להצביע להרצוג או ללפיד היתה חסרת רציונל לפחות כמו ההחלטה של אלה מהעשירון השני או השלישי לבחור בנתניהו".

סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", מתבונן גם הוא בנתוני ההצבעה לפי חתך סוציו-אקונומי, אולם מגיע למסקנות הפוכות. הבוחרים בישראל, הן מהשכבות העליונות והן מקרב העשירונים העניים יותר, הם "רציונליים לגמרי", טוען פלוצקר, והם "רצו להבטיח את המשך שלטונם של הליכוד בכלל ושל ראש הממשלה נתניהו בפרט, כי אלה היטיבו עימם כלכלית".

לפי פלוצקר, "בשש שנות כהונת הממשלות בראשות הליכוד מצבם הכלכלי של הישראלים השתפר. נעלמה האינפלציה, צומצמה האבטלה ועלתה בשיעור ניכר רמת החיים של משק הבית, גם בעשירונים התחתונים". פלוצקר בוחן את שיעור הישראלים בעשירון הרביעי בעלי מכונית, מיזוג אוויר וטלפונים ניידים, ומגלה שבשנים 2009–2013 חלה עלייה נאה. "אפילו מצבו הכלכלי של העשירון התחתון", קובע פלוצקר, "השתפר: מ-2009 עד 2013 התרחב חלקו בעוגת ההכנסות מ-2.4% ל-2.7%.

"השמאל הבטיח לבוחרים 'מהפך': החלפת המנוע של מדינת ישראל", כותב פלוצקר, "אך רוב הבוחרים לא רצו מהפך כלכלי ולא מנוע חדש למדינה. הם שבעי רצון ממה שיש ומוכנים להסתפק בתיקוני פחחות וצבע".

פלוצקר מתעלם מאי-השוויון הקיצוני שמאפיין את החברה בישראל, שאמנם הצטמצם מעט באחרונה, אך עודנו תוצאה ישירה של המדיניות הכלכלית שמוביל נתניהו זה למעלה מעשור.

בריתות מוזרות

"המו"מ יהיה קשה מהצפוי", מצוטט גורם ממפלגת השלטון בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". יובל קרני מדווח בעמ' 4 כי "שני עניינים עיקריים צפויים להקשות על המו"מ הקואליציוני: הקרב בין נפתלי בנט (הבית-היהודי) ואביגדור ליברמן (ישראל-ביתנו) על תיקי הביטחון והחוץ, והדרישה של משה כחלון (כולנו) לקבל גם שלושה תיקים – אוצר, בטחון הפנים ורווחה, וגם את ראשות ועדת הכספים, שבה מעוניינת גם יהדות-התורה".

בשער "הארץ" מדווח יהונתן ליס כי "אף שתמונת המצב ברורה לכאורה, הסיעות צפויות להערים קשיים על נתניהו: במפלגות בודקים אפשרויות לכינון בריתות פוליטיות דוגמת זו שנרקמה לאחר הבחירות הקודמות בין יאיר לפיד לנפתלי בנט ואילצה את נתניהו להכניס את הבית-היהודי לקואליציה".

לחיים שיין, פובליציסט "ישראל היום", רעיון. "חשוב מאוד שבמהלך המשא-ומתן הקואליציוני, ראשי המפלגות המשתתפות בו יוותרו על מידת הגאווה ויבחרו בצניעות המתבקשת לאור מספרי המנדטים שקיבלו", הוא כותב. "[...] ידוע הוא שתפסת מרובה לא תפסת [...] וכדאי מאוד לא להגזים בדרישות ולא לנסות לארגן בריתות מוזרות כדי להפעיל לחץ על ראש הממשלה".

מתי טוכפלד, הפרשן הפוליטי של "ישראל היום", התבונן אף הוא במשא-ומתן הקואליציוני המתגבש לנגד עינינו והגיע למסקנות דומות להפליא: "הכי טוב היה אם אחרי מערכת בחירות כה יצרית ומטורפת היו חוסכים מאיתנו את מפגן השרירים והכוח, ואת החיכוכים והמשברים שעוד נכונו לנו בשבועות הקרובים".

בשולי החדשות

"הארץ" הוא העיתון היחיד שמדווח בשערו כי לפחות 142 איש נהרגו בסדרת פיגועים במסגדים שיעיים בבירת תימן. "על הכופרים החותים לדעת כי חיילי המדינה-האסלאמית לא ינוחו עד שישמידו אותם... ויכרתו את זרוע התוכנית האיראנית בתימן", מצוטטת בפנים העיתון הצהרת המדינה-האסלאמית (דאע"ש), שלקחה אחריות על הפיגועים.

מנגד, "הארץ" הוא העיתון היחיד שאינו מדווח בשערו על מותם של שבעה בני משפחה חרדית בברוקלין כתוצאה משריפה. "המבשר" ו"המודיע" מדווחים על מות בני המשפחה החרדית בניו-יורק בכותרתם הראשית.

עוד כותרות ראשיות

נשיא ארה"ב ברק אובמה מגיע הבוקר לכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"הארץ".

"אובאמה יחבק את איראן על חשבונה של ישראל", מצוטט בכותרת הראשית של "ישראל היום" גורם אלמוני, אשר הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של העיתון מזהה כ"בכיר מדיני".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב ברק אובמה בעת ביקורו של האחרון בישראל, 22.3.13 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

אותו בכיר, מדווחים שלמה צזנה ואלי לאון, "הודף את הדיווחים מוושינגטון, שלפיהם הבית-הלבן מקיים הערכה מחדש של היחסים עם ישראל ושוקל להסיר את הווטו האמריקני באו"ם, ובכך לתמוך במהלך החד-צדדי של אבו-מאזן להכרה במדינה פלשתינית ולנקוט צעדים חד-צדדיים נגד ממשלת נתניהו". בהמשך מצטטים השניים התבטאויות שונות בארה"ב לגבי אובמה, נתניהו והיחסים בין שתי המדינות. בין היתר מצוטט שדרן הרדיו מארק לוין, שאמר בראיון לפוקס-ניוז: "אובאמה אינו אוהב דמוקרטיה, לא אוהב את הקונגרס, הממשל שלו מסריח מאנטישמיות והוא עצמו אנטישמי".

"אובמה: מאמין כי נתניהו לא מעוניין במדינה פלסטינית" היא הכותרת הראשית ב"הארץ". ברק רביד מדווח כי נשיא ארה"ב אמר זאת בראיון שהעניק לאתר "הפינגטון פוסט". חמי שלו מסכם בפנים "הארץ" את מצבו של נתניהו בארה"ב בעקבות מסע הבחירות שערך: "נתניהו לא איבד את אמריקה, אלא רק את חציה; הוא לא הפך לשק חבטות בתקשורת, אלא רק ברובה; הוא לא שרף את גשריו בוושינגטון, מלבד אלה המובילים לבית-הלבן ולנתח משמעותי מהסיעה הדמוקרטית בקונגרס; והוא לא עורר דחייה ביהדות אמריקה, אלא רק בעיקרה הליברלי. בימין, היהודי והכללי, נתניהו אליל עוד יותר מתמיד".

קצר בתקשורת

מכתב דומה, אך לא זהה, מאת עו"ד גיא משיח מתפרסם הבוקר במדור המכתבים למערכת של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות".

במדור של "הארץ" נפתח המכתב כך:

אוי ואבוי, קצר בתקשורת: 'העם המטומטם', 'הילידים', 'הזגורים' שמחוץ ל'מדינת תל-אביב' – אמר את דברו, הצביע נגד 'התשקורת', נגד ה'סמולנים' ו'השבט הלבן', נגד נוני מוזס ואפילו נגד ברק אובמה; ו'קומץ' של מנשקי קמעות 'השתלט לנו על המדינה'".

במדור של "ידיעות אחרונות" נפתח המכתב כך:

אוי ואבוי, העם המטומטם, 'הזגורים שמבחוץ למדינת תל-אביב' – אמר את דברו והצביע כ'אספסוף שבטי' נגד 'התשקורת', נגד 'השבט הלבן'. 'קומץ' מנשקי המזוזות והקמעות 'השתלט לנו על המדינה'".

"הזגורים" נשאר. "מדינת תל-אביב" נותרה על כנה. גם "הקומץ" ו"השתלט לנו על המדינה" שרד את המעבר בין העיתונים. שמו של ארנון (נוני) מוזס, לעומת זאת, מופיע רק ב"הארץ".

ענייני תקשורת

אמיר טייג מעריך ב"דה-מרקר" כי בעקבות הניצחון המוחץ של בנימין נתניהו בבחירות האחרונות, מסמן ראש הממשלה את התקשורת כאחד מיעדיו. נתניהו, כותב טייג, עשוי לפעול לפיצול ערוץ 2 וחברת החדשות שלו, ולקדם אישור להוט ויס להקים ערוצי חדשות משל עצמם, מה שיאפשר "לייבא את אפקט 'ישראל היום' מהעיתונות הכתובה לעיתונות המשודרת".

רביב דרוקר טוען במדור הדעות של "הארץ" כי "באחת ההפסקות בליל הבחירות הארוך, אחרי שאנשי הימין סיימו לקונן שהתקשורת רצתה בהפסדו של נתניהו, כאילו מדובר בפשע נגד האנושות, יצאנו לשיחת חולין קצרה. קובי אריאלי אמר כי 'בניגוד אליכם', דאום ואני יודעים באמת מה קורה בבית משפחת נתניהו, כי אנחנו קרובים, וזה פי מאה יותר חמור ממה שאתם חושבים. נדמה היה לי שדאום מהנהן בהסכמה. עניתי לו: זה מאוד יפה שבשידור אתה תוקף אותנו בברוטליות ופה אתה אומר את זה. אריאלי עשה פרצוף של – טוב, אתה יודע מה יקרה לי אם אגיד את האמת בשידור".

רוגל אלפר מפרסם במדור הדעות של "הארץ" מאמר פרובוקטיבי.

גילי איזיקוביץ מדווחת בשער "גלריה" כי התוכנית "האוניברסיטה המשודרת" צפויה לשוב הערב ללוח השידורים של גלי-צה"ל בפורמט חדש: "מקומה של ההרצאה יצטמצם ויהפוך, רוב השבוע, לשיחה בין מנחה ואיש אקדמיה, ובמקום סמסטר שלם שיעביר המרצה בתחום התמחותו, תהפוך התוכנית לסדרת מפגשים על נושא, עם מרצים משתנים".