"מפלגת התקשורת המאוחדת נגד בנימין נתניהו ספגה מפלה מהדהדת. אלה שיושר, הגינות וחופש הביטוי הם באמת נר לרגליהם מוכרחים לשאול עצמם: כיצד נהפכה התקשורת במדינה שהיא דמוקרטית במהותה לצרת אופקים, חד-ממדית, הנוקטת שיטות בולשביקיות כלפי אלה הסוטים – כפי שהיה במשטר ההוא – מן הדרך האחת והיחידה שהיא מתווה". את הדברים הללו, דברים כדורבנות, כתב ישראל הראל, עלה התאנה הימני של מדור הדעות של "הארץ", והם התפרסמו אתמול באתר העיתון והיום בגליון הדפוס שלו.

הראל צודק. יש בישראל עיתונות מושחתת, בולשביקית, הנוקטת שיטות פסולות ומנהלת רשימות של אויבים וידידים. אלא שהראל, כפי שהוא ממחיש מיד בהמשך מאמרו, הוא בשר מבשרה של אותה עיתונות, ש"הפכה לידיעה את הדעה הקדומה והסובייקטיבית של הכותב, המשדר והעורך":

"לעתיד הדמוקרטיה בישראל, הדיון במפלה של מפלגת התקשורת חשוב הרבה יותר מניתוח הכישלון היחסי של המחנה-הציוני", הוא כותב. "ביקירה, יצחק הרצוג, תעסוק התקשורת ימים רבים; במפלתה המוסרית והמקצועית – לא יהיה דיון ראוי לשמו, אם בכלל. בישראל התקשורת לעולם אינה עוסקת בפגמיה, בכשלון דרכה ובאיבוד האמון והמוניטין, הפוגעים בה גם פגיעה כלכלית. גם מגזין 'העין השביעית', המעיד על עצמו כעוסק בביקורת התקשורת, לא יעשה (גם הפעם) את המוטל עליו; שהרי בניגוד ל-raison d'être שלו, בנטייתו הפוליטית גם הוא משתייך באופן מובהק למפלגת התקשורת המאוחדת".

השקר הספציפי של הראל כלפי "העין השביעית" קל להפרכה. כאן באתר אנחנו כותבים מדי יום על ההטיה וההונאה בכלי התקשורת, ו"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" בראש הרשימה. למעשה, אם הראל היה טורח לסור לאתר "העין השביעית" בימים שבהם כתב את מאמרו ופירסם אותו, היה מוצא שלל כתבות ומאמרים העוסקים בדיוק באותם נושאים שעליהם הוא מלין. מרשימת התחזיות הכוזבות של עיתונאי השמאל, דרך הכרזתו של עוזי בנזימן כי "משדרי הבחירות אמש ועמודי העיתונים הבוקר נראים כמו פרודיה", עבור בביקורתו של חנוך מרמרי על היהירות והזחיחות של ערוצי הטלוויזיה, ועד לבדיקה שערכו אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז, שהעלתה נתונים על הסיקור המוטה באופן מחפיר של "ישראל היום" ושל ynet את הישורת האחרונה של מערכת הבחירות. סקירות העיתונות של אותם ימים עסקו באותם נושאים.

אבל לא רק ההתייחסות של הראל ל"העין השביעית" תלושה מהמציאות. גם עצם הביקורת שלו כלפי תגובת התקשורת לתוצאות הבחירות. הרי כלי התקשורת מלאו ביומיים האחרונים בחשבון נפש של עיתונאים – עד שהגענו אפילו לשלב המתבקש של העיתונאי שבחיפוש אחר אמירה מקורית קורא להפסיק להכות על חטא. למעשה סוגת הדין-וחשבון לאחר מעשה היא אחת האהובות על עיתונאים. מובן שהיא אינה מפריעה להם לחזור שוב על אותן התנהגויות ממש, וזו הפתולוגיה המסוכנת. וזו בדיוק ההתנהלות שעיתונאי הימין מחקים בתאווה.

אם השקר של הראל אינו זדוני אלא שוגג, פירוש הדבר שהראל לא טרח לקרוא בחודשים האחרונים או בשנים האחרונות את האתר שהוא משמיץ בפסקנות כזו. גם כך וגם כך השקר של הראל הוא בדיוק מה שהראל מזהיר מפניו: כניעתו של העיתונאי לאמונותיו ודעותיו והטיית הדיווח על המציאות לפיהן; האמונה הקלוקלת כי המטרה מקדשת את האמצעים וכי לשחיתות עיתונאית יש הצדקה כל עוד היא משרתת אותה מטרה; השימוש במסווה הפוליטי (שמאלנים!!) להסתיר אינטרסים ודעות קדומות.

זוהי ההתנהלות הקלוקלת של "ידיעות אחרונות", וזוהי ההתנהלות ש"ישראל היום" משכפל. ולכן השקר של הראל הוא תסמין למשהו רחב ומשמעותי הרבה יותר. עם חילופי המשמרות בחברה הישראלית, עם עלייתה המחודשת של עיתונות ימין ושל עיתונאי ימין מחוץ לגטאות של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", השקר הזה הוא עדות לפעפוע המסוכן של נורמות מושחתות, להשפעתם המסוכנת של רגשי נחיתות ולצל הכבד המעיב על עתידה של עיתונות חופשית בישראל.