הבחירה של שלושת הערוצים המרכזיים לשלב במשדר הבחירות תוכנית בידור ("ארץ נהדרת" בערוץ 2, "גב האומה" בערוץ 10 ומערכוני ביזאר של אילן פלד ויעל פוליאקוב בערוץ 1) כמו אומרת שאפילו להכרעות הפוליטיות החשובות ביותר אין מעמד מיוחס שיאפשר לנתק אותן מהקרקס של הטלוויזיה, ושהן בסך-הכל עוד נדבך שלו. רכיב אחד מני רבים במופע הטלוויזיוני. מכאן, שהדבר החשוב באמת הוא המופע הטלוויזיוני, אפילו יותר מאשר החיים עצמם.

בסך-הכל הבחירה של חברות החדשות לשלב במשדרים אלמנטים בידוריים היתה המשכה הטבעי של מערכת הבחירות האחרונה. המערכת הפוליטית נצבעה במהלכה בצבעי הקרקס, וכמעט כל מפלגה הפיקה לעצמה סרטונים שהיו יותר "ארץ נהדרת" מ"ארץ נהדרת". לכן, אגב, ההתעקשות של "ארץ נהדרת" ליצור פרודיות על הסרטונים הללו לכל אורך מערכת הבחירות, באופן אובססיבי משהו, הולידה תוצאה חיוורת רוב הזמן (יוצא דופן היה המערכון שלעג לסרטון השקופים של דרעי, משום שנוצר על בסיס סרטון שלא ביקש לבדר).

אי-אפשר לעשות גרוטסקה ממה שמלכתחילה מבקש להיות גרוטסקי. בלשון מערכות בחירות, זה כמו לאכול לחם בפיתה. לכן נדמה, בהקשר הזה, שהצורך הלא-מודע של "ארץ נהדרת" לחגוג את נצחונה על המציאות – או ליתר דיוק, לחגוג את הפיכת המציאות ל"ארץ נהדרת" – גבר על שיקול הדעת הענייני שלה, והכשיל אותה כאן במשימתה היחידה: להצחיק.

ראש ממשלה לא בוחרים

ובחזרה לאמש. בשולי הדברים, היה מסקרן לראות כיצד אנשי "ארץ נהדרת" מתכוונים לממש את הבטחתם "להגיב" בזמן אמת על תוצאות המדגם. התוכנית המקוצרת ששודרה ב-21:00, שעה לפני פרסום המדגם, היתה במתכונת הרגילה, ובמובן הזה היא לא דרשה חריגה יוצאת דופן מאזור הנוחות של היוצרים. כך גם הפריצות לאולפן "גב האומה" לאחר תוצאות המדגמים, שאף שסיפקו התייחסויות בזק לתוצאות הטריות, לא דרשו אקרובטיקה מיוחדת – הן הסתכמו בכמה בדיחות שהכותבים שירבטו והקומיקאים הקריאו. אבל הניסיון של "ארץ נהדרת", על הספקטקל הנוצץ והמורכבות ההפקתית שלה, להגיב על התוצאות בזמן אמת, הוא מקרה אחר.

במונחים טלוויזיוניים, התוצאה היתה מאכזבת, אבל בו בזמן התגלמה בה בחירה מעניינת. לאחר שני מערכונים קצרים ולא מצחיקים – האחד בכיכובם של ציפי ובוז'י והשני שהיה מעין ראיון עם ביבי – הוקרן קליפ היתולי, שכנראה הוקלט מראש, לשירו של שלומי שבן, "תמונה משפחתית עם ראש הממשלה".

האם יוצרי "ארץ נהדרת" החליטו שבמקרה שנתניהו ייבחר שוב הם יירקו את השיר הזה על פרצוף הקהל שלהם? זו אפשרות כמעט מרעישה, משום שהיא מבטאת חתירה מחושבת וקרת דם שלהם תחת התכלית הבלעדית של מקום עבודתם – עשיית כסף

אפשר רק לשער שבמקביל לקליפ של שבן (בהשתתפותו), הוכנו מערכונים נוספים שהיו אמורים להתמודד עם תסריטים פוליטיים חלופיים, אבל הסצנריו המסתמן באותם רגעים, שלפיו נתניהו ימשיך לעמוד בראשות הממשלה, השמיש את הקטע המסוים הזה. מדוע? מעבר לעובדה שנכתב על נתניהו (ואף מאזכר את המלה "חינמון"), הוא נבחר בעיקר בשל השורה החוזרת בפזמון "ראש ממשלה לא בוחרים", שממצה היטב את הטענה המובעת בו. מבחינת אנשי "ארץ נהדרת" זו גם פחות או יותר היתה הכותרת של הערב. בתמצית, נובע ממנה – ומהשיר כולו – שלמרות שלפי השכל הישר נתניהו לא צריך לכהן כראש הממשלה, הוא נבחר שוב ושוב, וזאת כתוצאה מכוחות עלומים שנושקים לדיכוי.

האם, אם כך, הבחירה בשיר הזה אינה אלא ביטוי של חתרנות בוטה מצד יוצרי התוכנית? האם היא בגדר טענה שרוב האזרחים בוחרים לכנסת נגד האינטרס המובהק שלהם? האם יוצרי "ארץ נהדרת" – רובם מצביעי מרצ על-פי עדותם – החליטו שבמקרה שתסריט הבלהות שלהם יתממש ונתניהו אכן ייבחר שוב, הם יפרקו עול ויירקו את השיר הזה על פרצוף הקהל שלהם?

זו אפשרות כמעט מרעישה, משום שהיא מבטאת חתירה מחושבת וקרת דם של אנשי התוכנית תחת התכלית הבלעדית של מקום העבודה שלהם – עשיית כסף (קראו כאן את אמנון אברמוביץ' אומר את זה השבוע ללא כחל וסרק), ועוד בזירה הממלכתית מכולן: משדר הבחירות. כמעט כמו לבייש את הבוס הכוחני של התאגיד בבר-מצווה של הבן שלו (במאמר מוסגר: ניתן היה לטעון שדווקא התעמתות עם הקהל עשויה להיות הדבר הכלכלי מבחינת התוכנית, משום שאנשים אוהבים להתעצבן, ושזה מה שממגנט אותם למסך מלכתחילה, אבל לא נראה שהטענה הזאת מחזיקה בהקשר של הפוליטיקה הישראלית היצרית והאלימה, היכן שמי שלא מיישר קו חוטף).

אלא שבעיני לא היה פה מהלך של חתרנות מרהיבה. אם כבר, ההפך. כדי להמחיש מדוע, יש לחזור למערכון של "ארץ" ששודר מוקדם יותר העונה, ושהשיר של שבן במידה רבה מתכתב עימו. מדובר בסצינה שהציגה מכשפה צוענייה זקנה שהטילה קללה על נתניהו שבגללה הוא נידון לשמש ראש ממשלה עד סוף ימיו, ללא שום קשר למציאות הפוליטית ואף בניגוד לרצונו שלו.

מתוך "מערכון הקללה" של "ארץ נהדרת" (צילום מסך)

זה היה מערכון מפתח בעונה החולפת של "ארץ", משום שהתימה שהוצגה בו חזרה שוב ושוב במהלכה, ולכן גם יש להניח ששירו של שבן קשור עימה בתודעת הצופה בצורה אסוציאטיבית. השורה "ראש ממשלה לא בוחרים" נשמעה אפוא כהדהוד של אותה קללת מכשפה, שכפתה על נתניהו את השלטון, הרבה יותר מאשר כביקורת חברתית נוקבת על מצביעי הימין.

כלומר, על רקע המערכון ההוא, המשמעות שמחולצת מהשיר של שבן היא כמעט הפוכה מזו שטמונה בטקסט עצמו. זאת, בהנחה שאתם לא צופים מהטיפוס שניגש מיד אחרי השידור לאתר שירונט כדי לקרוא את השיר במלואו ולחלץ ממנו את כל הקריאות האפשריות. והקריאה שנוצרת כתוצאה מהחיבור בין השיר של שבן לתימה שרצה במהלך העונה של "ארץ נהדרת" לא רק שמבטלת כאמור אפשרות של חתרנות בריאה, אלא מתגבשת לכדי טענה שמרנית. היא אומרת: לא משנה מה תעשו, ביבי ייבחר, ובמשתמע, כל פעולה פוליטית במציאות, לא רק החלפת שלטון נתניהו, נידונה לכישלון. הכל מכּתוּבּ.

עמדה כזאת, המבקשת להראות את הפוליטיקה כשדה שלא באמת ניתן להשפיע עליו, גם מרפה ידיים – וכתוצאה מכך מייצרת אזרחים נוחים לשלטון – אבל חשוב מזה, מעניקה לטלוויזיה לגיטימציה עצמית להסיר אחריות. משום שאם המציאות אינה פועלת על הפוליטיקה ואינה משפיעה עליה, כי התוצאה לעד נשארת זהה, אז בכלל זה, גם הטלוויזיה אינה משפיעה לכאורה על הפוליטיקה. ואם הטלוויזיה אינה משפיעה על הפוליטיקה, אזי היא משוחררת מכל אחריות. היא עומדת לעצמה. אי לכך היא גם יכולה לעשות מה שבא לה. למשל: להכריז שהכל זה טלוויזיה, ושכל ההכרעות הפוליטיות הן הבל הבלים שאינו נועד אלא לשמש חומר גלם בקרקס הטלוויזיוני הגדול.

מובן שהעובדה שלהכרזה כזאת כשלעצמה יש כבר משמעויות פוליטיות – עיצוב תודעה אזרחית נוחה לשלטון היא אחת מהן, כאמור – מקריסה אותה לתוך עצמה.