הדוגמים

בארבע בבוקר היה אפשר לזרוק את שלושת מדגמי הטלוויזיה לפח, לפרק את אולפני הקרקס המעופף, לרדת לקרקע המציאות ולהסתנכרן עם הקצב התמיד-אטי-מדי של ספירת תוצאות האמת. המדגמים הסטטיסטיים, שמאז המהפך הראשון במאי 1977 היו לשיאו של משחק הבחירות הגדול, נתנו (גם) הפעם מופע קריסה ספקטקולרי.

המשחק, שעל-פי כלליו מינה צמח – האורקל של המדגמים, הג'דאיי של המהפכים – תצא מחדר ההתבודדות שלה ותאמר למיליוני הצופים את דברה, השתבש הפעם קשות. הכלי, ששימש בראשיתו לחיזוי מגמות ולאומדן זהיר של מרכיבי התוצאה הצפויה, הפך לפולחן הריאליטי הגדול בישראל. משחק שהוא תוצר המובהק של תרבות האינסטנט: העם דורש תחזית מיידית – מי ניצח ואיך, מי הפסיד וכמה, ובדייקנות מוחלטת – לתוצאות הבחירות ממש ברגע סגירת הקלפיות.

ב-04:51, כשנחתה כאן המהדורה המודפסת של "הארץ" ובראש עמודה הראשון טבלת התיקו, 27:27, כבר היה ברור ששלושת המדגמים הם תקלת שיגור אקוטית. זה היה ברור אפילו מהמהדורה הדיגיטלית, שבישרה בקול דממה דקה כי מספירת 99% מהקלפיות עולה כי לליכוד יש 30 מנדטים ולמחנה-הציוני 24 בלבד. אבל לפני שיגיע רגע ניתוח ההחמצה הצורבת של המחנה-הציוני צריך לעסוק בתבוסה המרה של שלושת ערוצי הטלוויזיה, הממשיכים לסגוד לסוקריהם וללכת שולל אחר מדגמיהם.

ב-05:19, כש"מעריב" ו"ידיעות", המגיעים לכאן יחד, הוטלו אל סף הדלת, תוצאות שלושת המדגמים כבר היו היסטוריה רחוקה. עמ' 4 של "מעריב" מציג את שלושת המדגמים 27-28-27 לליכוד מול 27-27-26 למחנה-הציוני (בערוצים 1, 2 ו-10, בהתאמה), בעוד שכותרתו הראשית מכריזה על "ניצחון גדול: נתניהו קרוב לקדנציה רביעית".

ynet של שעה 05:41 הופך בנונשלנטיות דרמה אחת לדרמה אחרת, ומבשר כמי שמדליק סיגריה בסיגריה: "דרמה בתוצאות האמת: ניצחון גדול לנתניהו". צוות כתבי האתר מסביר: "המדגמים העניקו יתרון של מנדט לליכוד, תוצאות האמת מתארות סיפור שונה. מספירת 99% מהקלפיות עולה כי הליכוד זכה בלא פחות מ-29 מנדטים, לעומת 24 בלבד למחנה-הציוני".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נושק לרעייתו שרה אמש במהלך נאום הניציחון שלו (צילום: מרים אלסטר)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נושק לרעייתו שרה אמש במהלך נאום הניציחון שלו (צילום: מרים אלסטר)

בעוד שהאתר של קבוצת "ידיעות אחרונות" מחשב בן-רגע את מסלולו מחדש, לעיתון המודפס נדרש תמרון מסורבל כדי לסגל את עצמו לתפנית בעלילה: עמודו הראשון של "ידיעות אחרונות" כמעט נוגע ללב. קולני כתמיד, אך נראה כמי שנמצא בין שלב ההדחקה לשלב ההשלמה. הכותרת הראשית, הניטרלית כביכול, עדיין מבשרת במלוא עוצמתה על "קרב צמוד". אבל שלוש תיבות מאופקות בממדיהן בראש העמוד מתחילות לספר את הסיפור האמיתי: "הישג להרצוג", מנחמת כותרת התיבה הראשונה; "ניצחון לנתניהו", ממלמלת כותרת התיבה המרכזית; "כחלון ינווט", מפרשנת כותרת התיבה השלישית.

כותרת הגרסה הדיגיטלית למהדורתו המודפסת של "ישראל היום" כבר חוגגת ניצחון, גם אם מנוסחת בזהירות ועדיין מתבססת על תוצאות המדגמים (הליכוד זכה ב-27–28 מנדטים, מעדכנת כותרת המשנה): "ניצחון לנתניהו, קורא לכחלון להצטרף". מהדורת האינטרנט של החינמון כבר מבשרת בקורקטיות של מנצחים: "ניצחון סוחף לליכוד: 29 מנדטים לעומת 24 של המחנה-הציוני". כותרת המשנה מפרידה בין "המדגמים" לבין "העם": "המדגמים קבעו שוויון, העם קבע אחרת". האומנם גם המדגמים הם אויבי המשטר והעם?

את הפער שבין האופרה הטלוויזיונית לבין המציאות העירומה אפשר היה לראות הפעם בבהירות מפכחת בין השעות ארבע לחמש בבוקר. מי שהתעקש לזפזפ בין שלושת הערוצים התשושים נתקל בבליל של גרוטאות שידור מכל הבא ליד: זוטי צרכנות לצד פצועי "צוק איתן", ליד "העוקץ ששוחרר ממעצר", לא הרחק מדבריו של חוקר מורשת בגין, ועל רקע פטפוטי דיאטניות על חשיבות התזונה הנכונה.

בעוד שהמגישים והפרשנים פרשו מובסים לחדרי המנוחה שלהם כסטאז'רים אחרי משמרת משולשת, נבראה אי-שם, במחשבי ועדת הבחירות המרכזית, המציאות החדשה שאפילו אולפן-העל, במיקומו הנישא ובתאורתו רבת-העוצמה, לא הצליח לחזות. חגיגה של דמוקרטיה, אוהבים לקרוא לזה, אבל זהו בסך-הכל פרשן על הגג. ולשכמותו אפשר רק לצטט את מה שהטיח שר האוצר המנוח יגאל הורביץ בסוגדים לעגלי הזהב של תקופתו.

אולפני השידור המגלומניים הצליחו אמנם לבנות מגדל קלפים חסר תקדים בממדיו, אבל ניגפו כשהתמוטט. נותר רק לתהות מתי יתחולל מהפך שישלח את מינה צמח ומנו גבע (מכון מדגם, לחדשות 2) ופרופ' קמיל פוקס (מכון דיאלוג, לחדשות 10) וסטלה קריוף (מכון טלסקר, לחדשות ערוץ 1) להתמקד בשווקים פחות הרי גורל ממבנה הכנסת הבאה. או לפחות יחזיר אותם לגודלם הטבעי.

זאת צריכה להיות המסקנה הראשונה מתוצאות הבחירות 2015, ובעקבותיה דרוש מהפך שיחזיר את השד הסטטיסטי למאורתו. זה יהיה קשה, כואב, ויהיו כאלה שיפסידו  כסף, כוח, תהילה. גם אנחנו נפסיד, ריגוש לפחות, אבל אולי נצא מטורללים פחות.

מדגמים בע"מ

במהדורה הדיגיטלית של "הארץ" פורסמה אמש (17.3.15, 19:04) כתבתו של צפריר רינת, שכותרתה "מדגמים בעירבון מוגבל: ממה המפלגות הגדולות צריכות לדאוג?". למועד הפרסום יש משקל במקרה זה, שכן הכתבה לא הופיעה הבוקר במהדורה המודפסת של העיתון. אולי גם את הצורך בפרסומה לא חזו בעת סגירת המהדורה. כתבתו של רינת מתייחסת למנגנוני הסקירה של מדגם תוצאות הבחירות ומאפשרת הצצה אל ההצלחות המוגבלות והכשלונות המהדהדים בשימוש בו. הנה כמה קטעים מתוך הכתבה:

"מכון מדגם בראשות מנו גבע וד"ר מינה צמח, העובד עם חדשות 2, הציב ביום הבחירות 60 קלפיות. המדגם של חדשות 2 צפוי לדגום את קולותיהם של 25 אלף מצביעים. 'הפריסה מבוססת על מאפיינים שונים הכוללים מדדים סוציו-אקונומיים', אומרת צמח. בחלק מהקלפיות בוצע ניתוח של תוצאות שתי מערכות הבחירות הקודמות, כדי לבדוק אם הן מתאימות לניבוי התוצאות הכלליות.

ציפי לבני ויצחק הרצוג בנאום סיכום הבחירות שלהם, אתמול בלילה (צילום: הדס פרוש)

ציפי לבני ויצחק הרצוג בנאום סיכום הבחירות שלהם, אתמול בלילה (צילום: הדס פרוש)

"'אני לא יכולה להגיד מה מרווח הטעות מבחינה מספרית, אבל השוואה עם תוצאות האמת מבחירות קודמות מראה שהוא קטן', אומרת צמח. 'תשעים אחוזים ומעלה מהאנשים שפונים אליהם מסכימים להשתתף במדגם. על אמינות התשובות ניתן ללמוד מהקרבה לתוצאות האמת'. צמח אומרת שהמודל הנוכחי שבו נעשה שימוש הוא טוב יותר מזה שבו נעשה שימוש בעבר.

"בבחירות הקודמות, מכון מדגם הצליח (כמו מכון טלסקר, של הערוץ הראשון) לנבא בצורה מדויקת את המשתנה הדרמטי ביותר של הבחירות – הצלחתה של מפלגת יש-עתיד. כמו כן הצליח לנבא את התוצאות הסופיות במקרה של הליכוד-ביתנו (31), יש-עתיד (19), הבית-היהודי (12) וחד"ש (4). אולם המדגם ניבא כי קדימה, שעברה את אחוז החסימה והכניסה שני נציגים לכנסת, לא תיכנס לכנסת ה-19. כמו כן ניבא שני מנדטים נוספים לעבודה (17), מנדט נוסף לש"ס (12), לרשימת התנועה (7) ולמרצ (7) ומנדט אחד פחות ליהדות-התורה (6) לרע"מ-תע"ל (3) ולבל"ד (2).

"במערכת הבחירות של 2009, לעומת זאת, הצליח המדגם של צמח לנבא במדויק את התוצאות הסופיות של חצי מ-12 הרשימות שנכנסו לכנסת ה-18. כך נצפו 27 מנדטים לליכוד בראשות נתניהו, 15 מנדטים לישראל-ביתנו, 13 לעבודה, ארבעה ליהדות-התורה ולחד"ש ושלושה לבל"ד. הסטייה במקרה של שש המפלגות הנוספות היתה של מנדט אחד לכל היותר. כך היה במקרה של קדימה, לה צפה המדגם 29 מנדטים, כאשר קיבלה בפועל 28. ש"ס, להם ניבאו תוצאות המדגם עשרה מנדטים, לעומת 11 בתום ספירת הקולות. מרצ והבית-היהודי, שנהנו מתחזית של ארבעה מנדטים, נכנסו בסופו של דבר לכנסת עם שלושה מנדטים. לרע"ם-תע"ל ולבל"ד, לעומתן, ניתנו שלושה מנדטים במדגם, מנדט אחד פחות מתוצאות האמת.

תומכי מפלגת ש"ס חוגגים בהישמע תוצאות המדגמים, אמש (צילום: יונתן זינדל)

תומכי מפלגת ש"ס חוגגים בהישמע תוצאות המדגמים, אמש (צילום: יונתן זינדל)

"שיטה שונה להערכת תוצאות הבחירות מופעלת זו פעם שלישית על-ידי פרופ' קמיל פוקס באמצעות מכון דיאלוג, העובד עם ערוץ 10. המכון פרס ברחבי הארץ כ-70 עמדות שמספר המצביעים בהן דומה לזה שבערוצים האחרים, אולם הן לא בנויות כמו הקלפיות האמיתיות ודוגמות באמצעות מענה על שאלון קצר אותו ממלאים המצביעים. 'היתרון של השיטה הזאת הוא המהירות והפשטות הלוגיסטית', אומר פוקס. 'החיסרון הוא שאין שמירה על פרטיות המצביע'. אולי חיסרון זה הוא שגורם לכך שיותר מ-20% מבין המתבקשים מסרבים להשתתף בסקר'.

"'בסך-הכל התוצאות במערכות הבחירות בשיטה זו היו טובות', אומר פוקס. לדבריו, טווח הטעות הוא 1.2 מנדטים בממוצע לכל אחת מהמפלגות. לגבי אמינות הממצאים מציין פוקס שהם נבדקים באמצעות תוכנה המנתחת את תוצאות ההצבעות במערכות בחירות קודמות ויכולה לספק הערכה עד כמה הקלפיות שנדגמו משקפות את הרכב האוכלוסייה הנחוץ כדי לבטא את תוצאות האמת.

"בבחירות הקודמות סטו בחדשות 10 מתוצאות האמת בעשרה מנדטים, בדומה למדגם חדשות 2. גם הוא לא צפה את כניסתה של קדימה לכנסת. לעומת זאת, דייק המדגם במקרה של חמש מפלגות – מפלגה אחת יותר מאשר במדגם המקביל. במדגם נובאו 31 מנדטים לרשימת הליכוד-ביתנו ו-12 מנדטים לבית-היהודי. כמו כן נצפו שישה מנדטים לרשימות התנועה ולמרצ וארבעה לרע"מ-תע"ל. במקרה של העבודה נעשתה טעות דומה לזו שנעשתה בחדשות 2, והוערך כי תזכה לשני מנדטים יותר משקיבלה בפועל (17). כך גם במקרה של ש"ס (13). לחד"ש (5) העריכו מנדט אחד יותר. ליש-עתיד (18) וליהדות-התורה (6) ולבל"ד (2) העריכו מנדט אחד פחות.

מטה מפלגת יש-עתיד בתום הבחירות, אמש (צילום: גילי יערי)

מטה מפלגת יש-עתיד בתום הבחירות, אמש (צילום: גילי יערי)

"גם בבחירות 2009 הצליח המדגם לחזות את תוצאות האמת של חמש מפלגות, בהן העבודה (13), ישראל-ביתנו (15), יהדות-התורה (5), חד"ש ורע"ם-תע"ל (4) והבית-היהודי (3). ואולם, לקדימה צפה המדגם שני מנדטים יותר משניתנו לה בפועל (30), לליכוד מנדט אחד יותר (28), לש"ס שני מנדטים פחות (9), למרצ מנדט יותר (4), ולאיחוד-הלאומי (3) ולבל"ד (3) מנדט אחד פחות.

"שיטת מדגם דומה לזו שבמכון מדגם קיימת גם בערוץ 1, המפעיל גם הוא 60 קלפיות, בהן מצביעים כ-30 אלף בוחרים. המדגם נערך על-ידי חברת טלסקר, בסיוע חברת תגבור המפעילה את מערך הקלפיות. אחוזי הסירוב להשתתפות במדגם עומדים על 10%-15% מבין המצביעים בקלפי.

"בבחירות שהתקיימו לפני כשנתיים הצליח המדגם לחזות במדויק את תוצאות הבחירות במקרה של רשימת הליכוד-ביתנו (31), יש-עתיד (19), ש"ס (11) והבית-היהודי (12). אולם הוא ניבא שני מנדטים יותר למפלגת העבודה (17), מנדט יותר למרצ ולמפלגת התנועה (7), מנדט אחד פחות ליהדות-התורה (6), רע"מ-תע"ל וחד"ש (3), ובל"ד (2). כמו כן, ניבא כי עוצמה-לישראל תעבור את אחוז החסימה, בעוד שבפועל היתה זו קדימה בראשות מופז שנכנסה לכנסת עם שני מנדטים.

"בבחירות 2009 צדקו תוצאות המדגם רק במקרה של מפלגת העבודה (13), יהדות-התורה (5), חד"ש (4) ובל"ד (3). במקביל חזה המדגם שני מנדטים יותר לקדימה (30) ולמרצ (5), שני מנדטים פחות לש"ס (9) ולרע"ם-תע"ל (2), מנדט אחד יותר לליכוד (28) ולבית-היהודי (4) ומנדט אחד פחות לישראל-ביתנו (14) ולאיחוד-הלאומי (3)".

מתוך סקירת העיתונות שאחרי מדגם 2013

"'טעינו. נכשלנו. פיספסנו. לא חזינו. לא ידענו. לא התרענו. נתנו לקוראים ולצופים תמונה מעוותת של המציאות. מעלנו בתפקידנו. צריך לומר ביושר: פישלנו', כותב היום ב-nrg אודי הירש, עורך האתר. 'סיפרנו לכם, הקוראים, שזו מערכת בחירות משעממת. הכתרנו את נתניהו כגאון פוליטי אחרי האיחוד בין הליכוד לישראל-ביתנו [...] התעקשנו שסדר היום המנצח בבחירות הללו הוא מדיני-בטחוני ולא כלכלי [...] היינו עסוקים בללגלג על ראשי המחאה החברתית שנכשלה [...] האמנו שהבחירה בידיד הטייקונים יעקב פרי תחסל את יאיר לפיד. לא הבחנו [...] בתסכול של בוחרי השמאל שהחזיר אותם הביתה, למרצ. ונפתלי בנט, הוא בכלל בא לנו משום מקום'" (שוקי טאוסיג, 23.1.13).

מתוך סקירת העיתונות שאחרי מדגם 2009

"נחום ברנע, בעמוד הפותח של 'ידיעות אחרונות': 'רק 54% מהבוחרים בסקטור הערבי הצביעו אתמול [...] גדל הפער בין ההשתתפות היהודית לערבית והגיע ל-12%. אני משער שמעט יהודים יזילו דמעה על האפשרות שיצומצם הייצוג של המגזר בכנסת. זוהי מחשבה קצרת ראות: הירידה בשיעור ההצבעה מלמדת על ההתרחקות של ערביי ישראל מהזיקה למדינה, והמגמה הזאת מסוכנת. במהומה הפוליטית שצפויה לנו בשבועות הקרובים תישכח הבעיה הזאת'" (שוקי טאוסיג, 11.2.09).

קאמבק קיד

נחום ברנע, אולי בתשובה לקריאתו של רובי ריבלין לממשלת אחדות, מזכיר הבוקר בטורו ב"ידיעות" את יתרונותיה הבלתי מבוטלים של הממשלה הצרה: "היא יעילה יותר, אפקטיבית יותר וסובלת פחות מאילוצים פנימיים. יש לה גם מגרעות: המרכיב החרדי בממשלה כזאת מרחיק ממנה חלק גדול מדעת הקהל. לכן החרדים מעדיפים לשבת בממשלות אחדות. מעבר לזה, בבירות המדינות שישראל תלויה בידידותן חושדים בממשלות כאלה מראש. ראשי הממשלה מהימין, בכללם נתניהו, נזקקו בעבר לשכפ"ץ מהמרכז-שמאל – שמעון פרס למשל, או ציפי לבני. השכפ"ץ הגן עליהם פעמיים: פעם מבחוץ, מול ממשלות זרות, ופעם מבפנים, כתירוץ טוב נוכח הלחצים של שדולת המתנחלים.

"נתניהו מדבר עכשיו כמי שוויתר על שכפ"צים משמאל. הוא משוכנע שיידע להסתדר לבד. עובדה: בתוך ימים אחדים, בקמפיין תזזיתי, הצליח להחיות מחדש את הימין של בגין ולגרום לבוחרים שרק לפני שבוע לא רצו לשמוע עליו ועל הליכוד ללכת לקלפי ולהצביע מח"ל. הוא הקאמבק קיד".

חזר מעולם המתים

בן כספית במאמר פותח שנכתב, כך נראה, בין חצות לשתיים בלילה, ל"מעריב": "אז מי ניצח? תלוי איך סופרים. נתניהו נתן ספרינט בישורת האחרונה וחזר מעולם המתים. הוא טרף את המחנה כולו כדי להישאר עם הראש מעל המים. שתה את המנדטים של בנט, נגס בליברמן, הרג את אלי ישי. גוש הימין שילם על זה מחיר, אבל נתניהו שרד. תופי הטם-טם פעלו. הליכודניקים חשו להציל את המולדת. ביבי סגר פער של ארבעה מנדטים ברגע האחרון ממש, בפוטו פיניש. אם אלה תוצאות האמת, יש לו יתרון מובנה, אם כי שביר מאוד על פני הרצוג.

"יחד עם זאת, אסור לשכוח מאיפה החל הקמפיין הזה: הוא החל מהקדמה זחוחה של הבחירות על-ידי נתניהו. מהידיעה הקוסמית, של כולם, שהוא ראש הממשלה הבא. שהוא מנצח בהליכה, שאין יריב. שאין עוד מלבדו. בדרך זה השתבש. ביבי התרסק, איבד גובה במהירות, נקלע לסחרור. מה ששונה הפעם מהפעם הקודמת (99') זה שהוא הצליח לצאת מזה ברגע האחרון".

שתפו עכשיו

מעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, אתמול: "שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. לנו אין V-15, יש לנו 'צו 8', יש לנו רק אתכם. צאו אל הקלפי, תביאו את החברים ובני המשפחה, הצביעו כדי לסגור את הפער בינינו לבין מפלגת 'העבודה'. בעזרתכם ובעזרת השם נקים ממשלה לאומית שתשמור על מדינה ישראל. שתפו עכשיו" (ירון קלנר, "ידיעות").

 

צרה, מגובשת ואחראית

חיים שיין, מאמר פותח ב"ישראל היום": "הליכוד בראשות בנימין נתניהו ניצח את הבחירות מול קואליציית אינטרסים שלא היתה כמותה מאז הקמת המדינה. בבית-הלבן, ברמאללה, בלונדון, בפאריס, בז'נבה, בביירות, בעזה ובבית 'ידיעות אחרונות' כבו האורות כמו לאחר פגיעת ברק. ההכפשות, השקרים, ההונאה, התקשורת המגויסת, הנשיא אובאמה שיזם סכסוך מתוקשר, דו"חות מבקר המדינה, הבקבוקים, מני נפתלי ורהיטי הגן לא עזרו. רוב גדול של אזרחי מדינת ישראל הבהיר לעולם כי שבנו הביתה אחרי אלפיים שנים להיות עם חופשי בארצנו, ואין כוח בעולם שיכופף את מדינת ישראל לפעול בניגוד לאינטרסים הקיומיים שלה.

דברי תעמולה במטה הליכוד לאחר נאום הניצחון של נתניהו, היום לפנות בוקר (צילום: מרים אלסטר)

דברי תעמולה במטה הליכוד לאחר נאום הניצחון של נתניהו, היום לפנות בוקר (צילום: מרים אלסטר)

"הישראלים הביעו רצון מובהק שבנימין נתניהו יעמוד בראש ממשלה לאומית, משה כחלון ואביגדור ליברמן לא יכולים לסחור בבוחרים שלהם ולהעביר אותם לשמאל המתכבד בשותפות עם מרצ והרשימה הערבית המשותפת. גם בפוליטיקה הישראלית יש מינימום יושרה שאי-אפשר לפגוע בה אנושות. ממשלה לאומית צרה, מגובשת ואחראית היא היחידה שיכולה להגשים גם את הערכים החברתיים שעולים עכשיו לקדמת סדר היום הלאומי.

"כמה חכמים אזרחי ישראל שלא הלכו שולל אחרי התקשורת העוינת, ששלושה חודשים לא פסקה אפילו לרגע לייצר פיגועים נגד ראש הממשלה. תקשורת ששכחה מה תפקידה במדינה דמוקרטית והתמכרה כולה לרצונו של אדם אחד לקבל לידיו את השליטה במדינת ישראל. הרוב הגדול של אזרחי ישראל לא רצה להעביר את השלטון לנוני מוזס ושלוחיו הרופסים בפוליטיקה הישראלית. אין ספק שמדובר ביום כיפור של התקשורת שהתגלתה במלוא קלונה, עליבותה, חולשתה וצביעותה. בתוצאות הבחירות הישראלים הביעו חוסר אמון מוחלט בתקשורת ובמידע שנמסר בה. יש לקוות שהתקשורת, למען הדמוקרטיה הישראלית, תדע להסיק את המסקנות ותפסיק לעסוק בהסתה. חוששני אפילו להעלות על הדעת מה היה קורה לרצון החופשי של הבוחרים אילו העיתון 'ישראל היום' לא היה בנמצא".

אחריותו של כחלון

מתוך המאמר הראשי ב"הארץ": "למרות הישגו המרשים של נתניהו, גוש הימין והחרדים איבד את הרוב הפרלמנטרי שממנו נהנה בכנסת היוצאת. הליכוד לא יכול להרכיב ממשלה רק עם הימין הקיצוני והחרדים, וזקוק לתמיכתה של רשימת כולנו כדי להקים קואליציה. התוצאה הזאת מציבה את מנהיג כולנו משה כחלון בעמדה ייחודית, כמי שיקבע את דמותה של ממשלת ישראל הבאה.

"על כחלון מוטלת עתה אחריות כבדה, לסכל את הקמתה של ממשלת ימין קיצונית, שתגרום נזק בל ישוער למעמדה הבינלאומי של ישראל, למשטר הדמוקרטי בתוכה וליחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי. לממשלה כזו יחסרו אפילו הבלמים המעטים, שהאטו במקצת את תנופת ההתנחלות בגדה המערבית וריככו את החקיקה האנטי-דמוקרטית בממשלה הקודמת.

משה כחלון על בימת מטה מפלגת כולנו, אמש (צילום: אלוני מור)

משה כחלון על בימת מטה מפלגת כולנו, אמש (צילום: אלוני מור)

"כחלון הצהיר שמפלגתו היא 'הליכוד האמיתי'. מצעו המדיני מתון בהרבה מעמדות 'אף שעל' שהציג נתניהו ערב הבחירות. אסור לכחלון להתפתות להצעות המפליגות, שנתניהו יעתיר עליו בימים הקרובים. גורל המדינה חשוב הרבה יותר, וכחלון צריך לתמוך בהרצוג לראשות הממשלה, או לכפות על ראשי הליכוד והמחנה-הציוני לשלב כוחות – ברוח קריאתו של נשיא המדינה ראובן ריבלין, שחרד מהתוצאות של הקמת ממשלת ימין קיצונית – להקמת ממשלת אחדות שתציל את הדמוקרטיה הישראלית".

אחוזי הצבעה

71.8% מבעלי זכות ההצבעה באו לקלפיות. זוהי עלייה של 4.1% משיעור ההשתתפות בבחירות הקודמות, והשיעור הגבוה ביותר מאז בחירות 1999.

מבט לעתיד

כתבי "כלכליסט" מציעים עשרה צעדים ל-100 הימים הראשונים: 1. להגדיר את שוק הדיור כשוק במצב חירום; 2. לפרק את מונופול הגז בלי להבריח משקיעים; 3. להעביר תקציב מוטה-צמיחה ללא העברות כספים קואליציוניים; 4. לרסן את תקציב הביטחון ולכפות התייעלות פנימית ושקיפות; 5. לפרק את החטיבה-להתיישבות; 6. להציל את הרפואה הציבורית וללמוד מכשלון ועדת גרמן; 7. לא לשעבד את העתיד הפנסיוני לצורכי ההווה; 8. להתנות תוספות שכר במגזר הציבורי ברפורמות והתייעלות; 9. להסיט את המטוטלת מיציבות הבנקים לתחרותיות; 10. להמשיך את השתלבות החרדים בשוק העבודה.

סמי פרץ, עורך "דה-מרקר", שואל: "אם רוב הציבור בעד הדברים הטובים, למה המעטים מנצחים?". פרץ סבור כי בניגוד למחלוקות בין הגושים הפוליטיים וליריבויות האישיות, דווקא על סדר יום כלכלי, חברתי ואפילו מדיני-בטחוני קל יהיה להשיג רוב בציבור הישראלי. פרץ מציין כי הפרגמנטציה של המפה הפוליטית היתה אמורה ליצור איזונים ובלמים, אך בפועל יוצרת קיבעון ושיתוק. הוא מבקר את נבחרי הציבור על שאינם רוצים או אינם יודעים איך לספק את הסחורה. "הם ראויים לציון נכשל ביכולת ביצוע וביכולת לעבוד למען הציבור".

עצה מספר 8

אותה מעניק איתן הבר לראש ממשלה: "עליך לחסל פוליטית את כל מי שנדמה לך שמאיים לרשת אותך. חפש כל טריק להיפטר ממנו, בוודאי אם הוא מוכשר ממך. אל תיתן לעשב לגדול תחת העץ שלך. פרטים תוכל לקבל אצל גדעון סער, משה כחלון, בני בגין, דן מרידור, לימור לבנת, ציפי לבני ורבים אחרים".