מפעל הפיס מבקש מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו לסלק על הסף את התביעה שהגיש נגדו יצחק לאור בעקבות ההחלטה לבטל את זכייתו בפרס על הישגיו בתחום השירה.
מפעל הפיס: מתן הפרס ללאור "עשוי עוד חלילה להוות מתן גושפנקא ליושרו חרף התלונות שהושמעו כנגדו. הדברים מתחדדים ביתר שאת שעה שהמבקש בחר שלא להגיש תביעת דיבה כנגד המתלוננות"
בנובמבר האחרון הודיע מפעל הפיס כי בחר להעניק ללאור את הפרס לאמנויות ומדעים על-שם לנדאו לשנת 2013 בקטיגוריית השירה. ועדת השיפוט מצאה אותו ראוי לפרס, ודירקטוריון מפעל הפיס אישר את החלטתה. בעקבות ההודעה קמה מחאה ציבורית, ואל דירקטוריון מפעל הפיס הגיעו טענות בדבר מעשי הטרדה מינית שביצע כביכול לאור לאורך השנים. במפעל הפיס החליטו לדון בטענות וביקשו מלאור את תגובתו בכתב.
"אתם מתבקשים לבצע שפיטה בדיני נפשות על סמך פרסומים באתרים", כתב לאור, באמצעות באי-כוחו, לדירקטוריון מפעל הפיס לקראת הכרעתו בסוגיה, ודחה את הטענות נגדו. "אפילו עיון רופף בחומר מגלה שמדובר בדברים שאם הם התרחשו, הם התרחשו לפני עשרות שנים, כאשר אפילו המתלוננות מציינות כי הדברים התרחשו כביכול לפני החוק לאיסור הטרדה מינית".
באי-כוחו הוסיפו וכתבו לדירקטוריון מפעל הפיס כך: "אין חולק כי מר לאור הוא אישיות מיוחדת הנוהג להתבטא בצורה בוטה וכי הוא יכול לעורר מדנים, טענות ותגובות קשות מצד אנשים שחשו עצמם נעלבים בצורה כזו או אחרת של התבטאות. ממילא מר לאור הקים על עצמו שונאים רבים, אבל יש לזכור כי יש לו גם מעריצים רבים, אנשי אקדמיה ורוח ששמם יוצא לפניהם כאנשים בעלי יושרה שאינה ניתנת לכיפוף".
אף על פי כן, בסופו של דבר החליט הדירקטוריון שלא להעניק את הפרס ללאור. בעקבות זאת פנה לאור לבית-המשפט בדרישה כי יצהיר שהחלטת מפעל הפיס שלא להעניק לו את הפרס בטלה. תחת הכותרת "הכבוד האבוד של יצחק לאור", ששאבה את השראתה מספרו של היינריך בל "הכבוד האבוד של קתרינה בלום", טען לאור כי ההחלטה לבטל את זכייתו בפרס באה בעקבות "גלגולו של גלגל דורסני של האשמות ושמועות הממחזרות את עצמן ומנפחות את עצמן, עד שהן הופכות להיות עובדה שאין עוררין עליה וממילא לא ניתנת להפרכה".
עוזי דיין על יצחק לאור: "לא כל דבר שאינו פלילי הוא מוסרי או ראוי"
בכתב התביעה שהגיש, באמצעות עורכי-הדין יעקב וינרוט, יחיאל וינרוט, עמית חדד ואושר רובניגר, ממשרד ד"ר י. וינרוט ושות', טען לאור כי הוא נקלע ל"טרגדיה".
"פרס מפעל הפיס", נטען בכתב התביעה, "נשלל ממר לאור על סמך שמועות המייחסות לו אמירות או מעשים מן העבר הרחוק (מאוד), שאינם קשורים בדרך כלשהי לתחום שבו ניתן לו הפרס; וכל זאת, מבלי שהתקיים אי-פעם, במשך כל העשורים הרבים, בירור כלשהו בפני גוף כלשהו – חוקר או בודק, פלילי משמעתי או אתי – בעניינו, ומבלי שהוא זומן אי-פעם לחקירה או למסירת גרסה".
לאור טען כי למפעל הפיס אסור היה לשקול שיקולים שאינם קשורים לעשייה האמנותית שלו בבואו להחליט אם להעניק לו את הפרס בתחום השירה. "ביטול הפרס על סמך שמועות, שאין בינן לבין העשייה האמנותית של המבקש [לאור] ולא כלום, פירושו חריגה פסולה מהוראות התקנון", טען. הדירקטוריון הסביר את החלטתו לבטל את הפרס בכך שהטענות כלפי לאור לא היו בפניו כשאישר בתחילה להעניק לו את הפרס. לאור קבע כי "הדברים אינם נכונים עובדתית", שכן הטענות נגדו זכו להבלטה רחבה בתוכנית "המקור" ששודרה בערוץ 10.
"נוכח הפרשה שנכרכה בשמי שלא בטובתי", הצהיר לאור, "נרמסו זכויותי עד דק. מדובר בשמועות מיושנות, אשר בין השאר בגין יושנן אין אדם יכול להפריכן, שכן עסקינן באירועים שהתרחשו לפני שנים רבות".
גורם צדדי בזירה
אתמול הגיש מפעל הפיס את תגובתו לתביעה של לאור. "אין דנים אנו בתקשורת, אלא בסמכותו של דירקטוריון קרן לנדאו, על-פי תקנון קרן לנדאו, לפעול לפי שיקול דעתו המוחלט אם להעניק את פרס לנדאו אם לאו", נכתב בפתח התגובה. במקום "הכבוד האבוד של קתרינה בלום" מפנים באי-כוחו של מפעל הפיס את לאור לספר אחר של היינריך בל, "נשים מול נופו של נהר", שכן לטענתם, המקרה הנוכחי אינו עוסק בכוחה של התקשורת להשחית את חייו של אדם. "נשים מול נופו של נהר", כותבים באי-כוח מפעל הפיס, "עוסק בנשות הפוליטיקאים, גורם צדדי כביכול, בזירה. שם דווקא הנשים, למרבה האירוניה, הן המתקן החברתי, לנוכח התככים והשערוריות של הגברים במאבקיהם לכוח ומעמד".
באי-כוחו של מפעל הפיס, עורכי-הדין אלי זהר, ד"ר יעל ארידור-בר-אילן ואפרת רייטן ממשרד גולדפרב זליגמן ושות', טוענים כי לדירקטוריון מפעל הפיס היתה הסמכות להחליט על ביטול הענקת הפרס ללאור. לפי תגובתם, ועדת השיפוט שהחליטה להעניק ללאור את הפרס "כפופה לסמכות הדירקטוריון והינה ועדה ממליצה בלבד". לפי תקנון הקרן, הם מוסיפים, רשאי הדירקטוריון לקבל או לדחות את ההמלצה "מבלי שיהיה חייב לנמק את החלטתו, והחלטתו תהיה סופית ולא ניתנת לערעור.
"ההיגיון לכך ברור הוא", מסבירים עורכי-הדין. "בהענקת הפרס יש ביטוי לעולם ערכיו ומטרותיו של מפעל הפיס. לכן, הסמכות להכריע על הענקת הפרס מוענקת לדירקטוריון, והוא רשאי לדחות את המלצותיה המקצועיות של ועדת השיפוט, ולהעדיף את שיקול דעתו המוחלט".
"העובדה כי הפרס לא נועד לזכות במפעל חיים", נכתב בהמשך התגובה, "אינה מלמדת כי מדובר בשיקולים מקצועיים בלבד, אלא בכך שיש לתת את הפרס על הישגים מהעת האחרונה. [...] מטרת הפרס היא הכרה בתרומה בעלת ערך לתרבות וביטוי לפועלו של מפעל הפיס. לפיכך חובה על דירקטוריון הקרן (ועל ועדת השיפוט) לשקול כל שיקול רלבנטי שיסייע בהחלטה האמורה.
התלונות שהגיעו למפעל הפיס "כללו סיפורים אישיים רבים של נשים שונות – ואשר כולן מתארות נסיבות קשות ביותר של השפלת נשים, פגיעה בהן וביזוין. במסגרת התלונות היתה אף תלונה על ביצוע אונס. תלונות אלה הטילו כתם מוסרי כבד על המבקש, שלא ניתן היה להתעלם ממנו"
"מתן פרס למבקש", נטען בהמשך, "עשוי עוד חלילה להוות מתן גושפנקא ליושרו חרף התלונות שהושמעו כנגדו. הדברים מתחדדים ביתר שאת, שעה שהמבקש בחר שלא להגיש תביעת דיבה כנגד המתלוננות".
לטענת מפעל הפיס, לאחר הפרסום על הענקת הפרס ללאור קיבל יו"ר הדירקטוריון אלוף (במיל') עוזי דיין "פניות רבות, הן בכתב והן בעל-פה, אשר פרשו טענות קשות ביותר הנוגעות להתנהלותו הפוגענית של המבקש כלפי נשים במהלך עשרות שנים. המדובר היה במידע שלא היה קיים בפני ועדת השיפוט והדירקטוריון קודם לכן, לא בעוצמתו, לא בהיקפו ולא בעובדות שצוינו במסגרתו".
בהמשך מצוין כי התלונות שהגיעו למפעל הפיס "כללו סיפורים אישיים רבים של נשים שונות – ואשר כולן מתארות נסיבות קשות ביותר של השפלת נשים, פגיעה בהן וביזוין. במסגרת התלונות היתה אף תלונה על ביצוע אונס. תלונות אלה הטילו כתם מוסרי כבד על המבקש, שלא ניתן היה להתעלם ממנו". על כן, כך נטען, הוחלט בסופו של דבר שלא להעניק ללאור את הפרס.
דיין עצמו מצהיר בפני בית-המשפט כי עד לפרסום הזכייה של לאור וקבלת הטענות בדבר הטרדות מיניות שביצע לכאורה בעבר, לא נחשף לתלונות נגדו ולא היה ער לפרסומים קודמים בעניין.
"החלטתי להכריע את הכף שלא להעניק את הפרס", מסביר דיין בתצהירו, "נבעה מתפיסתי בדרך פועלה של קרן לנדאו, אחריותי כיו"ר הדירקטוריון, משמעותו של הפרס, ושיקול דעתי כי בנסיבות האמורות הוטל ספק כבד שאי-אפשר להתעלם ממנו ואשר מטיל כתם על מועמדות מר לאור ואינו מאפשר שלא לתת לעניין זה ביטוי, אלא בהחלטה שלא להעניק את הפרס למר לאור".
בסיום תצהירו כותב דיין: "אבקש להתייחס להסתמכותו של מר לאור על כך שלא נחקר במשטרה. עמדתי (וכך גם עמדת חברים נוספים מהדירקטוריון) הינה כי לא כל דבר שאינו פלילי הוא מוסרי או ראוי. לא חקירת המשטרה היא שקובעת אם אדם ראוי לפרס".
60945-12-14