הלא-מצביעים

תלם יהב כותב ב"24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", על פקח רשות ההגירה שהיכה פועל סיני עד שזה נדרש לאשפוז. "כל הסיפור היה הופך לגרגיר אבק במרתפי ההיסטוריה אלמלא נחלץ לעזרתו של העובד המותקף, יונגלין צו, סיוע ממקור בלתי צפוי", כותב יהב אחרי שהוא מתאר כיצד דווקא הפקח המתקיף התלונן במשטרה נגד הפועל המותקף והביא לביטול אשרת השהייה שלו – "מכתב אנונימי מעמיתו הפקח שנכח באירוע, ובו הוא טוען כי היה עד לאלימות קשה ובלתי מוצדקת שהופעלה כנגד העובד הזר. על-פי המכתב, צו ראה שמכים את חבריו וביקש מהם להפסיק, מה שעורר את חמתו של הפקח, שהחל להכותו. 'הוא שבר לו את האף בלי שום סיבה שמצדיקה שימוש בכוח בכל צורה שהיא', נאמר במכתב, 'אך גם בזה לא הסתיים האירוע – הוא הוריד אותו מרכב המעצר והמשיך להכותו בכל חלקי גופו'".

יהב ממשיך ומדווח כי "הפקח טען כי ישנם מקרים רבים של אלימות כלפי זרים. לדבריו, בסוף אירועים שכאלה מוגשת 'תלונה שקרית' למשטרת ישראל, כך שנפתח נגד העובד הזר תיק במשטרה, הוא מועבר למעצר מינהלי, אשרת העבודה שלו מבוטלת ובסופו של דבר הוא מגורש בחזרה לארצו" (הכתבה, הנפרשת על פני עמ' 26 של המוסף, אינה זוכה להפניה משער המוסף או משער העיתון, ומשובצת בה תמונתה של ח"כ מיכל רוזין, מי שהעבירה את מכתב הפקח למבקר המדינה – ואת הסיפור ל"ידיעות אחרונות").

המדד

כידוע, הנשק העקיף המרכזי של "ידיעות אחרונות" (ועוד יותר של אתר ynet) נגד נתניהו הוא ההדגשה וההבלטה של השלילי בכלכלה ובחברה הישראליות (כל עוד הדבר אינו פוגע בבעלי ההון או קבוצות ויחידים אחרים שב"ידיעות אחרונות" חפצים ביקרם). בעוד שבכלכלה ובחברה הישראליות אכן יש הרבה מן השלילי, הרע והמקולקל, הרי שיש בהן גם לא מעט מן החיובי, הטוב והתקין.

כך למשל, גם אם לפחות כמה מהסיבות לירידה במדד המחירים לצרכן בחודשים האחרונים אינן תלויות דווקא בממשלה (ירידת מחירי הנפט), או שחיוביותן שנויה במחלוקת (האטה בצריכה) – הרי שאי-אפשר להכחיש כי הן מעידות על בלימה של העלייה ביוקר המחיה בכמה מהחזיתות. הדבר אפילו תואם את עמדתו של הפרשן הכלכלי היחיד של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, הסבור כי אין בעיית יוקר מחיה בישראל (כלומר, בימים שבהם הוא סבור כך).

ובכל זאת, הכותרת הראשית של המוסף הכלכלי של העיתון, המדווחת על ירידה נוספת של המדד ("מדד פברואר ירד ב-0.7%"), ממוסגרת כאסונית: "המשק הולך אחורה", נכתב בכותרת הגג, לא פחות. "4 חודשים רצופים ללא מדד חיובי", קובלת כותרת המשנה. לאורך ולרוחב השער נמרח חץ אדום גדול המורה כלפי מטה. על הכתבה עצמה חתום תלם יהב, שאינו אחד מהכתבים הכלכליים של העיתון. רק בעומק הכתבה האינפורמטיבית נכתב כי "מסתמנת כניסה של השוק הישראלי לדפלציה".

ב"כלכליסט" וב"דה-מרקר", שני עיתונים שאינם חוסכים את שבטם מממשלת נתניהו, מדווחים על מדד פברואר כתבי הכלכלה הוותיקים אמנון אטד ומוטי בסוק. הם כותבים כי בחודשים הקרובים המדד צפוי לעלות; כי הירידות בחודשים האחרונים היו בשל משתנים זמניים; וכי הריבית צפויה להישאר ללא שינוי. לדיווחיהם גם לא מצורף עזר גרפי שימחיש כמה המצב נורא – על אף שגם במערכות שני העיתונים נמצאים חצים אדומים. בניגוד למצב ב"ידיעות אחרונות", נראה שיש שם גם יושרה.

שחיתות

"שר החוץ אביגדור ליברמן מטפח קשרים הדוקים עם רפובליקה קטנה בבלקן, סרפסקה, ועם נשיאה החזק, מילוראד דודיק", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אורי בלאו ובלאז זגאגה ב"דה-מרקר". "חבר ותיק של ליברמן, איש העסקים אנטולי סגל, עומד מאחורי חברה שזכתה בעסקה בשווי עשרות מיליוני דולרים להפעלת מכרות ברזל שבבעלות ממשלת סרפסקה. משרד החוץ: 'נושא המכרות מעולם לא נדון בין ליברמן לדודיק".

"מבקר המדינה גנז ממצאים חמורים מהדו"ח על ההוצאות במעונות נתניהו", נכתב בכותרת על שער "הארץ". לפי גידי וייץ, "המידע נגע לנסיונות של בכירים במשרד ראש הממשלה להפעיל לחצים על שומרי הסף שביקשו להפסיק התקשרות מפוקפקת של משרד רה"מ עם נותן שירותים של משפחת נתניהו. כמו כן רוככו אמירות חריפות יותר מאלה שפורסמו, והוצאה מהדו"ח הסופי השוואה בין הוצאות המדינה על צרכיו הפרטיים של נתניהו לבין הוצאות מקבילות בבית-הלבן ובדאונינג 10".

בחירות 2015. נקודת מבט

אתמול התקיימה עצרת ימין בכיכר רבין. בשבוע שעבר התקיימה בכיכר עצרת שמאל. בשתי ההפגנות נכחו עשרות אלפי אנשים.

הנה כך נראה שער "הארץ" (בחלקו העליון) אחרי הפגנת השמאל ב-7 בחודש:

רבבות הפגינו בת"א להחלפת שלטון נתניהו". הפגנת השמאל על שער "הארץ", 8.3.15

רבבות הפגינו בת"א להחלפת שלטון נתניהו". הפגנת השמאל על שער "הארץ", 8.3.15

והנה שער "הארץ" ביום שאחרי הפגנת הימין אתמול:

"עשרות אלפים השתתפו בעצרת הימין בכיכר רבין", הפגנת הימין על שער "הארץ", 16.3.15

"עשרות אלפים השתתפו בעצרת הימין בכיכר רבין", הפגנת הימין על שער "הארץ", 16.3.15

"הארץ", אם כן, העניק סיקור דומה בשערו להפגנות הימין והשמאל. שתי ההפגנות זכו לכותרת ראשית המנוסחת באופן ניטרלי, לא דעתני ולא מוטה עובדתית (טורי הדעות, כמצופה מעיתון עם אידיאולוגיה שמאלית, מציגים עמדה אחידה למדי נגד שלטון הימין). מה קורה בשני העיתונים הנפוצים בישראל, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות"? שוב כצפוי, שני הפרסומים, שכבר מזמן איבדו צלם עיתון, מציגים תמונת מראה של סיקור מוטה.

הנה כך סיקרו שני העיתונים את הפגנת השמאל:

שערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", 8.3.15: "ישראל היום" מעניק להפגנת השמאל משבצת קטנה בשער, וגם היא מוקדשת למתקפה של הליכוד על נאום שנישא בהפגנה; מנגד, ב"ידיעות אחרונות" פורשים תמונה של ההמון המצטופף בכיכר, מציגים את הנאום באופן סנטימנטלי, ואלמלי קמפיין "מסמך הוויתורים" היו בוודאי פורשים את הכותרת על ההפגנה לאורך השער כולו

שערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", 8.3.15: "ישראל היום" מעניק להפגנת השמאל משבצת קטנה בשער, וגם היא מוקדשת למתקפה של הליכוד על נאום שנישא בהפגנה; מנגד, ב"ידיעות אחרונות" פורשים תמונה של ההמון המצטופף בכיכר, מציגים את הנאום באופן סנטימנטלי, ואלמלי קמפיין "מסמך הוויתורים" היו בוודאי פורשים את הכותרת על ההפגנה לאורך השער כולו

והנה כך סיקרו את הפגנת הימין:

שערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", 16.3.15: "ישראל היום" מעניק להפגנת הימין את השער כולו; מנגד, ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לה תמונה ברצועה בתחתית עמוד השער וגם אותה "מאזנים" עם צילום של יו"ר מפלגת השמאל

שערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", 16.3.15: "ישראל היום" מעניק להפגנת הימין את השער כולו; מנגד, ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לה תמונה ברצועה בתחתית עמוד השער וגם אותה "מאזנים" עם צילום של יו"ר מפלגת השמאל

כמובן, לשני העיתונים יש עוד דרך ארוכה לשלמות:

העיתון "Minju Choson", בהוצאת ממשלת צפון-קוריאה, מדווח על "הניצחון הגדול": מאה אחוזי הצבעה, מהם מאה אחוזים למפלגה

העיתון "Minju Choson", בהוצאת ממשלת צפון-קוריאה, מדווח על "הניצחון הגדול": מאה אחוזי הצבעה, מהם מאה אחוזים למפלגה

אגב

"וכאן בדיוק אנו ניצבים ב'יום שלפני'. כל עוד לא התקיימו הבחירות, עדיין ביכולתנו לשנות. [...] ולכן, בשלב זה, כל אימת שעדיין באפשרותנו לחולל שינוי, אסור להחמיץ את ההזדמנות. אם מכיר אי מי מאיתנו 'מתלבט' חרדי; אם ידוע למישהו על 'אדיש' מצוי או מזדמן שהחליט 'לא מעניינות אותי הבחירות' וכל כיוצא בהנה, יש להעמידו על משמעות מעשיו. 'יהדות התורה' – ג' חייבת להביא לקלפיות את כל מאגר הבוחרים הפוטנציאלי שלה" (מתוך מאמר המערכת של "המודיע", הנדפס לצד תמונותיהם של רבנים המורים להצביע ג' ומזכים בברכה).

"אלפי פעילי יהדות התורה והשבת ג' פועלים ברחבי ארץ ישראל במאמץ מרוכז של היום האחרון לגיוס רבבות מצביעים נוספים" ("המודיע", כותרת ראשית).

"התלכדות המונית של כלל הציבור לפעול להצלחת רשימת יהדות התורה ג' בבחירות הגורליות שיתקיימו מחר" ("המבשר", כותרת ראשית).

"ברסלב מצביעה ג'" (כותרת על שער "המבשר").

"התעוררות בקרב חסידי חב"ד להצביע לרשימת אגודת ישראל ג'" (כותרת על שער "המבשר").

כחלון

"נתניהו: 'כחלון יהיה שר האוצר בממשלתי'. כחלון: 'לא היה ספק שהספינים האלה יגיעו'". "לדברי רה"מ, אין לו אפשרות להקים ממשלה בלי כחלון. יו"ר כולנו: המטרה – לגזול לנו קולות. זה מחמיא, אך לא פותר את הבעיות בחברה" (כותרת לידיעה מאת "שירות הארץ", עמ' 7). כזכור, ספין כמעט זהה הוציא נתניהו באותו עיתוי בדיוק במערכת הבחירות שעברה:

"ישראל היום" מודיע בכותרתו הראשית ערב הבחירות ב-2013 על הודעת נתניהו כי ימנה את משה כחלון ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל – הבטחה שכידוע, מעולם לא התממשה

"ישראל היום" מודיע בכותרתו הראשית ערב הבחירות ב-2013 על הודעת נתניהו כי ימנה את משה כחלון ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל – הבטחה שכידוע, מעולם לא התממשה

 נגישות

"פעם, לפני עשרות שנים, לימודי המוזיקה היו חובה בבתי-הספר", כותב נועם בן-זאב בכתבת השער של "גלריה". "מורים לימדו תיאוריה מוזיקלית ב'שיטת קודאי' הבינלאומית, מקהלות קמו, תזמורות קטנות צעדו ביום העצמאות ובעדלאידע, והילדים שרו את שירי החגים ואהבת-הארץ מתוך שירונים שחוברו במיוחד והוצאו לאור והופצו על-ידי משרד החינוך. אבל גם אז, באותם ימים שחלפו, היתה אוכלוסייה שלמה שלא זכתה לחינוך מוזיקלי: הילדים בבתי-הספר הערבים-פלסטינים בישראל". והנה, כותב בן-זאב, "בשני העשורים האחרונים חלה תזוזה בתחום – מלמטה".

עוד ב"גלריה": כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" מדווחת על תערוכה במוזיאון הפראדו במדריד המיועדת לעיוורים וכבדי ראייה – העתקים בתלת-מימד של יצירות אמנות המזמינים את המבקרים לנגוע ולמשש.

בווייטנם, מדווחת לילית וגנר ב"ידיעות אחרונות", מקרינים את הסרט הסמי-אירוטי "50 גוונים של אפור" "ללא סצינות סקס בכלל". לפי וגנר, "רבים טענו שעדיף היה שלא להקרין את הסרט כלל".

סקס אחר

"אחר-כך, כשטכנאית הבמה לקחה את המיקרופון והורידה אותו אל היציאה מחדר האמנים, היה ברור מה עומד לקרות. מישהי עומדת לעשות את הכניסה שלה, מישהי שמגלמת בגופה ובאישיותה את 'אתה חברה שלי' ואת 'נשים חדשות' ואת הדמיון הבי-טרנס-קווירי של וולך. דנה אינטרנשיונל עלתה לבמה לצלילי 'שיר קדמשנתי', גרסת הדאנס, וכל השאר ויווה היסטוריה. בהדרן (בשיר 'וזה לא מה ש') נרשם רגע משעשע כשדנה, שכל הווייתה נוגדת את הוויית הגיטרה, רקדה לצלילי סולו גיטרה של וירצברג. אחרי שהשיר נגמר היא אמרה לקהל: 'אל תשכחו – ביום שלישי מהפך! דמכם בראשכם – מהפך!'. רוב הקהל, לרבות סתיו שפיר, שעמדה לא רחוק מהבמה, הגיב בשאגות הזדהות. גדעון סער, שנצפה אף הוא במועדון, שמר מן הסתם על ארשת יותר קרירה" (בן שלו חותם ביקורת על הופעה של ערן צור שר שירי יונה וולך, "גלריה").

ענייני תקשורת

פליטת מכתם. במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" משובצים פתגמים ומכתמים ברצועה העליונה בעמודי הכתבות, עם זיקה לתוכנן. כך למשל בעמודי כתבת השער של המוסף, ראיון עם כוכבנית ישראלית הפועלת בארה"ב, מודפס המשפט המיוחס לאינגריד ברגמן: "הצלחה זה להשיג מה שאתה רוצה, אושר זה לרצות את מה שהשגת" – ספק עקיצה למורן אטיאס, ספק למראיין רז שכניק. או לצד כתבה של סמדר שיר (אשתו של זמר מציגה תערוכת ציורים וחושפת פרטים אישיים) נכתב: "באהבה צריך לתת הרבה, אבל אף פעם לא מקלפים את העור ולא מגלים את הכל עד הסוף" (מאיר שלו). בסך-הכל מדובר בגימיק חביב ובדרך כלל בלתי מזיק – אלא שבכתבה הפותחת את המוסף, על מצוקתם של חיילים ערבים-נוצרים הסובלים מהתנכלויות מצד ערבים-מוסלמים, נדפס הציטוט האומלל הבא: "אויב גלוי הוא קללה, אבל מעמיד פני ידיד גרוע ממנו".

לא מתבייש. איציק סבן, מהקרנפים המדברים של "ישראל היום", כותב על "ימיה השחורים של התקשורת". ברוח טורו הגנרי, אפשר היה לתהות כאן מה מקבל סבן עבור השירות החנף שהוא ושכמותו מעניקים לשלדון אדלסון. התשובה העצובה היא שכנראה שום דבר מיוחד.

"ניסה לגרור עימו לספסל הנאשמים את הציבור שהוא עומד בראשו". במדור הדעות של "הארץ" כותבת ד"ר מירב אלוש-לברון על "השיסוי הנאור נגד דרעי" ומנסה לטשטש את עובדת הרשעתו המהדהדת בשוחד. הנה תזכורת: "בית-המשפט העליון קבע כי עבירת השוחד מקעקעת את יסודות החברה, ממוטטת את ערכיה ומשחיתה את משטרה. על כן חייבת החברה לנהוג בנחרצות נגד עברייני השוחד: 'לא בכדי התריעו הוגי דעות, מנביאי ישראל ועד לימינו, על השוחד כרעה חולה מאין כמוה... רחמנות יתרה כלפי הפרט בכגון אלה עלולה לעלות כדי התאכזרות לחברה כולה, פן היא תשקע ביוון המצולה של שוחד ושל שחיתות.

"[...] קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין. אין מדובר בכישלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 תפקידים ממלכתיים. היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. נאשם 1 החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן – בתקופת היותו שר הפנים.

"תחילה ניתן השוחד בהפקדות כספים בחשבונו הפרטי בבנק. ל"ו הפקדות. כמעט מדי חודש בחודשו, פעם או פעמיים, נהג נאשם 1 לטלפן לישיבה ולבקש שיפקידו כספים בחשבונו. בתקופה זו גם החליף נאשם 1 את דירתו הראשונה בדירה מרווחת יותר. את עיקר ההפרש בין מחירי שתי הדירות מימנו הנאשמים. כשעלה נאשם 1 במעלות השלטון, עלתה עימו מתכונת השוחד. גם התגוונו שיטותיה. כשהתמנה נאשם 1 מנהל כללי של משרד הפנים, חדלו ההפקדות החודשיות הישירות. תחתיהן בא מימון נסיעות נופש לחוץ לארץ. המדובר בנסיעות ללונדון, לנאשם 1 ולאשתו, ובמימון נסיעת אשת נאשם 1 ובנו לארה"ב. על אלה נוסף מימון אירוח במלון היאט בירושלים. כשהתמנה נאשם 1 שר הפנים, החליט שוב להחליף את דירתו. הוא רכש דירה רחבת ידיים ברחוב הקבלן. הנאשמים שוב הזרימו לכיסו כספים למימון הרכישה.

"השוחד שקיבל נאשם 1 מיתר הנאשמים במשך תקופה זו הסתכם בסך 155,000 דולר, כשוויים אז, נוסף לטובות הנאה אחרות ששוויין לא הוכח בראיות. חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות. כספי השוחד היו חלוקת שלל מאוצר המדינה. במישרין ובעקיפין, בעתם ושלא בעתם, באו כספים אלה מקופת הציבור. תוך שמנצל הוא לרעה את כהונתו הממלכתית ואת מעמדו, עשה נאשם 1 כדי שכספי הציבור יוקצבו, שלא בזכות ושלא ביושר, לעמותות שבראשן עמדו הנאשמים. בדרך עקלתון, הגיעו חלקים מכספים אלה לנאשם 1.

"כספי השוחד ניתנו לנאשם 1 אישית. הוא שילשלם לקופתו. הוא השתמש בהם לרווחה ולרכישת נכסים עבורו. הכסף נמצא בכיסו. הרבב דבק בבגדו ובבגד הנאשמים בלבד. אין זו חטאת עדה, אין זו חטאת קהל ואין זו חטאת ציבור. זו חטאת היחיד. על כן, אך לשווא ניסה נאשם 1, במיוחד בחקירתו במשטרה, לגרור עימו לספסל הנאשמים את הציבור שהוא עומד בראשו.

"מלבד העבירה של קבלת שוחד, הורשע נאשם 1 בשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים. זאת כיוון שבתמורה לשוחד ותוך ניצול מעמדו ותפקידו עשה נאשם 1 למען הנאשמים מעשים שונים: הוא השיג לעמותה שהם עומדים בראשה הקצבה ממשרד הפנים דרך עיריית ירושלים בסכום של מאתיים אלף שקל כערכם בשנת 1987 (אישום 2). הוא פעל לפתרון בעיית חילופי הקרקעות בהר-שמואל. בכך קידם פרויקט, שלו ולנאשמים היה אינטרס כלכלי בו, הוא פרויקט 'הר-שמואל' (אישום 3). הוא גם מינה את נאשם 2 כראש מועצת להבים, על ההטבות הכלכליות הכרוכות בכך (אישום 9). כן הורשע נאשם 1 בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – על כי השיג לעמותה שהקימו הנאשמים הקצבה ממשרד הדתות בסכום של חמש מאות שמונים ושבעה אלף שקלים" (מתוך הפתיח לגזר הדין במשפט השוחד של אריה דרעי ב-1999. דרעי הורשע בקבלת שוחד של מאות אלפי שקלים וטובות הנאה שונות, ונגזרו עליו קנס של 250 אלף שקל וארבע שנות מאסר).