לא קל לשחות נגד הזרם. לא קל לעשות זאת בדיון הציבורי, וגם לא בעולם האקדמי. תמר ליבס, שהלכה לעולמה השבוע, היתה אחת מאותם אלו שלוקחים את הסיכונים הללו. היא התמחתה בשחייה נגד זרמים הן בדיון הציבורי והן בזה האקדמי, ושימשה פרקליטה לעמדות שכמה מהן אינן פופולריות. לצד חיים פרטיים שהמוטו שלהם היה שאין לוותר על מלחמות כדי להשיג דברים ראויים, גם חייה המקצועיים כללו מאבק במוסכמות. המקרים הם רבים, ואציג כאן שלושה מהם.

לא חסידים שוטים

תמר ליבס היתה בין הישראלים הראשונים שניתצו הבחנות מקובעות בין מדעי הרוח לבין מדעי החברה, בין אליטיזם לתרבות פופולרית ובין מבקרים מומחים לבין הדיוטות.

עבודת הדוקטורט שלה בהנחיית אליהוא כ"ץ, על סדרת הטלוויזיה "דאלאס" וצופיה ברחבי העולם, עובדה לאחד הספרים המשפיעים במחקר התרבות העולמי, "ייצוא המשמעויות". בעבודה זו הדגימה ליבס ניתוח מופתי של סדרת טלוויזיה כיצירה ספרותית ומיקמה את הצופים לא כחסידים שוטים, כפי שנהוג להגדירם בשיח הפופולרי, אלא כאנשים בעלי מטען ורקע תרבותי, ידע מצטבר בצפייה בטלוויזיה ולעתים גם אג'נדה פוליטית, המוטלים, כפי שהדגימה, על תוכן פופולרי.

בנקודה זו התוותה ליבס דרך לאחרים. על-פי מה ששמעתי ממנה, אישורה של עבודת הדוקטורט הלא-שגרתית לא היה פשוט. עבודות כאלו היו נדירות מאוד לפניה, אך רבות מספור באו אחריה.

חסידת המאחד

ליבס אמנם תמכה בדמוקרטיה ובפלורליזם רעיוני, אך קשה למצוא בין חוקרי התקשורת מתנגדת חריפה ממנה לרב-תרבותיות. במהלך השנים, כאשר כתבי-העת כללו מאמרים שביקרו את הלאומיות הישראלית, דנו בעוולות העבר וצידדו בפרקטיקות של התנגדות למשותף על רקע אתני ואידיאולוגי, היתה ליבס חסידת המאחד.

בשל אמונתה זו ומתוקף עבודתה ברשות השידור, האמינה ליבס כי שידור ציבורי יכול לתפקד כראוי וכי עליו להיות גוף שיש לטפחו ולא ללעוג לו. בשידור זה צריך, לשיטתה, להיות מקום לכל מי שמוכן לעבוד עם אחרים ושונים ממנו בדעה למען מימוש ערכים דמוקרטיים.

היא תמכה ברעיון של שידור הממומן על-ידי אגרה הכולל מספר מצומצם של ערוצים שמנוהלים על-ידי עורכים מקצועיים שהציבור נותן בהם אמון. היא הראתה, לפחות במחקר אחד, כיצד יכולים עיתונאים העובדים בגוף שכזה לצאת חוצץ כנגד בעלי כוח.

 ניו-מדיה ופרספקטיבה

בעשור האחרון היתה ליבס אחת מאלו שסירבו להתפעם מאמצעי התקשורת החדשים. את השפעותיה של הטכנולוגיה, סברה, ניתן לראות רק בחתך ארוך זמן. כאשר אליזבת אייזנשטיין כתבה את ספרה על התפתחות הדפוס, היתה הטכנולוגיה כבר בת 500 שנים. אין לנו הפרספקטיבה, טענה ליבס, כדי לאמוד את השפעתן של טכנולוגיות דוגמת הרשתות החברתיות. הטעות בקשירת הכתרים לפעולת פייסבוק כמקדמת תהליכים של דמוקרטיזציה בעולם הערבי הוכיחה כי לא טעתה.

ברוח זו שימשתי בשנה האחרונה כשותפה למסע אל עולמות קמאיים במטרה לחשוף את החשיבה הטכנולוגית המצויה בכתובים קדומים ולמקם אותה יחסית למציאות בת-זמננו.

כמי שהונחה על-ידיה בעבודת ה-MA והדוקטורט ובשנים האחרונות, כאמור, כתב איתה במשותף, תמר ליבס היתה עבורי חברותא אידיאלית. לאורך השנים מצאתי את עצמי, תוך כדי דיבור וגם בדיעבד, מסכים או מתווכח איתה. היא איתגרה את מחשבתי כמו גם את זו של כל מי שבא איתה במגע אינטלקטואלי. זה לא היה פשוט, אבל תמיד היה מרתק.

יהי  זכרה ברוך.