הסתכלו נא על נתניהו כשהוא משחק מונופול, בתשדיר התעמולה האחרון של הליכוד: הוא רוכן קדימה אל עבר שני המשתתפים האחרים במשחק ואומר להם, בבריטון העמוק שלו, ברצינות גמורה: "אני לא מוותר על ירושלים". המסגור שבחרו יועצי התקשורת ומומחי התדמית של הליכוד לסרטון הזה הוא משחק ילדים. מדובר אפוא באינטראקציה שהיא כולה כאילו. משתתפי המשחק כאילו מתחרים ביניהם על רכישת נכסים, חלקי מולדת; כאילו בונים עליהם בתים; כאילו מקימים עליהם מלונות. אבל נתניהו נכנס לתפקיד במלוא הווייתו.

הוא מניף את ידיו ומניח אותן בתקיפות על השולחן כשהוא אומר לשחקן המבקש לרכוש ממנו את עיר הבירה: "שכח מזה, ירושלים נשארת שלנו". הוא מניף את ידיו קדימה ומחזיר אותן לחזהו כשהוא מטיח בשני מתחריו: "אתם השתגעתם? מה אתם חושבים שאני, בוז'י?". הוא חוזר על התנועות האלו כשהוא מניד את ראשו באסרטיביות ומצהיר: "אני לא מוותר על ירושלים".

אין הבדל באינטונציה של נתניהו ובתנועות גופו כשהוא מדמה את עצמו למי שמשתתף במשחק ילדים, כשהוא פונה ברצינות לקהל שבא לראות ולשמוע אותו באסיפה פוליטית, וכשהוא ממען את דבריו לזירה הבינלאומית

על-פי התסריט שחיברו יוצרי הסרטון, אחד מבני שיחו במשחק משדל את נתניהו: "נו, ניתן לך כל מה שתרצה", אך מנהיג הליכוד מניף את יד שמאל, מניד את ראשו, מעלה חיוך סרקסטי על פניו ומשיב: "עזוב, לך לציפי, היא תיתן לך הכל בחינם".

השחקן מתלונן: "איתה יותר כיף לשחק".

ראש הממשלה, ללא קריצה, ללא איתות כלשהו שנועד לשדר שמדובר בהצגה, מלביש על פרצופו ארשת מתריסה, נוטל, במחוות ידיים מודגשות, בתים ומלונות מקופת המשחק ואומר בקול של קריאת תיגר: "אה, כן? אז אני בונה פה בית, ועוד בית, ומלון". הוא מנופף באביזרי המשחק (כמו שהוא עושה, מעת לעת, עם עזרים מוכנים מראש בנאומיו הפוליטיים והמדיניים). רוכן קדימה ואומר בקול פסקני: "אני רוצה שתבין משהו: ירושלים מחוץ למשחק". ואז הוא נשען אחורה כמי שאמר את פסוקו.

השחקן: "אז אולי תל-אביב?".

ביבי מנענע בראשו ובידיו בשלילה נמרצת בלי לומר מלה לבני שיחו. הוא פונה למצלמה ואומר תוך נפנוף אצבע יד שמאל: "אנחנו לא נוותר, אנחנו לא נתקפל, [מקרב את ידו ללבו ומעלה ומוריד אותה בקצב] כי לנו חשובים דברים כמו ירושלים, הביטחון, ההתיישבות [מושיט קדימה ואחורה את ידו]: זה או אנחנו או הם – רק הליכוד".

הסתכלו נא על נתניהו כשהוא נושא נאום פוליטי, בזמן אמת – לא בתוך תשדיר מבוים. הנה המחשה שנשלפה באופן אקראי מתוך סרטון יוטיוב שתיעד הופעה שלו באשקלון לפני כשבועיים, ב-18.2.15: נתניהו יושב ליד שולחן, לצדו שר התחבורה ישראל כץ וראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני. הוא מעונב ומשמיע את דבריו באותו בריטון סמכותי כמו בסרטון המונופול. הוא משתמש בשפת גוף דומה כדי להדגיש את מסריו:

"קודם כל אני שמח להיות כאן שוב באשקלון, איתך, ראש העיר, ועם חברי. אנחנו שומרים על אשקלון ונאבקים על אשקלון ועל המדינה כולה", הוא מחווה בידיו ומדבר בטון החלטי. "אנחנו יודעים שהחמאס ספג מכה אדירה בזמן 'צוק איתן'. עשינו את זה בנחישות, באחריות", הוא אומר בטון מובן מאליו, כמי שמבהיר שכולם מאשרים זאת, "ואנחנו יודעים – המשימה עוד לפנינו".

נתניהו מניף את יד שמאל כשהאגודל צמוד לאצבע בתנועה של הדגשה, או אזהרה: "עכשיו, כיוון שהשאלה האמיתית בבחירות האלה זה מי ינהיג את מדינת ישראל", הוא מעלה ומוריד את ידו באופן נמרץ, ומניע את ראשו לכל כיוון, "ציפי ובוז'י בראשות השמאל או הליכוד בראשותי", הוא מניף את שתי ידיו במקביל מעל לשולחן, "מנסים כאן לפזר מסך עשן בכוונה. והמסך עשן הזה נועד לאפשר לציפי לבני להיכנס בהתגנבות יחידים למשרד ראש הממשלה", הוא מוסיף תוך חיוך של מי שזיהה את המזימה. "אסור לקחת צ'אנס כי הציבור יודע, אם הוא רק יחשוב על זה, שציפי לבני בראשות הממשלה היא סכנת קיום למדינת ישראל". את משפט המחץ הזה הוא משמיע בהרמת קול ובהורדה והעלאה של שתי ידיו בתנועות נמרצות. וכך זה נמשך.

ולמי שיטען כי ההשוואה בין שני המופעים אינה משכנעת דייה, משום שאחרי הכל בשניהם מחזר נתניהו אחר בוחרים, הנה תיעוד דבריו בפתח אחת מישיבות הממשלה (במקרה נבחרה זו מה-22.2.15, ערב צאתו לנאום בקונגרס האמריקאי), דברים שהם כולם (לכאורה) בעלי אופי מדיני צרוף וממוענים לבירות העולם. נתניהו, אותו בדל חיוך עקום, אותה בלורית שיער, אותו איפור מוקפד, מדבר באותה נימה, משמיע אותם מסרים (הסכנה האיראנית, האיום הקיומי, תחושת האחריות לעתיד המדינה שהוא נושא על כתפיו) באותה ארשת, עם אותן מחוות ידיים וראש.

אין הבדל באינטונציה של נתניהו ובתנועות גופו כשהוא מדמה את עצמו למי שמשתתף במשחק ילדים, כשהוא פונה ברצינות לקהל שבא לראות ולשמוע אותו באסיפה פוליטית, וכשהוא ממען את דבריו לזירה הבינלאומית. אין מנוס מהמסקנה: או שהוא מעמיד פנים בכל מצב – בחיים האמיתיים כמו בסרט הסברה קליל, או שהוא רציני בכל מצב – גם במשחק מונופול.