124 לא-יהודים

"מיליוני ש' מחו"ל – להגדיל הצבעת השמאל והערבים" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", הממומן במיליוני ש' מחו"ל, ציטוט מתוך ראיון שהעניק לעיתון ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא סכנת הגרעין האיראני, לא הפולמוס סביב הנאום בקונגרס, לא ביקורת על הרצוג או לבני. מכל האמירות של נתניהו בראיון לשלמה צזנה ומתי טוכפלד, בחר עורך "ישראל היום" להתמקד (באופן עצמאי ובלי כל קשר למועמד לראשות הממשלה בנימין נתניהו) באזהרה מפני שיעור הצבעה גבוה של שמאלנים וערבים.

הציטוט שבכותרת הראשית של העיתון, שהופץ הבוקר בלמעלה מחצי מיליון עותקים, מתמצת תשובה ארוכה שהעניק ראש הממשלה לשאלה על האפשרות שהרצוג ולבני יהפכו להיות ראשי ממשלה ברוטציה:

יש קואליציה המונעת מגורמים סמויים וגלויים, שמטרתה להפיל את הליכוד מהשלטון ולשים במקומו ממשלת שמאל. זו לא קואליציית 'רק לא ביבי' שאנו מכירים, אני מדבר על כוחות אחרים, גדולים מאוד, שכוללים כסף בעשרות מיליוני שקלים שמובא מחו"ל, יחד עם יועצים וגורמים אחרים כדי לעשות שני דברים: להביא להתייצבות בקלפי של מצביעי שמאל בהיקפים גדולים הרבה יותר ממה שקיים כעת, ולהביא להתייצבות מסיבית של הצבעת ערביי ישראל בקלפי.

עזרו לנו לעשות עיתונות עצמאית באמת

"העין השביעית" שומרת על השומרים כבר 27 שנים. הצטרפו אלינו

תמכו בעין השביעית

"מדובר בעמותות שממומנות היטב שיכולות להביא לכך שמספר המנדטים הערביים יגיע לכדי 16 מנדטים וכך יכריע את הבחירות. האסטרטגיה ברורה: להביא גם להצבעת מצביעים מהשמאל וגם להביא להצבעה חסרת תקדים של הציבור הערבי. כך הם מאמינים שיוכלו לשבור את השלטון של הליכוד ולהעלות את מפלגת השמאל. זה המאמץ העיקרי, הסמוי, המשמעותי והמשפיע ביותר, שכבר נתן את אותותיו בסקרים, והוא מהווה סכנה ממשית שכתוצאה מזה אני והליכוד לא נוביל את הממשלה הבאה.

"ציפי ובוז'י מסתירים קודם כל את ציפי ואחר-כך את הרוטציה. הם הולכים יחד לקואליציה נתמכת על-ידי הקולות הערבים. זה השינוי הגדול המתחולל כאן. הדרך היחידה למנוע את זה היא התייצבות מסיבית מהצד השני של המפה. של מצביעי ליכוד ושל תומכים בי. כך אפשר למנוע את המאמץ שלהם לדלל את הליכוד ימינה, למפלגות 'חברתיות' ולשמאל, באופן גורף, בזכות הערבים. כתוצאה מהקמפיין להגדלת שיעור המצביעים הערבים ואנשי השמאל, הממומן במיליוני דולרים שזורמים מאנשי שמאל בחוץ-לארץ, יש סכנה אמיתית שהליכוד והימין יאבדו את השלטון. הסקרים מראים שהליכוד קטן ומפלגות השמאל, לרבות הערבים ולפיד, גדלות. הדרך היחידה למנוע הקמת ממשלת שמאל היא על-ידי התייצבות עצומה של מצביעי הליכוד בקלפי ביום הבחירות ב-17 במארס".

הרתיעה מפני שיעור הצבעה גבוה של אזרחי ישראל שאינם יהודים מתקבלת בהבנה ב"ישראל היום", עיתון שממילא אינו רואה בהם אזרחים שווי זכויות. את זכות הדעה, למשל, העיתון שולל מהם באופן תדיר.

הבוקר מתפרסמות תוצאות של סקר בחירות שערך מכון הגל-החדש עבור "ישראל היום". לפי המתפרסם בעיתון, הסקר "נערך ב-3-4.3.15 בקרב מדגם אקראי מייצג של 624 מרואיינים מכלל אוכלוסיית מדינת ישראל בגילי 18 ויותר". גם אתמול פירסם "ישראל היום" ממצאי סקר שערך עבורו מכון הגל-החדש בתאריכים 3-4.3.15. תוצאות הסקר הזה אף פורסמו בכותרת הראשית של העיתון שראה אתמול אור. אלא שהסקר שפורסם אתמול, כך נכתב ב"ישראל היום", נערך "בקרב מדגם אקראי מייצג של 500 מרואיינים מהאוכלוסייה היהודית דוברת עברית בגילי 18 ויותר".

במלים אחרות, מכון המחקר ממילא פנה השבוע מטעם העיתון, באותם הימים ממש, אל מדגם המייצג את כלל אוכלוסיית ישראל, יהודים ולא-יהודים כאחד. אך כמה מהשאלות נבדקו בקרב יהודים בלבד (או, משפיל אף יותר, כל השאלות הופנו אל כלל המשיבים, ולאחר מכן דעותיהם של הערבים בוטלו), והסקר הדמוקרטי הפך לסקר אפרטהייד.

לפי "ישראל היום" של השבוע החולף, מותר לערבים אזרחי ישראל להגיד לאיזו מפלגה יצביעו; מותר להם להשיב לשאלה "מי לדעתך מתאים בעת הזאת לעמוד בראש ממשלת ישראל"; מותר להם גם לענות אם הם מגדירים את עצמם "ימין", "מרכז" או "שמאל"; אולם משום מה אין להם הזכות להשיב על השאלות "האם לדעתך נסיעת ראש הממשלה לנאום בקונגרס היתה צעד נכון או לא נכון?" ו"על דעתו של מי אתה סומך או מעריך יותר בנוגע לטיפול באיום הגרעין האיראני?".

כרגיל, ב"ישראל היום" לא הסתפקו בביטול זכות הדעה של לא-יהודים והטעו את קהל קוראיהם (כולל הלא-יהודים מביניהם). "46% מהציבור: הנסיעה לקונגרס – צעד נכון", קראה הכותרת לידיעה, אף שמדובר ב-46% מהציבור היהודי בלבד, המונה כ-80% מאזרחי המדינה. "לפחות מבחינת קהל המצביעים בישראל, החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום בקונגרס האמריקני היתה נכונה", נכתב בפתח הידיעה על ממצאי הסקר, על אף שמדובר בעמדת קהל המצביעים היהודי בלבד.

בלימודי התקשורת מקובל להשתמש במושג הטעון "הכחדה סימבולית" כדי לתאר תת-ייצוג של קבוצות אוכלוסייה, אבל במקרה של סקר "ישראל היום" אפשר להסתפק בלימודי סטטיסטיקה. הטעות הסטטיסטית במדגם שנערך עבור העיתון בקרב יהודים בלבד עומדת, לפי מכון הגל-החדש, על +/-4.4%. הטעות הסטטיסטית במדגם הרחב יותר, שכלל גם 124 לא-יהודים, קטנה במחצית האחוז ועומדת על +/-3.9%. איזה עורך עיתון, השואף להביא לקוראיו את המידע האמין והמדויק ביותר, יעדיף לפרסם ממצאים של סקר עם טעות סטטיסטית גדולה יותר? איזה עורך עיתון יבחר בסקר הפגום יותר מבחינה סטטיסטית, ובלבד שתוצאותיו יתעלמו מעמדותיהם של אזרחי המדינה שכל חטאם הוא בהיותם מוסלמים ונוצרים?

כחלון, הרצוג והציבור הערבי

"ליברמן, שעימו יש לך הסכם עודפים, התבטא בצורה גזענית כלפי ראש הרשימה-המשותפת איימן עודה", אומרת חן שליטא למשה כחלון בראיון עימו במוסף "G" של "גלובס". "פרט לגלאון, אף אחד ממשתתפי העימות לא גינה את זה". "היתה הרגשת אי-נוחות", משיב כחלון. "אני ממש לא מסכים עם האמירות האלה ולא תומך בהן, וטוב היה אם הן לא היו נאמרות. אם יונית לוי היתה מבקשת את התייחסותי לדברים, כמובן שהייתי נותן. אבל כשזה לא הזמן שלך, המיקרופון סגור".

"מה יהיו חמש הפעולות הראשונות שתעשה אם תיבחר?", שואל ארי שביט את יצחק הרצוג בראיון המתפרסם במוסף "הארץ". הפעולה החמישית שמתכנן יו"ר המחנה-הציוני היא "מחווה כלפי הציבור הערבי". מיד בהמשך הוא זורק: "אולי אמנה שר ערבי. אקרין את התחושה שנגמרה התקופה של הפילוג והשיסוע הפנימי ומתחילה תקופה של ריפוי ופיוס". לא הובלת חקיקה, לא תוכנית לצמצום פערים, לא דגש על חלוקת תקציבים צודקת. המחנה-הציוני מציע לערבים אזרחי ישראל "מחווה", "מינוי" ו"תחושה".

מצב הליכוד

הפרשן הפוליטי של "הארץ", יוסי ורטר, מצטט במדורו הבוקר "אחד משרי הליכוד" המביע דאגה למצב המפלגה. "הוא יודע, כמו חבריו, שה'שטח' הליכודי עייף, מבואס, מתוסכל, אינו שש אלי קרב", כותב ורטר. מיד בהמשך הוא מצטט מועמד ברשימת הליכוד (שאינו במקום ריאלי): "אם נקבל 21 מנדטים, זו תהיה תוצאה מצוינת".

"אפילו הנאום המרשים לא הצליח להפיח חיים בקרב פעילי הליכוד", כותבת סימה קדמון ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "אווירת נכאים, כך הם מתארים את הנעשה בסניפים. השטח מוגדר מת, אמר לי בכיר בליכוד. דבר כזה לא ראיתי שנים. אין פעילות, אנשים מדוכאים". את אחד מחברי סיעת הליכוד מצטטת קדמון כאומר: "יש אווירה של תבוסה". לדבריה, שר בכיר אחד אמר שהוא מעדיף שתהיה רוטציה עם הרצוג. "לפחות אז יהיה לנו את ביבי רק לשנתיים, שילך כבר", אמר השר לקדמון.

ב"מקור ראשון" מצטט זאב קם "בכירים במטה הליכוד" שאומרים: "אנחנו מבינים שהמצב שלנו ממש לא משהו. הלך הרוח הוא שיותר מדי כוחות עובדים נגדנו. קשה להתעלות מעל זה. לא משנה לאן אתה נכנס באינטרנט, תראה סרטון נגד נתניהו – אם זה סרטון של אחת המפלגות, ואם זה של ארגונים פיקטיביים שהוקמו במטרה לפגוע בליכוד".

"בימין, תרדמת חורף עמוקה", מתריע עורך "מקור ראשון" חגי סגל בטורו שבמוסף "יומן". "אנשיו, ותיקי הקרבות, כבויים הפעם. לפי הסקרים, אין לו כל סיבה לשאננות, אלא בעיקר סיבה לדאגה, ובכל זאת הוא מסתפק בבהייה במתרחש או בריטונים גרידא. לא רואים ברחובות נערים עם חולצות ימין ואש בעיניים, כמו בבחירות קודמות, או כרזות תעמולה נגד השמאל בכבישים בין-עירוניים. הימין איננו".

ב"ישראל היום" כותב הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד כי "בימים האחרונים מביעים במטה הליכוד חשש אמיתי לאיבוד השלטון". לדבריו, מצביעי ימין ותומכי הימין עלולים לגרום בחדלונם לאובדן השלטון, כפי שקרה ב-92' וב-99'. אולם טוכפלד מדגיש: "בניגוד לפעמים הקודמות, אין בוחרי ימין רבים שרוצים ללמד את ראש הממשלה לקח, אלא זו בעיקר שאננות. תחושה – שגויה – שנתניהו כבר ניצח. שאף אחד לא באמת מעוניין שהרצוג ולבני יהיו ראשי הממשלה הבאים, ולכן כולם יתעשתו ברגע האחרון. לכן הם מעדיפים להצביע לבנט או לכחלון".

בשולי החברה

בשער "הארץ" מדווח חיים לוינסון על "עלייה חדשה בשימוש בעינויים בחקירות שב"כ". במחצית השנייה של 2014, כותב לוינסון, מסתמנת "מגמה גוברת בשימוש של השב"כ בעינויים בחקירות", וזאת על סמך "מקרים בהם חייבים חוקרי השב"כ לדווח לבית-המשפט כי עשו שימוש באמצעים אלו, על מנת שהשופטים יידעו איזה משקל יש לתת לראיות שנגבו בעינויים".

"הנתונים שליקט 'הארץ' מבתי-המשפט הצבאיים", מוסיף לוינסון, "מצטלבים עם נתוני הוועד-נגד-עינויים, המדווח על עלייה משמעותית בתלונות על אלימות בחקירה. בכל שנת 2014 הגישו 23 פלסטינים כמה וכמה תלונות על עינויים בחקירות שב"כ (לעתים אדם אחד התלונן שהופעלו נגדו כמה שיטות עינויים). במחצית הראשונה של השנה היו חמש תלונות על מניעת שינה ושלוש על מכות בחקירה. לא היו תלונות על טלטולים ולא על קשירה בתנוחת 'בננה' או 'צפרדע'. במחצית השנייה של 2014 היו 19 תלונות על מניעת שינה, 12 על מכות, 18 תלונות על קשירות ושתיים על טלטולים. בסך-הכל, במחצית השנייה של השנה היו 51 מקרים, לעומת שמונה במחצית הראשונה. בהשוואה רב-שנתית, בשנת 2014 היו בסך-הכל 59 מקרים. בשנת 2013 – 16, ב-2012 – 30, ב-2011 – 27, ובשנת 2010 היו 42 מקרים של אלימות בחקירה".

לדברי "גורמים בבית-המשפט הצבאי שראו את המסמכים של השב"כ" שבהם מדווח הארגון על העינויים, "מפורטות בהם כמה שיטות חקירה, כולל כיסוי העיניים לזמן ממושך עד לאובדן אוריינטציה, חמישה-שישה חוקרים שמקיפים חשוד וצועקים לו באוזן במשך שעות, כריעה על הקיר עם ברכיים מכופפות וכאשר הנחקר מנסה לשבת – מכים אותו, דגדוגים עם נוצה באף ובאוזן, סטירות, עמידה במשך שעות עם ידיים לצדדים וקשירה בתנוחת בננה".

עוד כותרות ראשיות

ברק רביד מדווח בכותרת הראשית של "הארץ" כי לדברי בכיר בבית-הלבן, נשיא ארה"ב ברק אובמה יפעל לקידום יוזמת שלום חדשה לאחר הבחירות. לפי הכותרת הראשית של "מקור ראשון", מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי מבטיח "מטרייה גרעינית" למדינות המפרץ. הכותרת הראשית ב"מעריב" ("סערת הסרטון") מוקדשת לתשדיר תעמולה שהופץ אתמול על-ידי הליכוד, עורר זעם רב, ונגנז.

"מסמך הוויתורים", נכתב בלב שער "ידיעות אחרונות", ליד תצלום נוראי של בנימין נתניהו. "נסיגה לקווי 67' עם חילופי שטחים, פתרון מוסכם לירושלים והפליטים, אחיזה פלסטינית בבקעה". נחום ברנע מדווח בטורו שב"מוסף לשבת" על מסמך מאוגוסט 2013 שסיכם את המשא-המתן החשאי שהתקיים בלונדון בין עו"ד יצחק מולכו לפרופ' חוסיין אגהא.

מולכו, כותב ברנע, היה נציגו המוסמך של נתניהו, אולם אגהא לא היה נציגו המוסמך של אבו-מאזן, ולאחר שהגיעו להסכמות התנער מהן יו"ר הרשות הפלסטינית. "אבו-מאזן השתמש באגהא כפיתיון", כותב ברנע. "הוא משך את נתניהו לוויתורים בלי שהוא התחייב לוותר על דבר. במשחק הפוקר הזה אבו-מאזן הוא רב-אמן".

על שותפו של מולכו, עו"ד דוד שמרון, מומלץ לקרוא היום בכתבה שהכין שוקי שדה עבור "דה-מרקר".

נאום נתניהו

"אמריקה הקשיבה" היא הכותרת הראשית ב"בשבע", המודפסת על רקע תצלום של נתניהו נואם בקונגרס. "העולם הקשיב, הקונגרס יחליט" היא הכותרת במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". "נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס זכה לתמיכה גורפת", נכתב בכותרת משנה לדיווח מאת בועז ביסמוט ב"ישראל היום". "ההיסטוריה מלמדת שנתניהו עשה את הדבר הנכון". כותרת דיווח נוסף בעיתון, מאת שלמה צזנה, מבהירה ביחס לנאום: "שווה את המחיר".

בכפולה השנייה של "ישראל היום", לצד הראיון עם ראש הממשלה, מתפרסמת תיבה מאת מירי עדן המוקדשת לניגוח "ידיעות אחרונות". תחת הכותרת "'ידיעות' דיווחו שהנאום יתקיים בפני אולם ריק; במציאות? היה 'קצת' אחרת", כותבת עדן כי לפני כחודש חזתה כותרת ב"ידיעות אחרונות" שנתניהו ינאם בפני "אולם ריק", אולם בפועל אולם הקונגרס בעת נאומו היה מלא מפה לפה. כהוכחה מוצמד לדיווח תצלום של נתניהו נושא נאום בפני האולם המלא.

"גם אם הנוכחות בהיכלות אייפא"ק הוסיפה להיות מרשימה, תשומת הלב הוסחה אל מליאת הקונגרס. שם, רק תעלול טכני של יושב-ראש בית-הנבחרים הסתיר עשרות מושבים ריקים מעין המצלמה", כותב ב"גלובס" יואב קרני. "בשיטה האמריקאית, יושב-ראש בית-הנבחרים חזק לאין שיעור מיושב-ראש הכנסת, והוא הקובע הבלבדי של סדר היום. ג'ון ביינאר, היושב-ראש הרפובליקאי, מי שהזמין את ראש הממשלה מבלי להימלך בדעת איש, ציווה על אנשי-סגל של מפלגתו לחבוש את מושביהם של כמעט 50 צירי קונגרס דמוקרטים אשר החרימו את הנאום".

קרני מציין עוד בטורו כי בשבוע החולף "נפל דבר ביחסים" בין ישראל לארה"ב. "אף כי מוקדם מדי להעריך, אני אינני בטוח עוד בחוסן היחסים", הוא כותב. "לעניות דעתי, בנימין נתניהו קילף השבוע את שכבת העור המגינה על כלי הדם מפני הזדהמות. בפעם הראשונה זה 40 שנה (לוח-זמנים קצת שרירותי, נניח מאז מלחמת יום-הכיפורים), מספר ניכר של חברי קונגרס מתייצבים נגד עמדת ישראל בפומבי, בקול רם, במחוות גוף, בהעוויות פנים".

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע כי נתניהו נופף לנוכחים בקונגרס תוך הזזת כף ידו אנה ואנה, כמו אשה.

קריקטורה אנטישמית

"כשקראתי אצל נחום ברנע את סיכום נאום נתניהו", כותב דרור אידר ב"ישראל היום", "קיבלתי את הרושם שהסיבה שבשלה נסע חתן פרס ישראל לעיתונות לוושינגטון היתה לנטרל את הרושם החיובי שעשוי להשאיר הנאום. השנאה שממלאת את האיש פגעה בשיקול דעתו, עד כדי כך שלא רק ראש הממשלה נתניהו זכה בפיו לפטרון, אלא הקונגרס האמריקני כולו. חטאם של נבחרי הציבור האמריקני נעוץ בכך ש'קיבלו את נתניהו בחיבה גדולה, הרבה מעבר לפרוטוקול, הרבה מעבר לנימוס המקובל'.

"מה הסיבה לשערורייה הזאת? שימו לב: 'חברי הקונגרס... מריעים על-פי הפקודות שהם מקבלים מהיציע'. קודם סיפר ברנע ש"מהיציע השגיחו המיליארדרים היהודים על בני-טיפוחיהם באולם למטה. הם באו לראות במו עיניהם את פירות השקעתם. הפוליטיקה האמריקנית משועבדת כרגע לכסף הגדול'. כדאי שנקרא שוב את ההאשמה: באמצעות כספם, היהודים שולטים בפוליטיקה האמריקנית. הפרוטוקולים של זקני ציון מודפסים חינם ב'ידיעות אחרונות'".

"אם מישהו יבקש יום אחד להפוך את הפרוטוקולים של זקני ציון לסרט, הקטע הפותח כבר מוכן", כותב חמי שלו ב"הארץ". "ראש ממשלת ישראל מהלך קסם על מאות חברי קונגרס אמריקאים, המריעים לו כאילו הוא קיסרם והם לגיונותיו. במרחק קילומטרים בודדים משם יושב מנהיג המעצמה הגדולה בעולם, מתוסכל, עצבני וחסר אונים, מנסה להעמיד פנים שהרוק שהוא סופג הוא גשם".

לדברי שלו, בעוד שבישראל רואים ביחסי נתניהו-אובמה ריב בין שני "בני משפחה", בעולם הרחב "רואים מנהיג יהודי, שמאחוריו גדודים של אלפי לוביסטים קנאים ואיל קזינו עם מיליארדים פנויים, המחציף פנים כלפי נשיא ארצות-הברית ומנסה בריש גלי לטרפד הסכם גרעיני עם איראן, שרוב העולם תומך בו. הצלחתו של נתניהו, כך ההערכה המקובלת, עלולה להוביל למלחמה.

"בכך בדיוק עוסק השביעי מבין 24 הפרוטוקולים של זקני ציון, הזיוף האנטישמי הגדול שמקורו ברוסיה הצארית של תחילת המאה שעברה: 'מלחמות חובקות עולם'. בעודם מעמידים פנים של צופים תמימים, הזקנים מבקשים לחרחר ריב ומדון כדי שמדינות העולם תהיינה תלויות בהלוואות חירום מהבנקים – של היהודים, כמובן – וכדי שיריבו בינן לבין עצמן בעוד היהודים רוקמים את מזימותיהם. הכלי המרכזי לביצוע המשימה הוא דעת הקהל חסרת הבינה, וזאת באמצעות 'המעצמה הגדולה', דהיינו העיתונות, 'שלמעט כמה מקרים שאפשר להתעלם מהם, נמצאת כמעט לגמרי בידינו'".

שלטון ההון

הראיון שערך ארי שביט עם יצחק הרצוג עבור מוסף "הארץ" תופס קרוב ל-5,000 מלה. שביט אינו שואל את הרצוג על שלטון ההון בישראל והרצוג אינו משיב על כך. "אני סוציאל-דמוקרט שרוצה גם שוק חופשי וגם מדינה צודקת" הוא המשפט העמום היחיד שמתקרב לסוגיה.

במדורו שבפתח המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מבכה סבר פלוצקר את "מות הלווייתן", כלומר את הנעשה במאגר הגז הטבעי שהתגלה לחופי ישראל. היה לנו סיכוי להעניק למשק האנרגיה שלנו "חיי נצח", הוא טוען, אך ההתנהלות של ממשלת ישראל הרסה הכל. תחילה הבריחה חברה אוסטרלית, ובהמשך באה ההחלטה של דייוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, להכריז על שותפות דלק ונובל-אנרג'י כהסדר כובל לא-חוקי.

"פיתוח לווייתן מתנדנד כיום בקצה התהום", כותב פלוצקר, "עדיין לא נפל, עדיין אפשר להצילו. בתנאי שחילוקי הדעות בין המחזיקים בזכיון ההפקה במאגר ובין הרגולטורים ובין הרגולטורים ובין עצמם ובין כולם ובין פקידי הממשלה יגיעו בזמן אמת לפתרון מניח את הדעת". מהו פתרון מניח את הדעת? כמה אחוזים מהתל"ג של מדינת ישראל ראוי שיהיו בידי קבוצה עסקית אחת? פלוצקר לא נכנס למספרים. בטורים קודמים הביע תמיכה בהלאמת המאגרים, פתרון שגם הוא בוודאי יודע שאינו עולה כלל על הדעת של הממשלה בישראל, גם אם בראשה לא יעמוד בנימין נתניהו.

מר בוזגלו ממועצת זרנוגה

בראיון שהעניק ל"ישראל היום" ממשיך ראש הממשלה בנימין נתניהו לתקוף אישית את מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס.

תשובתו לשאלה "האם טעית בהתנהלות שלך באשר לדירת השרד?" היא "יש כאן תעמולה מרוכזת, ממוקדת ומגמתית, שמונהגת על-ידי נוני מוזס, שכוונתה להחליף את שלטון הליכוד. לא סרקו ראש ממשלה ככה במסרקות ברזל אף פעם. מפעילים קמפיין מאוד מתוזמן שכל מטרתו להפיל את השלטון. מסע הכפשה בלתי פוסק שמטרתו היא העלאת השמאל".

תשובתו להערת המראיינים "אבל מה שאמר מבקר המדינה זה לא קשור לעיתון כזה או אחר" היא: "התהודה התקשורתית והפרשנות שנתנו לזה, ההפרזה והליבוי של זה, זה כן מתוזמן, וזה כן מאורגן, כולל הלחץ על משרד מבקר המדינה להוציא את הדו"ח הזה באופן ייחודי כמה שבועות לפני הבחירות. מי לא מבין שיש כאן לחץ ברור ומובהק, פוליטי, של גורמי תקשורת בראשות נוני מוזס, שחברו לגורמי השמאל".

בעמודי החדשות של "ישראל היום", שנערכים באופן עצמאי לחלוטין ובלי כל תיאום עם ראש הממשלה ולשכתו, מתפרסמת ידיעה בולטת מאת מירי עדן תחת הכותרת "לבדוק אם לבני קיבלה טובות הנאה מ'ידיעות אחרונות'".

עדן, כתבת "ישראל היום" לענייני ביקורות על "ידיעות אחרונות" שפורסמו בכלי תקשורת אחרים, מדווחת כי "עו"ד בועז גוטמן, לשעבר סנ"צ וראש מפלג חקירות ביחידה הארצית לחקירות הונאה, פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיורה על פתיחת חקירה שתבדוק חשד לכאורה כי מועמדת המחנה-הציוני ציפי לבני קיבלה טובת הנאה מ'ידיעות אחרונות'", וזאת בעקבות הודאתה כי נפגשה עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס טרם תמיכתה בקידום "חוק 'ישראל היום'".

כמה שנים לפני שקידמה את החוק, מזכיר עו"ד גוטמן, פורסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה מפרגנת במיוחד על לבני. "לו מדובר היה במר בוזגלו ממועצת זרנוגה, שהיה מקבל לכאורה טובת הנאה בהיקף דומה מתאגיד מסחרי, הוא לבטח היה נחקר תחת אזהרה", כתב גוטמן ליועץ המשפטי לממשלה. "היה אסור לגברת לבני להיפגש עם בעל התאגיד אשר לכאורה היטיב עימה, וכמו כן היה אסור לה להשתתף בדיון שנוגע לשיפור מצבו של אותו תאגיד, גם אם עבר זמן מאז אותה 'הטבה' שלכאורה קיבלה".

מעניין מה היה כותב עו"ד גוטמן ליועץ המשפטי לממשלה לו היה יודע שראש ממשלת ישראל נפגש דרך קבע עם בעל תאגיד אשר לכאורה מיטיב עימו, איל ההימורים שלדון אדלסון, בעל המניות בחברה המוציאה לאור את "ישראל היום". מעניין מה היו כותבים ב"ישראל היום" על פנייה שכזו ליועץ המשפטי לממשלה. על דבר אחד בוודאי יסכימו גם עו"ד גוטמן וגם עורך "ישראל היום" עמוס רגב – אדלסון אינו מר בוזגלו ממועצת זרנוגה.

הסדרי תנועה

"המטוטלת שלו נעה כאחוזת תזזית מקצה לקצה, מוויתורים מפליגים, במונחי הבוחרים שלו, לוויתורי אפס, מימין לשמאל, ושוב לימין. אין תכלית, אבל העיקר שיש תנועה", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" על בנימין נתניהו.

"תנועה" היא המלה שמתנוססת הבוקר מעל המדור הקבוע של אלון עידן בפתח מוסף "הארץ". לדעת עידן, בימין שונאים את ציפי לבני משום תנועתה. "מה שמטריד את הימין זאת התזוזה עצמה, התהליך עצמו. לבני היא רק משל, אלגוריה. הימין נתלה על הז'קט שלה כדי לומר משהו על המציאות עצמה: אסור לזוז, אסור לנוע, אסור בתכלית לעבור תהליך. צריך להישאר תקוע, נטוע, יציב. עבור הימין, לאסון קוראים 'דינמיות'. הכותל המערבי הרי עומד שם אלפי שנים – מישהו חושב להזיז אותו שמאלה?", כותב עידן.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", אחרי שבשבועיים האחרונים פורסמו שתי ידיעות חדשותיות על הכוונה לערוך הפגנה בכיכר רבין בעד החלפת שלטון נתניהו, מתפרסמת הבוקר ידיעה נוספת, בולטת וגדולה, על ההפגנה המתוכננת מחר. הידיעה, מאת אדווה כהן, מסתיימת בהודעה כי "לרשות המעוניינים להגיע לעצרת יעמדו שאטלים בחינם" שייצאו מחניון גני-יהושע לכיכר רבין.

ענייני תקשורת

מנדי גרוזמן מדווח ב"מקור ראשון" כי במפלגת יחד מעוניינים להקים עיתון עצמאי.

נתי טוקר מראיין ב"דה-מרקר" את אודי מירון, יו"ר חברת ענני-תקשורת. "התוכן השיווקי הוא החמצן להפקות מקור, למה לא לאפשר אותו?", היא כותרת הראיון.

משה כחלון מסרב להשיב לשאלת כתבת "גלובס" חן שליטא כיצד היה מצביע על "חוק 'ישראל היום'". שליטא מתעקשת, אך כחלון מתחמק. בכלל, כדאי לכל העיתונאים הפוליטיים לקרוא את הראיון של שליטא עם כחלון כדי ללמוד משהו על שאלות קשות למועמדים פוליטיים ערב בחירות.

רויטל חובל כותבת ב"הארץ" על השימוש שעושה התביעה המשטרתית בעבירת העלבת עובד ציבור.

מודעה גדולה התופסת מחצית העמוד (ברודשיט) בקונטרס החדשות של "מקור ראשון" מבהירה כי לעיתון ולבעליו החדש אין כל קשר למגזינים "נשים", "אותיות" ו"סגולה", שחולקו בין הבעלים החדש של "מעריב" אלי עזור לבעלים הקודם של "מקור ראשון" שלמה בן-צבי.

מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" ממתג מחדש את גליונותיו בימי שישי, תוך התמקדות בצרכנות.

גליון "פירמה" שצורף השבוע ל"גלובס" נעשה בשיתוף זכיינית ערוץ 2 קשת. שיתוף פעולה מתמשך שיכול להסביר מדוע בגליון "פירמה" שדירג לאחרונה את 100 המשפיעים בתקשורת, תירץ העורך לי-אור אברבך את השנה הקשה שהיתה לקשת בטבלאות הרייטינג כך: "מדובר ככל הנראה במהלך אסטרטגי וכלכלי כאחד", שנועד בין היתר "להוכיח תדמיתית שהיא לא הזאב הגדול שמאיים על השוק, אלא שה מובל שיום אחד למעלה ואחר למטה".