ראש הממשלה גולדה מאיר משוחחת עם עיתונאים, 26.2.73 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)
38 שנה עברו מאז פרצה מלחמת יום הכיפורים, ורבים הואשמו במהלכן כי תרמו לשאננות וליוהרה של ישראל וצבאה בתקופה שלפני המלחמה. ואולם, מעט מאוד נחקר ונכתב על תפקידה של העיתונות העברית במגמה זו של זלזול בערבים ובצבאותיהם. ראוי, אם כך, לסקור את השנים שלפני המלחמה ולבחון כיצד נתנה העיתונות יד למצב הרוח הלאומי ערב יום הכיפורים תשל"ד.
ניתן לקבוע בצורה ברורה כי כל העיתונים הישראליים הגדולים היו שותפים לזלזול בצבא המצרי וביכולתו לצלוח את התעלה במסגרת מהלך צבאי שיקרא תיגר על צה"ל, וברור שהשפיעו על הציבור הישראלי ועל מקבלי ההחלטות.
כך, למשל, הביע באוקטובר 1971 עודד זראי, פרשן "הארץ" לענייני ערבים, את דעתו על דברי הרמטכ"ל המצרי שאדלי, שאיים בצליחת התעלה במסגרת מלחמה כוללת נגד ישראל: "אין ספק שתפיסתו של שאדלי אינה לוקחת בחשבון, ולו במקצת, את המציאות המצרית האחרת, הרחוקה מכל סממנים של הזיה [...] מצרים לא תוכל להילחם בכוחה של אוכלוסייה של פלאחים חסרי כל ואנאלפביתים".
איתן הבר, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", כתב בפברואר 1972: "ידוע, מנסיון העבר, כי כל תגובה ישראלית משבשת לחלוטין את מערכות הצבא המצרי, עד שמפקדיו אינם מסוגלים להשתלט כלל על המצב ובוודאי שלא לאלתר מענה משלהם [...] לכל הדעות אין שום סיכוי לצבא המצרי להצליח בכל נסיון צליחה בתעלת סואץ".
אמנון רובינשטיין מ"הארץ", שסבר בינואר 1973 כי "מעולם לא היה לנו כל-כך טוב", קבע "היום יודעים אנו כי אם תיפתח אש בתעלה, יהיה זה יותר בגדר מעשה של התאבדות מצד המצרים מאשר מלחמה על חיינו". באפריל 1973 לא השתנתה ההערכה. יעקב ארז כתב ב"מעריב" על האפשרות לחידוש האש: "הכל יודעים כי יהיה זה צעד הרה אסון למצרים, אבל לא תמיד פועלים הערבים על-פי ההיגיון".
הזלזול בלט גם בכל הקשור במפקדי הצבא. עם מינויו של שאדלי לרמטכ"ל צבא מצרים במאי 1971 כתב יהושוע חלמיש ב"ידיעות אחרונות" על תפקודו כמפקד יחידה מובחרת במלחמת ששת-הימים: "בפרוץ המלחמה היו ה'הנמרים המצרים' ומפקדם הראשונים שנמלטו מהמערכה ולא השתתפו בה כלל".
הערכת החסר באשר לפיקוד הצבאי המצרי נמשכה גם עם הדחת שר המלחמה צאדק ומינוי איסמעאיל עלי במקומו. חלמיש כתב אז: "במלחמת ששת-הימים שימש איסמאעיל עלי כראש מטה במפקדתו של מורתגי, מפקד הכוחות המצריים בסיני. שניהם – מורתגי ואיסמאעיל עלי – הצליחו להתחמק מנפילה בשבי הכוחות הישראליים. הם נמלטו למצרים, בהותירם את הכוחות בסיני ללא פיקוד מרכזי".
יש להודות כי הערכותיהם של העיתונאים הישראליים הבכירים באותה תקופה לא חרגו ממה שהיה מקובל לחשוב – ולומר – בצה"ל ובדרג המדיני. מרדכי גור, שהיה שנתיים לפני המלחמה אלוף פיקוד הצפון, אמר בנאום בפני תלמידי תיכון בכרמיאל: "הטנק רץ יותר מהר מיכולת המחשבה המצרית והמטוס בוודאי טס עוד יותר מהר. משום כך אין לחשוש מפני התמודדות עם המצרים".
האלוף ישראל טל נצמד כחצי שנה לפני המלחמה ל"קונספציה" ואמר בראיון לאיתן הבר ב"ידיעות אחרונות" בנוגע לאפשרות צליחת התעלה: "מחטף זה, כלשון צה"ל, אינו יכול להתבצע ללא עליונות אווירית, וכיוון שאין ערעור – אפילו לא מצרי – שזו נתונה בידי חיל האוויר הישראלי, נראית אפשרות של צליחת התעלה על-ידי גייסות מצריים כחזיון תעתועים".
באוגוסט 1973 עמד שר הביטחון משה דיין על הסיבות לכך שמצרים לא תנצח את ישראל: "רמה נמוכה של חייליהם בהשכלה, בטכנולוגיה ובאינטגריטי". "מפקד בשריון בתעלת סואץ" אמר בספטמבר 1972 בראיון לדב גולדשטיין ב"מעריב": "האיומים המצריים על סיכויי הצלחתם במלחמה הם פטפוטים. אנו טובים מהם יותר משהיינו במלחמת ששת-הימים, ואם יהיה צורך נדפוק אותם חד, חלק, אלגנטי – ויותר מהר מאשר אז".
חיים פרנקל הוא דוקטורנט לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן ועוסק ביחסי תקשורת וצבא. מלמד תקשורת במסלול האקדמי של המכללה למינהל והיה הכתב הצבאי של סוכנות הידיעות עתי"ם בשנים 1995–2005