מיד לאחר שבג"ץ התיר אתמול (25.2.15) למפלגת ישראל-ביתנו לחלק חינם גליונות של המגזין הצרפתי "שרלי הבדו" כשעל שערו מתנוססת קריקטורה פוגענית בדמותו של הנביא מוחמד, הזדרז לא אחר מאשר השר אביגדור ליברמן לשבח את ההחלטה בשם ההגנה על חופש הביטוי. וכך אמר האיש שדרש לא פעם לסתום את פיותיהם של ח"כים ערבים, ואף ייחס לכמה מהם הסתה שהובילה לפיגועים ברחובות ישראל:

החלטת בית-המשפט העליון לאפשר את חלוקת ה'שרלי הבדו' היא מסר חשוב שישראל נשארת מדינה יהודית ודמוקרטית ושלא נכנעים לאיומים ולאלימות של חברי-הכנסת הערבים, שמנסים להפוך גם את ישראל למדינת דאעש. אני מברך את בית-המשפט העליון על ההחלטה הנכונה".

שרון גל, מועמדה של ישראל-ביתנו לכנסת, הניף במפורש את דגל חופש הביטוי כדי לבטא את שביעות רצונו מהחלטת בג"ץ. בעתירתה טענה המפלגה שהחלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט סלים ג'ובראן, לאסור על הפצת הגליונות, "אינה מעניקה את המשקל הראוי לחופש הביטוי ולחופש ההתאגדות". לטענתה, "כל ביטוי תורם ל'שוק הדעות' וכל ביטוי בחברה דמוקרטית זכאי להגנה [...] כל תכליתו של חופש הביטוי להבטיח חברה דמוקרטית, לשם כך נדרשת מערכת בחירות אמיתית, ולפיכך חופש הביטוי בשיח הפוליטי הריהו הרחב והמוגן ביותר".

גם מי שחלק על החלטת השופט ג'ובראן לאסור על ישראל-ביתנו להפיץ חינם את הגיליון אינו רשאי להתעלם מכך שעמדת המפלגה הזו היא רק אחד המופעים של שימוש הציני שעושים פוליטיקאים, וגם מו"לים ועיתונאים, בעקרון חופש הביטוי כדי לקדם רעיונות או אינטרסים שונים לחלוטין במהלך מערכת הבחירות הנוכחית.

הראשון שבהם היה בנימין נתניהו, שכפי שהודגש כאן בחודש שעבר, אץ רץ לפריז להשתתף בעצרת המחאה נגד הטבח במערכת "שרלי הבדו" (וגם נגד רצח ארבעת היהודים במרכול הכשר), ובכך נדחק לשורה הראשונה של מנהיגי העולם המזדהים עם חופש הביטוי ומתחייבים להגן עליו. בה בשעה תקף ראש הממשלה את התקשורת הישראלית במלים בוטות וקרא לפעילי הליכוד לנהוג כמוהו, בגלל האופן העוין שבו היא מסקרת אותו ואת רעייתו.

גם לעימות המתוקשר שהתפתח השבוע בין שרה נתניהו לירחון "את" יש צליל צורם של ניצול ערך חופש הביטוי לצרכים אחרים, עסקיים. מו"ל המגזין, יובל סיגלר והעורכת, עדי עוז, הגנו על החלטתם לפרסם את תצלומיה של רעיית ראש הממשלה, למרות התנגדותה, כשהם משמיעים, בין השאר, את ההנמקה הבאה:

מרשתך, משרד ראש הממשלה ודובריו לא קיבלו לידיהם את השליטה במגזין, ועיתוי הפרסום ואופיו לא הוכפפו לשיקוליהם. מרשי לא יחדלו משום פעולה הקשורה בהדפסתו, הפצתו וקידומו של המגזין, והם לא ייכנעו לכל לחץ שהוא, אשר אינו מבוסס על הדין ועל המוסכם, ושכל מטרתו היא לנסות ולגייסם ככלי לקמפיין הבחירות הקרובות. מרשי והמגזין 'את' לא ייטלו חלק בקמפיין הבחירות של משפחת נתניהו ומפלגת הליכוד, או של כל מפלגה שהיא, ולא יכפיפו עצמם לצורכי הקמפיין" (מתוך מכתבו של פרקליט סיגלר ועוז לפרקליטי נתניהו).

אי-אפשר שלא לחייך למשמע טיעוני המגזין, המהללים, במשתמע, את חופש הביטוי והעצמאות העיתונאית בוויכוח הפומבי עם רעיית ראש הממשלה, ואינם מזכירים את האינטרס העסקי שיש ל"את" לנפח את העימות ולהעצים את נוכחות הגיליון ברשת ובדוכני העיתונים.

לעיסה הזו, שבה בוללים יחד עקרונות דמוקרטיים נעלים עם שיקולים זרים, עסקיים בעיקר, אפשר להכניס גם את מסע הפרומואים האגרסיבי של חברת החדשות של ערוץ 2 לקראת העימות שהיא מתעתדת לשדר הערב בין ראשי שמונה מפלגות (ללא נתניהו והרצוג). לשם כך אף לא בחלו אנשי ערוץ 2 לזמן לדיון לילי מופרך צמד פרשנים, גיל סמסונוב ויעקב ברדוגו, שהקדישו דקות ארוכות לשיחה טרחנית על הדינמיקה הצפויה בעימות המשודר. לא פחות.

ההנמקה הרשמית להמולה הפרסומית היא שזו ההזדמנות הראשונה, ואולי היחידה, לכנס יחד את נציגי המפלגות כדי לתת לציבור הזדמנות להתרשם מהם ומעמדותיהם. בשם העיקרון הדמוקרטי הנעלה הזה נקראים הצופים להתכנס מול המרקע ולוותר על כל עיסוק אחר. יפה מאוד. אלא שמסע הפרסום הקולני הזה מצניע את האינטרס העסקי (ישודרו פרסומות במהלך העימות?), או לפחות התדמיתי, שיש לערוץ 2 בארגון המופע הזה – להצטייר ככלי התקשורת הראשון, אם לא היחיד (הוא התחרה על הבכורה מול ערוץ 10, שניסה אף הוא לקיים עימות דומה), שמציע לצופים את החוויה המרוממת הזו.

כמו שהפטריוטיות הוא מפלטו האחרון של הנבל, כך עקרון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת הם מפלטו הראשון של הציניקן.