העיתונאי שלמה מן, שכתב את בלוג ביקורת תקשורת הספורט "עומדים בשער", והעיתונאים רביב שכטר ועודד קרמר, שכתבו את הבלוג לפני מן, הוציאו את דיבתה של אופירה אסייג, מבעלי ערוץ one והעורכת הראשית שלו, ויפצו אותה בעשרות אלפי שקלים כל אחד. כך פסקה אתמול השופטת רונית פינצ'וק-אלט מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו.

שופטת השלום רונית פינצ'וק-אלט (צילום: דוברות בתי-המשפט)

מן, בעל טור קבוע לביקורת תקשורת הספורט באתר "העין השביעית", כתב תחת הכינוי "יגר מאיסטר" ביקורת על תקשורת הספורט בישראל בכלל ואתר one בפרט בין אוגוסט 2007 למרץ 2008. שכטר וקרמר הפעילו את הבלוג תחת הכינוי rosk בין מרץ לאוגוסט 2007. לפני כשבע שנים נתבעו השלושה על-ידי אסייג וחברת סיטינט בע"מ, מפעילת אתר one, בטענה כי פירסמו בשלל הזדמנויות לשון הרע על אתר one ועל אסייג באופן אישי.

באמצעות עו"ד שי אליאס טענה אסייג כי שכטר, קרמר ומן אחראים להשתלחויות חסרות רסן, שימוש בדברי נאצה, הפצת מידע כוזב והסתה במטרה לפגוע באסייג ובמעמדה בעולם התקשורת, ודרשה פיצוי בסך שני מיליון שקל.

מן, באמצעות עו"ד שמעון מורמי ועו"ד יהונתן קלינגר, טען ראשית לכל כי זהותו ככותב הבלוג נחשפה באופן לא חוקי, ואף הגיש בשל כך תביעה נגדית שפסק דין בגינה טרם ניתן. מעבר לכך טען כי פירסם ביקורת לגיטימית וכי עומדות לו הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב הקבועות בחוק איסור לשון הרע. לטענתו, לא השתמש בביטויים קשים אלא במידה הנדרשת וההולמת את פרסום הביקורת. שכטר וקרמר, באמצעות עו"ד יורם עברון, העלו טענות דומות בכל הקשור להגנות העומדות להם.

השופטת פינצ'וק-אלט קיבלה את טענות הנתבעים כי פעלו בנפרד, ולא תוך שיתוף פעולה כפי שטענה אסייג, אך דחתה את הטענה כי כל הפרסומים שלהם נהנים מההגנות בחוק איסור לשון הרע.

בנוגע לשכטר וקרמר קבעה השופטת כי הוציאו את דיבת אסייג ואתר one כשכתבו:

מדור העסקים של האופירע-תון, להלן הארקדי-תון, מפרסם הבוקר סקר משעשע שמגלה כמה אחוזים באוכלוסייה היה רוצה להיות גאידמק. אין ספק שזה הרבה יותר קשור לעסקים מאשר הידיעה הזאת שאותה לא תמצאו באופירע-תון גם אם תאיימו על מילנר את מנקין באקדח".

הנתבעים טענו כי הכוונה היתה להראות כי הפרסומים של אסייג על גאידמק, אז הבעלים של בית"ר ירושלים, היו מוטים לחיוב, אולם השופטת פסקה כי מחומר הראיות עולה כי "באתר התובעת 1 [אתר one] התפרסמו גם ידיעות שליליות אודות מר ארקדי גאידמק".

בפרסום אחר, תחת הכותרת "אתיקה נוסח האופירע-תון", כתבו שכטר וקרמר כך:

ביום שישי בשעות הערב עלתה באופירעתון ידיעה ובה ציטוטים רבים של דיויד בלאט מהרצאה שנתן במסגרת הקורס שמעביר האתר בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב. אם תשימו לב לכיתוב שמעל כתבת הוידיאו הבלעדית תגלו איזו אתיקה מלמד האופירע-תון את תלמידיו. הפעם הם אפילו לא מנסים להסתיר זאת. בלאט הסכים להרצות לתלמידים של אשת הסיליקון, אבל התנה זאת בכך שלא יהיו ציטוטים מההרצאה. ומה הוא קיבל? [...] אחרי שלמדנו קצת על האתיקה שלה בואו נראה כיצד מלכת הסיליקון עובדת. או יותר נכון למען מי היא עובדת".

השופטת מצאה כי הנתבעים הוכיחו אמת דיברתי, דהיינו כי למאמן הכדורסל דייוויד בלאט אכן ניתנה הבטחה שלא יצטטו את דבריו, אך בניגוד לכך דבריו הוקלטו, צולמו וצוטטו. עם זאת, בנוגע לכינויים "מלכת הסיליקון" ו"אשת הסיליקון", שמהם ניתן להבין כי אסייג עברה ניתוח להשתלת סיליקון בחזה, קיבלה השופטת את טענת התובעת.

"התובעת 2 [אסייג] מכחישה כי ביצעה בגופה ניתוחים כאמור, והנתבעים 2 ו-3 אף אינם טוענים כי עשתה כן. יתר על כן, אף אילו ביצעה ניתוחים כאמור, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם חומר הראיות שלפני, ואף שמדובר ב'אשת ציבור' לעניין חוק איסור לשון הרע, הרי שאין מדובר במידע בעל עניין ציבורי, וככזה, לא תחול עליו ההגנה. לא כל מידע לגבי כל איש ציבור הוא בעל עניין ציבורי, ושאלת הניתוחים הפלסטיים שביצעה או לא ביצעה עורכת תוכן באתר של התובעת 1, בנסיבות ענייננו, אינו בעל עניין ציבורי".

לעומת זאת, השופטת קיבלה את טענת קרמר ושכטר כי הביטויים "אופירע" ו"אופירע-תון" הם חלק מהבעת דעה לגיטימית, ועל כן חוסים תחת ההגנה בחוק איסור לשון הרע.

באופן דומה, השופטת קיבלה את הטענה של מן בנוגע לביטויים חריפים שפירסם על אסייג ואתר one וקבעה כי חרף הטון והביקורת, מדובר בהבעת דעה הנהנית מהגנה. בין היתר מדובר בביטויים הבאים:

'אתר ספורט שניזון מריכולים, משמועות, מחצאי שמועות והדלפות', 'עדר חמורים וחמורות', 'שכונה', 'אוסף אנאלפביתים שגודש את בית בסר', 'אתר המשליט טרור על הסביבה', 'בריון', 'אתר האשפה', 'אתר ששמו הראשון הוא תקלה ושמו השני מבוכה', 'צביעות', 'הסחת דעת', 'גניבת דעת' ו'שקר'.

"'חבורה של אומללים', 'אתר בושה ואשפה', 'עוד בושה וכלימה באתר של 'בואו למצוץ בשתי שקל'', 'קריינית הרצף והקוסם', 'כפיים לאתר בואו למצוץ בשתי שקל', 'אתר הזיבולים והריכולים', 'המערכת המצחינה בבית בסר', 'גם לייצר זבל מחלקיקי קוליפורמים צריך לדעת ומנהלת התוכן מוכיחה בכל פעם מחדש שבתחום הזה אין לה מתחרים'.

"'חיידק טורף באתר חולני', 'אתר אשפת הריכולים', 'אתר הריכולים והמסיבות', 'לערוץ הרכילות והמסיבות יש תדמית של אתר בעל תכנים אינפנטיליים, עילגים, לא מעמיקים וגם רצופים בשגיאות כתב בסיסיות', 'התחתית של השקית, איפה ששם מתנקזים מיצי הזבל'.

"'חפיפניקיות ועוד גל אשפה מתוצרת האתר בניהולה של גברת התוכן. להקיא', 'אתר בדיחה, טמטום ועילגות. דוכן עגבניות בשוק עם רוכלת שצועקת – רק היום, בשקל, רק אצלי. וכמה עיתונאים רופסים שמשתרכים אחריה ומנסים לחקות אותה – בואו בואו, גם אצלי, בלעדי, רק היום'".

עם זאת, השופטת דחתה את עמדת מן וקיבלה את עמדת אסייג ביחס למשפט:

רק רציתי לספר שיש בהמה אחת שמרוב שעסוקה כל הזמן בלצחקק ולהעליב את הקולגות, שכחה לתקן את עטיני הפרה החולבת המשתלשלים לה מהחזה בואכה הפופיק".

מן טען להגנתו כי כתב זאת מיד לאחר שאסייג כתבה דברים קשים במידה דומה במדור הרכילות של האתר, אולם השופטת לא השתכנעה.

"גם אם התובעות או מי מהן עוולו כלפי אחרים, אין הדבר מצדיק לשון הרע אודותיהן", פסקה. "הפרסום שלעיל של הנתבע 1 [מן] מהווה אוסף חרפות וגידופים מהסוג הנמוך ביותר אודות תובעת 2 [אסייג], והוא מהווה לשון הרע שאין לגביה הגנה על-פי החוק".

כמו כן קיבלה השופטת את עמדת אסייג ביחס למשפט:

זו האתיקה החדשה של גברת one ביזנס. לשקר בלי למצמץ, גם בלי לטרוח לרמות בהזזת השעון לאחור".

לדברי השופטת, האמירה "לשקר בלי למצמץ" מהווה לשון הרע, ומן לא הצליח להוכיח כי אסייג אכן משקרת ועל כן אינו נהנה מהגנה בנוגע לאמירה זו.

בבואה לקבוע את הפיצויים הראויים לאסייג ציינה השופטת כי "הנתבעים 2 ו-3 [קרמר ושכטר] פירסמו משך תקופה קצרה, ובמהלך התקופה בה פרסמו בבלוג, לא קיבלו פנייה כלשהי להסיר איזה מהפרסומים או דרישה אחרת כלשהי".

כלפי מן גילתה השופטת יחס ביקורתי יותר: "הנתבע 1", כתבה על מן, "פרסם, וחזר ופרסם, אין ספור פעמים, פרסומים שליליים בוטים וחמורים, שרק חלקם חוסה תחת הגנת החוק, בהיותם הבעת דעה וביקורת, וזאת משך תקופה ארוכה. הנתבע 1 לא נענה לפניות של התובעות עד שאולץ להסיר את הפרסומים בשל כך שאתר 'תפוז' לא היה מוכן לכך שפרסומים כאמור ייעשו במסגרת הפלטפורמה שהוא מעמיד לרשות כותבי יומני הרשת. תמוה שהנתבע 1, שהייתה לו ביקורת נוקבת על התובעות בשל כך שפרסומיהן, לשיטתו, נעשו בשפה גסה ובוטה, כשל בעניין זה כפל כפליים, כשיטה, ולא ככישלון חד פעמי.

"[...] בנוסף. כאמור, שזורים באותן אמירות בוטות אך מוגנות, פרסומים של הנתבע 1 שהינם בבחינת ציון עובדות, שאין בהן אמת, ואשר יש בהן כדי להשפיל ולפגוע בתובעות. לא רק שאמירות אלה היו משפילות ופוגעניות באופיין, אלא שהן באו כדי לפגוע בתובעות בעיסוקן, ככותבים עורכים ומגישי חומרים עיתונאיים בתחום הספורט, לפגוע באמינותן, ביושרן וביושרתן. בכך היה משום הוספת פגיעה על פגיעה. פרסומים אלה אינם מוגנים, והתובעות זכאיות בגינם לפיצוי, כמו כן יש לקחת בחשבון לחובת הנתבע 1, ולהחמרת הפגיעה בתובעות, את העובדה שהנתבע 1 חזר על אותם ביטויים אין ספור פעמים, וגרם לפגיעה מצטברת ומועצמת בתובעות".

בשל כל זאת פסקה השופטת פינצ'וק-אלט כי קרמר ושכטר יפצו יחדיו את אסייג ב-30 אלף שקל בתוספת 10,000 שקל עבור שכר טרחת עורך-דין, ואילו מן יפצה את אסייג ב-75 אלף שקל בתוספת 15 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך-דין.

ת"א 27120-08