סדר היום של הפוליטיקאים

עמ' 3 של "הארץ" מוקדש הבוקר לממצאי בדיקה שערכה עבור העיתון חברת יפעת מחקרי מדיה. נתי טוקר מדווח כי "סדר היום התקשורתי בישראל בשבועות האחרונים מתמקד בראש הממשלה בנימין נתניהו ומזניח את סוגיות הליבה המדיניות, הבטחוניות, הכלכליות והחברתיות".

לפי הבדיקה, כשליש מכל האייטמים הפוליטיים עוסק בנתניהו, היקף עצום לעומת ראשי מפלגות אחרים. אמנם רבים מהאייטמים שליליים, אך דמותו של נתניהו היא העומדת במרכז סיקור הבחירות הנוכחיות. מדד נוסף שנבדק נגע לסוגיות שבראש סדר היום הפוליטי בישראל. מתברר כי "כל הסוגיות שנידונו בהרחבה בתקשורת היו קשורות ישירות לראש הממשלה". בין הסוגיות הבולטות: נאומו הצפוי של נתניהו בקונגרס, יחסו לתקשורת ופרשת ההוצאות במעונו.

פרופ' מוטי נייגר, דיקן בית-הספר לתקשורת במכללה האקדמית נתניה, מתראיין אצל טוקר ומביע תקווה כי התקשורת תשנה את אופי סיקור הבחירות. "פעם היתה תיאוריה שהתקשורת קובעת את סדר היום הציבורי", הוא אומר. "היום הבנו שהיא רודפת אחרי סדר היום שמכתיבים הפוליטיקאים. תפקידה של התקשורת הוא לסנן רעשים ולנסות להחזיר את הדיון לשאלות העקרוניות. עדיין יש זמן לעשות את זה".

בחינת עיתוני הבוקר מלמדת כי השינוי עדיין לא אירע.

הכותרות הראשיות

הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" עוסקות בעדות מני נפתלי על הוצאות מעון ראש הממשלה. הכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"מעריב" עוסקות בנאום הצפוי של ראש הממשלה בפני הקונגרס.

"העדויות והחשבוניות", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". כותרת הגג חוזרת על המסר שהובלט בגליון יום שישי האחרון: "אין מנוס מחקירה פלילית". טובה צימוקי, איתמר אייכנר וירון דורון מדווחים על תוכן העדות שמסר מני נפתלי במשך 12 שעות בפני חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה. לפי דיווחם, בעדות נטען כי בני הזוג נתניהו היו חייבים כספים לחשמלאי אבי פחימה עבור עבודות שביצע טרם נבחר נתניהו מחדש לראשות הממשלה, והשיבו לו את החוב הזה מכספי המדינה באמצעות זימונו הפיקטיבי לעבודות בשבתות (פרקליט נתניהו, עו"ד שמרון, מכחיש וטוען כי החוב הושב במלואו לפני שנתניהו החל בכהונתו).

אדם אוסף בקבוקים למחזור, אוגוסט 2002 (צילום: פלאש 90)

אדם אוסף בקבוקים למחזור, אוגוסט 2002 (צילום: פלאש 90)

"נפתלי הציג לחוקרים חשבוניות המוכיחות לכאורה את טענותיו והשמיע להם הקלטות שבהן נשמעים עובדים ממעון ראש הממשלה המאשרים לכאורה כי הם מודעים להתנהלות הבעייתית", מדווח בהמשך הידיעה. "[...] עם זאת, גורמים ובמשטרה הבהירו כי נפתלי לא סיפר לחוקרים על פרשיות שלא ידעו, אלא מסר מסמכים, הקלטות וחשבוניות על אודות פרשיות שהוזכרו בדו"ח מבקר המדינה".

ידיעה נפרדת בכפולה הפותחת של העיתון, מאת אייכנר, מוקדשת ל"איש המפתח: עזרא סיידוף", המסתמן כשולה זקן של פרשות נתניהו. אם תיפתח חקירה פלילית, מסביר אייכנר, ייאלץ סיידוף לבחור אם לדבוק בזכות השתיקה או לשתף פעולה עם החוקרים, להפוך לעד מדינה ולהפליל את בני הזוג נתניהו (ככל שאכן יש בידיו מידע מפליל). זה המקום להזכיר כי ביחסי אולמרט-זקן עמד "ידיעות אחרונות" דווקא לצד ראש הממשלה, ולא דחף את מזכירתו להפלילו.

"בעקבות עדות נפתלי: עובדים נוספים במעון נתניהו יזומנו להעיד", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". עם זאת, יניב קובוביץ' ורויטל חובל מדווחים בגוף הידיעה ש"במשטרה התרשמו כי אם האירועים עליהם העיד נפתלי מגיעים לרף הפלילי, מדובר במישור הפלילי הנמוך ביותר".

טענה דומה הופכת לכותרת בעמ' 7 של "ישראל היום", המוקדש לסיקור עדות נפתלי. "גורמים במשטרה: מני נפתלי לא מסר 'מידע דרמטי'". איציק סבן, עדנה אדטו ומתי טוכפלד מדווחים כי "במשטרה מעריכים כי בעקבות העדות שמסר מני נפתלי, אין מנוס מפתיחה בבדיקה או בחקירה משטרתית. זאת, אף שבעדות לא נמסר חומר המצביע על התנהגות פלילית מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה".

כותרת הביניים היחידה בידיעה תוהה: "מי מפעיל אותו?". כתבי "ישראל היום" מצטטים את העיתונאית מזל מועלם, שבמהלך שידור בערוץ 1 אמרה: "מעניין מי עומד מאחורי מני נפתלי. ברור שיש מאחוריו מערכת מאוד משומנת – גם של פרקליטים, של תקשורת. מישהו הפך אותו לכלי משחק בסיפור של הבחירות. לא קם אדם בבוקר ונלחם מול ראש ממשלה וכל המערכות. מישהו מפעיל אותו, מישהו נותן לו גב".

"מי מפעיל את מני נפתלי?" היא הכותרת של טור דעה מאת איציק סבן, המתפרסם בכפולה הבאה של "ישראל היום". סבן הולך צעד קטנטן אחד קדימה לעומת מועלם ונוקב בשם, אולם עושה זאת תוך שלל הסתייגויות. ראשית, סבן אינו קובע כי ארנון (נוני) מוזס הוא שמפעיל את נפתלי, הוא רק מעלה את האפשרות. שנית, סבן אינו מעלה את האפשרות באופן ישיר, אלא רק תוהה אם ניתן להעלות אותה: "ראש הממשלה כבר האשים את מו"ל 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, נוני מוזס, כי הוא מריץ את הקמפיין להפלתו", כותב סבן. "האם ידיו הארוכות של מו"ל ה'בוז'יתון' מסתפקות רק בהבלטת יתר של עדות נפתלי, או שאולי כדאי לשאול אם הוא לא עושה קצת יותר מזה?".

אגב, נפתלי עצמו נשאל בשבוע שעבר אם הוא מופעל או ממומן על-ידי גורם כלשהו, והשיב בשלילה נחרצת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב ברק אובמה בעת ביקורו של האחרון בישראל, 21.3.13 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב ברק אובמה בעת ביקורו של האחרון בישראל, 21.3.13 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

"אובאמה שוקל להחרים את ועידת איפא"ק בגלל נאום נתניהו בקונגרס", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר. חיים איסרוביץ ודנה סומברג מדווחים בכפולה הפותחת כי לפי דיווח של סוכנות הידיעות AP, בבית-הלבן שוקלים להחרים את הוועידה של השדולה הפרו-ישראלית ולשלוח אליה נציגים זוטרים יחסית, בניגוד למקובל. במקביל נערכים בממשל האמריקאי ללוות את נאומו של נתניהו בראיונות של הנשיא לכלי תקשורת שבהם יתקוף את ראש הממשלה.

ב"הארץ" מדווח חמי שלו כי בממשל האמריקאי הכחישו את הידיעה של AP והבהירו כי לא ישלחו נציג זוטר לוועידת איפא"ק. לפי שלו, הנציג עתיד להיות שר האוצר האמריקאי ג'ק לו.

בכותרת הראשית של "ישראל היום" מצוטט ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, שטוען כי על נתניהו לנסוע לארה"ב ולנאום בקונגרס.

אחרי שהעיתון הוציא כותרת מראיון עם פרקליטו של שלדון אדלסון אלן דרשוביץ ("אם לאיראן תהיה פצצה – אובאמה ייזכר כצ'מברליין"); אחרי שהדפיס בשבוע שעבר כותרת ראשית מראיון עם המועמד הפוטנציאלי של נתניהו לנשיא המדינה אלי ויזל ("איראן היא הבעיה – לא הנאום"); אחרי שפירסמו עוד קודם לכן כותרות ראשיות מפי נתניהו עצמו ("לא מחפש עימות, ממלא את חובתי"), מטענות שגריר ישראל בארה"ב רון דרמר ("הנאום – נגד איראן, לא נגד אובאמה") ומפי גורמים המקורבים ללשכת רה"מ ("חיוני שרה"מ יופיע, למנוע הסכם רע"); הגיע תורו של ג'וליאני, תומך ותיק נוסף בנתניהו. ראש עיריית ניו-יורק לשעבר אמר "בראיון בלעדי" לעורך חדשות החוץ בועז ביסמוט כך: "כדי למנוע הסכם רע הייתי נוסע לסוף העולם".

"מהי דעת הקהל האמריקנית בנושא?", שואל ביסמוט את ג'וליאני בראיון, וזה משיב: "דעת הקהל האמריקנית תומכת בעמדה של נתניהו בנושא האיראני. ייתכן כי יש כאלה אשר חושבים שהוא פגע בכבודו של הנשיא, אבל גם אלה עדיין סבורים שהוא צריך לנאום".

זו תשובה מעניינת, במיוחד אם לוקחים בחשבון כי ג'וליאני אינו סוקר במקצועו, כי אינו מומחה בפענוח דעת הקהל בארצו, וכי סקר דעת קהל שנערך בשבוע שעבר העלה תוצאה הפוכה.

מאחורי הפקידים

הניסיון לפרק את מונופול הגז תופס את הכותרת הראשית ב"דה-מרקר" הבוקר. "בעקבות לחצים: המדינה שוב תשנה את התוכנית לפירוק הגז". אבי בר-אלי מדווח כי מסתמנים שני שינויים בתוכנית שהציגה המדינה רק בשבוע שעבר כמתווה "סופי" לפירוק המונופול.

ראשית, המדינה עתידה לסגת מכוונתה לחייב את השותפות במאגר הגז לווייתן, נובל-אנרג'י ורציו, להתחרות זו בזו באמצעות שיווק נפרד של הגז בישראל. הסיבה, מציין בר-אלי, היא "טענתה של נובל כי הסדר כזה לא ניתן ליישום בשוק הישראלי, וכי תתנגד לחיובה בו". שנית, יתקיים דיון נוסף במחיר הגז וייתכן שהפיקוח על המחיר יימשך למעלה מחמש שנים.

אסדות קידוח במאגר הגז תמר, מדרום לחופי אשקלון. המאגר הוא בבעלות דלק של יצחק תשובה וחברת נובל-אנרג'י האמריקאית, 23.6.14 (צילום: משה שי)

אסדות קידוח במאגר הגז תמר, מדרום לחופי אשקלון. המאגר הוא בבעלות דלק של יצחק תשובה וחברת נובל-אנרג'י האמריקאית, 23.6.14 (צילום: משה שי)

נוסף לכך מפרסם בר-אלי ניתוח נרחב של התוכנית הממשלתית. כתב "דה-מרקר" מותח ביקורת על המחיר הגבוה שנקבע לגז, מנסה להעריך מי ינצח במאבק הנוכחי, ומתבונן מחדש, במבט לאחור, על הסכם הפשרה שכמעט נחתם על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים דייוויד גילה, עד שהחליט ברגע האחרון לעצור ולדרוש שינויים. בר-אלי מציין כי ההסכם שכמעט נחתם היה מותיר בידי המונופול רשיון קידוח נוסף, למאגר שטרם נבדק, בשם אלון D, ואשר גז צפוי להימצא גם בו.

"הנה לפיכך דוגמה צנועה אחת לתרומה הציבורית בזכות 'הזגזוג של גילה'", כותב בר-אלי. "הרי די בתיקון מאוחר זה של הבעלות על אלון D כדי 'להרוויח' את העיכוב בן החודשיים בהגשת השינוי המבני הנדרש בשוק הגז". מיד בהמשך משיב בר-אלי ביקורת למבקרי "דה-מרקר" (אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס", למשל), בלי לנקוב בשמם: "כמו כן, די בסעיף הקטן ללמד את הציבור פרק נוסף אודות נקיון הכפיים של מקהלת הספינולוגים ושכירי העט, זו שתקפה את 'הקמפיין' נגד ההסדר של גילה עם חברות המונופול – וזו שהזדרזה להטיח בו ביקורת לאחר שהחליט (גם אם באיחור) לסגת מההסדר".

בר-אלי תוהה גם על היאלמות קולות הפוליטיקאים בדיון הציבורי בנושא פירוק מונופול הגז. "רק לדרג הפוליטי יש הסמכות לקחת הימור או את היכולת לחלק מחדש את הקלפים על השולחן – אך מי שנותר לבדו כדי להמר על עתידה הכלכלי, החברתי והגיאו-פוליטי של ישראל הוא דווקא הפקיד, שלעולם לא ייקח הימור כזה וישחק על בטוח", הוא כותב. "[...] קשה להבין כיצד אנשים שבהבל פה יכולים לשנות את מפת האינטרסים במשק הישראלי ולהבטיח את קיומו הדמוקרטי והעצמאי לשנים – נמנעים מלעשות כן, אף שנשבעו אמונים למדינה ושכרם משולם על-ידי אזרחיה. קשה עוד יותר להבין מדוע הם מקבלים החלטה – שעשויה להיות לגיטימית ומנומקת להפליא – אך כמעשה שפנים הם חומקים מהצגתה, ומעדיפים להסתתר מאחורי פקידיהם שמפחדים להמר".

ב"מעריב" מדווח יהודה שרוני כי לפי "בכירים במשק הגז", הסדר הפשרה על המונופול יאושר רק בממשלה הבאה.

מאבק על שליטה

בידיעה קצרצרה בשולי עמ' 20 של "ידיעות אחרונות" מדווח מתי סיבר כי תושבי העיר דימונה ישבתו הבוקר במחאה על פיטורי עובדי כיל. "דימונה מעורבת רגשית בפיטורים בכיל משום שכ-40% מתושביה עובדים במפעלי כימיקלים-לישראל", מדווח סיבר.

חיים ביאור משרטט בהרחבה ב"דה-מרקר" את תמונת המצב במאבק בין עובדי מפעלי ים-המלח של כיל לבין ההנהלה. "את 2014 סיימה אמנם כיל עם רווח של 2.7 מיליארד שקל (נמוך ב-35% לעומת הרווח ב-2013)", כותב ביאור, "ואולם לטענת ההנהלה, ירידת המחירים, הצטמקות השווקים בעולם, החרפת התחרות ועלויות השכר הגבוהות בישראל, גם ביחס לאירופה – מחייבות אותה שלא להמתין לעוד ירידה ברווח, ולנקוט כעת צעדים להקטנת ההוצאות".

מפעלי ים-המלח של חברת כימיקלים-לישראל (צילום: יוסי זמיר)

מפעלי ים-המלח של חברת כימיקלים-לישראל (צילום: יוסי זמיר)

מאז שנת 2007, מוסיף ביאור, הפסיד מפעל ברום בנאות-חובב 1.4 מיליארד שקל, ועובדיו הם שעתידים להיות מפוטרים בסבב הקרוב. על אף שהתנאים למפוטרים כוללים מענק בסך חצי מיליון שקל ומשכורת חודשית ממוצעת של 19 אלף שקל עד גיל 67, בלא שיעבדו, העובדים מתנגדים ומאיימים להחריף את המאבק עד כדי שביתה נרחבת במפעלי החברה.

במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווחת תמר דרסלר על המאבק בכיל. דרסלר מביאה בהרחבה את עמדות שני הצדדים, ולקראת סוף כתבתה מצטטת גורם המוגדר "מקור במפעל", שאומר לה: "ההתנהלות של הוועד, עד כמה שהיא כביכול טובה לעובדים, היא התנהלות כוחנית שאינה שונה בהרבה מהתנהלות ועד עובדי הנמלים, שעולה לכותרות כל שני וחמישי. לא ניתן היום לעבוד בתרכובות-ברום או בכלל בכיל בלי קרבה משפחתית, ועדיף לאחד מחברי הוועד. גם חברי הנהלה לא חפים מזה, וניתן למצוא קרובים של חברי הנהלה בתפקידי הנהלה בקבוצה. זה לא מאבק על פיטורים, זה מאבק משמעותי על השליטה".

עושים לביתם (ומדד בנק הפועלים)

עמ' 20 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מוקדש היום לפרסום סמוי, באמצעות דיווחים על שיתופי הפעולה המסחריים של העיתון. במסגרת המיזם הפרסומי "שולחן משפחתי", שנעשה כשיתוף פעולה מסחרי של "ידיעות אחרונות" ו-ynet עם חברת אוסם, מדווחת איריס ליפשיץ-קליגר על סקר שבוצע עבור חברת המזון ובדק את שיעור המשפחות שאוכלות יחדיו ארוחת ערב. בידיעה משובצים ציטוטים מפי מאמנת משפחתית ודיאטנית החברות ב"צוות 'חיים בריאים' של אוסם" (הכפולה המרכזית במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" שוב מופקעת לטובת דיווח על מיזם "שולחן משפחתי").

ידיעה נוספת בעמ' 20 של "ידיעות אחרונות", מאת תמר טרבלסי-חדד, מוקדשת לשיתוף הפעולה המסחרי של העיתון ו-ynet עם מפעל הפיס והסתדרות המורים. לפי הדיווח, מנהל בית-ספר בנס-ציונה מסייע לתלמידיו לערוך קניות ולהכין ארוחה. עיון בידיעה מעלה כי אין מדובר בארוחת ערב משפחתית.

מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן (צילום: משה שי)

מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן (צילום: משה שי)

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת עוד ידיעה מאת רז שכניק המקדמת את הופעותיו של הזמר שלמה ארצי, בעל טור קבוע בעיתון. הפעם הקידום המסחרי לזמר הבית משתלב בקידום פוליטי לציפי לבני ויצחק (בוז'י) הרצוג, שהגיעו במהלך סוף-השבוע להופעה. "לבני והרצוג הפגינו בקיאות מעוררת הערכה במלים", מדווח שכניק, "ובחלק מהשירים רקדו יחד עם הקהל והתמסרו לסלפי ולחתימות, בניסיון להרחיב את מעגל המנדטים בישורת הכמעט אחרונה של הקמפיין".

כמדי חורף, גם בסוף-השבוע האחרון נפתחה בחסות בנק הפועלים תערוכת אמנות שהכנסותיה יוקדשו למלחמה באיידס. זהו אחד משני אירועים שנתיים שעורך הבנק דרך קבע, לצד יריד "בית פתוח לעמותות". סיקור האירוע בעיתונים מעיד על מידת שיתוף הפעולה עם הבנק, כמו גם על עצמאות המערכת העיתונאית.

החודש לפני שנתיים נמנע "מעריב" תחת שליטת שלמה בן-צבי מלדווח על האירוע, אולם בהמשך חזר בו מהחרם ואף קידם את יריד "בית פתוח לעמותות" בידיעות חדשותיות. בספטמבר האחרון, לאחר מכירת העיתון לאלי עזור, פורסמה ידיעה חדשותית בולטת על יריד "בית פתוח לעמותות". גם הבוקר ידיעת התצלום שרואה אור ב"מעריב" (ואינה חתומה על-ידי אף עיתונאי) היא הגדולה ביותר ותופסת את כל רוחב עמ' 19 בעיתון. בתצלום (אלי דסה) נראים יו"ר הבנק יאיר סרוסי, מנכ"ל הבנק ציון קינן, בעלת השליטה בבנק שרי אריסון ויו"ר ומנכ"ל אריסון-השקעות אפרת פלד.

"ידיעות אחרונות", שלו שיתופי פעולה מסחריים קבועים עם הבנק והוא אינו מזגזג לאורך השנים בקידום אירועיו, מפרסם כרגיל ידיעת תצלום, הפעם בתחתית עמ' 22. זהו אותו התצלום שמתפרסם ב"מעריב" וכמובן אותם המצולמים הזוכים לקרדיט. ב"ישראל היום" דוחקים את הידיעה על האירוע אל טור הצד במדור הכלכלה המצומצם.

להבדיל מהעיתונים האחרים, ב"ישראל היום" מצאו מי שיהיה מוכן לחתום בשמו על המידע היחצני – הפרשן הכלכלי של העיתון ומי שזכה החודש בפרס לתקשורת כלכלית איכותית מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת, חזי שטרנליכט.

גם הבוקר "הארץ" הוא העיתון היחיד שחושב שאין עניין לציבור בפתיחת תערוכה בחסות בנק הפועלים זו השנה ה-16 ברציפות.

בשולי החדשות

בראש עמ' 8 של "הארץ", מעל מודעות האבל, מביאה ורד לי את סיפורו של נג'מלדין (נדים) עומר, בן 29, שהגיע לישראל אחרי שברח מסודאן מחשש לחייו.

"הוא נמנה עם מנהיגי הקהילה של מבקשי המקלט, מייסד ומנכ"ל ארגון SRO לסיוע לפליטים סודאנים, לקח חלק בארגון צעדת המחאה של מבקשי המקלט בחורף שעבר, מיוזמי קבוצת התיאטרון 'אחד שחור חזק', עורך סיורים לישראלים בתחנה המרכזית ומרבה להתבטא בתקשורת על מבקשי המקלט ודרום תל-אביב", כותבת לי. "הוא דובר עברית רהוטה, קורא עיתונים, גולש באתרי אינטרנט ומעורה באקטואליה. אבל השבוע הוא מתכוון לחתום על טופס 'עזיבה מרצון' ולעזוב לסודאן".

"קיבלתי לפני כחודש זימון לחולות", מספר לה עומר. "מבחינתי, ישראל מאלצת אותי לבחור בין מוות פסיכולוגי אטי במתקן כליאה לבין יציאה מישראל הכרוכה בסכנת מוות. אני בוחר בסכנה. אני לא יכול להיות כלוא במדבר ללא משפט ובלי ידיעה מתי אשתחרר".

ענייני תקשורת

ח"כ אלי ישי, צילום מסך מקמפיין "קודם כל ישראלי" של אתר "וואלה" בתקופת מבצע "צוק איתן" בעזה, יולי-אוגוסט 2014

ח"כ אלי ישי, צילום מסך מקמפיין "קודם כל ישראלי" של אתר "וואלה" בתקופת מבצע "צוק איתן" בעזה, יולי-אוגוסט 2014

במדור הדעות של "הארץ" קורא רביב דרוקר לתקשורת שלא לראיין את אלי ישי, שכן "הוא ממילא לא עונה על שאלות". עוד מציע דרוקר: "אם כבר מראיינים אותו, או מסקרים את פעילות המפלגה שלו, אולי לפחות נתמקד בעובדה שישי אחראי במו ידיו להחזרת הכהניזם לכנסת?".

ביום חמישי האחרון התפרסם במוסף "G" של "גלובס" ראיון שערכה חן שליטא עם ישי. "מרזל היה בעברו פעיל מרכזי בתנועת 'כך'. הבקשה לפסילתו התבססה על ההנחה שהוא עדיין מייצג תפיסת עולם כהניסטית", אמרה לו שליטא, וישי השיב: "מציירים אותו לא נכון. הוא לא דמון. הוא איש אוהב ישראל. הוא אמר לי שהוא לא נגד ערבים, הוא נגד האויבים של ישראל". "ומי הם האויבים?", שאלה שליטא. "כל מי שהוא נגד המדינה. כל מי שמתנהג באלימות נגד המדינה. משתתף בארגוני טרור. זורק אבנים. [...] אנחנו לא נגד ערבים. שיהיה ברור. יש אפילו מצווה לעזור להם. זה עניין תורני. אבל אנחנו לא רוצים שתהיה אלימות".

בהמשך הראיון תהתה שליטא אם ישי מינה לראש מטה ההסברה שלו את יואב צור, עורך "מעריב" לשעבר, במסגרת שיתוף פעולה עם הליכוד, שכן קודם לכן כיהן צור במטה ההסברה של נתניהו והליכוד. "אין שום קשר", השיב ישי והוסיף: "לא ידעתי שיואב היה בליכוד. הוא סיים שם ובא אלי ואחר-כך אמר לי".

אופיר דור מראיין ב"כלכליסט" את ד"ר עדי אייל, שעמד בראש הוועדה לבחינת שוק הפקות המקור בטלוויזיה המסחרית.

בעמ' 23 של "ישראל היום" מתפרסמת "הבהרה": "המערכת מבקשת להבהיר כי באליפות צה"ל בכושר קרבי, בבית המערך המתנייע, זכה במקום הראשון בית-הספר לאיסוף קרבי, וכי בית-הספר לקשר לא השתתף בתחרות. מתנצלים על הטעות".

בהבהרה לא נכתב כי היא מתייחסת לידיעה מאת לילך שובל שפורסמה בשבוע שעבר, ובה נכתב כי "בבית החטיבות של המערך המתנייע הגיעה למקום הראשון שייטת 3, ולמקום השני הגיע בית-הספר לקשר".