המדינה נשמעה היום
שליח מוסף "כלכליסט" לענייני רכילות עסקית, ארי ליבסקר, מפרסם הבוקר במדורו "הון אנושי" את רשמיו מאירוע הוקרה שערכו לאחרונה החברה הישראלית לכימיה וקרן וולף עבור משלחת זוכי פרס נובל לכימיה מרחבי העולם. בין היתר נפגש ליבסקר באירוע עם יגאל לנדאו, מבעלי חברת רציו, השותפה הזוטרה במאגר הגז לווייתן (לצד חברת דלק, שבשליטת יצחק תשובה וחברת נובל-אנרג'י).
"הוא היה מתוח לקראת החלטת הממשלה השבוע בנוגע למונופול הגז", כותב ליבסקר, ומביא מפי לנדאו את הציטוט הבא:
"מה עוד רוצים מאיתנו? תייגו אותנו כטייקונים. למציאת הגז קוראים מאבק הגז. אנחנו ברציו מחפשים גז משנות התשעים. היו לנו עשרות קידוחים על היבשה שנכשלו. לא קיבלנו על זה שקל מהמדינה [...] ועכשיו קמה קבוצה של אנשים שזה מה שהם עושים, הם לא עובדים, אלא רק נאבקים בנו במימונן של כל מיני קרנות, בהן הקרן-החדשה. השאלה היא אילו אינטרסים יש לאלו שמממנים אותם. האם זה כדי לגרום לכך שהמדינה תפסיד מיליארד שקל בחודש מהמסים שנעניק לה?".
החלטת המדינה, שממנה חשש לנדאו, התקבלה. הכותרות הראשיות בעיתוני הכלכלה מוקדשות לה.
"מונופול הגז של תשובה ונובל בדרך להתפרק", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "כלכליסט". לפי כותרת המשנה, המתווה שהציגה אתמול ועדת קנדל לפירוק מונופול הגז אמור להביא ליצירת חמישה מתחרים בשוק עד לסוף העשור הנוכחי. "המדינה תפרק את מונופול הגז של קבוצת דלק ונובל-אנרג'י", נכתב בכותרת הכפולה הרביעית, המוקדשת להחלטה. אולם מי שיקרא את גוף הידיעה, מאת ליאור גוטמן, ילמד כי הנחרצות של המדינה פחות מובהקת מכפי שנדמה.
"עיון בהצעה הממשלתית מעלה מספר תובנות", כותב גוטמן. "הראשונה היא שלמרות הכוונות וההצהרות, המדינה לא הצליחה 'לקפל' את נובל-אנרג'י, ולמעשה היא ויתרה בהתדיינות מולה על שני סעיפים עיקריים. [...] לצערה של המדינה, היא נזכרה לטפל במונופול הגז בתקופה שבה המשק הישראלי זקוק לגז יותר ממה שנובל זקוקה להכנסה כספית, ואם מוסיפים על כך את האיום של נובל לפנות לערכאות משפטיות לאחר כל פגיעה בנכסיהן, אזי מבינים שהמדינה העדיפה 'לרדת מהעץ' ולהתמקד בפתרון אפשרי, לא מושלם, מאשר לשאוף להפרדה מוחלטת בין דלק ונובל במאגר לווייתן".
אסדות קידוח במאגר הגז תמר, מדרום לחופי אשקלון. המאגר בבעלות דלק של יצחק תשובה וחברת נובל-אנרג'י האמריקאית, 23.6.14 (צילום: משה שי)
בידיעה שפירסם אתמול גוטמן באתר האינטרנט של "כלכליסט" הוא היה בוטה אף יותר. "המדינה נשמעה היום כאילו היא עובדת אצל יזמי הגז", כתב. בטור פרשנות נלווה מציין גוטמן כי המדינה מציעה לקבוע לעסקאות גז מחיר תקרה שלדברי "בכיר באוצר" יהיה "קרוב ככל שניתן לעסקאות יצרני החשמל הפרטיים". גוטמן מסביר כי הכוונה למחיר של בין 5 ל-5.5 דולרים ליחידת אנרגיה, אך אינו קובע אם מדובר במחיר גבוה או נמוך.
"גלובס" ירד אמש לדפוס לפני היוודע דבר המתווה המוצע, אולם ב"מעריב" של הבוקר מוקדש עמוד אחד לדיווח של כתבי "גלובס" על ההצעה, במסגרת שיתוף הפעולה בין שני העיתונים. "פירוק המונופול – ייקבעו מחירי תקרה לגז" היא הכותרת לידיעה מאת עמירם ברקת והדי כהן.
הידיעה של השניים נפתחת בהחלטה לקבוע מחירי תקרה לגז. לפי דיווחם, המחירים יהיו בתוקף לתקופת ביניים של חמש שנים ויהיו "נמוכים משמעותית מהמחירים הנהוגים כיום בהסכמים בין מאגר תמר לצרכני הגז העיקריים.
"לפי ההצעה", נכתב בהמשך הידיעה, "המדינה לא תטיל פיקוח על המחירים מעבר לרמה הנוכחית, אך בתמורה לכך יסכימו היזמים להגביל את מחירי הגז למשך חמש שנים לפי סולם מחירים". יצרני חשמל פרטיים יקבלו גז בפחות מ-5 דולרים ליחידה ומפעלי תעשייה יקבלו גז במחיר שבין 5 ל-5.20 דולרים ליחידה, וזאת לעומת מחיר של 5.75 דולרים שמשלמת כיום חברת החשמל ומחיר של בין 6 ל-7 דולרים ליחידה שמשלמים כיום צרכני גז קטנים. האם זו בשורה טובה לאזרח המשלם חשבון חשמל? בשורה מאכזבת? לא לגמרי ברור.
ב"ממון" מדווח עמיר בן-דוד בקצרה על הצעת המדינה לפירוק מונופול הגז. בן-דוד אינו מזכיר מה אמור להיות המחיר המפוקח וכמה זמן יימשך הפיקוח על מחירי הגז. מסגור הידיעה מדגיש את התנגדות חברות הגז למתווה המוצע ("נובל-אנרג'י כבר הודיעה שהמתווה לא מקובל עליה, גם דלק צפויה להתנגד", נכתב בכותרת המשנה).
הכותרת הראשית של "דה-מרקר", שמוקדשת אף היא לפירוק מונופול הגז, מדגישה את זמניות הפיקוח על המחיר. "המדינה תפרק את מונופול הגז, המחירים יפוקחו רק ל-5 שנים". בפנים העיתון הנוסח בוטה אף יותר: "המדינה תפרק את מונופול הגז – אבל תזנח את הפיקוח על מחירי הגז". אבי בר-אלי מסביר כי בתוך כחמש שנים אמור המונופול להתפרק, ואז יוסר הפיקוח על מחירי הגז.
הידיעה של בר-אלי היא היחידה שכוללת גם תגובות מצד חברות-הכנסת שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון. מתברר שלא רק חברות הגז מתנגדות למתווה המוצע. תחת כותרת הביניים "יחימוביץ': 'מחטף'" מדווח כי ח"כ יחימוביץ' הגדירה את ההחלטה "מחטף" של ימי ערב בחירות והוסיפה: "שש שנים ראש הממשלה לא נקף אצבע ולא עשה דבר בשוק הגז – לא יקרה כלום אם הוא ימתין חודש נוסף, ובניגוד למצג השווא של חברות הגז, אין כל דחיפות לקבל את ההחלטה באופן מיידי. [...] מדובר במתווה חלקי ולא מספק, שלא יוריד את מחירי הגז המונופוליסטיים ולא יוריד את יוקר המחיה". גלאון החרתה-החזיקה אחריה ואמרה: "המתווה המוצע הוא צעד נכון, אך ללא פיקוח אמיתי על מחירי הגז – המהלך הוא בגדר כוסות רוח למת".
הדיווח ב"כלכליסט" אינו כולל את טענת יחימוביץ' למחטף לפני בחירות, אבל כן כולל את תשובת המדינה לטענה זו. תחת כותרת המשנה "מה לגבי החלטות בתקופת בחירות?" כותב גוטמן: "הנושא שפחות מטריד הוא הבאת החלטה שכזו בתקפות בחירות – מי שיגיש את ההצעה הוא אולי סילבן, אבל היא תהיה למעשה אימוץ המלצות של רגולטור. בכך עוקפת הממשלה את איסור קבלת ההחלטות בתקופת בחירות, כיוון שרגולטור עובד 24/7 ולא אמור לשנות דרכיו באם מתחלפת ממשלה". כך יוצרים דעת קהל.
מי שנעדרים גם הם מהדיווח בעיתוני הכלכלה על הצעת המדינה לפירוק מונופול הגז הם אותה "קבוצה של אנשים" שאליה התייחס לנדאו בדבריו לליבסקר. אלה ש"לא עובדים, אלא רק נאבקים בנו במימונן של כל מיני קרנות, בהן הקרן-החדשה", אולי כדי "לגרום לכך שהמדינה תפסיד מיליארד שקל בחודש מהמסים שנעניק לה".
אפשר להניח שלנדאו התכוון, בין היתר, לפעילים החברתיים של "חדר מצב", שסיכמו אתמול את המתווה שהציגה המדינה כ"רע לאזרחים, נפלא ליזמים". לטענתם, על סמך מחקרים בלתי תלויים, המחיר שקבעה המדינה במתווה במסגרת הפיקוח לחמש השנים הקרובות הוא פי שניים מהמחיר שהיה מספק לחברות הגז רווח מקובל בענף. "זה שוד", קבעו, "וחייבים להילחם בו".
ובינתיים, בבורסה לניירות ערך
"עליות חדות במניות הגז בעקבות מתווה הפשרה בתמר ולווייתן", נכתב בפתח מדור "שוק ההון" של "דה-מרקר". דרור רייך, הסוקר את התנודות העיקריות במסחר בבורסה, מציין כי מניית דלק-קידוחים קפצה ב-6.9%, קבוצת דלק עלתה ב-6.35%, ומניות החברות רציו ואבנר טיפסו ב-6% ו-5.7% בהתאמה. השוק, אם כן, מקבל את המתווה המוצע בברכה.
אמצעים לפיזור התקהלות
שירלי סיידלר מדווחת ב"הארץ" על ממצאי הדו"ח הפתולוגי שבחן את נסיבות מותו של סמי אל-ג'עאר, צעיר תושב רהט שנהרג בחודש שעבר בעת פעולה משטרתית ביישוב. על-פי הדו"ח, אל-ג'עאר מת מאיבוד דם לאחר שנפגע מקליע משטרתי באזור המותניים. "קביעת הדו"ח סותרת את עדויות השוטרים המעורבים בפרשה, שטענו בתחילה כי ירו רק לאוויר בתקרית בניסיון להרחיק את ההמון שהתפרע".
בהמשך הדיווח מציינת סיידלר כי השוטר החשוד במעורבות במותו של אל-ג'עאר שוחרר שלשום למעצר בית לאחר שבחקירתו שינה את גרסתו כמה פעמים. פרטיו, כך נכתב, אסורים לפרסום. במח"ש שוקלים להאשים את השוטר בהריגה ברשלנות. בשולי הדיווח מוזכר כי נשיא המדינה ראובן ריבלין ערך אתמול ביקור תנחומים בבית משפחת אל-ג'עאר ברהט וכן בבית משפחתו של סמי א-זיאדנה, שנהרג במסגרת העימותים שפרצו בהלווייתו של אל-ג'אער, לאחר שניידת משטרה נכנסה לבית-הקברות ביישוב.
נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש עיריית רהט טלאל אלקרינאווי, בעת ביקור הנשיא בעיר (צילום: מרק ניימן, לע"מ)
ב"מעריב" מדווח יאסר עוקבי על פני עמוד שלם על ביקורו של הנשיא ריבלין ברהט. לפי דיווחו, מרהט יצא ריבלין לחורה, שם נפגש עם בני המשפחות של שמונה הנשים שנהרגו בתאונת הדרכים בצומת להבים. בדיווחו משלב עוקבי מידע גם על נסיבות מותו של אל-ג'עאר, כפי שאלו עולות מהדו"ח, ומציין כמו סיידלר כי הממצאים סותרים את עדויות השוטרים. עוקבי מצטט גם מדברי השוטר החשוד, כפי שאמר לחוקריו: "היתה שם מהומה והמולה, היתה שם סיטואציה מבצעית מלחיצה שהיה בה צורך בשימוש באמצעים לפיזור התקהלות".
ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעת תצלום בתחתית עמ' 19, ללא דיווח על ממצאי הדו"ח בנוגע לנסיבות מותו של אל-ג'עאר. ב"ידיעות אחרנות" מתפרסמת ידיעת תצלום בתחתית עמ' 23 על ביקור ריבלין ברהט, ללא דיווח על ממצאי הדו"ח (כפולת עמודי האמצע מוקדשת כולה להלווייתה של הילדה אדל ביטון, שנפטרה שנתיים לאחר שנפצעה בפיגוע).
הכותרות הראשיות (וחנין זועבי)
הכותרות הראשיות בשני הטבלואידים הפופולריים בישראל זהות: "כוננות שלג".
ב"מעריב" מעלים לכותרת הראשית התבטאות של ראש הממשלה בנימין נתניהו נגד ציפי לבני ("לבני סכנה למדינה – מנסה להתגנב להנהגה").
ב"הארץ" מקדישים את הכותרת הראשית להכרעת בית-המשפט העליון לאפשר לחנין זועבי וברוך מרזל להתמודד בבחירות לכנסת. רויטל חובל וג'קי חורי מדווחים בהרחבה על החלטת בית-המשפט, ומביאים מבחר תגובות מגורמים פוליטיים.
ברוך מרזל חוגג במזרח ירושלים, אמש (צילום: יונתן זינדל)
לידיעה נלווה מאמר פרשנות מאת אייל גרוס תחת הכותרת "ההצגה חייבת להיפסק". לדעת גרוס, "למרות ה'איזון הקדוש' שאיפיין את הפסילות הפעם, צריך לזכור שאין סימטריה בין המקרים, ולא רק בגלל ההבדל בין פסילת מועמד אנטי-דמוקרטי וגזעני מצד אחד, ובין פסילת מיעוטים מצד שני בגין עילות בעייתיות וללא ראיות. חוסר הסימטריה בא לידי ביטוי גם בכך שפסילתו של מרזל היתה הפעם הראשונה שוועדת הבחירות המרכזית פסלה מועמד מהימין מאז הפסילות של תנועת 'כך' של מאיר כהנא (שמרזל השתייך אליה בעבר) וגרורותיה. לעומת זאת, רשימות ו/או מועמדים ערבים נפסלים בעקביות על-פי תסריט ידוע מראש, בצורה שמייצרת אפקט מצנן קבוע על ההתבטאויות הפוליטיות שלהם".
משום כך קורא גרוס "להוציא את סמכות הפסילה מידי ועדת הבחירות המרכזית", שכן זו, לטענתו, היא "גוף פוליטי שנציגי המפלגות שיושבים בו לא מתעלים מעבר לשיקולים המפלגתיים הצרים".
בשער "ישראל היום" מופיעה כותרת קטנה על החלטת בית-המשפט העליון, שמפנה לעמ' 9. שישה מכתבי העיתון חתומים על הידיעה הבינונית באורכה שמסכמת את ההחלטה ותגובות הצדדים. דן מרגלית מוסיף טור פרשנות המברך על החלטת שופטי העליון. "המגמה לפסול אותם בלי כתב אישום וללא משפט מעידה על חולשה ורפיון של הרוב היהודי-דמוקרטי", כותב מרגלית. "כאשר הם יסיתו או יסטו מדרך הישר, פתוחה הדרך בפני היועץ המשפטי לממשלה להעמידם לדין, ואם יעשה כן ביעילות – ייטב".
נראה שמרגלית מבקר את פרשן "הארץ" גרוס, אם כי בלי לנקוב בשמו, וטוען כי לא נכון להפריד בין הבקשה לפסול את זועבי לבקשה לפסול את מרזל. תחושת המיאוס כלפיהם, כותב מרגלית, "אינה נובעת רק מהדעות שהם מביעים ומהעמדות שהם מייצגים, אלא מן הפעילות המילולית והגופנית שהם מוכנים להשקיע כדי לקדם את רעיונותיהם".
ב"מעריב" מדווח אריק בנדר על החלטת העליון בראש הכפולה השלישית, תחת הכותרת "יהיה שמח איתי בכנסת", ציטוט מפי מרזל. ב"ידיעות אחרונות" מופיע הדיווח הצנוע ביותר, בתחתית עמ' 10. ידיעה זו, מאת תלם יהב ויובל קרני, כוללת את תגובת המחנה-הציוני, שבמהלך התקופה האחרונה שינה את עמדתו בנוגע לפסילת זועבי ולבסוף הצביע בעד פסילתה. "אנחנו מכבדים את החלטת בג"ץ על אף התנגדותנו להסתה ולגזענות שמייצגים מרזל וזועבי. מרזל הוא גלגולו העכשווי של כהנא, וזועבי מייצגת דעות קיצוניות שמקומן אינן בכנסת".
מודעה
מודעה ב"הארץ", 19.2.15
ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" מתפרסמת מודעה לא חתומה התוקפת את עידן עופר, בעל השליטה בחברה-לישראל, מנכ"ל החברה ניר גלעד ומנכ"ל כיל סטפן בורגס. תחת הכותרת "מי פה משקר?" מובאות במודעה עמדות ועד עובדי הברום, בעקבות מודעה שפירסמה החברה בין היתר ב"הארץ" לפני יומיים.
"אתם מרוויחים מיליארדי שקלים ממשאבי הטבע השייכים לאזרחי מדינת ישראל ומשקרים במודעות בעיתונים", נכתב. "אתם מפטרים עובדים בנגב עם שכר של 7,800 שקל ברוטו רק כדי לנקום במדינה על מסקנות ועדת ששינסקי שהכריחה אתכם לשלם מסים כמו כולנו – בניגוד למה שהורגלתם".
שחיתות
יומיים חלפו מאז פרסום דו"ח מבקר המדינה על מימון מעונות ראש הממשלה, ובתחתית שער "ידיעות אחרונות" מפנים את תשומת הלב אל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. תחת הכותרת "המבחן של היועץ" מצוטטים "גורמים משפטיים" הטוענים כי "וינשטיין לא יוכל להתעלם מהממצאים, בעיקר בפרשת החשמלאי". לצד הכותרת מובאת תמצית מטור של בן-דרור ימיני, הטוען כי לווינשטיין אין ברירה אלא להורות על חקירה יסודית של המשטרה.
בתחתית שער "ישראל היום" מדווח כי אב-הבית מני נפתלי מסר בשנים האחרונות שתי גרסאות סותרות בנוגע לנסיבות עזיבתו את תפקידו. "הסתירות – הוכחה לחוסר אמינותו", מצוטט נתניהו בשער. לדיווח המלא על הסתירות בגרסאות של נפתלי נלווה טור מאת הפרשן חיים שיין, שיספק את מעריציו. שיין מחבר בפסקה אחת בין הרשעות, הצביעות והרוע שמפגינה התקשורת הישראלית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין חורבן בית-המקדש ואלפיים שנות גלות.
ב"הארץ" מותירים הבוקר את ענייני נתניהו והמבקר לפובליציסטים בלבד, ללא דיווח חדשותי. ארי שביט כותב: "עצוב? עצוב. עלוב? עלוב". מיכה פרידמן כותב: "הסושי עשה את שלו, הסושי חייב ללכת".
בשולי החדשות
א. ניר חסון מדווח ב"הארץ" כי המדינה תפקיע מפלסטינים מאות דונמים במזרח ירושלים לטובת הקמת מזבלה. לפי הדיווח, זו ההפקעה הראשונה בהיקף שכזה מאז 1991. לפי התוכנית, ב-20 השנים הקרובות יתמלא ואדי בפסולת בניין, ולאחר שיתמלא יוקם על גבי המזבלה פארק ירוק. תושבי עיסאווייה ושועפאט, בעלי רוב הקרקעות באזור, מתנגדים בין היתר בטענה כי לא יוכלו ליהנות מהפארק שכן גדר ההפרדה חוצצת בינם לבין השטח שיופקע. עוד מצוין כי כ-120 תושבים בדואים, החיים בכפר קטן של 20 פחונים באזור העתיד להפוך למזבלה, יאולצו להתפנות מהמקום.
ב. ירדן סקופ מדווחת ב"הארץ" כי משרד החינוך הקשה על בית-ספר ערבי בראמה שבצפון לקיים פאנל פוליטי עם נציגי כלל המפלגות. "באירוע נאסר לקיים הפנינג מקדים עם דוכנים של המפלגות השונות, פעיליהן, שלטים וחומרי תעמולה", היא מדווחת, "זאת, בניגוד לתיכוניים יהודיים ברחבי הארץ". במשרד החינוך, כך מתברר, חששו כי האירוע "עלול לגרור פרובוקציות והתססה של התלמידים". בסופו של דבר האירוע אושר, בתנאים מחמירים ("על התלמידים נאסר ללבוש חולצות או סמלים של מפלגות, לתלות שלטים או לחלק חומרי תעמולה").
ג. ב"ישראל היום" מתפרסמת היום ידיעה מאת איציק סבן הנושאת את הסטמפה "לקראת יום המשפחה". ובכן, לקראת יום המשפחה מדווח סבן על משפחת כהן מטבריה, שבה "הצבע הירוק הוא השולט". שומרי יערות? מגיני הסביבה? אוהדי מכבי חיפה? לא. "ארבעת הילדים משרתים כיום במשמר-הגבול ולא מתכננים להפסיק בקרוב".
בשולי החברה
מאמר המערכת של "הארץ" ועמ' 3 בעיתון מוקדשים למבקשי מקלט מסודאן ואריתריאה, בעקבות נתונים שהעבירה המדינה לבג"ץ שמהם עולה כי העניקה מעמד פליט רק ל-4 מבין 5,573 מבקשי המקלט שפנו אליה בבקשות. אילן ליאור מדווח בהרחבה על מצב בקשות המקלט ומציין כי מדובר ב-0.07%, לעומת 84% מהאריתריאים ו-56% מהסודאנים שהוכרו כפליטים או זכו להגנה משלימה ברחבי העולם במחצית הראשונה של 2014. למעשה, מבין 3,165 בקשות שהגישו אזרחי סודאן, המדינה השיבה רק ל-45 (1.42%).
ענייני תקשורת
אמיר טייג ונתי טוקר מדווחים בהרחבה ב"דה-מרקר" על ממצאי מחקר שביצעו עמית שכטר ומורן ימיני על הריכוזיות בשוק התקשורת הישראלי.
אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי אשת העסקים נינה סטורמס עשויה לשתף פעולה עם זכיינית ערוץ 2 קשת בהפקה משותפת של פורמטים.
ענת ביין-לובוביץ' דיווחה אמש ב"גלובס" כי הממונה על ההגבלים בודק את השלכות רכישת מניות ערוץ 10 על-ידי יו"ר מקאן אילן שילוח.
עומרי כהן דיווח אתמול ב"גלובס" כי הפרסומאי מודי כידון הודה בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב כי הוא מחזיק ב-2.3 מיליון שקל השייכים לנוחי דנקנר.
בעמ' 15 של "ישראל היום" מתפרסמת "תוספת לתגובה לכתבה" שפורסמה באוקטובר 2013.
בכפולה הפותחת של "גלובס" דווח אתמול כי פיטר אובורן, הפרשן הפוליטי הראשי של העיתון הבריטי "טלגרף", התפטר תוך האשמת העיתון "בהנמכה מכוונת של רמת הסיקור העיתונאי ובכניעה למפרסמים רבי עוצמה, כגון HSBC". לפי הידיעה, מאת ה"פייננשל טיימס", אובורן טוען כי העיתון סירב לפרסם כתבות שליליות על HSBC, המואשם כי סייע ללקוחותיו להשתמט מתשלום מסים. "היה צורך במיקרוסקופ כדי למצוא ב'טלגרף' סיקור לפרשה הזאת", כתב אובורן. "הסיקור שהתפרסם לאחרונה ב'טלגרף' על HSBC אינו אלא סוג של מרמה כלפי הקוראים".
ב"דה-מרקר" מדווח על התפטרותו והאשמותיו של אובורן במדור חדשות החוץ של העיתון, בתחתית עמ' 22. ב"כלכליסט" ו"ממון", אף על פי שבשניהם דיווחים על פרשת HSBC, לא ניתן למצוא אזכור לפרישת אובורן והאשמותיו נגד ה"טלגרף". גם לא עם מיקרוסקופ.