הקלישאה החבוטה ביותר על המכורים לסיגריה היא שלכבדים שבהם אין צורך במצת או גפרורים; הם מדליקים סיגריה בסיגריה. למה הדבר דומה? לאירועים המקיפים אותנו בישראל. אין רגע דל, אירוע רודף אירוע, ועל עורכי החדשות נותר רק לבחור מה לסקר תחילה. אלא שגם לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל: ימים ללא חדשות. אמנם זה קורה לעתים נדירות, אבל זה בכל זאת קורה.

לימים יוצאי הדופן הללו יש פתרון שאם חושבים עליו היטב, אולי הוא אמור להיות דבר שבשגרה. לקחת עניין חשוב, שלא נמצא בסדר היום הציבורי, ולקדם אותו בכל הכוח. הנה דוגמה טובה: באחד הימים בשבוע שעבר התעוררנו לבוקר שכזה. התמורות בעולם הערבי הפכו לסוג של שגרה, הרמטכ"ל גמר עם החיוכים והחל לעבוד, ומערכות העיתונים נתקלו בשממה אקטואלית.

מערכת "ידיעות אחרונות" החליטה שמאבק העובדים הסוציאליים חשוב דיו ומרחה את עיקריו על העמוד הראשון, כולל כפולת העמודים הראשונה. אין חולק על חשיבות המאבק, אבל ברור שביום אחר הוא לא היה זוכה ליותר מאשר אִזכור שולי באחד העמודים הפנימיים.

אולי דווקא ימי חדשות חלשים יחדדו אצל העיתונאים את המודעות לתפקידם האמיתי: לנסות לקבוע מה באמת חשוב לציבוריות הישראלית, ולא להיכנע לסחרירי השלטון.

להבין שגם בימים שבהם אנחנו העיתונאים מוצפים בחדשות, אסור לנו לעמוד דום על כל איתות שמגיע ממשרדי הממשלה בירושלים, לא לתת במה לכל תוכנית מפוברקת שמציג לנו שר בצרות, ואפילו לא להקשיב להם שם למעלה כשהם הולמים על תופי המלחמה.

בואו ניתן אשראי לצרכני החדשות להבין שביכולתם להבחין בכוחות עצמם מה חשוב יותר ומה פחות. תפקידנו הוא להעביר אינפורמציה חשובה ומסוננת היטב ולא לירות על אוטומט בכל פעם שמישהו גורם לנו לרקוד לצלילי יועציהם של נבחרי הציבור ומקורביהם.

אלברט הובארד היה סופר, פילוסוף ומוציא לאור אמריקאי בתחילת המאה הקודמת. הובארד הגה את המשפט "עורך עיתון הוא אדם שתפקידו להפריד בין הזבל לדברים החשובים, ולפרסם את הזבל". זה הזמן לדפוק לו בעדינות על הקבר וללחוש לו, "הפוך גוטה, הפוך".

דרור זרסקי הוא עורך תוכנית הטלוויזיה "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10