האם עיתונאי "הארץ" אמיר אורן איים על ראש המטה הכללי של צה"ל? לפי אורן עצמו, הקביעה הזו, שהופיעה בכתבה ב"מעריב", היא תוצאה של ניסיון ל"חיסול חשבונות" מצד "מעריב", אמנון דנקנר וגורמים אחרים. בתצהירים שהגיש לאחרונה במסגרת תביעת דיבה שהוא מנהל נגד אותם גורמים מגולל אורן את גרסתו לפרשה של יריבות מכוערת בין עיתונאים, שבמרכזה הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון.

לפני כשבועיים הגיש אורן לבית-משפט השלום בתל-אביב תצהירי עדות ראשית מטעמו במסגרת תביעת דיבה שהוא מנהל נגד חברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, עורך "מעריב" לשעבר אמנון דנקנר וכתב "מעריב" לשעבר יניב זך.

התביעה, על סך חצי מיליון שקל, הוגשה במאי 2006, בעקבות ידיעה מאת זך שהופיעה ביוני 2005 תחת הכותרת "הפרשן הצבאי של עיתון 'הארץ' איים על הרמטכ"ל היוצא". נתבעת נוספת בתביעתו של אורן היא מדינת ישראל, ששימשה מעבידה של רא"ל משה (בוגי) יעלון בעת שהיה ראש המטה הכללי בצה"ל.

הידיעה ב"מעריב" פורסמה בעקבות ראיונות שהעניק הרמטכ"ל דאז לתקשורת, בין היתר לכתב "ידיעות אחרונות" אלכס פישמן. יעלון ציין אז בדבריו כי יש עיתונאי שנהג כלפיו בשיטות של "מאפיה" ואיים עליו שיעביר אותו "מהצד של הטובים לצד של הרעים", וזאת אם לא יפעל על-פי דרישתו. במרכז הידיעה ב"מעריב" עמד הגילוי – השקרי לטענת התובע – כי אותו עיתונאי הוא פרשן "הארץ" אמיר אורן.

בידיעה שפורסמה ב"מעריב" נכתב כך: "הדבר אירע בשיחה שהיתה בין יעלון לבין אורן באמצע 2004, על רקע כוונתו של יעלון למנות את אלעזר שטרן לתפקיד ראש אכ"א. יעלון נדהם מהאיום, הפסיק את השיחה עם אורן, והורה שלא לאפשר לעיתונאי פגישות רשמיות עם קציני צה"ל. 'הגשתי תלונה למי שצריך, אבל החליט מי שהחליט שלא לעשות עם זה שום דבר', אמר יעלון בראיונות בסוף-השבוע. ל'מעריב' נודע כי יעלון שוחח על הדברים עם עורכו הקודם של 'הארץ', חנוך מרמרי, ועם העורך הנוכחי, דייוויד לנדאו. שניהם לא נקטו שום צעד נגד העיתונאי המאיים".

על-פי התצהיר, לידיעה, שקיבלה הפניה בולטת מהשער, התלווה מאמר פרשנות מאת משה גורלי תחת הכותרת "בריונות עיתונאית", ובו נמתחה ביקורת חריפה על העיתונאי שאיים על הרמטכ"ל.

"הכתבות נשוא התביעה מגוללות מסכת של השמצות ודברי לשון הרע עלי", כותב אורן בתצהירו, ומכחיש מכל וכל את הנכתב בהן. לדבריו, "תכליתן של הכתבות המשמיצות היא אחת: פגיעה בי. [...] הכתבות נשוא התביעה מייחסות לי באופן ברור ושאינו משתמע לשני פנים התנהגות פלילית והתנהגות שאינה ראויה לעיתונאי [...] הנתבעים מציגים אותי כ'עיתונאי בריון', 'עיתונאי שנוהג בשיטות מאפיה', 'עיתונאי שעבר את הגבול' – ממש באלו המלים!" [ההדגשות במקור].

עיתונאי "הארץ" אמיר אורן. 7.6.10 (צילום: "העין השביעית")

עיתונאי "הארץ" אמיר אורן. 7.6.10 (צילום: "העין השביעית")

"[...] הנתבעים שמו לעצמם מטרה לפגוע בי. נראה כי כל האמצעים כשרים בעיני הנתבעים, לרבות הפצת 'עובדות' משוללות יסוד [...] מהיכרותי את הנפשות הפועלות אני משוכנע כי הפרסומים נשוא התביעה, להם אחראים הנתבעים, נעשו מתוך כוונה 'לחסל חשבונות' עימי, להזיק לי ולעיתון בו אני כותב".

אורן מתאר את הנזק שנגרם לו וכותב כי "בעקבות הפרסומים החמורים נגרמה לי ולמשפחתי בושה ועוגמת נפש רבה. בסמוך לאחר ביצוע הפרסומים נשוא התביעה, נתקל בני הבכור בתגובות שליליות ובהתקפות מילוליות על אביו בבית-ספרו. אני נאלצתי להתמודד עם התקפות ישירות ועקיפות כנגדי על-ידי אנשים פרטיים [...] אני זוכר כי היו גם מפגשים, במסגרת העבודה הרגילה, עם כל מיני קולגות, כתבים לענייני צבא וביטחון של כלי תקשורת מתחרים, ששאלו אותי מה קרה שם והתעניינו בהתרחשויות. היו גם קולגות שהגיבו בעקיצות ובציניות כלפי, כגון 'על מי איימת היום?'.

"[...] הפרסומים נשוא התביעה פגעו ועודם פוגעים באמינותי, במעמדי כעיתונאי, במעמדי כפרשן בכיר ובעל מוניטין וותק, שמאחוריו שנים של עבודה עיתונאית איכותית וקשה [...] בעקבות הפרסומים נשוא התביעה הוטל על פועלי צל כבד.

"זאת ועוד, במסגרת עבודתי עם גורמים שונים בצה"ל, שמתי לב לשינוי גדול מאד ביחס כלפי בעקבות הפרסומים נשוא התביעה. [...] לאחר הפרסומים זכיתי לקבל יחס קר וחשדני מגורמי צבא שונים איתם אני בא במגע במסגרת עבודתי. אני זוכר כי היו קציני צה"ל שונים, איתם שוחחתי במהלך עבודתי, ששינו לפתע את יחסם אלי וניהלו עימי לפתע שיחות קרות ותכליתיות [...] בעקבות הפרסומים נשוא התביעה יכולתי לפעול בחוגים בטחוניים במסגרת משלח ידי כעיתונאי נפגעה והוגבלה. כמו כן צומצמו הזמנותי להופיע בפני פורומים צבאיים".

אורן מצטט בהרחבה מטוקבקים, פורומים מקוונים שונים ואתרי אינטרנט, ומדגים כיצד הטענה כי הוא העיתונאי שאיים על הרמטכ"ל חוזרת ועולה פעם אחר פעם, גם שנים רבות לאחר הפרסום המקורי. הוא מצטט ומצרף לתצהיר גם העתק ממייל נאצה שקיבל בעקבות הפרסום.

"דנקנר התנדב 'לסייע' ליעלון"

לטענת אורן, "הרמטכ"ל לשעבר, מר משה יעלון, הוא שאמר, הפיץ וגרם לפרסום דברי לשון הרע השקריים עלי. מר יעלון הוא שאמר, הפיץ והביא לפרסום כי אני הוא העיתונאי שאיים עליו, ואשר פעלתי בשיטות של 'מאפיה'".

אורן מצרף לתצהירו חליפת מכתבים שניהל באמצעות עורך-דינו עם יעלון בעקבות הפרסום. "אודה אם תשיב למכתבי ותבהיר אם יש לך חלק בהפצת דברי הדיבה הללו", כתב עו"ד מיבי מוזר ליעלון. "הריני להבהיר כי הרמטכ"ל לשעבר לא הזכיר בפומבי את זהותו של העיתונאי נשוא מכתבך", השיב לו עו"ד אלי זהר בשם יעלון. "הדברים שפורסמו ב'מעריב' [...] הם שקריים", כתב לו מוזר, "וגם אם נאמרו שלא בפומבי, אין בדעתו של מר אורן להשלים עם הדברים הפוגעים שפורסמו. אשר לשיחתנו, אבקשך לאשר לי שלמרשך אין חלק בהפצת דברי הדיבה [...] ומרשך לא נקב בשמו של מרשי כשאמר כאילו אוים על-ידי עיתונאי". "אין לנו מה להוסיף על האמור במכתבנו [הקודם]", השיב לו זהר.

הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון. 6.8.02

הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון. 6.8.02

"מנוסח הדברים במכתב התשובה עולה באופן ברור כי יעלון הוא שגרם לפרסום דברי לשון הרע עלי", טוען אורן בתצהיר. אורן מוסיף כי במהלך ישיבה של ועדת העורכים בבית סוקולוב בתל-אביב אמר יעלון "דברים דומים לאלה שאמר בפרסומים נשוא התביעה, בדבר עיתונאי שאיים עליו". על-פי התצהיר של אורן, "בשלב זה ביקשו הנוכחים בוועדה מיעלון כי יפרש את דבריו ויציין במי מדובר. יעלון שתק, אך יו"ר ועדת העורכים, אמנון דנקנר, התנדב 'לסייע' ליעלון ונקב בשמי כעיתונאי שאיים על הרמטכ"ל. יעלון לא עשה דבר ולא מנע באופן כלשהו ממר דנקנר לספר לנוכחים כי אני הוא העיתונאי שאיים. יעלון גם לא טרח להכחיש את דברי דנקנר. יעלון הגיב במלים, 'אתה אמרת'".

אורן מצרף לתצהירו תצהיר מאת העיתונאי אמנון אברמוביץ', שכותב כי "בסמוך לפרסום ב'מעריב' כאמור, שוחח איתי אלכס פישמן [...] אלכס אמר לי שהוא ריאיין את יעלון לכתבה בעיתון 'ידיעות אחרונות', ובמסגרת השיחה בינו לבין יעלון, אמר לו זה האחרון משהו כמו: בעיתונות הישראלית יש 'מאפיה', אחד מאיים והשני מקיים. פישמן שאל את יעלון מהי זהותם של המאיים והמקיים, ויעלון ענה לו, אמיר אורן הוא מי שמאיים ואמנון אברמוביץ' הוא מי שמקיים. אלכס אמר לי כי במסגרת אותה כתבה שכתב [...] הוא רק התייחס לעיתונאי 'המאיים', ללא חשיפת שמו ו/או העיתון בו הוא כותב, ואילו לעיתונאי 'המקיים', זה כביכול אני, לא התייחס בכלל". לדברי אורן, יעלון אמר דברים דומים גם לעיתונאית אילנה דיין, וזאת במסגרת שיחות הכנה ורקע לפרסום ראיון עימו בתוכנית "עובדה".

בנו של אורן: חברים שאלו אותי למה אבא מאיים על הרמטכ"ל

על-פי תצהירו של אורן, הוא כלל לא שוחח עם יעלון במחצית 2004, כפי שנטען בכתבה ב"מעריב". לפי תצהירו, למד על מינוי שטרן לתפקיד ראש אכ"א מהודעת דובר צה"ל שיצאה בדצמבר 2003, ולא שוחח עם יעלון על כך סמוך למועד.

"שיחתי היחידה עם הרמטכ"ל לשעבר יעלון, שבה הוזכר עניין מינויו האפשרי של האלוף שטרן לתפקיד ראש אכ"א, זכורה לי היטב", כותב אורן, וטוען שזו התקיימה באביב 2002, וכי מינויו של שטרן תפס בה חלק שולי ביותר. בהקשר זה מציין אורן כי שיחה זו לא היתה חריגה וכי במהלך כהונתו כרמטכ"ל נהג יעלון לשוחח עימו על מינויים של קצינים בכירים, ואף הציע לו בהזדמנות אחת את תפקיד דובר צה"ל. "סירבתי בנימוס", מציין אורן (להרחבה: הכתבה "יחסים פתוחים").

בכתבה ב"מעריב" נכתב כי "גם שטרן וגם יעלון סיפרו פעמים רבות כי אחרי שלא נכנעו לאיומיו של אורן, הוא אכן הגשים אותם, וכתב עליהם באורח מגמתי, ארסי ועוין, או כפי שהגדירו זאת מקורביו של יעלון: 'הוא שחט אותו כל שבוע ב'הארץ' באופן בולט ולא ענייני'".

לדברי אורן, הוא דווקא סיקר את השניים באופן מקצועי. "ככל שהשמעתי ביקורת עיתונאית על החלטה זו או אחרת שקיבל הרמטכ"ל במהלך כהונתו, או התנהלות אחרת שלו, הרי שזה לגיטימי ולא נבע מכתיבה 'מגמתית' לכאורה כנגדו", כותב אורן, ובהמשך התצהיר מוסיף: "נסיון הנתבעים לייחס לי כתיבה מגמתית ועוינת – אין בו דבר וחצי דבר. כאמור, אני עיתונאי מקצועי, בעל דעה וקו מחשבה, לעתים מאמרי הם מבקרים ולעתים לא, אבל עסקינן בביקורת מקצועית, ואין ולא היתה לי כל אג'נדה כזו או אחרת, או 'מגמה' כזו או אחרת, בכתיבתי אודות שטרן ויעלון".

כמו כן דוחה אורן את הטענה הכלולה בדיווח של "מעריב" כאילו יעלון פנה לחנוך מרמרי ודוד לנדאו, עורכי "הארץ", בעקבות דברי האיום. לתצהירו נלווה תצהיר מאת חנוך מרמרי, שבו כותב עורך "הארץ" לשעבר: "בניגוד לנכתב בפרסומים נשוא התביעה, לא פנה אלי הרמטכ"ל לשעבר יעלון (ו/או מי מטעמו) בתלונה על התנהלות לא נאותה (כביכול) של התובע ו/או בתלונה על איומים שהנ"ל השמיע לכאורה כלפיו. על-פי הידוע לי, אין במערכת העיתון תיעוד כלשהו לתלונה שהעלה יעלון (ו/או מי מטעמו) בעניינו של התובע".

"[...] אני זוכר כי במהלך היותי בתפקיד עורך 'הארץ' העלה יעלון תלונה אחת בלבד נגד אחד העיתונאים בעיתון (לא אמיר אורן) בעניין ידיעה שפורסמה בעיתון בנושא בטחוני כלשהו. כאמור, התלונה בה עסקינן לא עסקה באמיר אורן ואינה קשורה בו כלל".

עוד טוען אורן בתצהירו כי הנתבעים לא פעלו כראוי כדי לברר את העובדות הכלולות בכתבות הדיבה לפני פרסומן, וכי ערב הפרסום התקשר אליו זך והודיע לו שלמחרת יתפרסם שהוא העיתונאי שאליו כיוון יעלון. "הנתבע 3 בחוסר תום לב לא ביקש את תגובתי לטענות עובדתיות ולהאשמות והשמצות רבות המופיעות בפרסומים נשוא התביעה", כותב אורן.

הוא מצרף לתצהירו תצהיר מאת בנו, איתמר, שהיה עד לשיחה עם זך ומאשר את גרסת אביו. עוד מצהיר בנו של העיתונאי כי "לאחר הפרסומים ב'מעריב', נתקלתי בתגובות שליליות ובהתקפות מילוליות שהתייחסו לאבי בבית-הספר בו למדתי אותה העת (תיכון עירוני א' בתל-אביב). חברים לכיתתי הציפו אותי בשאלות אודות אבי, רבים שאלו אותי מדוע אבי מאיים על הרמטכ"ל".

"הנתבעים 1-3 שמו להם למטרה לפגוע בי והם פועלים נגדי במשך שנים ארוכות ומנסים בכל הזדמנות להכפיש את שמי ולפגוע בי באופן אישי", כותב אורן בתצהירו. "אין זו פעם ראשונה שהנתבעים 1-2 פירסמו אודותי כאילו אני מאיים על אנשים שונים ופועל בדרכים מפוקפקות עד מאוד", הוא מוסיף ומונה כמה דוגמאות.

תצהירי הנתבעים אמורים להיות מוגשים לבית-המשפט באמצע חודש מרץ.