ראש הממשלה נגד העיתון של המדינה

אתמול בשעות הבוקר, אחרי הסלמה מבוקרת של מתקפות רטוריות חוזרות ונשנות, התרחש אירוע היסטורי במושגיו של עולם התקשורת הישראלי. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, האשים את מו"ל העיתון הנמכר בישראל, ארנון (נוני) מוזס, ברדיפה אישית פסולה, רצופת כזבים והכפשות, שנועדה לנשל אותו מתפקידו.

המתקפה הסדרתית נגד מוזס ו"ידיעות אחרונות", שעד כה תודלקה על-ידי מקורבים וגופי לוויין ("באנו לשבור את הפחד מנוני מוזס", קראה הכותרת הראשית בגליון סוף-השבוע של "ישראל היום" שבו התראיין המו"ל, ידיד ראש הממשלה שלדון אדלסון) – נחשפה אתמול ככזו שהגורם המניע שלה הוא ראש הממשלה עצמו, השרוי בעיצומו של קמפיין בחירות.

המתקפה של נתניהו על "ידיעות אחרונות" אירעה שעות אחדות לאחר שהעיתון של המדינה חרג ממנהגו ופירסם בהרחבה ידיעה על עתירה שנועדה להגדיר את "ישראל היום", חינמון המשרת את צרכיו התקשורתיים של ראש הממשלה, כתעמולה פוליטית אסורה המתבצעת בניגוד לחוק. ב"ידיעות אחרונות" הקדישו למהלך עמוד שלם, וציטטו בהרחבה מתוך העתירה וחוות הדעת שצורפה לה. הקביעה שלפיה "ישראל היום" מפרסם תעמולה הובאה כעובדה. נתניהו, בתזמון מדויק, השווה והעלה ועורר מהומה.

כעת, יממה אחר-כך, ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים לסגת אחורנית ולהתרחק מעימות ישיר. בעיתון, שכותבו הבכיר ביותר עלה אתמול לשידור ברדיו ארצי וכינה את ראש הממשלה פרנואיד הזקוק לאשפוז, לא עוסקים הבוקר כמעט כלל בהתנגשות המתוקשרת – לא כותרת בשער, לא ידיעה חדשותית, לא מאמר דעה או סקר קוראים, ואפילו לא בעיטה חדשותית מתחת לחגורה, כביכול ללא קשר למתקפה המתוקשרת אך למעשה מענה מחודד ומתוזמן שיראה שעם נוני מוזס לא מתעסקים.

למעשה, נראה שבעיתון הקפידו במיוחד שלא להבליט את ההתפתחות החדשותית האחרונה המציגה את נתניהו באור שלילי: בעוד שכותרותיהם הראשיות של שאר העיתונים מוקדשות הבוקר לתקרית הדיפלומטית סביב נאומו הצפוי של נתניהו מול שני בתי הקונגרס בארצות-הברית, ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית וכפולת העמודים הפותחת מוקדשות דווקא לפיטורים במפעל דרומי.

ההתייחסות היחידה למהלך של נתניהו נדפסת בעמודים האחוריים של קונטרס החדשות, בקטן ובתוך מסגרת דקיקה בפינה הימנית העליונה של מדור המאמרים, וללא תיאור טענותיו של נתניהו עבור הקוראים הבלתי מעודכנים.

"תגובת 'ידיעות אחרונות' ו-ynet בעקבות ההתקפה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על העיתון ועל אתר האינטרנט", נכתב בהודעה. "אחד מתפקידיה החשובים של תקשורת עצמאית וחופשית במדינות דמוקרטיות הוא לבחון את מעשיה של הממשלה, כולל העומד בראשה – לטוב ולרע. במשימה זו מקפידים ב'ידיעות אחרונות' וב-ynet על מקצועיות עיתונאית ללא פשרות, על אמינות ואובייקטיביות, על דיוק בעובדות ושמירה על כל כללי האתיקה המקצועית. 'ידיעות אחרונות' ו-ynet ימשיכו למלא יום ביומו את שליחותם העיתונאית החיונית לשמירת הדמוקרטיה בישראל".

ב"ישראל היום", שעורכיו מצהירים מדי יום על דבקות באמת ("ואם טעינו נתקן"), לא מצהירים במקביל כי אחת התכליות המרכזיות של עיתון בחברה דמוקרטית היא ביקורת על השלטון. בחינמון, שעורכיו גם אינם עושים מאמץ להסתיר כי הם נהנים לשמש כלי תדמיתי בידיו של ראש הממשלה, מקדישים למתקפה של נתניהו כותרת בולטת במעלה השער ואת שתי הכפולות הראשונות, המשמשות להדהוד מסריו (גם הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת הבוקר להדהוד מסריו של נתניהו, אם כי בנושא אחר).

"רה"מ: 'נוני מוזס מנהל מסע הכפשות שיטתי'", קוראת הכותרת בשער, הנדפסת לצד דיוקנו של מוזס. הכפולה הפותחת מוקדשת לשני מאמרים פרי עטם של שניים מפרשני התקשורת הקבועים של "ישראל היום", דרור אידר ("ל'ידיעות' אבדה הבושה") וחיים שיין ("נוני מתגעגע לימי המונופול"). ביניהם נדפסת הקריקטורה הוותיקה פרי מכחולו האלקטרוני של שלמה כהן, המציגה את מוזס כבובנאי המשחק במריונטות (ולמעשה במנקינים, שהם בובות שדווקא אינן נשלטות באמצעות משיכה בחוטים).

"זה לא נתניהו, אלא השליטה על המדינה שקרסה להם", מתמצתת כותרת המשנה למאמרו של אידר. "העיתונאים אינם חכמים יותר מהציבור, והעם כבר מזהה את הטענות הבזויות והכותרות השקריות", נכתב שם. במאמר עצמו, כדרכו התעמולתית של כותבו, לא מובאות ראיות של ממש בנוגע לכותרות שקריות שפורסמו בכלי תקשורת מקבוצת "ידיעות אחרונות": הכותרת ה"שקרית" שמצא אידר התפרסמה באתר ynet, בנוגע להצהרתו של שר החוץ אביגדור ליברמן כי אחרי הבחירות יבקש להתמנות לשר הביטחון. לטענת אידר, הקביעה שלפיה מתנהל "מירוץ" לתפקיד שר הביטחון היא-היא דוגמה לשקר (ליברמן, יש להזכיר, הוא שר בכיר בממשלת נתניהו ובעל-ברית פוליטי קבוע שלו, העתיד לשבת בממשלתו הבאה אם וכאשר תקום).

שיין, במאמר התופס את העמוד השמאלי בכפולה, טוען גם הוא שב"ידיעות אחרונות" מתפרסמים שקרים, אם כי פוטר עצמו לגמרי ממסירת דוגמאות, גם כאלה שאינן מוכיחות את טענתו. במקום זה הוא בוחר באסטרטגיה דמגוגית קלאסית: החמא לקהל, לטף אותו בבטן, העצם את הליטופים באמצעות מנה יפה של פתוס, ואז שכנע אותו שהוא בעצם חושב כמוך.

"מאמצי ההכפשה הכבירים לא הועילו", כותב שיין. "הישראלים נעלבו עד עמקי נשמתם מיחס 'ידיעות אחרונות' לתבונתם. עם חכם ונבון, שאלפי שנות גלות לימדו אותו להבחין בין עיקר לטפל, בין אמת לשקר, בין האשמות זדוניות לעקרונות יציבים, לא הלך שבי אחרי מסע הבדיות וההטעיה מבית 'ידיעות אחרונות'", הוא מוסיף. בשולי העמוד, אולי כתחליף לדוגמאות קונקרטיות, נדפסות כותרות שפורסמו ב"ידיעות אחרונות" בתקופה האחרונה. "'ידיעות' ו-ynet: 'אנחנו אובייקטיביים'...", נכתב ממעל.

בהמשך הטור מתפנה שיין לתקוף גם את "הארץ", העיתון שבו נחשף כי נתניהו החזיר לאוצר המדינה 4,000 שקל עבור בקבוקים שפדיונם הוכנס לכיס הלא נכון. "נראה שלעיתון 'הארץ' יש חשבון פתוח עם 'ישראל היום'. במשך שנים הודפס 'ישראל היום' בבית-דפוס 'הארץ'. המשאב הכלכלי העיקרי של 'הארץ' נגמר כש'ישראל היום' היה לעצמאי בהדפסת העיתון", הוא כותב.

בקשר להתבטאות של עמוס שוקן מאתמול, שבכפולה הבאה זוכה גם לידיעה קצרה בחתימת "כתב 'ישראל היום'", מוסיף שיין: "המימון הזר לא הפריע ל'הארץ' כאשר הוא הופנה אליו, אך עתה לפתע הוא החל להציק. כשאנשי עיתון 'הארץ' מדברים על מקורות מימון זר, כדאי מאוד שייטלו צלב קרס מבין עיניהם. משפחת השותפים שלהם וקשריהם לשלטון הנאצים בגרמניה מוכרים וידועים; גם המקורות הכספיים של שותפים אחרים לוטים בערפל כבד. פתאום 'הארץ' מתחסדים. שייערב להם".

במרכזה של הכפולה הבאה עומדת הצהרתו של נתניהו מאתמול, המשובצת בתגובות שעוררה לאורך היום. "האינטרס הכספי של נוני מוזס", קוראת הכותרת לדיווחם של מתי טוכפלד ושלמה צזנה, ציטוט מתוך דבריו של ראש הממשלה.

הכפולה כולה משובצת בסריקות ותצלומי מסך נוספים המעידים, לפי "ישראל היום", על היחס המוטה של קבוצת "ידיעות אחרונות" לנתניהו ומפעלותיו. "הקו ברור, לא משנה במה עוסקים: נגד ראש הממשלה, בעד המחנה-הציוני", מוסבר בכיתוב, המקפל בתוכו את המימד הפרדוקסלי הטבוע במהותו של "ישראל היום": אם יש פגם מוסרי בקיומו של עיתון המעניק שירותי תעמולה קבועים למועמד פוליטי ספציפי, תוך הסתרת מידע לא נוח והפצת מידע לא נכון – "ישראל היום" צריך להיות העיתון הראשון להיסגר.

בהקשר זה נמנעים גם היום אנשי החינמון מלהזכיר את העתירה לוועדת הבחירות המרכזית נגד הבעלים שלדון אדלסון והעורך עמוס רגב, שאתמול נודע כי תובא לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

"ידיעות אחרונות"

התגובה שמתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" בעקבות המתקפה המילולית של נתניהו לוקה בתוכנה, ומעידה על צביעותו של דרג העריכה הבכיר בעיתון זה. אף שנתניהו ו"ישראל היום" לא הצליחו להוכיח או להדגים כי ב"ידיעות אחרונות" אכן מתפרסמים שקרים והכפשות נטולות בסיס, לא ניתן לטעון כי בעיתון מקפידים על "מקצועיות עיתונאית ללא פשרות", "אובייקטיביות" ו"שמירה על כל כללי האתיקה המקצועית".

סיקור הזירה הפוליטית ב"ידיעות אחרונות", אותו סיקור שנועד "לבחון את מעשיה של הממשלה, כולל העומד בראשה – לטוב ולרע", מתבצע בקביעות באופן מוטה ותוך הסתרה פעילה של מערכת הקשרים העומדת מאחוריו ומשפיעה על צביונו. לצד זה, "ידיעות אחרונות" הוא כנראה העיתון הכללי היחיד בישראל שבו שר בממשלה יכול לשלם סכום כסף ולקבל סיקור חיובי של מפעלותיו – באופן שלא ניתן להגדירו כ"מקצועי" גם לפי סטנדרטים של עלון בית-ספר. דרך התנהלות זו גם מנוגדת ל"כללי האתיקה המקצועית", שמהגוף האמור לפקח על יישומם פרש "ידיעות אחרונות" זה מכבר.

בדומה ל"ישראל היום", אם כי בעוצמה פחותה במובהק, גם ב"ידיעות אחרונות" מופעלת הטיה פוליטית ברורה סביב סיקורן של דמויות פוליטיות מרכזיות, על-פי קנה-מידה סובייקטיבי שמעולם לא פורט על-ידי מיישמיו – אך נחשף בדיעבד על-ידי עובדים לשעבר וגורמים מתוך המערכת (עדות טרייה ניתן למצוא בטור שמפרסם כעת נתי טוקר ב"דה-מרקר"). "ידיעות אחרונות", לפיכך, אינו עיתון "אובייקטיבי" על-פי אף קנה-מידה. בעוד שעיתונים אחרים מתנהלים על-פי אג'נדה אידיאולוגית מוצהרת, המוסברת בהשקפת עולם פוליטית, האג'נדה של "ידיעות אחרונות" סמויה ומבוססת על אינטרסים זרים למקצוע העיתונאות.

אף שב"ידיעות אחרונות" יש כוחות הפועלים לחתירה תחת רשת הקשרים של המו"ל, ואף שלעתים לא רחוקות (אך לא תמיד), כשנחשפים פרטים לא נעימים על מושאי הסיקור החיובי, בעיתון אכן מבליטים את קלונם, עיתונו של ארנון מוזס רחוק מלהיות כלי תקשורת ישר, המנותק מאותם "אינטרסים" שבהם האשימו ראש הממשלה.

כפי שציין אתמול שוקי טאוסיג, אחד ההבדלים בין "ידיעות אחרונות" ל"ישראל היום" הוא שלמרות ההשחתה, למוצר של מוזס עדיין ניתן לקרוא "עיתון". היגררותו הלא-רצויה והכנראה בלתי נמנעת של "ידיעות אחרונות" למלחמה חזיתית בראש הממשלה ובבטאונו מכתימה את שמורות הטבע החופשיות האחרונות שעוד נותרו בו, מסכנת אותן ומאיימת להביא עליהן את כליונן. כשזה יקרה, יוכלו נתניהו ואדלסון להתרווח במקומות מושבם ולהדליק את הסיגרים.

מדיניות חוץ

כותרותיהם הראשיות של כל העיתונים שאינם "ידיעות אחרונות" מוקדשות, כאמור, למתיחות בין לשכת נתניהו ללשכת נשיא ארצות-הברית ברק אובמה. "מחריף המשבר בין אובמה לנתניהו על ההסכם עם איראן", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ" (ברק רביד), המנגידה בין דבקותו של נתניהו בכוונותיו לנאום בקונגרס האמריקאי שבועיים לפני הבחירות לבין מורת הרוח המוצהרת של נשיא ארצות-הברית.

"ראש בראש", מכריזה הכותרת הראשית של "מעריב", ששובצה בין פרופיליהם של נתניהו ואובמה, הניצבים זה כנגד זה כבקרב אגרוף. "חילוקי הדעות הקשים בין נשיא ארה"ב וראש הממשלה צפו אתמול כשהשניים ניהלו מסיבות עיתונאים מקבילות והתייחסו לגרעין האיראני", נכתב בכותרת המשנה. בחלק המוקדש לדבריו של אובמה על שיחות הגרעין עם איראן מופיעה ההצהרה "לנתניהו ולי יש חילוקי דעות בנושא". ציטוט מפי שגריר ארצות-הברית בישראל, דן שפירו, מבהיר את משמעותו של המינוח המעודן של הנשיא: "אין משבר – יש חילוקי דעות".

"הוויכוח הידרדר לעימות חזיתי בין נשיא ארה"ב לראש הממשלה", נכתב בראש הכפולה הפותחת של "מעריב", שם מדווחים על ההתפתחויות דנה סומברג וחיים איסרוביץ: "אובמה התייחס לעובדה שלא ייפגש עם נתניהו כשיגיע לוושינגטון ושיגר עקיצה חדה כתער אל ראש הממשלה, תוך שהוא רומז על ההיבט הפוליטי של הנסיעה. 'זו המדיניות שלנו, לא להיפגש עם מנהיגי מדינות כל-כך קרוב למועד הבחירות במדינותיהם', הבהיר. 'גם אם אנגלה (מרקל) היתה לפני בחירות, היא כנראה לא היתה מקבלת הזמנה לבית-הלבן. אבל היא גם לא היתה מבקשת דבר כזה".

"עימות בשידור חי" ו"עימות מול המצלמות" הן הכותרות שבאמצעותן מתמצתים עורכי "ידיעות אחרונות" את ההתפתחויות האחרונות בנושא, ואלו נדפסות בשער ובעמ' 4 (בהתאמה). כמו עמיתיהם בעיתונים האחרים, כתבי "ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר ואורלי אזולאי מזכירים דיווח שהתפרסם אתמול בכלי תקשורת מקומיים ובינלאומיים, שסימן אולי את ראשית התקפלותו של נתניהו: "מוקדם יותר אתמול ציטטו ברויטרס 'מקורות ישראליים' שטענו כי נתניהו שוקל לשנות את מתכונת הנאום בקונגרס כדי להרגיע את האווירה המתוחה", כותבים אייכנר ואזולאי.

"לדבריהם, הוא שוקל לבטל את הנאום הפומבי בקונגרס ו'להסתפק' בדיון בפורום סגור של חברי הקונגרס – שלא ישודר בטלוויזיה. אפשרות אחרת התייחסה לכך שהוא ינאם בוועידת איפא"ק. מקור המקורב לראש הממשלה אמר ש'הנושא נמצא בשיחות כל השבוע. נתניהו דן בזה עם אנשי ליכוד. חלק מהם אומרים לו שהוא צריך לוותר על הנאום'". זמן קצר לאחר פרסום הדיווח ברויטרס, מזכירים הכתבים, נתניהו הכחיש את תוכנו והצהיר כי הוא נחוש לנאום כמתוכנן.

"ישראל היום", שופרו של נתניהו, הוא העיתון היחיד הממצב את הודעת ההכחשה של נתניהו כחדשות המרכזיות שעל סדר היום. בעיתון זה גם ממלאים את הצורך התדמיתי העכשווי של ראש הממשלה ומגמדים את היקפה של המחלוקת בינו לאובמה. "נחוש לנסוע", נכתב בכותרת הראשית של החינמון. "בסביבת רה"מ אמרו: 'קיבלנו הצעות לבטל את הנסיעה, רה"מ דחה את כולן", מובהר בכותרת המשנה, המפנה את הקוראים לדיווח קצר מאת שלמה צזנה ויוני הרש בעמ' 7.

חלק הארי של הידיעה מוקדש לדברים שאמר נתניהו אתמול בנאום ולמסרים מפי גורם המכונה "בסביבת רה"מ". דבריו של אובמה, בנוסח מקוצר במיוחד, נקברים במעבה הדיווח, ללא הבלטה בכותרות וללא ההערה העוקצנית שלפיה אנגלה מרקל לא היתה שוקלת לעשות מה שנתניהו עשה. ידיעה נוספת, בחתימת אלי לאון, עורך בדסק החוץ, מוקדשת לניגוח הנשיא האמריקאי. "אובמה מפחד מהדיבור הישיר של נתניהו", נכתב בכותרת, ציטוט מתוך דברים שכתב דיפלומט אמריקאי בדימוס.

התגייסות בוטה אף יותר לקמפיין של נתניהו נכללת בשני טורי הדעה הפותחים את העיתון. "היכן הקולות האמיצים בתקשורת שיקראו לראש הממשלה כן לנאום בקונגרס?", תוהה דרור אידר במאמרו. "כולם מיישרים קו נגד? מסורת עתיקה בעמנו מלמדת שפיקוח נפש דוחה הכל! גם את כבודו של נשיא ארה"ב. למען האמת, חשוב שנתניהו יגיע לקונגרס כדי לחשוף את אוזלת היד של מי שעומד בראש המעצמה החשובה בעולם אבל שכח את תפקידו".

כרגיל, אידר נמנע מלחשוף בעצמו את הממצאים המרשיעים שעליהם הוא כותב, ובכך ממחיש שוב כי הוא מאיים באקדח צעצוע. המשך הטור אף מעיד על נכונות להתבזות למען הבוס. "נתניהו לא מתערב בפוליטיקה האמריקנית", משקר אידר, ששכח אולי את התגייסותו המתוקשרת של נתניהו למען המועמד הרפובליקני בבחירות לנשיאות מיט רומני, התגייסות שאליה נרתמה גם מערכת "ישראל היום", ובכללה גם כותב בשם דרור אידר. "הטענה השקרית הזו", הוא גורס בעודו פוסל במומו, "נועדה להשתיקו, כדי לא להפריע לבית-הלבן לסגור את עסקת החרפה עם האיראנים".

כמו אידר, גם חיים שיין קושר בין המתקפה על התקשורת הישראלית לבין נחישותו של ראש הממשלה לנוע בכיוון התנגשות עם נשיא ארצות-הברית. "העיתונים המיואשים והמתוסכלים יצאו מגדרם כשהתברר להם שרבים בישראל הפנימו שהנאום בקונגרס מבטא את אחריות נתניהו לעתיד אזרחי המדינה. מה לעשות שהפצצה האיראנית לא מתחשבת בקדנציות נשיאותיות בארה"ב", הוא כותב.

"שגריר ארה"ב הודיע שאין משבר ביחסי ישראל וארה"ב, וכל אזור בית 'ידיעות אחרונות' התעטף באוויר חם שפרץ מתוך הבלון שהועלה לשמי המזרח התיכון", מוסיף שיין. שגריר ארצות-הברית אמנם העיד כי לא היה מכנה את המצב שנוצר בין נתניהו לאובמה "משבר", אך גם הודה כי בין השניים התגלעו "חילוקי דעות". שיין לפיכך אינו משקר במצח נחושה כמו עמיתו אידר, אך הוא בוודאי מציג את דבריו של שפירו תוך השטחתם לפי צרכיו התדמיתיים של ראש הממשלה, כנהוג ב"ישראל היום".

פרשנים בעיתונים שאינם "ישראל היום" סבורים אחרת. "נאום נתניהו בקונגרס: הסערה בוושינגטון", נכתב מעל טור פרשנות מאת שלמה שמיר, ניו-יורק, התופס עמוד שלם ב"מעריב". "סיבך את יהודי אמריקה בדילמת הנאמנות הכפולה", נכתב בכותרת, המתייחסת כמובן לראש ממשלת ישראל.

"כבר לא משנה אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יתעקש וייסע לוושינגטון לנאום בקונגרס או יוותר ויישאר בבית. 'נוהל חניבעל' שהפעיל השגריר הישראלי רון דרמר (בהסכמה ובתיאום עם פטרונו, ראש הממשלה) נגד הבית-הלבן ונגד צמרת המפלגה הדמוקרטית הפיק היקף כזה של נזק וחבלה במתחם היחסים של ישראל עם וושינגטון, שגם אם נתניהו ייסוג ויודיע שהחליט שלא לנאום – את המעוות שנעשה כבר לא יוכל לתקן", כותב שמיר.

ב"הארץ" כותב על הפרשה חמי שלו. כאילו כדי להדגים את טענותיהם של אנשי "ישראל היום", עמיתיו לשעבר בעיתון שבו כיהן בתפקיד בכיר, רוב תשומת הלב של שלו מוקדשת להשפעה שיכולה להיות לתקרית הדיפלומטית על סיכויי הצלחתו של נתניהו בבחירות. "לממשל אובמה תינתן בקרוב הזדמנות חד-פעמית לחבל בסיכויי בחירתו מחדש של בנימין נתניהו", הוא כותב. "כל מה שהאמריקאים צריכים לעשות זה לוודא ששיחות הגרעין עם איראן ייקלעו למשבר עמוק ימים ספורים לפני נאומו הצפוי של ראש הממשלה בקונגרס. מהלך כזה, אם לעשות פרפרזה על דברים שאריאל שרון אמר פעם על יגאל ידין, היה מפשיט את נתניהו עירום ועריה על גבעת הקפיטול.

"תחשבו על זה: שעות ספורות לפני שנתניהו מגיע לקונגרס כדי לתקוף ממשל אמריקאי ומעצמות עולם 'השועטים קדימה להסכם מסוכן עם איראן', הנושאים והנותנים בוושינגטון מודיעים שהשיחות על סף קריסה. 'לא ניכנע לתביעות של טהרן', יאמר ג'ון קרי או מישהו דומה. 'בטחון ישראל עומד בראש סדר עדיפויותיו של הנשיא אובמה, גם אם מנהיגים ישראלים מסוימים טוענים אחרת'.

"נתניהו היה נותר תלוי באוויר, נטול מענה, מופתע ונבוך לעיני העולם כולו, כולל בוחריו בארץ. הוא התחנף לרפובליקאים, קשר קשר עם יו"ר בית-הנבחרים ג'ון ביינר, הפר פרוטוקולים מקובלים, השמיץ את הבית-הלבן, הרתיח את הדמוקרטים, עיצבן את היהודים ואיתגר גם את תומכיו המובהקים בתקשורת הימנית – וכל זה כדי להגן על ישראל מפני 'הסכם רע' שעליו אובמה ממאן לחתום? מה הוא יגיד לקונגרס? 'אופס, סליחה, טעיתי, אובמה בעצם גבר לעניין'?".

התרחיש הזה, מבהיר שלו, ככל הנראה לא ייצא לפועל. "עכשיו צריך לקחת בחשבון גם את התסריט ההפוך, שנראה הרבה יותר סביר אחרי שהנשיא אובמה הבהיר אתמול במסיבת העיתונאים שקיים בוושינגטון עם אנגלה מרקל ששעת ההכרעה מתקרבת. פריצת דרך במשא-ומתן עם איראן שתתרחש בסמוך לנאומו של נתניהו תאפיל בסופו של דבר על מטחי הביקורת שראש הממשלה סופג בשבועות האחרונים כמעט מכל עבר, והיא יכולה להפוך לקלף מנצח שיכריע עבורו את הבחירות. לפי הנחישות שנתניהו הפגין אתמול כשהודיע על כוונתו לנאום, אף על-פי כן ולמרות הכל – זה גם התסריט שעליו הוא בונה".

רק פיילוט

ב"הארץ" מקדישים להתנגחות בין נתניהו ל"ידיעות אחרונות" טור מאת הפרשן הפוליטי יוסי ורטר, המסיק כי ההתפתחות האחרונה מחזקת את מסקנתו שלפיה אחד הגורמים המרכזיים לבחירות היה העברתו של "חוק 'ישראל היום'" בקריאה טרומית. "מי שמצליח לעוות ולאנוס את המפה הפוליטית בהתאם לסדר יומו הפרסונלי הוא ראש הממשלה. הוא רותם את נבחרי הליכוד ליטול חלק ברשת הסבוכה של השנאות, היריבויות, החשבונות והנקמות שלו ושל רעייתו. פעם זה בקבוקים, פעם זה עיתונים", כותב ורטר.

"הוא זועק מרה, כאותו קוזאק נגזל, נגד מוזס, בעודו מכתיב מדי ערב את תכניו של 'ישראל היום', הנפוץ יותר, שמהלל ומשבח אותו ומשתלח ללא הבחנה בכל יריביו, האמיתיים והמדומים. ומעל לכל הוא ממשיך לקדם תוכניות ומיזמים להשתלטות על מוקדי תקשורת נוספים בקדנציה הבאה, אם יישאר בתפקידו. מבחינת נתניהו, 'ישראל היום' זה רק הפיילוט, המוצלח יש לומר".

"לא ברור איפה נגמרת מערכת 'ישראל היום' והיכן מתחילה לשכתו של ראש הממשלה, וכל איום על מי מהם – אחד הוא", כותב ב"גלובס" לי-אור אברבך. "לא רק שנתניהו נוקב לראשונה בשמו של מוזס, הוא באופן פומבי גם מקדש במקלדתו את עיתונו של שלדון אדלסון ומאמץ ללא עוררין את הזהות ביניהם". כאן, באתר "העין השביעית", כותב על כך היום עוזי בנזימן.

תרבות שלטונית

ב"ידיעות אחרונות" מרחיבים הכתבים אלעד זרט ואיתמר אייכנר על החלטתה החריגה של לשכת ראש הממשלה לפסול שניים משופטי ועדת פרס ישראל לספרות, שאותה חשף אתמול ב"הארץ" אור קשתי. המשרד האחראי על אישור הרכבה של ועדת השיפוט הוא משרד החינוך, שמי שעומד בראשו מאז הדחת השר שי פירון הוא בנימין נתניהו. לאחרונה, לאחר שהחלה עבודתם של שניים מהשופטים, הפרופסורים אריאל הירשפלד ואבנר הולצמן, הודיעה יועצת ראש הממשלה פרח לרנר כי חברותם בוועדה נפסלה.

"עיתוי זמן הבחירות וביטול מינוי השופטים הוא צעד שלא היה כמותו", כותבים זרט ואייכנר, ומזכירים החלטה חריגה נוספת בנוגע לוועדות הפרס, שגם עליה דווח אתמול ב"הארץ": פסילתו של המפיק חיים שריר מוועדת השיפוט של פרס ישראל בקולנוע. "גם שריר לא קיבל סיבה מוצדקת לפסילתו, אך נראה שבלשכת ראש הממשלה רוצים להרכיב בעצמם את חבר השופטים לפרס ישראל בלי להתחשב בעצות היועצים ממשרד החינוך", נכתב ב"ידיעות אחרונות".

מי שמחבר עבור "ידיעות אחרונות" את הקו בין "לשכת ראש הממשלה" לגורם הפוליטי העומד בראשה הוא ירון לונדון, התורם לדיון טור פרשנות המבוסס על ספקולציה בנוגע לזהותו של הזוכה הפוטנציאלי בפרס ישראל לספרות.

"נתניהו בורח מבשורה", מקדימה ומבשרת הכותרת. "ייתכן שלא מן השופטים פוחד נתניהו, אלא ממשפטם. הוא פוליטיקאי הרואה למרחוק, חוזה במי יבחרו וחושש מבחירתם", כותב לונדון, ומזכיר שורה של סופרים ומשוררים חיים שכבר זכו בפרס ישראל, וכמה נוספים שלהערכתו טרם הבשילה העת להעניק להם את הפרס. בסופו של דבר מגיע לונדון למסקנה הבאה: "הנה זה בא, אופסה! איך זה שלא קפץ לי שמו מיד? גרוסמן, דויד גרוסמן. גרוסמן הוא המועמד הבטוח. תאהב את כתיבתו או לא, אין מנוס מלהכיר בגדולתו. לא רק שהקורא הישראלי מכיר בה, אלא אף המוני קוראים בעולם כולו.

"כדי להשתמט מלהעניק לו את הפרס יש צורך בצוות שופטים ששנא את 'הזמן הצהוב', שנא את נאומו על הממשלה החלולה ומסוגל לשכוח את בנו שנפל במלחמת לבנון השנייה. אם יזכה בפרס, אולי יסרב ללחוץ את ידו של ראש הממשלה, ואוי לאותה בושה. אז הנה הפתרון: הולצמן והירשפלד סולקו כדי שדויד גרוסמן לא יוכל לצרף לשמו את התואר 'חתן פרס ישראל'. עכשיו יש למצוא מי שייתנו יד למזימה ומי שיסכימו לקבל פרס מידיהם. זה לא יהיה קל".

"גורמים במשרד ראש הממשלה", המוסרים ל"ידיעות אחרונות" תגובה בנוגע לפסילתם של המומחים לספרות, אינם מאשררים את הספקולציה של לונדון, אך מחזקים את הרושם כי הפסילה היא תולדה של בחישה פוליטית. "לאחר שהתברר שאחד המועמדים לכהן בוועדה תומך בסרבנות, הוחלט לבחון מחדש את הרכב הוועדה", מסר אותו גורם, כנראה בנוגע להירשפלד. "ממשרד החינוך נמסר כי מינוי חברי ועדת השיפוט להענקת פרס ישראל לקולנוע התעכב בכמה ימים כדי לוודא שהוועדה מאוזנת מבחינה מגדרית. לאחר סיום הבדיקה נעשתה פנייה מחודשת לחיים שריר, אך הוא בחר שלא לקחת חלק בוועדה", מציינים כתבי "ידיעות אחרונות".

ב"הארץ" מביאים אור קשתי, נירית אנדרמן וגילי איזיקוביץ את דבריו של הבמאי רם לוי, חתן פרס ישראל לתקשורת, שהודיע על התפטרותו מוועדת השיפוט של פרס ישראל לקולנוע. לוי מדבר על "התנהלות בלתי מוסרית ובלתי הגיונית של משרד ראש הממשלה", ואומר כי יש לו "יותר מניחוש מבוסס" בנוגע לסיבה שבגללה "אנשים עברו השפלות ולאחר שהוצע להם להיות בוועדה וכבר קיבלו את התפקיד ואפילו את החומרים, פתאום הודיעו להם שבעצם לא", כהגדרתו. "זה נעשה, לפי מה שהבנתי, בדרך הדומה למה שקרה בוועדה בתחום הספרות, וזה מאוד עצוב לי. כך לא נוהגים לא בנושאי תרבות ולא בנושאים אחרים".

הסופר חנוך ברטוב, חתן פרס ישראל לספרות, מוסיף את הדברים הבאים: "זה לא מקרה יחיד, ישנה זחילה מתמדת של מעשים שגובלים ברודנות. ברגל גסה כזאת, להיכנס לפרס ישראל. [...] אדם שעומד בראש ממשלת מעבר, ממלא מקום שר חינוך באופן זמני, מנסה להשפיע כך? זה דבר שקשה להבין אותו. מי יהיה במקומם? האם ביבי ייקח מהשמשים שלו להיות שופט? קליגולה הקיסר מינה את סוסו לסנטור, אז יימצא גם כאן סוס כזה".

דודו גבע

כפולת האמצע של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לתערוכה שתיפתח בשבוע הבא במלאות עשור למותו של דודו גבע. "הייתי רוצה לראות עכשיו את הברווז הגבעי או יצור אחר שלו צץ בכל נאום פוליטי של ראש ממשלה ובכל תשדיר בחירות של מרצ, בכל פטפוט של מירי רגב ובכל צ'ייסר של ציפי על הבר.

"ניצב על ראשו של ליברמן כשהוא מסית, מחייך משורת חברי-הכנסת המשותפת ואף חוגג בין הש"סניקים הזכרים המחולפים ומספר שם את 'מעשה ברבי טרפון שהיה טובל במקווה ושרץ בידו. באו תלמידים ושאלוהו: שרץ זה, מה לו רבנו? אמר להם: לא שרץ הוא אלא נסיכה שקוללה, ואם אטבול שבוע ימים תוסר קללתה. באו התלמידים אחרי שבוע והשרץ עדיין בידו. אמר להם: עבדו עלי בעיניים'", כותב יגאל סרנה. "מאייר – אתה נורא חסר", הוא חותם.

כלכלה שחורה

כל עיתוני הכלכלה מקדישים כותרות בולטות לסוגיית ההון השחור. "כך נכנעה רשות המסים לכלכלה השחורה", מודיעה הכותרת הראשית של "כלכליסט", המבוססת על נתונים של האיגוד הבינלאומי של עיתונאים חוקרים (ICIJ), שאותם חשף השבוע אורי בלאו ב"דה-מרקר". "מחדל מודיעיני. אין דרך אחרת טובה מכך כדי לתאר את העובדה שמאז שנת 2009 ועד היום רשות המסים לא שמה את ידה על רשימת בעלי החשבונות הישראלים בשני סניפים של HSBC בשווייץ", כותב תומר גנון בטור פרשנות נלווה. הכותרת הראשית של "ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", מוקדשת גם היא לגילוי.

גם הכותרת הראשית של גליון "גלובס" שחולק אמש למנויים מוקדשת לפרשה. בכותרת המשנה מובלט מסר מטעם רשות המסים: "לא ידענו על הרשימה שפורסמה בעקבות תחקיר בינלאומי על חשד להעלמות מס באמצעות הבנק בשווייץ, וננקוט כל מאמץ כדי להשיג את החומרים במהרה" (גור מגידו). ב"דה-מרקר" ממשיכים לעסוק בסוגיה באמצעות גילויים נוספים מאת בלאו. "חשבונות המיליונים בשווייץ של לבייב, עופר ושלמה נחמה", נכתב בכותרת. מתחתיה נפרשים המוני שמות נוספים.

מרחיבים את השוליים

"מאחורי התאונה הקטלנית שהביאה למותן של שמונה נשים וזיעזעה את היישוב הבדואי חורה נמצא כביש 31: נתיב צר ועמוס בן 70 קילומטרים שגובה קורבנות ללא הפסקה. 'כביש כזה בחיים לא היה עובר במרכז הארץ', אומרים כעת תושבי הפזורה, 'רק כאן בפריפריה'" (ההפניה לכתבת השער של תמר דרסלר ב"המגזין", מוסף "מעריב", אתמול).

"נהגים, שימו לב: שינויים בהסדרי תנועה בכביש מס' 31 צומת נבטים–צומת תל-ערד. [...] העבודות בפרויקט כביש מס' 31, בקטע צומת נבטים–מבואות ערד כוללות: הרחבת קטע הכביש באורך 14.1 ק"מ לדרך דו-מסלולית דו-נתיבית, הסטה של התוואי הקיים באורך של כ-1.5 ק"מ באזור היישוב כסייפה על מנת להימנע מפגיעה באתר ארכיאולוגי ובבתי-קברות קיימים. הקמת מפרידן לאורך הקטע, הכולל מעבר תחתית באמצעות גשר, רמפות, שני מעגלי תנועה, תאורה ושיקום נופי. כמו כן, יוצב רמזור בצומת המפגש עם כביש 80, יוקם גשר מעל נחל באר-שבע באורך 55 מ' וישודרג כביש הגישה ליישוב כסייפה, כולל כיכר במקום הצומת הקיים" (מודעה מטעם משרד התחבורה וחברת נתיבי-ישראל, "ידיעות אחרונות", היום).

ענייני תקשורת

שקרים בתקשורת (ארה"ב). במוסף "24 שעות" מתפרסמת כתבה מאת ציפי שמילוביץ, הכתבת בלוס-אנג'לס, על הסתבכותו של מגיש החדשות האמריקאי בריאן ויליאמס. הכתבה נפתחת בתיאור של גוזמאות שיצאו מפיותיהם של פוליטיקאים בכירים, וקביעה אתית: "כשפוליטיקאים נותנים לעצמם חירויות ומעגלים את האמת בפינות זה מפריע למעט אנשים, בעיקר כי כולם מקבלים את הציניות שבאה עם פוליטיקה. אבל עיתונאים? עיתונאים צריכים לדווח אמת מוחלטת, הדמוקרטיה כולה תלויה בכך".

"במבט מהצד", מעירה שמילוביץ בהמשך הכתבה, "כל הסיפור הזה נראה קצת אירוני. הרי בעשור הקודם היה ויליאמס שותף לקשר השתיקה של כל צמרת התקשורת האמריקאית, שהחליטה לא לחקור מה באמת עמד מאחורי ההחלטה לצאת למלחמה בעיראק, שהביאה למותם של 4,500 חיילים אמריקאים. קארמה היא באמת כלבה אם בסופו של דבר היא החליטה שהאיש היחיד באמריקה שישלם מחיר על השקרים של מלחמת עיראק הוא עיתונאי שנענש על שקר קטן לגבי עצמו ולא על השקרים שהביאו למלחמה כולה". ב"גלריה" כותבת על הפרשה רותה קופפר.

רומן פריסטר. ידיעה המתפרסמת בעמודי החדשות של "הארץ" מוקדשת לחייו של העיתונאי רומן פריסטר, שמת אתמול בגיל 87. הסקירה רחבת ההיקף, שעליה חתום עופר אדרת, עמוסה בסיפורים מעניינים רבים (שכמה מהם, כפי שמציין המחבר, עשויים לכלול מידה מסוימת של הגזמה). הנה אחד מהם: "בדרך לאושוויץ עשו חבריו שפטים בקאפו שהתעלל בהם לפני כן ורצחו את בנו. פריסטר, שצפה בכך מהצד, לקח את מגפיו של הקאפו, שהיו מגפיים של קצין גרמני, ונתן לו את כפכפי העץ שלו. עם זאת, באושוויץ, לדבריו, ריחם עליו והחזיר לו את מגפיו. הנאצים הוציאו את הקאפו להורג כשראו שהוא נועל מגפיים של קצין גרמני. 'לו נשארו המגפיים עלי, לא הייתי יושב כאן עכשיו', אמר פריסטר לימים".

פומביות ופרטיות. הידיעה המרכזית במדור המשפט השבועי של "24 שעות" מוקדשת לדרישתה של יועצת התקשורת אודליה כרמון, "א' ממשרד התחבורה", לקבל לידיה את נוסח עדותה ממשפט עבירות המין של הנשיא לשעבר משה קצב. "פרקליטות המדינה תמכה בבקשה, אך השופט המחוזי ג'ורג' קרא דחה אותה", כותבת טובה צימוקי. "השופט קבע כי פרסום עדותה של כרמון ירתיע מתלוננות אחרות, ועל כן יש לאסור את הפרסום על מנת לאפשר לנשים אחרות להעיד בחופשיות, מתוך ידיעה שפרטיותן תישמר גם אחרי תום המשפט".

"הארץ". טור ביקורת הטלוויזיה של רוגל אלפר ב"הארץ" מוקדש היום לסדרה הסאטירית "פורטלנדיה", שהאיכויות שמייחס לה המבקר מודגמות באמצעות יחסו שלו לכמה מכותביו של העיתון. "כשהקשתי בגוגל את השאלה 'האם סקס זה אונס', תוצאת החיפוש הראשונה היתה בלוג שהתפרסם לא מזמן באתר 'הארץ', שבו נכתב כי 'התפיסה הציבורית של 'יחסי מין' נורמטיביים מניחה יחסי כוח, שבאים לידי ביטוי באקט של חדירה שגבר עושה לאשה, שהתירה לו לעשות אותה'. הכותרת היתה 'זה לא יחסי מין, זו כפייה מינית כנורמה'", כותב אלפר.

"זה משפט שהיה יכול להשתלב בטבעיות במערכונים ב'פורטלנדיה' – הסדרה הסאטירית שלועגת לתפיסת עולם נוקשה, קיצונית וחמורת סבר שמאדירה אורח חיים טהרני שבמרכזו אידיאולוגיה שרואה בזכריות, קרניבוריות, קפיטליזם, או סתם בהתייחסות אל כלב כאל כלב ולא בן-אדם – התנהגות תוקפנית פסולה. הדוגלים בתפיסת עולם זו מתייחסים אל עצמם כשרויים בדרגת קיום נעלה, המעטירה עליהם הילת קדושה ועליונות מוסרית. גיבורי 'פורטלנדיה' הם טיפוסים מעודנים, מאוהבים בעצמם ומגוחכים, שמדברים בנימה רכה וחולמנית, כחברי כת, ובעצם נוהגים בזולת באכזריות ובאטימות".

רשות השידור. "העיסוק האינטנסיבי בסוגיית אגרת רשות השידור הותיר את הישראלים מבולבלים – סקר גיאוקרטוגרפיה עבור 'גלובס' מגלה שכשליש מהם לא יודעים אם האגרה בוטלה, 20% סבורים שהיא לא בוטלה וגם לא צפויה להתבטל, ו-15% בטוחים שהיא כבר בוטלה. אז מה הפלא שכל ישראלי עשירי הפסיק לשלם את האגרה מאז אושרה הרפורמה?", תוהה כותרת המשנה של כתבה מאת אפרת אהרוני, המתפרסמת ב"גלובס". "ההודעה על ביטול האגרה היתה טעות, ואנחנו נשלם עליה", קובעת כותרתו של טור פרשנות נלווה מאת לי-אור אברבך.

קרדיט. אתמול העיר כאן שוקי טאוסיג כי תצלום של עו"ד שחר בן-מאיר, מגיש העתירה נגד "ישראל היום", פורסם ב"ידיעות אחרונות" ללא קרדיט וללא אישור מצד האתר המחזיק את הזכויות עליו, "העין השביעית". היום מתפרסמת בתחתית הכפולה הפותחת של "24 שעות" הודעה כדלקמן: "הבהרה: את תמונתו של עו"ד שחר בן-מאיר שפורסמה אתמול צילם אורן פרסיקו".