גילי גולן, האזרח שתובע את ח"כ מירי רגב בגין פגיעה בפרטיותו ויצירת איום על חייו, מבקש מבית-המשפט המחוזי שלא לקבל את עמדת רגב כאילו חסינותה הפרלמנטרית מחייבת את סילוק תביעתו על הסף.

הסכסוך המשפטי בין האזרח לחברת-הכנסת החל בתביעת דיבה שהגישה רגב נגד גולן, בטענה שהוציא את דיבתה כשקילל אותה בעמוד הפייסבוק שלה. אחרי שפירסמה ברבים את דבר הגשת התביעה שלה נגד גולן וחשפה בתוך כך את פרטיו האישיים, קיבל האזרח מכתבי איום וביצים נזרקו לעבר מרפסתו. משום כך הגיש תביעה נגדית. רגב טענה כי חסינותה הפרלמנטרית מחייבת את דחיית תביעתו של גולן נגדה על הסף, אולם שופטת בית-משפט השלום בחיפה דחתה טענה זו וקבעה כי יש מקום לדון בטענות הצדדים. על קביעה זו הגישה רגב ערעור, וכעת, באמצעות עורכי-הדין אורון שורץ, דורית בלר–דה-בר ויוגב נרקיס, משיב גולן לטענותיה.

"הנתבעת יודעת היטב לגרור אזרחים לבתי-המשפט, ואולם שעה שבאותו בית-המשפט ממש, תחת אותה מסגרת נסיבתית ועובדתית, היא מתבקשת לתת את הדין על מעשיה שלה, מעשים אלימים הלכה למעשה כנגד המשיב, היא נאחזת בקרנות המזבח, מיתממת לישועה ומבקשת לחסות תחת דיני החסינות", כותבים באי-כוחו של גולן במענה לבקשת רשות הערעור של רגב.

גולן טוען, באמצעות באי-כוחו, כי מעשיה של רגב הם שגרמו לתקיפות המילוליות והפיזיות נגדו ונגד רכושו. "פעולה א-דמוקרטית כהסתה לביצוע מעשי שפטים במשיב לא נועדה מלכתחילה לחסות תחת חסינות לפרלמנטר דמוקרטי", נטען בכתב התגובה. "[...] חסינות פרלמנטרית הינה בבחינת כלי-עזר לפרלמנטר הדמוקרטי: הדגש אינו רק על המונח ה'פרלמנטר', אלא בעיקר אותו ה'דמוקרטי'".

רגב טענה בבקשת הערעור שלה כי "חסינותה של הדמוקרטיה נעוצה בעובדה שנבחר ציבור יוכל לפעול במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו ללא מורא מתביעות השתקה והפחדה כנגד פועלו".

על כך משיבים באי-כוחו של גולן:

דומה, כי חברת-הכנסת רגב, עתירת הכוחות הפרלמנטריים, המפלגתיים והפוליטיים, האשה החזקה ברשימת הליכוד לכנסת ובמקום החמישי ברשימה – וזאת שעה שהיא ניצבת כנגד האזרח היחיד, תתקשה לטעון טיעון זה מבלי למצמץ [...] אל לו לנבחר ציבור לנצל את טענת חסינותו בכדי לפגוע פגיעה אלימה באזרח. זו סתירה חזיתית עם מהותה של הדמוקרטיה כדיסציפלינה. טענותיה אלה של המבקשת אף ניצבות כנגד שתיקתה המבישה נוכח אי-נקיטת ולו שמץ פעולה כנגד שלל תומכיה אשר איימו על חייו של המשיב: לא שביב גינוי, לא שביב הטפה לאי-אלימות, שלא לומר תלונה משטרתית כנגד מי מתומכיה שבתגובתיות האלימות כנגד המשיב קראו לפגיעה בגופו. ולו בשל דו-פרצופיות זו, ראוי כי בקשה זו לשימוש לרעה בכלי דמוקרטי תידחה".

גולן מוסיף וטוען כי החוק מעניק לחברי-הכנסת חסינות עניינית על "מעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר-הכנסת". לדבריו, "פרסום הפוגע בפרטיות המשיב ומוביל למעשי אלימות כנגדו לא נחשב ולא יכול להיחשב כחלק במילוי תפקידה או למען מילוי תפקידה של חברת-הכנסת, ולא חוסה תחת החסינות העניינית".

בהמשך עומד גולן, באמצעות באי-כוחו, על העובדה כי רגב היא זו שפתחה בהליכים משפטיים. "משבחרה המבקשת לנהל הליך משפטי אזרחי כנגד המשיב בין כותלי בית-המשפט בטענה לפגיעה בשמה הטוב, וזאת במסגרת אותה פרשה עובדתית, הרי שאין היא יכולה עוד לאחוז בהגנת החסינות", הוא טוען. "מוסד החסינות נועד להגן על פעילות חבר-הכנסת ביושבו כשליח ציבור. תכלית החסינות לא נועדה לאפשר לחבר-הכנסת ביד אחת לנהל תביעות במאות אלפי שקלים כנגד אזרח, וביד השנייה להשתמש ב'מגן-על' של החסינות כדי לשמור על עצמו מטענות המושמעות כנגד התנהלותו באותה פרשה ממש. מצב זה יוצר אי-שוויון בלתי מידתי ובלתי סביר בעליל ומאפשר לחבר-הכנסת להגן על זכויותיו מבלי שלאדם שמולו ניתנת ההזדמנות המקבילה לעשות כן.

"זאת ועוד, התנהגותה של המבקשת, עת בחרה להיכנס לכותלי בית-המשפט ולתבוע את המשיב תביעת לשון הרע בסכומים של מאות אלפי שקלים, מהווה ויתור בהתנהגות על חסינותה. מקום שהמבקשת היא שהפכה עצמה, ביוזמתה, לבעלת דין בתביעתה, הרי שיש לראות בכך ויתור בהתנהגות על חסינותה, וביטוי לנכונותה לנהל הליך משפטי כסדרו – קרי, צד כנגד צד מקביל".

"תכלית החסינות לא נועדה לאפשר לחבר-הכנסת ביד אחת לנהל תביעות במאות אלפי שקלים כנגד אזרח, וביד השנייה להשתמש ב'מגן-על' של החסינות כדי לשמור על עצמו מטענות המושמעות כנגד התנהלותו באותה פרשה ממש"

לדברי גולן, "לא במקרה התקשו ב"כ המשיב והמבקשת כאחד לאתר ולו פסק דין אחד העוסק במקרה כדוגמת זה, שבו יוזם ובוחר חבר-הכנסת לתבוע במסגרת פרשה עובדתית כלשהי, ובמקביל 'שולף' את 'קלף' החסינות בבואו של הצד השני לתבוע אותו בגין אותה מסכת עובדתית בדיוק. נראה כי העדרם של מקרים דומים מעיד על עזות המצח של המבקשת, שעה שחברי-כנסת אחרים לא העזו לעשות שימוש ציני וכוחני שכזה במוסד, שיש בו ניצול לרעה ממש של מוסד החסינות".

בתגובה לטענות גולן טענה ח"כ רגב, באמצעות עו"ד יניב לנקרי, כך: "לא מצאנו כל טיעון משפטי ענייני – מדוע לא תידחה התובענה על הסף". לטענת רגב, "תביעת ההשתקה מטעם המשיב נולדה אך ורק מטקטיקה נלוזה אשר תכליתה לנסות ולהסית את התביעה העיקרית של התובעת כנגדו". בהמשך התגובה מבהיר בא-כוחה של רגב כי פעולתה של חברת-הכנסת בדף הפייסבוק שלה היא פעילות "למען מילוי תפקידה והבעת דעה במסגרת תפקידה", ועל כן היא אמורה ליהנות מהחסינות שמקנה לה החוק.

באי-כוחו של גולן הגישו תגובה לתגובה, ובה כתבו, בין היתר, כך: "ערכי הדמוקרטיה אינם ולא נועדו לאפשר לחבר-כנסת להסתתר תחת מעטה חסינות שעה שפעל באלימות כנגד אזרח. פעולה אלימה כנגד המשיב בידי המבקשת אינה מצויה בשדה חירות הביטוי".

2291-09-14
29466-01-15