נפתח במטפורה

"בגלל תביעה ייצוגית: שטראוס תשנה את הכיתוב על המילקי ל'בטעם שוקולד'", נכתב בכותרת ידיעה של קארין רוזקובסקי ב"מעריב" על אחד ממוצרי המזון הפופולריים בישראל. בין הצדדים נחתם הסכם פשרה "מבלי שאף צד יודה בנכונות טענותיו של הצד שכנגד". לפי התביעה, "המוצר אינו עשוי משוקולד כפי שמוגדר בתקן הישראלי".

הכותרות הראשיות

"נתניהו: אגיע לנאום בקונגרס כפי שהגעתי לפריז אחרי הפיגוע", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", המתייחסת כמובן לביקורת העזה בעיתונים בישראל שאינם "ישראל היום" ומצד המפלגה הדמוקרטית על היענותו של ראש הממשלה להזמנה הרפובליקאית לנאום. "הגעתי לפריז לא רק כראש ממשלת ישראל, אלא כנציג של של העם היהודי כולו", מצטט ברק רביד את דברי נתניהו "בכנס של הליכוד לפעילים מהקהילה הדוברת צרפתית". רביד מזכיר כי "לפני נסיעתו של נתניהו לצעדת המנהיגים שהתקיימה לאות סולידריות עם הנרצחים בפיגועים בפריז, הועבר אליו מסר מארמון האליזה ולפיו הוא מתבקש שלא להגיע לאירוע".

"נתניהו: לא אקים ממשלה עם השמאל", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב" ("על רקע הסערה הפוליטית סביב הנסיעה לקונגרס"). "קואליציית 'רק לא ביבי' הפכה לקואליציית 'רק ביבי', ואם לא יקרה נס, הרצוג יפסיד", כותב ממש מתחת לכותרת בן כספית, ללא כחל ושרק שהיו נהוגים פעם, בימים שעיתונאים היו אמורים לשמור על מראית עין שלפיה הם אינם חלק מקמפיין מפלגתי. כספית מזכיר כי ליברמן הודיע גם הוא "שלא יישב בממשלת שמאל", טוען כי כך מתכנן גם דרעי, וכי "כחלון כבר אומר למי שאומר שלא ימליץ על איש". לכן, הרצוג "צריך להביא לפחות שלושה מנדטים יותר מנתניהו. נכון לעכשיו, עושה רושם שהרצוג לא בנוי למבצע כזה".

כותרת ראשית דומה מספק גם "ישראל היום", אם כי אצלו היא מנוסחת באופן ישיר לפי דף המסרים של הליכוד ("נתניהו: לא ארכיב ממשלה עם בוז'י וציפי"), המקפיד להתייחס ליריביו הפוליטיים הישירים בשמות "ציפי ובוז'י" במקום "לבני והרצוג". חוסר תום הלב של העיתון מגושם כרגיל, בגלל הניגוד הבולט בין הפנייה "נתניהו" שבתחילת הכותרת ל"בוז'י וציפי" שבסופה. שתי ההפניות הנלוות לכותרת הראשית נכתבו גם הן באותו עט קמפיין. "חובתנו לבלום הסכם רע עם איראן" (נתניהו) ו"מי אתה דניאל לובצקי: האיש שמאחורי V15". מיותר לשאול אם במסגרת כתבות הדיוקן שהעיתון מספק על אילי הון יהודים-אמריקאים המנסים להשפיע באמצעות הונם על המפה הפוליטית בישראל תוקדש כתבה גם לשלדון אדלסון.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" יוצאת דופן בכך שאינה עוסקת באקטואליה פוליטית, אולם היא מיישרת קו עם "ישראל היום" בכך שגם היא נראית כשאובה מדף מסרים – וכך גם כל הכפולה הפותחת. לא של לשכת ראש הממשלה כמובן, אלא של מפכ"ל המשטרה. השרשרת המדהימה של ניצבים החשודים בעבירות מין מוצגת כהזדמנות ל"ניקוי אורוות", ומרב בטיטו כותבת על "המהפכה הנשית של המשטרה". הקורבנות הם "אנשי השטח", שבשל כמה ניצבים "שסרחו" מוטל בכולם קלון ציבורי ולהם מוקדשת הידיעה הראשית. ידיעה נפרדת היתה אמורה להיות מוקדשת לדברים ברוח זו שאמר המפכ"ל דנינו, והיא גם מקבלת הפניה מהידיעה הראשית, אולם משום-מה היא אינה נדפסת בעיתון, אולי בשל השינויים בעימוד בעקבות הכנסת הידיעה על העתירה לוועדת הבחירות המרכזית.

ישראל איום, אידיוט אחרונות

אתמול הוגשה לוועדת הבחירות המרכזית בקשה של עו"ד שחר בן-מאיר לסגור את "ישראל היום" בטענה שהוא פועל בניגוד להוראות חוק התעמולה וחוק מימון מפלגות ותוך פגיעה קשה בעקרון השוויון בבחירות. את הבקשה המלאה ואת חוות הדעת הנלווית אליה, של ענת באלינט, כותבת קבועה ב"העין השביעית", ניתן לקרוא כאן בדיווח של אורן פרסיקו.

על הבקשה מדווחים כצפוי ב"דה-מרקר" (נתי טוקר), ואין מדווחים ב"כלכליסט", שבדומה לעיתון-האם, נמנע מלכתוב על החינמון. גם כצפוי, ידיעה בעניין אינה מופיעה ב"גלובס", עיתון ערב ששעת סגירתו היתה מוקדמת מכדי שיוכל לדווח על כך. באופן לא צפוי, לא מדווחים על הבקשה גם ב"מעריב", מעוזו של בן כספית, אולי הכותב החריף העקבי ביותר מחוץ ל"העין השביעית" נגד "ישראל היום". עוד באופן לא צפוי, ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לבקשה עמוד שלם (כולל תמונה של בן-מאיר שנלקחה מאתר "העין השביעית" ונדפסת ללא מתן קרדיט).

ההודעה שפירסם נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו, 9.2.15 (לחצו להגדלה)

הדס מוזס-ליכטנשטיין בפייסבוק, 9.2.15

כשם שאחרי אישורו הראשוני של "חוק 'ישראל היום'" פיזר נתניהו את הממשלה, כך אחרי העתירה של בן-מאיר פירסם ביבי סטטוס שבו יצא לראשונה באופן גלוי וברור נגד הבעלים והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס בלי להסתתר מאחורי נתן אשלים ועמוס רגבים. המתקפה הפומבית של נתניהו תופסת נתח סיקור ניכר מחדשות היום (אפשר לשמוע על כך כאן).

בינתיים אפשר לעלעל בשני העיתונים, עיתונו של מוזס ועיתונו של נתניהו, ולבחון עד כמה הם מסקרים באופן ענייני את מערכת הבחירות. "ידיעות אחרונות": ארבעה עמודים מוקדשים לדיווחים פוליטיים. עמוד אחד מוקדש, כאמור, לעתירה לוועדת הבחירות המרכזית נגד "ישראל היום" ונתניהו. עמוד שני מוקדש לידיעה נגד כוונתו של נתניהו לנאום בקונגרס ("מתעקש לבוא"), טור פרשנות המביע עמדה דומה וידיעת חיסול נגד מקורבו של נתניהו השר שטייניץ ("מבוכה: השר שטייניץ הבריז לשר החוץ האיטלקי"). בעמוד שלישי מתפרסמת ידיעה מרכזית נגד נפתלי בנט, המוחרם בעיתון מאז נסוג מתמיכתו ב"חוק 'ישראל היום'" ("נאום הגנבים", "נפתלי בנט נאם בפני תלמידים על מכת גניבות הרכב וטען ש'בכל עיר ערבית אי-אפשר להיכנס'. עשרות נערים יהודים וערבים יצאו במחאה מהאולם"), ידיעה ניטרלית על נתניהו ("לא ארכיב ממשלה עם השמאל"), ידיעה פטריוטית ("בל"ד למשורר המצרי: תחרים את ישראל"). כל שאר הידיעות מוקדשות לקידום ענייניהם של הפוליטיקאים המקורבים לעיתון: אריה דרעי ("אטיל מס על העשירים"), סתיו שפיר ("הסטטוס: מאוהבת"), אביגדור ליברמן ("סבא איווט") – ושני אייטמים שהם חלק מקמפיין עלה התאנה של העיתון לעידוד ההצבעה.

ב"ישראל היום", כאמור, הכותרת הראשית ושתי ההפניות שמתחתיה הן המשך ישיר של קמפיין הליכוד ונתניהו. הכפולה הפותחת מוקדשת גם היא לאותו מסר ("מחדד את המסר" היא הכותרת האירונית שלא במודע של טור הפרשנות של מתי טוכפלד, ה"פרשן" הפוליטי של העיתון) של נתניהו, ושל דרעי ("לא תהיה ממשלת שמאל"). ידיעה נוספת מוקדשת לחבטה קלה בבנט, השותף הלא אהוב. עמ' 5 מוקדש לקמפיין הליכוד נגד הארגון V15. אגב, טוכפלד ועדנה אדטו מדווחים שם כי "אחרי הבחירות: המבקר יבדוק את פעילות V15". אתמול התפרסמה באתר העיתון ידיעה שלפיה המבקר יבדוק את "פעילות העמותות"; הידיעה נמחקה מהאתר. עמ' 7, לשם שינוי, מוקדש גם הוא לדף המסרים של נתניהו בעניין ההסכם עם איראן ("נסכל כל הסכם רע", "האם הממשל שיקר באשר להזמנת נתניהו?"), עמ' 9 מוקדש להסחת דעת (זועבי ומרזל, דן מרגלית שמוצא נושא לא נפיץ לעסוק בו). המשך העיתון מוקדש לפאלפ הרגיל, מגנים ועד טלוויזיה.

הפניה לידיעה שנמחקה בכותרת הראשית של דף הבית של "ישראל היום", 8.2.15

החברה האזרחית

"מטפלות המשפחתונים ישבתו במחאה על שכרן", נכתב בכותרת ידיעה של מיקי פלד ב"כלכליסט". "המטפלות דורשות להעלות את שכרן ולקבל פיצוי מלא על מבצע 'צוק איתן'". לפי העיתון, 3,400 מטפלות עובדות במשפחתונים בפיקוח משרד הכלכלה.

ב"דה-מרקר" מתפרסם טור מעניין של מירב ארלוזורוב על ועדת אנדורן לבחינת חוק עידוד השקעות הון. "תפיסתו של החוק לעידוד השקעות הון כנציג, בה"א הידיעה, של הקפיטליזם החזירי בישראל, הולידה את המחאה הציבורית נגד החוק ואת התביעה להקמתה של הוועדה בראשות יעל אנדורן לבחינת החוק. הוועדה, שישבה על המדוכה במשך שנה וחצי, סיכמה באחרונה את דיוניה בדו"ח ביניים שהוא דו"ח של מחלוקת. כלומר, יש בדו"ח הרבה מאוד המלצות מוסכמות, אבל בסופו של דבר חברי הוועדה נותרו חלוקים בנוגע להמלצה העיקרית: האם יש להגביל את הטבות המס שמקבלות חברות הענק במסגרת החוק", כותבת ארלוזורוב.

"חברות הנדל"ן שואבות את מהנדסי הערים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט" מתחת לכותרת הגג "הכביש הסלול מהעירייה ליזמי הבנייה". "מהנדסי הערים, שנהנים מידע תכנוני עצום ומקשרים הדוקים בעיריות, הפכו למצרך מבוקש בקרב חברות נדל"ן. לא פחות מ-11 מהנדסי עיר עברו בשנים האחרונות לתפקידי תכנון, ניהול וייעוץ בחברות בנייה. תקופת הצינון הקבועה בחוק אינה רלבנטית במקרים שבהם לחברות יש פרויקטים ארוכי טווח המתוכננים בערים שהמהנדסים עבדו בהן בעבר", נכתב בכותרת המשנה לראשית, המפנה לכתבה של דותן לוי.

עוד ב"כלכליסט": "עליית המחירים בדואר מחסלת את היצואנים הקטנים", מדווח אופיר דור. "ישראל איבדה בן-לילה את תואר אחת המדינות שמציעות את שירות המשלוחים הבינלאומי הזול בעולם. חברות הבלדרות והדואר הזרות מברכות, אבל סוחרי הרשת הקטנים לא עומדים בתחרות עם המזרח", נכתב בכותרת המשנה.

המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מקדיש עמוד ל"רשימת המיליארדרים העולמית" שמפרסמת "הורון, אימפריית מו"לות שהקים איש העסקים הבריטי רופרט הוגוורף". כותרת הידיעה של עופר פטרסבורג היא "13 מיליארדרים כחול-לבן", ורוב העמוד נתפס על-ידי אינפוגרפיקה של "10 הישראלים העשירים בעולם".

מונופול הגז

מודעה של חברת החשמל ב"גלובס"

"מסתמן בוועדת קנדל", נכתב בכותרת הגג לדיווח של ליאור גוטמן ב"כלכליסט". "המדינה מקדמת הסכמה מול דלק ונובל-אנרג'י על קביעת מקסימום למחירי הגז"; "בוועדה נידונה האפשרות שייקבע רף של כ-5.5 דולר ליחידת אנרגיה, במהלך שנועד לייצב את המחירים במשק, אך לא לייתר את פירוק המונופול על-ידי הטלת פיקוח מלא. עוד נידונה תוספת של שנה למועד שבו יצחק תשובה ימכור את אחזקותיו בתמר".

לפי גוטמן, "בין הצדדים מסתמנת הסכמה לא רשמית לפיה בעל השליטה יצחק תשובה ימכור את אחזקותיו בתמר (31.25%) תוך 5 שנים מרגע ההחלטה. מדובר בתוספת של שנה להצעה שעלתה בשיחות שהתנהלו בחודש האחרון. הצדדים עדיין חלוקים בנושא אחזקתו של תשובה במאגרי תנין וכריש הקטנים. המדינה שואפת כי הוא ימכור את המאגרים, ואילו דלק מתנגדת".

שחיתות

"לסגור את הפרצות לשחיתות בתקציב", נכתב בכותרת דיווח של צבי זרחיה ב"דה-מרקר". "13% מתקציב המדינה הוסטו בדיוני ועדת הכספים ב-2014, חלקם ליעדים שמוסתרים מהציבור. משרד האוצר והח"כים חייבים להקפיד על תכנון אמין של התקציב, לשנותו רק במקרים הכרחיים – ולשמור על שקיפות מלאה בכל שלבי הביצוע, תחת פיקוחו של היועץ המשפטי לממשלה", נכתב בכותרת המשנה.

"הסכום חסר התקדים של 55.7 מיליארד שקל, שהועברו בין סעיפי תקציב המדינה בכ-1,200 החלטות שאושרו ב-2014 בוועדת הכספים של הכנסת, צריך לעורר את כל פעמוני האזהרה במשרדי האוצר והמשפטים, וכמובן שבוועדת הכספים עצמה. הסטה של עשרות המיליארדים הללו אושרה בעשרות ישיבות שקיימה הוועדה אשתקד, בלא פיקוח ציבורי נאות ובמקרים רבים גם בלי הסברים מספקים", כותב זרחיה.

"כיצד ייתכן שהיקף ההעברות עובדו לבקשת 'TheMarker' על-ידי הסדנא לידע ציבורי, ולא נמסרו ממשרד האוצר, שטען כי המידע לא ברשותו? איך ייתכן שאגף התקציבים, השולט בתקציב ביד רמה, אינו יודע כמה כסף הועבר מסעיף לסעיף? אם הדבר אכן נכון, זהו כשל רציני. קיימת גם אפשרות אחרת, מקוממת לא פחות, שלפיה נוח לאוצר להסתיר את ההיקף העצום של ההעברות, שמבוצעות הרחק מעינו הפקוחה של הציבור, ומשרתות מטרות כאלה ואחרות. כך האוצר יכול לשלוט בלעדית בתקציב ולסחור עם הח"כים. כשהח"כים מקבלים את ליטרת הבשר (תקציבים למקורבים), הם לא טורחים לקיים את שליחותם הציבורית, ומוותרים על בקרה אפקטיבית על סעיפי ההעברות. למעשה, הם מפסיקים לעקוב אחר ההתרחשויות בתקציב המדינה".

"יועץ התקשורת של משרד החקלאות אמנון ליברמן הוא שהוביל את חוקרי יאח"ה שבלהב 433 אל הפרשייה האחרונה, הנחקרת במסגרת פרשת השחיתות הקואליציונית", מדווחת זוהר שחר לוי ב"כלכליסט". "לפני כשבועיים עצרה המשטרה את יועץ התקשורת רונן משה בחשד לביצוע עבירות שוחד וכן את טלי קידר, ששימשה בעבר רל"שית של מנכ"ל משרד החקלאות בחשד לעבירות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. במקביל עוכבה לחקירה במשרדי יאח"ה גם איילת אזולאי, שבעבר שימשה רל"שית של בנימין (פואד) בן-אליעזר בעבירות דומות.

"[...] קידר, אזולאי וכן מנכ"ל משרד החקלאות חשודים בכך שקיבלו כספי שוחד, ובתמורה העבירו לידיו של משה תקציבים ממשלתיים של יח"צ ופרסום. מי שעמד בתווך בין נותן השוחד למקבל השוחד לכאורה הוא יועץ התקשורת של משרד החקלאות אמנון ליברמן".

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" עוסקת בנושא שאינו מושחת, לכאורה. "כ-6,500 לקוחות מישראל מופיעים ברשימה מ-2007 שהודלפה מסניף HSBC בז'נבה. יותר מ-100 מיליון דולר הוחזקו בחשבונות שקשורים לאיש העסקים בני שטיינמץ, ועוד 22 מיליון דולר בחשבונות שקשורים לצדיק בינו, בעל השליטה בבנק הבינלאומי", נכתב בכותרת המשנה המפנה לכתבה של אורי בלאו, כתב "הארץ" בהופעת אורח ממקום מושבו הנוכחי בארה"ב. כותרת המשנה מסתיימת במשפט: "החזקת הכספים בשווייץ חוקית, בתנאי שהם מדווחים לרשות המסים".

עושים לביתם

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" חתום אמיר קמינר על כתבה בת שני עמודים כחלק מתחרות "המורה של המדינה", במימונם של הסתדרות המורים ומפעל הפיס. ידיעה בנושא מופיעה גם בעמודי החדשות של העיתון. בעמוד אחר מתפרסמת פינת בישול (איילת הירשמן), כחלק מקמפיין תדמיתי של חברת המזון אוסם. הקמפיין, "שולחן משפחתי", מופיע גם בידיעה במוסף "ממון". הידיעה היום ("האושר האמיתי הוא לראות את הילדים נהנים") אינה חתומה. במוסף "מסלול" ממשיכה פינת התוכן השיווקי הקבועה של רשות הטבע והגנים. ידיעה נוספת של מרים קוץ מוקדשת לפסטיבל אוכל בצפון, הגם שלא ברור אם מדובר בתוכן מערכתי שמתפרסם כחלק מעסקת פרסום או ביוזמה עצמאית של המערכת. בעמוד מדריך הטלוויזיה התמונה היחידה היא של הזמר שלמה ארצי, בעל טור בעיתון ומי שהאינטרסים שלו מקודמים בו תדיר.

ענייני תקשורת

פריפריה, מיעוטים, נשים. קורבנות תאונת הדרכים הקטלנית בחורה שבנגב בשבוע שעבר נמנו עם שלוש קבוצות הסופגות קיפוח תקשורתי מתמשך ברמות שונות: הן גרו בפריפריה, הן היו בדואיות והן היו נשים. כבר נכתב על תת-הסיקור של התאונה ביחס לאסונות בסדר גודל דומה שקורבנותיהם לא היו נשים בדואיות מחורה, אולם היום יש דוגמה לעיתון שבאופן מובהק לא חטא בכך. "מעריב", המעסיק כתב בדואי, יאסר עוקבי, שהיה חתום על כמה ידיעות שסיפקו מבט רחב על התאונה, מפרסם היום ככתבת השער של המוסף היומי כתבה של תמר דרסלר המספקת עוד הקשר לתאונה.

"דרך ללא מוצא", נכתב בכותרת ומתחת לה: "מאחורי התאונה הקטלנית שהביאה למותן של שמונה נשים וזיעזעה את היישוב הבדואי חורה נמצא כביש 31: נתיב צר ועמוס בן 70 קילומטרים שגובה קורבנות ללא הפסקה. 'כביש כזה בחיים לא היה עובר במרכז הארץ', אומרים כעת תושבי הפזורה, 'רק כאן בפריפריה'".

אגרה. "העיכוב בהקמת רשות השידור החדשה יחייב את כולנו בתשלום אגרת טלוויזיה עד סוף יולי. אלא שבינתיים דרישת התשלום לא מגיעה כי אף אחד לא רוצה לעצבן את הציבור לפני הבחירות", טוענת כותרת המשנה לראשית של מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". הכותבים, רז שכניק, גד ליאור ועמיר בן-דוד, מסתמכים על "גורמים במשרדי הממשלה וברשות השידור" ובהמשך על "גורם המקורב להנהלת הרשות". בידיעה יש גם הסבר אחר: "אין טעם לשלוח בחודשים הקרובים מספר משלוחי דואר בעניין האגרה, שיעלו מיליוני שקלים, בטרם ידוע בגין כמה חודשים תיגבה". את ההסבר הזה מספק גורם לא אנונימי, שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן.

כתיבה. גילי איזיקוביץ כותבת בשער "גלריה" על סדנאות כתיבה.

החפצה. "יכולנו לספר לכם שהוא מגדולי רקדני הבלט בזמננו, הפברוטי של המחול, היורש של נורייב והמוזה של דולצ'ה וגבאנה, אבל רוב הסיכויים שאיבדנו אתכם כבר בתמונות, ממלמלים לעצמכם 'מה זה הדבר היפה הזה'" (כותרת לכתבה במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" חושפת מה חושבים בעיתון על הקוראים שלהם).

נייר. "נייר-חדרה, מקבוצת כלל-תעשיות של לן בלווטניק, עוברת בשנים האחרונות טלטלה", כותב ערן אזרן ב"דה-מרקר". "הפיתוחים הטכנולוגיים שהפחיתו את צריכת הנייר בעולם, לצד תחרות עזה עם יצרניות בשווקים המתעוררים, מכרסמים בהתמדה בהכנסות – והעבירו את החברה להפסדים". כותרת הכתבה היא "בעיית החוב של נייר-חדרה כנראה נפתרה – אבל המשבר העסקי עדיין לא". אגב, בעל השליטה הקודם בחברה היה נוחי דנקנר, לשעבר בעל השליטה ב"מעריב".