כל עיתוני הבוקר, למעט "ישראל היום", מדווחים בכותרתם הראשית על ההתפתחות האחרונה במשבר היחסים בין ישראל לארה"ב, על רקע הזמנתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום בשלישית (כמו צ'רצ'יל) בפני הקונגרס האמריקאי: במהלך סוף-השבוע הודיע סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כי ייעדר מנאומו של נתניהו.
"המשבר מחריף: גם סגן הנשיא ביידן יחרים את נאום נתניהו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ברק רביד מדווח כי "מדובר במסר חריף ביותר של ממשל אובמה בכל הנוגע לנאומו של נתניהו, שעשוי לעודד מחוקקים רבים מהמפלגה הדמוקרטית להחרים גם הם את הנאום".
סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מגיע לביקור בישראל, מרץ 2010 (צילום: יריב כץ)
כל עמ' 4 ב"הארץ" מוקדש להחלטתו של סגן נשיא ארה"ב. לצד המשך ידיעת השער מאת רביד מתפרסמים ארבעה מאמרי פרשנות על המהלך האמריקאי. רביד עצמו טוען כי הודעתו של ביידן "היא מה שבאמריקאית מדוברת מוגדר ללא גרם של ציניות 'ביג דיל'", ובהמשך משווה בין מצבו של נתניהו לזה של חסן נסראללה אחרי מלחמת לבנון השנייה; חמי שלו מדמה את נתניהו ל"חיה שנלכדה באורות המכונית המתקרבת"; ויש גם מאמרים מאת טל ניב ויוסי שריד.
במדור הדעות האחורי של "הארץ" מתפרסם מאמר מאת פיטר ביינרט, שמפנה את הקוראים לכתבה שהופיעה לפני תריסר שנים ב"ג'רוזלם פוסט". מחברה היה רון דרמר, שגריר ישראל בארה"ב ואחד האחראים לנאום השלישי של נתניהו בפני הקונגרס. ביינרט מצביע על מה שהוא מכנה "חוצפה" שאיפיינה את דרמר באותה עת, ועל ה"יהירות" שבהחלטת נתניהו למנותו לשגריר בארה"ב.
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא בת מלה אחת: "הקרע". משני צדי הכותרת הראשית נדפסים תצלומיהם של ביידן ונתניהו. מתחת לכותרת הראשית מודפס תצלום של פגישה בין ביידן לראש המחנה-הציוני יצחק הרצוג, אתמול במינכן. מעל הכותרת הראשית מופיעה תמצית מאמריהם של איתן הבר ובן-דרור ימיני, שניהם מתנגדים לנאום נתניהו בקונגרס.
הבר מדמה את נתניהו ל"מתאבד שיעי" על כך שהוא מעז לשאת נאום בפני אולם ריק למחצה של בתי-המחוקקים בארה"ב. "הוגה הרעיון של נאומו של ראש הממשלה מול שני בתי-המחוקקים האמריקאיים יצר מצב של התמודדות מול נשיא מכהן. הוגה הרעיון רצה להציג את נשיא ארה"ב עירום ועריה בפני הציבור האמריקאי והעולם כולו. הוגה הרעיון הוא אדם הזוי", כותב הבר. ימיני בעל עמדה הפוכה, אך מגיע לאותה המסקנה. "אל תיסע, נתניהו. אל תיסע", כותב ימיני. "דווקא משום שהאיום האיראני כל-כך חשוב, דווקא משום שאתה צודק, דווקא משום שהדברים שאתה אמור לומר בקונגרס הם חשובים – אל תיסע. משום שהנסיעה הזאת תזיק בדיוק לעניין שבשמו אתה נוסע".
הכותרת של "מעריב", "הקרב על הקונגרס", מתפרסמת לצד תצלום של פגישת נתניהו וביידן בשנת 2010. "ממשל אובמה מחדד את מחאתו על נאומו הצפוי של נתניהו בקונגרס", נכתב בפתח כותרת המשנה לראשית. "סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הודיע כי ייעדר מנאומו של ראש הממשלה, ואתמול מיהר להיפגש עם יו"ר האופוזיציה הרצוג במינכן".
סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן עם בני הזוג שרה ובנימין נתניהו, מרץ 2010 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
שער "ישראל היום" נראה כאילו ראה אור במדינה אחרת. הכותרת בראש השער מתמקדת באיש העסקים והפילנתרופ האמריקאי דניאל אברמס (או אברהם), מהתורמים לארגון השמאל V15. הכותרת הראשית, "דיל בכל מחיר", שאובה ממאמר שפורסם ב"וושינגטון פוסט" ותקף את ההסכם המסתמן בין המעצמות לאיראן. במשבצת אדומה המתפרסמת בחלק התחתון של השער, מתחת לכותרת "הרצוג חצה קו אדום, לא תוקפים את הממשלה בחו"ל", באמצע כותרת משנה, מופיע המשפט "הנקמה של ביידן? סגן הנשיא הודיע כי ייעדר מנאום רה"מ בקונגרס, אך נפגש עם הרצוג".
כל עמ' 5 ב"ישראל היום" מוקדש לדיווח מאת יוני הרש על מאמר מערכת שפורסם ב"וושינגטון פוסט" ונקב בשורה של חששות מפני ההסכם המתגבש עם איראן. כל עמ' 7 מוקדש לתקיפת ראש מפלגת האופוזיציה הגדולה בישראל, על שנפגש עם ביידן בשולי ועידה במינכן וביקר בפומבי את ראש הממשלה הישראלי. רק בעמ' 9 מדווח כי "ביידן לא יהיה בקונגרס בזמן נאומו של נתניהו". יוני הרש מציין כי "מדובר בצעד נדיר מבחינת סגן הנשיא, שממעט להפסיד מושבים משותפים של שני בתי-הקונגרס". מה זאת אומרת "ממעט"? לפי הרש, "בשש שנות כהונתו כסגן נשיא, נעדר ביידן ממושב כזה פעם אחת בלבד בשנת 2011, עת הפסיד את נאומה של מי שהיתה אז ראש ממשלת אוסטרליה, ג'וליה גילארד, בגלל נסיעה לחו"ל".
"סע ביבי, סע" היא כותרת מאמר מאת דרור אידר, המתפרסם בראש עמ' 13 של "ישראל היום", ותמציתו מופיעה בשער העיתון. "בטחון המדינה אינו מתחיל ומסתיים בבחירות", מבהיר אידר, ועל כן ראוי לדעתו כי נתניהו יממש את תוכניתו לנאום בארה"ב. "אם צריך לדפוק על כל דלת אפשרית ולהרעיש עולמות כדי ששלטון הטירוף האיראני לא יחזיק בפצצה גרעינית – כך ייעשה; גם במחיר שיבוש היחסים עם אובאמה", הוא כותב. "הקונגרס והסנאט מבינים זאת, ואזרחי ארה"ב מבינים זאת". בהמשך משווה אידר את איראן לגרמניה הנאצית ואת התומכים בביטול הנאום ליהודי גרמניה בסוף המאה ה-19, שהתנגדו לציונות וניסו להתערות בחברה הגרמנית.
פעמיים כי טוב
הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית, שהביע בחשבון הטוויטר שלו התנגדות לנאום נתניהו בארה"ב וביקר את "תועמלני" ראש הממשלה, שוב לא חתום הבוקר על מאמר המתייחס לנאום הצפוי. במקום זאת כותב מרגלית על דרישת שר החוץ אביגדור ליברמן לקבל בממשלה הבאה את תיק הביטחון (מרגלית מתנגד ומזלזל בדרישה). ביום שישי האחרון התראיין מרגלית לתוכנית "מייבשים את הבצה" ונשאל על-ידי שרון כידון ושלום קיטל מדוע אינו מביע את דעתו הנחרצת על נסיעת נתניהו לנאום בפני הקונגרס גם בעיתון שבו הוא כותב. מרגלית השיב, בזעם, כי כתב כבר פעמיים את עמדתו בסוגיה זו. "למה אתה רוצה שאכתוב שלוש פעמים אותו הדבר?", שאל מרגלית את קיטל. זו עמדה שאינה עומדת במבחן המציאות.
דן מרגלית נואם בכנס של עיתון "בשבע", 3.2.14 (צילום: פלאש 90)
נכון, מרגלית כתב פעמיים ב"ישראל היום" ביקורת רפה נגד נאום נתניהו בפני הקונגרס. ב-23.1.15 כתב טור תחת הכותרת "הקונגרס צודק, אובאמה טועה, אבל חבל לפגוע ביחסים", ובו טען כי על אף שהצדק עם הקונגרס, המהלך של נתניהו עשוי לגרום נזק לגורמים פרו-ישראליים בארצות-הברית. "ברצותו לחזק את המחוקקים האמריקנים המבקשים להטיל עוד סנקציות, ובשאיפתו לנצל את ביקורו בוושינגטון כדי לקדם את סיכויי הליכוד בבחירות בארץ – לדעתי ביצע נתניהו מהלך עוקף פסול בהסדירו את נאומו בפני הסנאט ובית-הנבחרים מאחורי גבו של הנשיא ברק אובאמה", כתב מרגלית. שמו של נתניהו נעדר לא רק מכותרת הטור, אלא גם מהליד שנבחר לעטר את הטקסט והתמקד דווקא בנשיא ארה"ב: "הקו הרך והמתון של הנשיא אובאמה כלפי ציר הרשע במזרח התיכון הוא דפוס החוזר על עצמו לרעת העולם החופשי". בשער גליון "ישראל היום" שבו פורסם המאמר של מרגלית הופיעה הפניה למאמר מאת מתי טוכפלד, שדווקא תמך בנאום, לא למאמר של מרגלית.
שבוע לאחר מכן, ב-30.1.15, הקדיש מרגלית 439 מלה, כרבע מטור יום השישי שלו, לעמדתו בסוגיה. טור גליון שישי של מרגלית אמור להיות גולת הכותרת של המוסף הפוליטי בעיתון. כמו טורו של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". מרגלית בחר שלא לפתוח את הטור בעמדתו כלפי נאום נתניהו. זו פורסמה בלב הטור, תחת הכותרת הלא מחייבת "חשבון הרווח וההפסד". משום מה, אף אחד משלושת הלידים בטור לא הוקדש לדברי מרגלית על נסיעת נתניהו. גם תצלומו של נתניהו לא היה אחד מארבעת התצלומים שליוו את טורו של מרגלית. כותרת הטור כולו, "הפעלת כוח: מתי תוקפים, מתי מרגיעים", סיפקה לכל היותר רמז בנוגע לעמדתו של הכותב. בשער גליון "ישראל היום" מאותו התאריך לא הופיעה הפניה לטור. כך גם בשער המוסף "ישראל השבוע". מי שבכל זאת מצא את עצמו קורא את עמדת מרגלית גילה שהיא כתובה באופן שקול ומדוד.
אם כך, בשלושת השבועות האחרונים הקדיש הפרשן הבכיר של "ישראל היום" שני טקסטים להתנגדותו לנאום נתניהו בפני הקונגרס. שניהם נוסחו בזהירות ונקברו על-ידי העורכים. כדי להבין עד כמה מופרכת הטענה של מרגלית כי אין טעם לכתוב בשלישית על נושא שכבר התייחס אליו פעמיים, אפשר להשוות את תדירות וחריפות כתיבתו על הנאום הצפוי של נתניהו בפני הקונגרס לאלו שאיפיינו את כתיבתו בעניין פרשת הרפז. בלי להיכנס לפרטים, אפשר לציין כי מרגלית כתב על הנושא יותר משלוש פעמים (ואם להאמין למנוע החיפוש של ארכיון "ישראל היום" – המספר המדויק הוא 186 פעם).
עיוורון עצמי
הכפולה הפותחת ב"ישראל היום", המוקדשת למעורבותו הפיננסית של איש העסקים והפילנתרופ היהודי-אמריקאי דניאל אברהם בזירה הפוליטית בישראל, היא הדוגמה הטרייה ביותר לעיוורון העצמי של העיתון, שמסוגל להעביר ביקורת חריפה על תופעה תוך התעלמות גמורה מהעובדה כי הוא עצמו המייצג הבולט ביותר שלה.
לבחור ולהיבחר
ח"כ חנין זועבי (צילום: מרים אלסטר)
אריק בנדר מדווח בתחתית עמ' 12 של "מעריב" על "מרתון בקשות לפסילות" של רשימות ומועמדים לכנסת, שעתיד להתרחש ביום חמישי השבוע.
בנדר מזכיר את הבקשות שהגישו אביגדור ליברמן, אלכס מילר, יריב לוין, ישראל כץ ודני דנון לפסול את ח"כ חנין זועבי ואת הרשימה-המשותפת, ומציין גם בקשות נוספות: המטה למאבק בגזענות הגיש בקשה לפסול את ברוך מרזל; מרזל הגיש בקשה לפסול את הרשימה-המשותפת; מטעם רנין ג'רייס הוגשה בקשה לפסילת ישראל-ביתנו ואביגדור ליברמן בטענה לגזענות; עמותת תנו-לאדם-לחיות הגישה בקשה לפסילת עלה-ירוק בגלל "חבלה חמורה בטוהר המידות והבחירות"; פרופ' סולומון בונדיק הגיש בקשה לפסילת מפלגת העבודה, התנועה, מרץ והרשימה-המשותפת בטענה כי מדובר ב"מפלגות פשע", "אויבות מדינת ישראל".
מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש לאחת הבקשות שלעיל, זו שמופנית נגד ח"כ זועבי. המאמר מביע התנגדות לפסילה. "לפני הבחירות הקודמות פסלה ועדת הבחירות את מועמדותה של זועבי, אך ההחלטה לא אושרה על-ידי בית-המשפט העליון, שקבע פה אחד שאין לה הצדקה. מאז לא אירע דבר המצדיק פסילה מחודשת", נכתב בו. הפרשן המשפטי אייל גרוס טוען במאמר פרי עטו כי אין עילה לפסילת זועבי, אך מעריך כי ועדת הבחירות תפסול אותה בכל זאת. גדעון לוי מקדיש את טורו הבוקר להחלטה של המחנה-הציוני לתמוך בפסילת ח"כ זועבי.
המועמדים לכנסת לפי "ידיעות אחרונות", 8.2.15
ב"ידיעות אחרונות" אין מדווח הבוקר על הפסילה הצפויה של ח"כ זועבי. בראש העמוד המוקדש לסיקור הבחירות הקרובות לכנסת מתנוססים דיוקנותיהם של תריסר ראשי רשימות, ובהם גם ראש הרשימה-המשותפת איימן עודה. אחרי שבועות ארוכים שבהם ייצג ח"כ אחמד טיבי את כלל המפלגות שבראשן מועמד לא-יהודי, ביום שישי האחרון השתנתה סוף-סוף רצועת הדיוקנאות של "ידיעות אחרונות" ואת מקומו של טיבי תופס מאז העומד בראש הרשימה-המשותפת.
בשולי החדשות
א. "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מדווחים הבוקר על רזי חסיסי (או עסיסי, תלוי בעיתון), צעיר דרוזי תושב דליית אל-כרמל, הטוען כי במהלך סוף-השבוע הותקף כשיצא לבילוי במועדון לילה ביגור, וזאת בשל מוצאו. לדבריו, מבלים אחרים ששמעו אותו משוחח בערבית עם חברו, אף הוא חייל מדליית אל-כרמל, תקפו אותם, שברו את שמשת מכוניתם ופגעו בפניו באבן. בכל הידיעות מתפרסם תצלום של קורבן התקיפה חבול, במיטת בית-חולים. ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" מדגישים את האפשרות כי האירוע לא היה על רקע לאומני או גזעני, אלא סתם קטטה בין צעירים שיצאו לבילוי. ב"ישראל היום" אין כל דיווח על האירוע.
מבקשי מקלט ושוטרי מג"ב בפתח מתקן השהייה חולות בנגב, 17.2.14 (צילום: פלאש 90)
ב. תמר דרסלר ממשיכה לקבל במוסף היומי של "מעריב" במה לכתבות על מי שחיים בשולי החברה. הפעם חתומה דרסלר על כפולת עמודים המוקדשת למבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן, המבלים את ימיהם במתקן חולות.
ג. יאסר עוקבי מדווח ב"מעריב" כי כוחות צבא ניז'ר הרגו 109 לוחמי בוקו-חראם סמוך לגבול עם ניגריה.
ענייני תקשורת
"ישראל היום" חוגג את תשדיר התעמולה האחרון של נתניהו והליכוד, שבו לועג ראש הממשלה לכלי התקשורת המבקרים אותו, ובעיקר ל"ידיעות אחרונות" ואתר ynet. כותרת הידיעה על התשדיר היא ציטוט מתוך התשדיר עצמו, המציג כיצד רואה ראש הממשלה את שני כלי התקשורת הללו: "ידיעות שקרניות וליי-נט".
ציפי שמילוביץ מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי בריאן ויליאמס, מגיש החדשות הבכיר של רשת NBC, השעה את עצמו לאחר שהתגלה כי סיפור שהוא נוהג לספר על אירוע שעבר עליו בעת שדיווח מעיראק בשנת 2003 כולל פרטים שגויים שנועדו להאדירו. כותרת הדיווח היא "שדרן או שקרן?".