תועמלנות
הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מוקדשות שתיהן לאיום של חברי קונגרס דמוקרטים להחרים את נאומו הצפוי של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.
איתמר אייכנר ואורלי אזולאי מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי שלושה חברי קונגרס דמוקרטים הודיעו כי לא יגיעו לשמוע את נתניהו נואם בגלל ה"עלבון לאומה" שגרם ג'ון ביינר, היו"ר הרפובליקאי של בית-הנבחרים. ברשת CNN, הם מוסיפים, דווח כי עשרות חברי קונגרס דמוקרטים עתידים להחרים גם הם את הנאום. "לא ברור גם אם סגן הנשיא ג'ו ביידן, שמשמש נשיא הסנאט, יהיה נוכח". ב"מעריב" מדווחת דנה סומברג על איומי החרם בארה"ב.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, 1.2.15 (צילום: אלכס קולומויסקי)
הכותרת הראשית ב"ישראל היום" היא ציטוט מפי הסנטור הרפובליקאי ג'ון מקיין, שאמר לבועז ביסמוט: "חיוני שנתניהו ינאם ויסביר: ארה"ב בדרך להסכם רע". הפרשן הבכיר בעיתון, דן מרגלית, בוודאי מתפוצץ מזעם. רק אתמול צייץ נגד ההתעקשות של נתניהו לנאום בקונגרס ונגד "תועמלניו" המגבים אותו. והנה הבוקר, בעיתון שלו, נמשך מסע התועמלנות למען נאום ראש הממשלה בקונגרס.
בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסם הראיון המלא של ביסמוט עם מקיין (ללא תצלום של המראיין). "אין ספק שהיחסים בין ישראל לארה"ב ולא רק בין הנשיא לרה"מ, בין אמריקה לישראל, הם יותר גרועים ממה שיכולתי לדמיין", אומר מקיין, אך אינו מאשים בכך את נתניהו וטוען כי נשיא ארה"ב ברק אובמה נוהג כצ'מברליין. "האם לאור זעמם של חלק מהדמוקרטים צריך ראש ממשלת ישראל לדחות את הנאום?", שואל ביסמוט, ומקיין משיב: "אני חושב שכמה שיותר מוקדם עדיף. יש לו כישרון גדול לתקשר ואני שמח שהוא יהיה שם, ואם חלק מחברי הדמוקרטים לא יבואו, אז זו החלטתם, אבל אני יכול להבטיח שמיליונים של אמריקנים יקשיבו בעניין רב לדברים שיש לו להגיד".
בטורו השבועי של דן מרגלית, המתפרסם בפתח מוסף "ישראל השבוע", לא מוזכר כלל הנאום הצפוי של ראש ממשלת ישראל בפני הקונגרס האמריקאי. גם הביקורת על התועמלנים נעדרת.
מהפך, מהפכון, מהפכנוצ'יק
הכותרת הראשית של "מקור ראשון" מוקדשת לתחזית פוליטית, על רקע תוצאות סקר שנערך עבור העיתון: "38 יום לבחירות: קטנו סיכויי הרצוג למהפך". תוצאות הסקר מתפרסמות בכפולה הפותחת, ומנותחות על-ידי שלום ירושלמי. "אילו הייתי בנימין נתניהו, הייתי לוקח את דפי הסקר שביצע מכון מאגר-מוחות ל'מקור ראשון' ויוצא איתם לריקוד שמח בגינת בית ראש הממשלה". לפי סקר "מקור ראשון", לליכוד 25 מנדטים ולמחנה-הציוני 24.
סקר נוסף מתפרסם הבוקר בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" ומעלה תוצאה מעט שונה. "המחנה-הציוני מתאושש ועומד שוב על 25 מנדטים, ואילו הליכוד, שבתחילת השבוע עקף את המחנה-הציוני, נמצא עכשיו מנדט אחד מתחתיו, עם 24 מנדטים", כותבת סימה קדמון, המגדירה את התוצאה המעודכנת "מהפכון".
להבדיל מ"מקור ראשון" ו"ידיעות אחרונות", תוצאות סקר דעת קהל שנערך עבור "מעריב" אינן מתפרסמות בשער העיתון. כל שנכתב שם הוא ש"הפער בין הליכוד למחנה-הציוני עלה ל-4 מנדטים". לפני שבועות אחדים, כשהמחנה-הציוני קיבל תוצאה טובה יותר מאשר הליכוד, היתה זו הכותרת המרכזית בשער ("מעלים הילוך").
מי שיעיין בעמודי הפנים של "מעריב" יגלה כי לפי הסקר הטרי, לליכוד 26 מנדטים ואילו למחנה-הציוני 22. נתון נוסף שעולה מהסקר הוא שלראשונה מאז תחילת דצמבר, אז החל "מעריב" להפנות לנסקרים את השאלה "האם את/ה רוצה שבנימין נתניהו יכהן כראש הממשלה גם לאחר הבחירות הקרובות", יותר משיבים השיבו בחיוב מאשר בשלילה – 46% לעומת 45%.
כאשר הפער היה לטובת השוללים, התוצאות פורסמו בהבלטה בשער "מעריב". הבוקר, לאחר המהפכון בדעת הקהל, התוצאה אינה מופיעה בשער, וגם בטקסט הפרשנות לסקר, מאת "המבוגר האחראי" בן כספית, היא מוזכרת רק בפסקה השלישית. הייתכן כי כספית, ממבקריו הבולטים של בנימין נתניהו, שהודה כי הוא עובר על עמודי השער של "מעריב" ומעיר את הערותיו, שבדרך כלל מתקבלות, הרים תרומה כלשהי להצנעת ההישג של נתניהו והליכוד בגליון הבוקר? השאלה הנכונה לשאול היא – הייתכן שלא?
הסתדרות התקשורת בישראל
לסקר דעת הקהל של "מקור ראשון" צורפה השאלה "כיצד לדעתכם מתנהלים כיום אמצעי התקשורת המסקרים את מערכת הבחירות?". התוצאה מעניינת (רק 37% חושבים שהם מוטים לשמאל, לעומת 24% שחושבים שהם מוטים לימין), אולם מעניינת ממנה השאלה. דומה שעורכי "מקור ראשון", וככל הנראה גם קוראיו, מייחסים חשיבות להטיה בסיקור הפוליטי של "אמצעי התקשורת" יותר מעורכים של כלי תקשורת אחרים.
אמנון לורד, מבכירי הכותבים ב"מקור ראשון", מקדיש את טורו השבועי לנושא. לורד משווה את "התקשורת" (המרכאות במקור) להסתדרות העובדים. "התקשורת בישראל היא גם סוג של הסתדרות, שבחלקה התפרקה לאורך השנים, אבל האנשים שצמחו בתוכה הם הגרעין המשפיע עד היום", הוא כותב. לדבריו, "הסתדרות התקשורת בישראל" כוללת את "דבר", "על המשמר", גלי-צה"ל, קול-ישראל, "רשות השידור בכללותה" וכן את עיתון "ידיעות אחרונות", שכמה ממניותיו היו בידי מפא"י מאז 1949 ועד תחילת שנות ה-60.
אמנון לורד (צילום מסך)
"סוג העיתונאים, סוג הכתבים שצומחים במעגל ההסתדרותי הסגור של כלי התקשורת האלה, הוא בכל מקרה לא סוג של עיתונאים בעלי חשיבה ותפקוד עצמאיים", כותב לורד. "[...] המבנה הזה, שטרם התפרק והתפורר בישראל, מייצר ביתר קלות את אפקט 'הלהקה'. אם כתב בכיר מטיל מה שנתפס כפצצה תקשורתית, הלהקה רצה אחרי המנהיג [...] לכן קיימת התחושה שהמסרים של ראש הממשלה נתניהו אינם מהדהדים בקופסת התהודה התקשורתית; ואילו קמפיינים נגדו מקבלים אפקט – קצת מגוחך, צריך לומר – של בקבוקים ריקים שאחר-כך נשברים".
קלמן ליבסקינד, הסמן הימני הבכיר ב"מעריב", מקדיש את טורו השבועי לסוגיה דומה. "אם אחד המבחנים להיותה של מדינה דמוקרטית הוא עיתונות ראויה לשמה, הרי שבשבועות האחרונים אין בינינו לבין מדינה דמוקרטית ולא כלום", נכתב בכותרת המשנה לטורו. "עיתונאים בכירים מעלימים עין ממה שאין להם עניין לעסוק בו. אין כללים, אין חוקים, כל מה שלמדנו בבית-הספר לעיתונאות יחכה ל-18 במרץ. שקט, נלחמים", הוא כותב.
ליבסקינד מבקר את עמיתיו לתקשורת על ההתעלמות מטענות הליכוד בנוגע למימון ארגון V15, שארגון-הגג שלו, קול-אחד, קיבל תרומות, בין היתר גם משגרירות ארה"ב בישראל. "אם לא היו עכשיו בחירות על הפרק, היינו צריכים לדון בכובד ראש בשאלה מה פתאום הגדולה שבידידותינו מזרימה לכאן כספים כדי לממן פעילות שמטרתה 'הפעלת לחץ' על ההנהגה הישראלית ללכת לפתרון שתי המדינות, ומה היה קורה אם זה היה הפוך ואנחנו היינו מממנים מתקציב המדינה שלנו פעילות שכזו בארה"ב".
לדבריו, הסיפור הזה "חייב להפוך לסיפור הכי גדול של מערכת הבחירות הזאת [...] סיפר שהתקשורת הישראלית היתה צריכה לטפל בו בענק", אולם זה אינו קורה משום ש"בימים האלה אין כאן עיתונות. העיתונות הישראלית, השכפ"ץ הדמוקרטי שלנו, יצאה לחופשה, תלתה על הדלת שלט 'סגור לרגל בחירות', והשאירה אותנו חשופים".
בטורו שב"ישראל השבוע" מצטט דן מרגלית דברים שאמרה פולי ברונשטיין, מנכ"לית קול-אחד, בראיון ליועז הנדל בגלי-צה"ל. "ברונשטיין סיפרה כי קול-אחד קיבלה כסף מהממשל האמריקני", כותב מרגלית. "לדבריה, העמותה תמכה בבנימין נתניהו כל עוד ניהל משא-ומתן עם אבו-מאזן. לצורך זה קיבלו היא וחבריה סיוע מכספי השגרירות האמריקנית. הדולרים נעצרו לפני כחצי שנה". מרגלית מביע עמדתו: "מעולם לא התנגדתי להעברת כספים מחו"ל לארץ בתנאי שקיפות. יש לי הסתייגות מכסף ממשלתי זר, אך עדיין איני מציע לאסור את קבלתו. רק שהוא לעולם כסף חשוד".
"השבוע תקפו כמה חברי-כנסת של הליכוד עמותה בשם V15, שקוראת להחליף את השלטון בישראל. את עיקר המימון שלה מקבלת העמותה מתורם בארצות-הברית", כותב נחום ברנע בפתח "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "המחאה של הליכוד נראתה מגוחכת, משום שהליכוד המציא את הפטנט. ב-1996 מימן מיליונר אוסטרלי את הקמפיין 'נתניהו טוב ליהודים'. ב-2006 מימנו פטרוניו האמריקאים של נתניהו את הקמפיין להדחת אולמרט. שלא לדבר על החינמון, תרומה פוליטית שזועקת לשמים. הם לוקים בצביעות, אבל לגופו של עניין הם צודקים. לא יהיה כאן משחק דמוקרטי אמיתי אם הוא יתבסס על רצונם הטוב, או הרע, של מיליארדים מאמריקה. לא בשביל זה בנו כאן אבותינו מדינה".
המלה האחרונה
"מה שעשוי לשבור את כל הנאחס הזה הוא המפלגה הערבית המאוחדת", כותב רן אדליסט, הסמן השמאלי הבולט ב"מעריב". אלא ש"המפלגה הערבית המאוחדת" אינה מפלגה, אינה ערבית, ואינה מאוחדת, לפחות לא בשמה הרשמי, הרשימה-המשותפת.
"מקור ראשון", 6.2.15
אדליסט אינו היחיד בתקשורת הישראלית שמתקשה לנקוב בשמה הנכון של הרשימה-המשותפת. בסקר "ידיעות אחרונות" היא מופיעה תחת הכותרת "המפלגה הערבית המשותפת", ובסקר "מעריב" אפשר למצוא את השם "רשימה ערבית משותפת". בסקר "מקור ראשון" טועים פעמיים: ראשית, מכנים את הרשימה-המשותפת "הרשימה הערבית". שנית, בעוד שכל יתר הרשימות מיוצגות בסקר בפניו המאוירות של העומד בראשן, את הרשימה-המשותפת מייצג מי שממוקם בה במקום הרביעי, ח"כ אחמד טיבי, שהפך בעל-כורחו לנציג חברי-הכנסת הלא-יהודים בתקשורת הישראלית.
במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מקבלת הרשימה-המשותפת הזדמנות נדירה. דרור אידר משוחח עם ח"כ ג'מאל זחאלקה על "ליבת הכור האידיאולוגית המנחה את פעולות המפלגה הזאת", כהגדרתו של המראיין. "שוחחנו שיחה ארוכה ורק מעט ממנה מובא כאן, המעט שחשבתי שראוי יותר מענייני הפוליטיקה המיוזעת והמציאות המקומטת שלנו", כותב אידר. השיחה המתפרסמת מתמקדת בציונות ובהיסטוריה היהודית והערבית באזור ארץ ישראל. הטקסט מורכב כמעט כולו משאלות ותשובות, בלא קטעי קישור, תיאורים או הבעת דעה של המראיין. הראיון מעניין לקריאה. עם זאת, בניגוד למקובל בראיונות, הטקסט אינו מסתיים בתשובה של המרואיין, אלא בקביעה (כמעט נזיפה) של המראיין: "כבר אמרתי לך שהפרויקט הקולוניאלי בפלשתינה התחיל עם המוסלמים במאה השביעית".
טעויות טקטיות, טעויות הסברה
"יש משהו שבו הרב כהנא טעה?", שואל אריאל שנבל את ברוך מרזל, הממוקם במקום הרביעי של רשימת יחד ואולי יכהן כחבר-כנסת, במסגרת ראיון המתפרסם במוסף "יומן" של "מקור ראשון". "בוודאי, כולנו טועים", משיב מרזל. "אבל לא מדובר בטעויות אידיאולוגיות אלא בדברים טקטיים, ואצל הרב כהנא יש דברים שהדביקו לו בזדון. הדביקו לו גזענות, והוא לא היה גזעני. הדביקו לו שנאת ערבים מכיוון שהם ערבים – וזה פשוט לא נכון. קשה לי בשליפה לחשוב על טעות אחת של הרב כהנא – בגדול, בנושאים האידיאולוגיים הוא היה בסדר. הוא פתח את שערי ברית-המועצות, הקים את הליגה להגנה יהודית, החזיר רבבות אנשים בתשובה, העלה לארץ רבבות. אולי סגירת הליגה להגנה יהודית בארה"ב היתה מוקדמת מדי. יכול להיות שצריך אותה גם היום. אבל אלה דברים של טקטיקה שאפשר להתווכח עליהם".
הרב מאיר כהנא, 1985 (צילום: משה שי)
"ובכל זאת, איפה יאיר טעה?", שואלת אמירה לם את ליהיא לפיד, בראיון המתפרסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". "אני חושבת שכשהוא נכנס לעבודה במשרד האוצר, יותר מכל היה חשוב לו לעבוד", משיבה לפיד. "הוא צלל לתוך זה, אבל מבחינת הציבור הוא נעלם. הוא לא הסביר מה הוא עושה ומה השיקולים. בחודשים הראשונים לכהונתו הוא מיעט להתראיין ולהגיב. זו היתה אולי הפעם הראשונה שהתווכחנו בתקופה הזו. אני ביקשתי ממנו שיתראיין יותר. הוא אמר שאין לו זמן לתקשורת. הוא האמין שצריך לעשות, וכשאנשים יראו תוצאות, הם יבינו. מה שקרה זה שרק המתנגדים דיברו, ורק כל אלו שפחדו שייגעו להם בשמנת התראיינו. זה מצחיק, אבל דווקא בדבר שהוא היה אמור להיות הכי טוב בו, הוא טעה. בתקשורת".
אתנחתא היתולית
"המודיע", 6.2.15
משקל נוצה
"מעון השרד של משפחת נתניהו אינו ארמון האליזה, הוא ארמון ה'אֶה, לי זה, וגם זה, וגם זה'", כותב אמיר אורן ב"הארץ", וזאת על אף שכבר ביזבז את מכסת משחקי המלים האוויליים שהוענקה לו בפרשה הנוכחית. אורן מקדיש את טורו ל"פרשת הבקבוקים" של רעיית ראש הממשלה, הגברת שרה נתניהו, ולפרשות קודמות שבהן היו מעורבים בני הזוג נתניהו. בין היתר מזכיר אורן את פרשת עמדי, שחשף בעבר העיתונאי מרדכי גילת, בתקופה שעדיין כתב עבור "ידיעות אחרונות".
"נתניהו הוא יצרן גדול של כותרות, לעתים לא מחמיאות על עצמו, אבל הוא לא דרעי, לא אריאל שרון, ובוודאי לא אולמרט", כותב הבוקר גילת ב"ישראל היום". "היתה לי הזכות להיות מעורב בחשיפת כמה פרשיות, שלו ושלהם, והוא לא באותה קבוצה. הוא לא באותה ליגה. בהשוואה אליהם – הוא אפילו לא משקל נוצה". עם זאת, גילת מטיח ביקורת במבקר המדינה על השתהות הבדיקה של פרשות נתניהו הנוכחיות.
שרה נתניהו בסין, מאי 2013 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
יוסי ורטר מציין בשולי טורו ב"הארץ" כי הספר שכותב היועץ והפרסומאי שעיה סגל, לשעבר יועץ של בני הזוג נתניהו, על חוויותיו עם ראש הממשלה ורעייתו יתפרסם ככל הנראה רק אחרי הבחירות. "אם סגל אכן ישתף לבסוף את הציבור בחלק ממה שהוא יודע ומתועד אצלו, ניתן יהיה לחלק את תקופת הכהונה של ביבי ושרה לשתיים: לפני הספר, ואחריו".
"רבים סבורים שהדיבורים על שרה ועל ענייני בקבוקים אינם אפקטיביים", כותב בן כספית בטורו שב"מעריב". "תומכי נתניהו זחוחים, מתלוצצים, מדרבנים את המעטים שנותרו בצד הלוחמני של התקשורת: קדימה, תמשיכו, הם אומרים וכותבים ומצייצים ומטקבקים, כל פרסום נוסף על מה שמתרחש ב'קן הקוקייה' מוסיף לביבי מנדטים. אז יש לי חדשות בשבילכם: אנחנו באמת נמשיך. אני, לפחות. עד שישתיקו אותנו סופית. בסוף גם זה יקרה. והסוף קרוב. אבל עד אז נמשיך".
בהמשך הטור מפנה כספית את קוראיו ל"ידיעה המדהימה של אורי משגב אתמול באתר 'הארץ', על מעורבותו לכאורה של נתניהו בשתדלנות לממן זכיון קזינו לאדלסון ביפן". קוראי "הארץ" הבוקר לא זוכים ללמוד על השתדלנות לכאורה. הידיעה אינה נדפסת בעיתון. גם מאתר "הארץ" היא הוסרה, כמה שעות אחרי שאלדד יניב, מועמד לכנסת מטעם המחנה-הציוני, צייץ כי "ביבי מאיים על עיתון 'הארץ' בתביעת השתקה, לפני שתיפתח בדיקה בפרשת הקזינו של שלדון ביפן". העיתון היחיד שמדווח על כך בהרחבה הבוקר הוא "הפלס" החרדי, שמפרסם ידיעת המשך מפורטת, כולל ההכחשה המוחלטת של הליכוד.
קונסנזוס
כל הכתבים הפוליטיים מזלזלים בקמפיין הבחירות של המחנה-הציוני ומבקרים את האחראים לו.
עושים לביתם
כמו זכיינית טלוויזיה המשיקה סדרת ריאליטי זמן קצר לאחר הגמר הגדול של הסדרה הקודמת, כך גם שיתופי הפעולה המסחריים המייצרים פרסום סמוי ב"ידיעות אחרונות" באים בזה אחר זה. לפני שבוע בדיוק הסתיימה העונה השמינית של בנק הפועלים ("משפחה בצמיחה"), והנה מתחילה לה העונה החדשה, השביעית, של הסתדרות המורים ומפעל הפיס.
כמו בשיתוף פעולה מסחרי קודם עם משרד החינוך, שהעביר ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet מיליוני שקלים מכסף ציבורי עבור פרסום תוכן מערכתי, גם מיזם הפרסום הסמוי החדש של "ידיעות אחרונות" ו-ynet לווה בטור חגיגי מאת חנוך דאום.
"אנשי החסד". חנוך דאום, "ידיעות אחרונות", 6.2.15 (לחצו להגדלה)
בשולי החדשות
א. "הארץ" מפרסם בשערו ובהרחבה בעמודי הפנים דיווח מאת תמר ברס, שסיירה ברפובליקה המרכז-אפריקאית ומדווחת משם על התושבים הנוצרים שהקימו את ארגון אנטי-בלקה. "מה שהחל כארגון שמטרתו להגן מהתקפות המיליציות המוסלמיות אימץ עד מהרה אותן שיטות: אונס, ביזה ורצח, שכוונו הפעם נגד המוסלמים", היא כותבת. קריאת הכתבה המלאה מומלצת.
ב. לו היו שמונה נשים יהודיות נהרגות השבוע בתאונה מחרידה, היה אפשר לצפות כי במוספי סוף-השבוע יתפרסמו כתבות סיכום. השבוע נהרגו שמונה נשים בדואיות בתאונה מחרידה, ורק "מעריב" ו"מקור ראשון" טורחים לפרסם כפולת עמודים מסכמת. יאסר עוקבי מדווח ב"מעריב" כי בכוונת המשפחות להגיש תביעה משותפת בשם מאות הילדים, הנכדים והנינים של ההרוגות. ב"מקור ראשון" מביאה נעמה אנגל-משאלי את הקולות מסוכת האבלים שהוקמה בחורה. לא מובן מאליו שעיתון מגזרי, הפונה לקהל יהודי-דתי, יקדיש כפולת עמודים לבדואיות מוסלמיות שנהרגו בתאונת דרכים. ב"מקור ראשון" עושים זאת ומגלים אזרחות טובה.
ענייני תקשורת
רביב דרוקר (צילום: קובי גדעון)
עדנה אדטו מדווחת ב"ישראל היום" כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בוחן בקשה שקיבל ממבקר המדינה יוסף שפירא להפעיל את סמכותו בעניין העיתונאי רביב דרוקר, שפירסם בבלוג שלו קטעים מטיוטת דו"ח המבקר, בניגוד לחוק. ב"מעריב" מבקר קלמן ליבסקינד בחריפות את דרוקר. "פרסום המסמך הזה היה אחד המעשים הכי אנטי-עיתונאיים שאני מכיר. גם דרוקר יודע את זה", הוא כותב. "[...] הטיוטה האחרונה נשלחה לנתניהו לתגובה בחודש דצמבר 2012. זו הגרסה הכי מעודכנת של עמדת המבקר. אני יכול לספר כאן שאף אחד מהביטויים הקשים שציטט דרוקר לא מופיע בה".
לי-אור אברבך פירסם אמש ב"גלובס" כי אזרחים שחשבו שהם משלמים חשבונות מים שילמו למעשה את אגרת רשות השידור.
ב"מעריב", אולי המאחז היציב האחרון של אביגדור ליברמן בעיתונות המודפסת, מדווחת הבוקר דנה סומברג על אירוע שקיים שר החוץ ובמסגרתו הציג לראווה את גליונות "שרלי הבדו", אך לא חילק אותם כיוון שוועדת הבחירות אסרה זאת עליו. "ליברמן תוקף: 'הניסיון לאסור את הפצת 'שרלי הבדו' – כניעה לטרור'", נכתב בכותרת הידיעה.
תחת הכותרת "טעות מצערת" נכתב ב"המודיע" כך: "בידיעה שפורסמה אתמול על חייל שנהרג על קידוש ה' ברמת הגולן במלחמת יום-הכיפורים הוחלף בטעות שמו: החייל שנהרג הוא שמואל אורלנד הי"ד. אחיו, יבדלחט"א ר' חיים הי"ו, מתגורר בבני-ברק, יאריך ה' ימיו ושנותיו".
כתבת השער של "דיוקן", מוסף "מקור ראשון", מוקדשת לאדיר זיק, במלאות עשור למותו. אלישיב רייכנר, ששוחח עם מכריו, משרטט את דמותו של העיתונאי. בין היתר הוא מדווח כי בקרוב יושק ספר בשם "זיקוקים של אדיר", המכנס מבחר ממאמריו של המנוח. "כשניגשתי לעבוד על הספר", אומר לו חתנו של זיק, בנימין שיינברג, "היו לי לא מעט ספקות. האם החומר הזה בכלל רלבנטי? מאמרי אקטואליה מלפני עשר ועשרים שנה – את מי זה מעניין? ברגע שהתחלתי לקרוא את המאמרים – כל הספקות נעלמו. איך אומרים, הערבים אותם ערבים והים אותו ים".
במוסף "מוצ"ש" מתפרסמת כתבה מאת אביטל אינדיג על תוכנית הסאטירה החדשה "הכל שפיט", שיצרה קבוצת "לאטמה" ועלתה אמש לשידור בערוץ 1 אחרי שנים של משיכות זמן ועיכובים. "למה לא ניסיתם לעלות בפלטפורמות אחרות?", שואלת אינדיג את העורכת הראשית קרולין גליק, וזו משיבה: "למען האמת, פשוט האמנו לאנשי הערוץ הראשון". רועי עידן, תסריטאי בסדרה, אומר לה: "הבעיה בכתיבת סאטירה ימנית היא שהתפיסה הרווחת בישראל היא שהימין בשלטון, כשהוא לא". בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" קוטל מבקר הטלוויזיה עינב שיף את פרק הבכורה ששודר אתמול. "הדבר היחיד שמבריק ב'הכל שפיט' הוא השם שלה", טוען שיף.
בשבוע שעבר נפרד ניסן שור מקוראי "טיים אאוט". טור הפרידה שלו תיאר את התגובות שקיבל מקוראים רבים, אשר אינם מעוניינים, כך כתב, לקרוא עוד טורים על התינוק שלו. "רציתם שניסן שור יפסיק לכתוב על התינוק שלו. הוא לקח את זה צעד אחד רחוק מדי והפסיק לכתוב בכלל", נכתב בכותרת המשנה לטור. "לא רוצים? לא צריך", היו מלות הפרידה של שור מקוראיו. הבוקר מופיע טור חדש, מאת שור, במוסף "הארץ". שור לא כותב על התינוק שלו, אלא על אבא שלו, ועל כסף. כמו רענן שקד.