לפעמים טעויות קורות בלי שום כוונת זדון. הטעות בטורו ב"כלכליסט" מה-25.1.15 של שאול אמסטרדמסקי, שבדק את התשואה בקרנות הפנסיה בעשור האחרון, היתה אמנם שלומיאלית במיוחד, אבל היא עדיין נכללת בקטיגוריה התמימה הזו. השאלה המעניינת היא מדוע לאחר שהטעות הזו נחשפה, והתברר שהיא משמעותית, אפילו קריטית, למסר החשוב שהכתבה ניסתה להעביר, נמנעו ב"כלכליסט" מלפרסם תיקון?

כותרות הטור ב"כלכליסט"

הבדיקה שערכו ב"כלכליסט" היא חשובה ומעניינת, והנושא יותר מראוי: לפני כעשור יצאה לפועל רפורמה משמעותית במערכת הפנסיה בישראל. חלק חשוב מאותה רפורמה היה צמצום דרמטי של הנפקת "אג"ח מיועדות", שהן סוג של רשת ביטחון שהממשלה מעניקה לחיסכון הפנסיוני. יש אלף שאלות שאפשר להעלות בקשר לרפורמה הזו, אבל "כלכליסט" בהחלט שמו את האצבע על שאלה מרכזית: עשר שנים לתוך הרפורמה הזו, האם ועד כמה הפנסיה של הציבור נפגעה מהעדר רשת ביטחון ממשלתית? זו שאלה שחשיבותה מתחדדת על רקע העובדה שבדיוק בשנים הללו חל משבר כלכלי נדיר בחומרתו – בדיוק מסוג התרחישים שעשויים להצדיק רשת ביטחון לפנסיה.

ואלו המסקנות שהעלתה בדיקת "כלכליסט": האג"ח המיועדות מבטיחות תשואה ריאלית שנתית (כלומר, אחרי ניכוי השפעת האינפלציה) של 4.8% לשנה. לעומתן, התשואה השנתית הנומינלית (כלומר, לפני ניכוי השפעת האינפלציה) שהניבו קרנות הפנסיה מאז צאת הרפורמה לדרך היתה 9% בממוצע. האינפלציה באותן שנים היתה בקצב שנתי ממוצע של 2%, ולכן התשואה הריאלית, שהיא זו שחשובה לצורך העניין, היתה בממוצע... וכאן קרתה הטעות של "כלכליסט".

התשובה הנכונה היא "בערך 7%" (במקרים כאלה, קירוב טוב הוא חיסור של האינפלציה מהתשואה הנומינלית), או לחובבי הדיוק: "בדיוק 6.86%" (החישוב המדויק הוא 1.09/1.02). התוצאה ש"כלכליסט" הציגו היא דווקא 4.5%, כלומר הם חילקו את התשואה הנומינלית באינפלציה. זו טעות משונה מאוד, וקשה להבין איך היא הצליחה לעבור את כל שרשרת העריכה בלי להתגלות (האם ב"כלכליסט" סבורים למשל שאינפלציה של 0.5% תכפיל את ערך התשואה בקרנות הפנסיה? מה יקרה אם האינפלציה תהיה 0%? מה עם דיפלציה?), אבל, ניחא. כאמור, טעויות קורות, גם טעויות משונות.

הטעות הזו מעניינת בכל זאת משתי סיבות. הראשונה היא שכאשר מתקנים אותה, המסקנה של הכתבה מתהפכת! בפסקה הראשונה של הכתבה נקבע כי:

הנחת המוצא של הרפורמה בקרנות הפנסיה, שבמסגרתה צומצמה רשת הביטחון הממשלתית, היתה שהשקעת הכספים בשוקי ההון תוכל להשיא לציבור תשואה גבוהה יותר, כלומר להגדיל לו את החיסכון. אלא שבדיקת 'כלכליסט' מעלה כי בעשור שחלף מאז הנהגת הרפורמה, קרנות הפנסיה הצליחו להשיג תשואה ממוצעת הדומה לזו שהניבו האג"ח המיועדות שהנפיקה הממשלה (רשת הביטחון) ואף פחות ממנה".

כאמור, בדיוק ההפך הוא הנכון. בדיקת "כלכליסט" העלתה שהרפורמה דווקא הצליחה להעניק לציבור תשואה גבוהה יותר על חסכונותיו הפנסיוניים, למרות משבר כלכלי חמור ותוך חיסכון עצום לקופת הממשלה. מאליו מובן שהעובדה הזו רחוקה מלהיות סוף הסיפור בדיון על הרפורמה הזו, אבל מההיבט הספציפי הזה, היבט ש"כלכליסט" סברו, בצדק, שהוא מצדיק בדיקה מיוחדת, הרפורמה הצדיקה לחלוטין את ההנחות שבבסיסה.

הסיבה השנייה שהופכת את הטעות למעניינת היא שאפשר להניח במידה גבוהה מאוד של ודאות שלאחר פרסום הכתבה, "כלכליסט" למדו על כך שטעו. הטעות גסה מכדי שתעבור בלי שמישהו ישים אליה לב – אפילו הטוקבקיסטים העירו על כך בשוליה של הכתבה עצמה. ובכל זאת, ב"כלכליסט" בחרו שלא לפרסם תיקון.

מעבר להתעלמות מסעיף 7 של תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, מתגלה כאן סדר עדיפויות משונה. יודגש שוב: הכתבה המקורית היתה כתבה חשובה מכל בחינה שהיא, ול"כלכליסט" מגיע כל הקרדיט על הטיפול בשאלה הזו. חשוב מאוד שהציבור יידע מה הן התוצאות של הגדלת החשיפה של החיסכון הפנסיוני שלו לשוק ההון.

ב"כלכליסט" בוודאי חשבו שהשאלה הזו חשובה מספיק, ולכן הקדישו לה בדיקה מיוחדת, טור דעה ואינפוגרפיקה משובחת. אלא שנראה כאילו העבודה העיתונאית נעצרה כדי להימנע מרגע של מבוכה. פתאום, כדי להימנע מלהודות בטעות השלומיאלית שנפלה בהכנת הכתבה, "כלכליסט" מוכנים לחיות לגמרי בשלום לא רק עם האפשרות שהציבור לא יידע כלל מה התשובה הנכונה לשאלה הזו, אלא עם מצב שבו הציבור קיבל את התשובה הלא נכונה. אם ל"כלכליסט" לא באמת אכפת מה הן תפיסות בציבור בנוגע להצלחת הרפורמה, מדוע פירסם את הכתבה מלכתחילה?

עדכון, 3.2: הטור ב"כלכליסט" תוקן ועודכן.