איש העסקים נוחי דנקנר היה מעורב באופן משמעותי בתכניו ובניהולו המערכתי של עיתון "מעריב", כך עולה משורה של מסמכים ותכתובות פנימיות שהגיעו לידי "העין השביעית". דנקנר, ששלט ב"מעריב" בשרשור באמצעות חברת האחזקות אי.די.בי בשנים 2011–2012, היה מעורב ישירות בגיוס עיתונאים לעיתון, קידם מעל דפי העיתון פרסומים על מי שחפץ ביקרו ואף אישר באופן אישי תוכן עיתונאי.

דנקנר עצמו הכחיש בעבר כל מעורבות בתוכני העיתון. "כל ההחלטות בנושאים של תוכן המערכת מתקבלות ומבוצעות על-ידי עורך העיתון", נמסר בעבר ל"העין השביעית" ממשרד יחסי-הציבור רני רהב, שייצג אז את בעל השליטה ב"מעריב". "מר דנקנר וכל יתר חברי דירקטוריון 'מעריב' מקבלים דיווחים שוטפים מהנהלת העיתון ומהעורך הראשי מעת לעת ומאשרים את הדו"חות הכספיים, תוכניות העבודה ויתר המטלות הקבועות בחוק", נטען.

טור ההיכרות של דנקנר, שבו הבטיח לקוראי "מעריב" כי ישמור על עצמאות העורכים בעיתון, הגיע לעורך אבי משולם עם הוראות מדויקות היכן יודפס, תחת איזו כותרת, איזה קטע ממנו יופיע בשער ואפילו מה יהיה נוסח הטיזר

כתבה נרחבת מאת שלמה מן שפורסמה באתר זה זמן קצר לאחר שדנקנר וקבוצת אי.די.בי מכרו את "מעריב" עמדה על האופן שבו שירת העיתון את איש העסקים והחברות שבשליטתו והעלתה טענות בנוגע למעורבותו הישירה. כעת ניתן להוסיף לתצרף כמה פיסות נוספות. תכתובות בין בכירי העיתון באותה תקופה, שהגיעו לידי "העין השביעית", מעלות כי המעורבות של דנקנר ודירקטורים אחרים ב"מעריב" חרגה מזו של דירקטורים רגילים וכללה יותר מאישור הדו"חות הכספיים ותוכניות העבודה של החברה.

אפילו הפעולה הפומבית הראשונה של דנקנר ב"מעריב" נעשתה מעל לראשו של העורך דאז אבי משולם. ביוני 2011, עם השתלטותה הרשמית של אי.די.בי על "מעריב" (באמצעות חברת האחזקות דסק"ש), ביקש בעל השליטה החדש לפרסם טור הפונה לקוראי העיתון. בין היתר הבטיח דנקנר בטורו כי "מעריב" יהיה "עיתון נטול פניות שיתרום לאיכות השיח הציבורי" וכן "עיתון שיתנהל בהגינות ובשקיפות וישמור על עצמאותם המחשבתית של העורכים ושל הכותבים בו".

כתבת התחקיר של אבנר הופשטיין על עידן נוחי דנקנר וניר חפץ ב"מעריב" ששודרה ב"מבט שני" בערוץ 1

אולם במקום להסתפק בהעברת הטור לעיתון, קיבל עורך "מעריב" משולם הוראות מדויקות: היכן בדיוק יפורסם הטור ותחת איזו כותרת, איזה חלק מהטקסט יופיע בשער העיתון ותחת איזו כותרת, ואפילו מה יהיה נוסח הטיזר לטור. מי שהעביר למשולם את ההוראות היה ניר חפץ, היועץ האישי דאז של בעל השליטה דנקנר ולימים עורך "מעריב" במקום משולם. "אבי, רצ"ב הטור של נוחי", כתב חפץ למשולם. "אנא שלח אלי להגהה ברגע שזה מעומד".

מתוך תקנון "מעריב": "לעורך הראשי האחריות והסמכויות המלאות בכל הנוגע לסיקור [...] קבלת החלטות ויישומן יבוצעו ללא כל מגבלות או השפעות הנובעות מדעות או אינטרסים של בעלי המניות או הדירקטורים בחברה או בחברות-הבת שלה"

כל התערבות בתוכן "מעריב" על-ידי גורם שאינו העורך הראשי מנוגדת לא רק לאתיקה העיתונאית, אלא גם לתקנון "מעריב", שקבע במפורש כך: "לעורך הראשי האחריות והסמכויות המלאות בכל הנוגע לסיקור אירועים ופרסום חדשות, ידיעות, מאמרים, כתבות וכל יתר תוכן העיתון, כולל תוכן הפרסומת. ההחלטות בכל הנוגע או הכרוך בנושאים ותחומים אלה תתקבלנה ותיושמנה על-ידי העורך הראשי בלבד או על-ידי עיתונאי שהוסמך על-ידיו. קבלת החלטות ויישומן יבוצעו ללא כל מגבלות או השפעות הנובעות מדעות או אינטרסים של בעלי המניות או הדירקטורים בחברה או בחברות-הבת שלה".

לא רק את מסריו ביקש דנקנר לקדם מעל דפי העיתון, אלא גם את אלה של אחרים שחפץ ביקרם. כך, לדוגמה, ב-26.2.12 פנתה סמנכ"לית השיווק בעיתון יפעת קרני לעורך הראשי ניר חפץ בבקשה לקדם את פעילות הצדקה של הרב יצחק דוד גרוסמן לקראת פסח. בין היתר הציעה לחפץ לפרסם "כתבה תדמיתית על הרב גרוסמן ומפעל 'חג שבע', שתתפרסם באחד הקונטרסים שלנו לפני תחילת הפעילות + בסופה ניתן פרטים על הפעילות וכיצד ניתן לתרום לה". חפץ הסכים לפרסם כתבה במגזין היומי של העיתון, אולם לאחר שקרני לחצה לחשיפה גדולה עוד יותר של מפעלות הרב, פנה העורך הראשי של העיתון לדני יעקובי, יו"ר דירקטוריון "מעריב" באותה תקופה, וכתב לו:

"לא איבדנו פרופורציות? נהוג לפרגן למבצעים כאלה ולתת להם סיקור עיתונאי עתי, ונעשה זאת בכיף, אבל צריך להסביר ליפעת שאסור למכור 'בזול' את המערכת, שיתוף פעולה מערכתי זה לא משהו שסמנכ"לית שיווק יושבת וסוגרת עם עוזרי רב. השאלה היא האם נתת הנחיה ללכת על זה בעוצמה אדירה, כי מה שהיא מציעה להם זה כמעט חסר תקדים, מה גם שהיא לא מוסמכת בכלל להציע תוכן שיווקי בעמודי החדשות וכיו"ב".

יעקובי, בתגובה, השיב לחפץ כך: "נוחי הפנה אלי את הרב גרוסמן ואמרתי שנסייע. מכאן ועד עוצמה אדירה המרחק גדול. גל"צ עושים מבצע משותף עם הרב והסכמתי שגם אנחנו נעשה, במודעות. לגבי הצד המערכתי זה נתון לשיקולך".

עד כמה יש לעורך הראשי של עיתון שיקול דעת עצמאי להחליט באיזו מידה, אם בכלל, לתת ביטוי לאדם או גוף החפצים בסיקור כאשר יו"ר הדירקטוריון שלו אומר לו כי בעל השליטה בעיתון הוא שהפנה אליו את הרב?

כחודש לאחר התכתובת בין העורך הראשי ליו"ר הדירקטוריון התפרסם ראיון עם הרב גרוסמן בכפולה הפותחת של המוסף היומי של "מעריב". אייטם נפרד על הרב התפרסם גם ב-nrg, אתר האינטרנט של "מעריב". יעקובי לא הסתפק בכך ובאותם הימים ביקש מקרני שתלחץ על העיתון כדי שיקצו מודעות למפעל הצדקה של הרב גרוסמן. "כידוע, יש עניין לעזור לרב", כתב לה, בלי לפרט.

"אסור שאנשי המערכת יראו את ההסכם"

דנקנר השפיע לא רק על התכנים בעמודי העיתון, אלא גם על זהות הכותבים בו. מהלך שכזה עומד בניגוד לסעיף אחר בתקנון העיתון, המתייחס לתפקידו ותחומי אחריותו של העורך הראשי: "לעורך הראשי מוקנית האחריות והסמכות הבלעדית על עובדי המערכת, לרבות עורכים, עורכי משנה, כתבים ועיתונאים אחרים ואנשי מינהלת המערכת, המועסקים על-ידי העיתון. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, העורך או מי שהוסמך על-ידיו יהיו אחראים להעסיק את עובדי המערכת, לקבוע את שכרם ותנאי עבודתם, לפקח עליהם, לתת להם הוראות, להעבירם ממחלקה למחלקה ולפטרם".

אחד מעיתונאי "הארץ", שסירב לעבור ל"מעריב", אמר בעבר ל"העין השביעית": "המגעים הגיעו מלמעלה ללא מעורבות של העורכים, ולא היתה שיחה מעמיקה על תוכן רצוי"

ואולם, לידי "העין השביעית" הגיעו מסמכים פנימיים המדגימים כיצד דנקנר מלהק באופן אישי כותב לעיתון. ב-22.6.11, זמן קצר לאחר שדנקנר השתלט על העיתון, כתב אבי משולם, שכיהן אז כעורך הראשי של "מעריב", הודעה ליעקובי:

"נפגשתי הבוקר עם השף מאיר אדוני (יחד עם ניר חפץ). לבקשת נוחי, הוא יתחיל לכתוב טור אוכל במוסף 'סופשבוע' (זה מינוי מצוין). העלויות שלו יתומחרו מעל תקציב שכר הסופרים של המוסף כיום. מדובר בכ-6,500 שקל למדור, כולל צלם וסטייליסט".

אדוני אכן החל לכתוב טור במוסף, אולם זה ראה אור לראשונה רק במרץ 2012, כשעורך העיתון כבר היה חפץ. הטור לא האריך ימים.

השתלטות דנקנר על "מעריב" באה על רקע סיקור ביקורתי תקיף ומתמשך של התנהלותו העסקית מצד עיתון "דה-מרקר", השייך לקבוצת "הארץ". בעבר פורסם כי עם כניסת דנקנר ל"מעריב" החל מסע לגיוס מיטב עיתונאי "הארץ" אל העיתון. את המהלך הובילו ניר חפץ, שכאמור, כיהן אז כיועצו האישי של דנקנר, וחיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי. אחד מעיתונאי "הארץ", שסירב לעבור ל"מעריב", אמר בעבר ל"העין השביעית": "המגעים הגיעו מלמעלה ללא מעורבות של העורכים, ולא היתה שיחה מעמיקה על תוכן רצוי".

כעת נוספת ראיה חדשה לכך שגם גיוסו של שי גולדן לתפקיד סגנו של העורך הראשי משולם נעשה מעל ראשו של האחרון.

בסתיו 2011, בראיון שהעניק שי גולדן ל"ליידי גלובס", תיאר העיתונאי את נוחי דנקנר כמי שקיבל את ההחלטה להביאו מ"הארץ" ל"מעריב". בעקבות הראיון פנה עו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט ב"מעריב" (ופרשן משפטי באתר זה), לרשות ניירות ערך ותהה בנוגע לנסיבות גיוסו של סגן העורך מעל ראשו של העורך הראשי. לפני שב"מעריב" העבירו תגובה רשמית לרשות, ביקשו בהנהלת החברה מניר חפץ שיספק את גרסתו לאירועים. חפץ שיגר לבאי-כוחו של "מעריב" מכתב ובו טען כי המשא-ומתן עם גולדן התקיים במהלך פגישה שלו ושל גבריאלי עם סגן העורך המיועד ובהמשך בפורום שכלל את גולדן וגבריאלי בלבד. עוד טען חפץ כי כל הסיכומים שאליהם הגיעו בפגישה עם גולדן היו מותנים וכפופים להסכמתו של עורך "מעריב" אבי משולם. למיטב ידיעתו, הוסיף חפץ, לפני החתימה על החוזה נפגש גולדן עם משולם, הגיע עימו להבנות, ורק לאחר מכן נחתם החוזה.

כמה ימים אחר-כך העבירו באי-כוחו של "מעריב" לרשות ניירות ערך את הגרסה הרשמית. "פגישות בין עיתונאים העשויים להיות בעלי תרומה משמעותית לשיפור העיתון ולהגדלת תפוצת העיתון לבין משקיע ו/או דירקטור המנסה להביא להבראת העיתון ולהצלחתו אינן סותרות את הוראות תקנון החברה, אלא מהוות מהלך עסקי גרידא", טענו.

מנכ"ל אי.די.בי חיים גבריאלי כתב ליו"ר "מעריב" דני יעקובי כי ההסכם החתום עם שי גולדן בדרך אליו והוסיף: "אסור שאנשי המערכת יראו את ההסכם"

"גיוסו של מר גולדן לתפקיד סגן העורך הראשי בוצע על דעתו ותמיכתו של העורך הראשי דאז מר אבי משולם. תנאי כהונתו והעסקתו של מר גולדן סוכמו ואושרו על-ידי שני דירקטורים של החברה, זאת בשל היותה של החברה בתקופת מעבר, זמן קצר לאחר החלפת השליטה בחברה, ובשל העדר תקציב בחברה. משעה שהסכים מר גולדן להצטרף לשורות העיתון, נחתם הסכם ההעסקה מול מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (חברה-בת של החברה) ונוצרה מערכת יחסים בין אותו עיתונאי לבין העורך הראשי של העיתון, והכל בכפוף להוראות תקנון ההתאגדות של החברה".

במהלך 2012 אף הוכן ב"מעריב" תצהיר לחתימה על-ידי אבי משולם, שנועד להבהיר את גרסת העורך לשעבר לאירועים. לפי התצהיר שהוכן, לאחר רכישת "מעריב" בידי דסק"ש נפגש משולם עם דנקנר וגבריאלי ושוחח עימם על גיוס עיתונאים, תוך הסכמה מלאה על זהות המועמדים לגיוס. עוד נכתב בתצהיר שהוכן עבור משולם כי בהמשך לפגישות הללו פנה מו"ל העיתון לעיתונאים שעל זהותם הוסכם מראש. לגבי גולדן נכתב בתצהיר כי הפניות אליו החלו בטרם נרכשה השליטה בעיתון על-ידי דסק"ש ונענו בשלילה. לאחר רכישת השליטה, כך נכתב, "נעשתה פנייה נוספת אל מר גולדן על-ידי מו"ל 'מעריב', כחלק מהמהלך שתואר לעיל, וזאת בתיאום עימי ובהסכמתי". יצוין כי עותק התצהיר שהגיע לידי "העין השביעית" אינו חתום על-ידי משולם.

אולם תכתובת מיילים מהימים שבהם גויס גולדן ל"מעריב" מספרת סיפור אחר; שונה מהגרסה בתצהיר, שונה מהגרסה שמסר חפץ, שונה גם מהגרסה שמסר "מעריב" לרשות ניירות ערך. ב-23.6.11 שלח חיים גבריאלי מכתב ליעקובי תחת הכותרת "שי גולדן" ובו כתב: "הוא חתם. ביקשתי מניר שיעביר לך. אסור שאנשי המערכת יראו את ההסכם".

"האיסור כולל את אבי?", שאל יעקובי, ככל הנראה כדי להבין אם הוא אמור למדר גם את עורך העיתון מתוכן ההסכם להעסקת גולדן כסגן עורך. "נשוחח בעל-פה", השיב לו גבריאלי. פנייה מאוחרת יותר של משולם אל יעקובי מעלה כי העורך אכן מודר, לפחות לזמן מה, מתוכן ההסכם עם סגנו. כשבועיים אחרי התכתובת בין יעקובי לגבריאלי פנה משולם ליעקובי ושאל אותו אם החוזה של גולדן בידיו. "החוזה הגיע אלי, שמתי אותו בכספת ולא קראתי", השיב יעקובי. "בשבוע הבא אומר לך מה יש בו, וכמובן שאתן לך לקרוא, אבל אני מבקש שיישאר אצלי בכספת".

אם כך, יו"ר דירקטוריון "מעריב" הסכים לומר לעורך הראשי של העיתון, שלפי התקנון אמורה להיות לו האחריות הבלעדית על העסקת עובדי המערכת, מה יש בהסכם ההעסקה של סגנו החדש, וגם זאת רק לאחר שהעורך פנה ותהה על כך.

כמה שבועות לאחר גיוס גולדן ל"מעריב" פורסם כי עיתונאי נוסף מ"הארץ", הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר, קיבל הצעה. גם במקרה זה נראה כי ראשי אי.די.בי היו מעורבים. יומיים לאחר הפרסום על ההצעה לשטרסלר, כאשר כתב "גלובס" רועי ברק ביקש מ"מעריב" תגובה לידיעה שעמד לפרסם, כתב גבריאלי ליעקובי: "אנחנו צריכים לבנות נוהל של תגובות שמתבקשות ל'מעריב' שיש לנו נגיעה אליהן או חשוב שנהיה מיודעים בפניות". יעקובי הסכים, והציע שכל פנייה לתגובה שבה מעורבת חברה מקבוצת אי.די.בי תועבר להתייחסות חברת-האם. גבריאלי הוסיף: "וכן נושאים רגישים/מהותיים, לדוגמה שטרסלר".

משולם נפרד מ"מעריב" ב-23.8.11, אולם תכתובת מתחילת אותו חודש מלמדת כי גם בשבועות שקדמו לפרישתו עסקו בכירי אי.די.בי במינויים מעל ראשו

בראיון שהעניק משולם בעבר לכתב "גלובס" לי-אור אברבך נשאל על התקופה שבה ראשי אי.די.בי וניר חפץ שכרו אנשים מעל ראשו. "לא חשתי עם זה בנוח", אמר משולם. "גם הבהרתי למי שהיה צריך שאינני חש בנוח. באותה עת קיבלתי מהם תגובות והבטחות שהניחו את דעתי, ודרכי העבודה אכן השתנו כמובטח. עד שנפרדנו".

משולם נפרד מ"מעריב" ב-23.8.11, אולם תכתובת מתחילת אותו חודש מלמדת כי גם בשבועות שקדמו לפרישתו עסקו בכירי אי.די.בי במינויים מעל ראשו. ב-1.8.11 קיבל יעקובי, לבקשתו, רשימה של מועמדים להתקבל לעבודה ב"מעריב", לא רק באגף המסחרי, אלא גם באגף התוכן. עם קבלת רשימת המועמדים העביר אותה לגבריאלי, בצירוף המסר: "חיים, צריך להחליף כמה מלים בנושא". גבריאלי השיב לו: "בסדר גמור".

איש הפרסום מודי כידון, מהאנשים הקרובים לנוחי דנקנר, תרם גם הוא עצה לגיוס עיתונאים. במקום להעביר אותה לעורך הראשי, העבירה כידון לדירקטור יעקובי. במאי 2011, עוד בטרם השלימה דסק"ש את רכישת "מעריב", שיגר כידון מייל ליעקובי תחת הכותרת "עוד שמות" ובו המלים "איילה חסון לפובליציסטיקה".

עיתונאים שרצו ליזום בעצמם את העסקתם ב"מעריב" פנו גם הם ישירות להנהלה הבכירה ולא למערכת. כך, לדוגמה, בינואר 2012 פנה העיתונאי עמנואל רוזן ישירות לנוחי דנקנר, דרך עוזרו האישי אלון עבדי, וכתב: "הייתי שמח לקיים איתך פגישה בעניין יוזמה להקמת קבוצת מדיה של 'מעריב'". רוזן בסופו של דבר לא הצטרף ל"מעריב", אולי בשל מה שעורך "מעריב" באותה תקופה, ניר חפץ, כתב ליעקובי כמה ימים לאחר הפנייה של רוזן: "כספית מאוד לא רוצה שיבוא, בוא נעשה דברים בזהירות כדי לא לעצבן אותו".

"המשימה – נוחי"

דנקנר נכנס ל"מעריב" בתנופה אדירה, יהיה מי שיגיד בדהירה עיוורת. באחת מהתכתובות מוגדר מהלך הכניסה של אי.די.בי ל"מעריב" כמהלך "לווייתן", שם קוד שממנו ניתן להבין כיצד ראו בתאגיד את עצמם.

הבעלים הקודם, זקי רכיב, פעל לפני צאתו מהעיתון ליישום תוכנית עבודה ההולמת את השינויים הדרמטיים בשוק התקשורת ומעבירה את הדגש אל גליונות סוף-השבוע והזירה הדיגיטלית. עם הגעת דנקנר לעיתון, התוכנית הוקפאה ונבחר כיוון חדש, מנוגד להיגיון העסקי הרווח בשוק העיתונות. במקום לצמצם את מהדורת הדפוס בימי החול, ביקש בעל השליטה החדש ב"מעריב" להרחיבה: להשיק מוסף כלכלי יומי בן 48 עמודים; לבנות מן היסוד מוסף יומי חדש בענייני תרבות ואף להגדיל את פורמט העיתון.

ב"מעריב" לא הצליחו להוציא לפועל באופן בר-קיימא אף אחד מהמהלכים המתוכננים. היוזמה להרחבת הפורמט של "מעריב" הגיעה לשלב של הדפסת גליונות לדוגמה לפני שנגנזה; המוסף הכלכלי החדש מעולם לא קם, ומוסף התרבות היה לכישלון כלכלי ונסגר בחיפזון

שלושת המהלכים הללו נועדו להפוך את "מעריב", טבלואיד בן-דמותו של "ידיעות אחרונות", למתחרה ישיר ב"הארץ" בעל הפורמט הרחב, המוסף הכלכלי הבולט ומוסף התרבות היומי היחיד בעיתונות העברית. אלא שב"מעריב" לא הצליחו להוציא לפועל באופן בר-קיימא אף אחד מהמהלכים המתוכננים. היוזמה להרחבת הפורמט של "מעריב" הגיעה לשלב של הדפסת גליונות לדוגמה לפני שנגנזה; המוסף הכלכלי החדש מעולם לא קם, ומוסף התרבות היה לכישלון כלכלי ונסגר בחיפזון.

נוסף לכך, כך עולה מהמסמכים שהגיעו לידי "העין השביעית", דנקנר היה מעורב עד לפרטי פרטים בנעשה בעיתון, מהחברות השוליות בפורטפוליו של אי.די.בי. בכירי "מעריב" שלחו לדנקנר מידע שוטף על מספר מנויי העיתון, רעיונות לגיוסים ומספרי הנוטשים. הוא קיבל גם נתונים על "הפצה רוויה" (חינמית) של עותקי העיתון ואפשרויות לאחד בין מדורים שונים. דנקנר המשיך להתעדכן בפרטים הנוגעים לפעילות העיתון גם כשחברות הענק שבשליטת אי.די.בי נקלעו למשברים החריפים שהביאו בסופו של דבר לאובדן שליטתו בתאגיד.

דנקנר הציב יעדים ממוקדים לחברה, עד כדי כך שבכמה מהמסמכים הפנימיים של העיתון תוארו דרישותיו כ"המשימה – נוחי". הוא אפילו קיבל נתונים מדויקים על כניסות לגיליון האלקטרוני של "מעריב", ומשלב מסוים קיבל מסרון יומי המפרט את מספר המנויים העדכני, לצד מספר הגיוסים והביטולים מהיום הקודם.

"גם היום נדפיס את העיתון בשני קונטרסים", הודיע העורך הראשי ניר חפץ בקיץ 2012, כשהמצוקה הכלכלית של העיתון הגיעה לשלב המכריע. "מה ההצדקה לשני קונטרסים?", שאל המנכ"ל טל רז את חפץ, וזה השיב: "נוחי ביקש".

מעורבותו של דנקנר לא הוגבלה לסוגיות מינהליות בלבד. הוא היה מעורב גם בסוגיות דוברות, כגון אישור נוסח הודעות לתקשורת בעניין שיבושים בהפצת העיתון או הכנסת תיקונים אחרונים להודעה לעיתונות על החלפת העורך משולם בחפץ. נוסף לכך, כאמור, היה דנקנר מעורב גם בסוגיות תוכן.

העורך ניר חפץ: "גם היום נדפיס את העיתון בשני קונטרסים".
המנכ"ל טל רז: "מה ההצדקה לשני קונטרסים?"
חפץ: "נוחי ביקש"

"קוראת יקרה", כתבה אביה בן-דוד לקוראות "את", ערב ראש-השנה תשע"ב, לאחר כניסתה לתפקיד עורכת המגזין. "אנו מצויים בסופה של שנה מורכבת ומאתגרת עבור נשים ברחבי העולם ובישראל בפרט. מעמדה וקולה של האשה עלו על סדר היום הציבורי והפכו לאחד הנושאים החשובים בשיח. בשעה כזו אנו רואים גאווה גדולה בהוצאת ירחון המוקדש כולו לנשים, שעיקר כוחו היצירתי הוא על טהרת המין הנשי ושכולו אהבה והערצה לפלא הנהדר – האשה ועולמה. הסופרת סימון דה-בובואר אמרה שיופי 'אינו עניין שצריך לדבר עליו אלא לראותו'. בגיליון הזה ניסינו להביא יופי על כל גווניו וצורותיו. אנו תקווה שתמצאי את עצמך שמחה בקריאת הגיליון כפי שאנו שמחנו ביצירתו, ונשמח לראותך מתארחת בין עמודיו בעתיד".

מתכתובת שהגיעה לידי "העין השביעית" עולה כי קודם לפרסום הטקסט שלעיל מאת בן-דוד, דנקנר עצמו נתן אישור לנוסח הפנייה לקוראות.

תכתובות פנימיות נוספות שהגיעו לידי "העין השביעית" מעלות כי לדנקנר היתה השפעה משמעותית על גורלו של "ז'ורנל", מוסף התרבות היומי גבה-המצח שיצא לאור ב"מעריב". "ז'ורנל", שראה אור בספטמבר 2011 כמוסף עצמאי ומחכים, נועד להיות מתחרה למוסף "גלריה" של "הארץ" ולמשוך קהלים חדשים ל"מעריב". אלא שבתוך זמן קצר החל לקרוס, עד שבתחילת 2012 נותר ממנו רק מדור תרבות מצומצם במגזין היומי של העיתון.

עוד קודם ליציאתו לאור של מוסף התרבות התנגדו יעקובי וחפץ לקו הפרסומי שנועד ללוות את השקתו. אחרי שיעקובי ראה את הסקיצות למסע הפרסום של "ז'ורנל", תהה הדירקטור אם יש אופציה נוספת שנבחנה וביקש, במקרה שלא היתה, לייצר אחת. "אני לא מתלהב מהקו הפרסומי", כתב יעקובי לחפץ. "חלש", השיב העורך הראשי.

מימיו הראשונים זכה המוסף לקבלת פנים צוננת ממנויי העיתון. בשבועות שלאחר השקתו הצטברו כ-200 תלונות על "ז'ורנל" במחלקת שירות הלקוחות של "מעריב". חפץ כתב ליעקובי כי לדעתו עדיף שהמנויים יקבלו את העיתון כשמוסף "המגזין" עוטף את מוסף "ז'ורנל" ולא להפך. "'ז'ורנל' מרגיז את קוראינו ויש כאלה שזורקים אותו היישר לפח ולא שמים לב שיש בתוכו מגזין", הסביר.

בשלהי נובמבר 2011 התקבלו ב"מעריב" ממצאי מחקר שביעות רצון על מוצרי העיתון שערכה חברת מרקט-ווטש. מהמחקר עלה כי המנויים אינם אוהדים את השינויים בעיתון, ובעיקר לא את המוסף "ז'ורנל". הוא נתפס כלא מעניין, רבים לא קראו אותו, וגם אלה שקראו הביעו שביעות רצון בינונית בלבד. למעשה, שביעות הרצון ממנו היתה נמוכה יותר מאשר מכל מוסף אחר בעיתון, הן בימי חול והן בסוף-השבוע.

חוסר שביעות הרצון הוביל לשינויים במוצר, עזיבת עורכו וכן להפסדים ניכרים. ברבעון הראשון של 2012 הפסיד "ז'ורנל" קרוב ל-1.7 מיליון שקל, ובשלב זה כבר הבינו במערכת כי גורלו של המוסף היומי נחרץ. במרץ 2012 ניהלו ביניהם עורך "מעריב" דאז ניר חפץ ויו"ר הדירקטוריון יעקובי את התכתובת הבאה:

חפץ: "בהמשך לשיחתנו, אני רוצה להוריד כבר ממחר את 'ז'ורנל' ל-8 עמודים בימים שני, שלישי, רביעי, ולהעלות את המגזין ל-16. כמו כן 'עסקים שישי' יופחת ב-4 עמודים ונשתמש בנייר הזה כדי להגדיל את המגזין ל-16 בימים ראשון וחמישי".

יעקובי: "דיברת עם נוחי?".

חפץ: "לא בפרטי פרטים כאלה, אבל הוא העלה ביוזמתו את הצורך לכנוס את 'ז'ורנל' לתוך המגזין ולהשאיר 4 עמודים – כך שמכאן נגזר שלזה הוא בטח מסכים. אמנם לא סיכמנו כלום, אבל נשבר לו מ'ז'ורנל'".

יעקובי: "אני מציע שתשלח לו מייל או סמס ותעדכן אותו מה שאתה ואני סיכמנו ושזה יחול ממחר, אלא אם הוא רוצה לדבר על הנושא".

חפץ: "שלחתי הרגע והוא אישר".

לא עורך העיתון קיבל את ההחלטה הסופית ולא המנכ"ל, אפילו לא יו"ר דירקטוריון החברה שמוציאה לאור את "מעריב". בעל השליטה בחברת האחזקות שרכשה את העיתון הוא ש"נשבר לו מ'ז'ורנל'", הוא שיזם את כינוס עמודי התרבות לתוך המגזין היומי והוא שאישר, בהודעת מייל או אסמס, לצמצם את מוסף התרבות.

תגובות

מנוחי דנקנר, דני יעקובי וניר חפץ לא התקבלה תגובה.

למערכת "מבט שני" מסר דנקנר, באמצעות חפץ, את התגובה הבאה: "צר לנו שבחרתם לשדר מקבץ של טענות כוזבות ומגמתיות, אשר חלקן הגדול מבוסס כנראה על אמירות של עובדים ממורמרים, ועל מקורות אנונימיים שמטרתם היא חיסול חשבונות אישיים. 'מעריב' בתקופת נוחי דנקנר התנהל בצורה מקצועית, שקופה, פלורליסטית ומאוזנת – תוך שמירה על חופש הביטוי וחופש העיתונות של העורכים והכותבים, תקנון העיתון וכללי ממשל תאגידי מחמירים ומוקפדים ביותר על-פי כל דין – ובכלל זה סיקור מסיבי של המחאה החברתית, בהיקף שאינו שונה מאף עיתון אחר. נוחי דנקנר או כל גורם אחר מטעם אי.די.בי מעולם לא פנו, לא ביקשו ולא התערבו בתוכני העיתון בשום אופן ובשום נושא. יותר מכך. בכל ידיעה שפורסמה ב'מעריב' על אודות אי.די.בי, הופיע גילוי נאות לפיו העיתון נמנה עם הקבוצה".

על הטענות להתערבות בתוכני העיתון מסר דנקנר: "תקנון 'מעריב', כללי הממשל התאגידי ודיני החברות נשמרו בקפידה יתרה ללא יוצא מן הכלל. נוחי דנקנר מעולם לא התערב בתוכני 'מעריב' ובהחלטות מערכת העיתון, לא לגבי הנושאים שעל סדר היום ולא לגבי אופן סיקורם, ולא ידע כלל ואף לא התעניין ולא שאל מה יפורסם בעיתון וביתר מוצרי הקבוצה לפני שהודפסו או יצאו לאור. דנקנר עסק רק בנושאים העסקיים, שבהם האחריות התאגידית מחייבת אותו לעסוק, מתוקף תפקידו כיו"ר דירקטוריון החברה-האם של 'מעריב', השקעות-דיסקונט".

על ההנחיות היכן וכיצד לפרסם את טור ההיכרות שלו בעיתון מסר דנקנר: "הטור שפירסם נוחי דנקנר ב'מעריב' נכתב ופורסם עוד בטרם נחתמה העסקה הסופית לרכישת 'מעריב' ובטרם כיהנו בעלי תפקידים כלשהם מטעם דנקנר בדירקטוריון ובהנהלת העיתון – כך שההחלטה האם לפרסם, באיזה גודל והיכן בעיתון לא היתה יכולה להתקבל על-ידי דנקנר או מי מאנשיו".

על הטענה כי ביקש לגייס את השף מאיר אדוני לכתיבה בעיתון מסר דנקנר: "הצורך לגייס שף מוביל למערכת העיתון הועלה על-ידי העורך הראשי על מנת לתת מענה למדורי אוכל מצליחים בעיתונים אחרים ולתוכניות הבישול המצליחות בטלוויזיה. ההחלטה על העסקתו, כמו גם ההחלטה על הפסקת ההתקשרות עימו, היתה החלטה עצמאית של מערכת העיתון. נוחי דנקנר לא התערב בהחלטה, אף שאדוני נמנה עם ידידיו".

על הפגישות עם אנשי המערכת מסר דנקנר: "הפגישות הספורות על פני כמעט שנתיים, שהתקיימו עם בכירי מערכת העיתון, עסקו בנושאים מינהליים, כלכליים ובהצגת תוכניות המערכת להבראת ושדרוג העיתון כמתחייב על-פי כללי הממשל התאגידי, קל וחומר בחברות ציבוריות ובתאגידים מדווחים כמו 'מעריב' ודסק"ש. במסגרת זאת גם הציגו בכירי המערכת את תוכניותיהם באופן מסודר בפני דירקטוריון החברה-האם, דסק"ש, שהיה צריך לקבל את מלוא המידע על תוכניות העיתון והשלכותיהן הכלכליות על מנת להחליט על הזרמות כספים להבראת 'מעריב'. בשיחות אלה מעולם לא עלו נושאי אקטואליה ולא שום נושא הקשור למה יפורסם בעיתון".

על נסיבות צמצום וביטול המוסף "ז'ורנל" מסר דנקנר: "היוזמה לכינון, או לביטול, המוסף 'ז'ורנל' לא היתה של נוחי דנקנר. לדנקנר לא היתה שום מעורבות בתוכני המוסף. הדבר היחיד שהוצג בפני דנקנר מתוקף מחויבויותיו כיו"ר החברה-האם דסק"ש היה תוכנית עסקית וקונספטואלית להשקת המוסף, במסגרת התוכנית הכללית להבראת ושדרוג העיתון".

שי גולדן מסר בתגובה: "העיסוק של 'העין השביעית' ושל עיתונאים מסוימים ב'מעריב' הפך כבר לפארסה. רשימת הטענות שהעליתם בפני הועלתה בפני בין שמונה לשלושים פעם, ומה הטעם ומה התועלת שמצאו חכמי 'העין השביעית' לשוב לעניין עכשיו, לא אדע ולא אבין. אבל אומר רק שמעולם בתולדות התקשורת בישראל לא נרדף גוף תקשורת (מת זה מכבר, גווייה, בר-מינן) על-ידי קבוצת אנשים באופן כל-כך שיטתי ומתמשך. אדרבא, בתקשורת הישראלית חוליים רבים וצרות צרורות שרבים מהעיתונאים יודעים עליהם, אבל 'העין השביעית' בוחר בשעה זו, שעה שבה גם גורלו שלו מוטל בספק, לשוב ולשרת את קוראיו בסיפור שהסתיים לפני שלוש שנים ושכבר נכתב שלוש מיליון פעמים. כה לחי לכם, חברי ב'העין השביעית', עלו והצליחו והמשיכו במשימה החשובה שלקחתם על עצמכם".

חיים גבריאלי לא מסר תגובה ל"העין השביעית", אך בתגובה לשאלה בנושא מאת אבנר הופשטיין מ"מבט שני" אמר: "אתה יודע שאם מישהו פונה אליך ומציע לך מקום עבודה, זה לא אומר שהוא רוצה שתכתוב או שתתייחס למה שהוא עושה, אתה מסכים איתי, נכון?".

אבי משולם מסר בתגובה: "התקופה שבה ערכתי את 'מעריב' התאפיינה בעשייה עיתונאית משמעותית, התאמת העיתון לעידן הנוכחי ואפיונו מחדש. כל זאת, במקביל להתמודדות ניהולית מורכבת במאמץ להציל את העיתון מסגירה. בפרק הזמן האמור נאבקתי להבטיח את החופש המקצועי של אנשי התוכן והעיתונאים שעבדו ב'מעריב', במטרה לאפשר לעיתון לשקף מגוון דעות וגישות ותוך הבנה כי מאבק זה עלול לפגוע בי. אני משוכנע ומאמין בכוונות וביכולות הטובות של כל עובדי העיתון. 'מעריב' ועובדיו נותרו יקרים ללבי".

מודי כידון מסר בתגובה לכתבה בנושא ב"דה-מרקר": "אני מעריך את חסון כעיתונאית עצמאית נטולת פניות, וחשבתי שהצטרפותה תוסיף לאטרקטיביות של העיתון". בן כספית מסר ל"דה-מרקר": "רק כעת אני שומע לראשונה על המייל הזה. אני מניח שמדובר בעוד מניפולציה אופיינית מבית-מדרשו של ניר חפץ".

יפעת קרני ונחמיה שטרסלר סירבו להגיב. ♦

את עיקר שליטתו ב"מעריב" חולל דנקנר באמצעות דירקטוריון החברה שסר למרותו. הדירקטוריון אישר להעסיק בעיתון שדרת הנהלה חדשה, שחלקה הובא ל"מעריב" מחברות אחרות בקבוצת אי.די.בי. הקשר ההדוק שנוצר בין קבוצת אי.די.בי ל"מעריב" עם רכישתו על-ידי דסק"ש התבטא, בין היתר, במיקום ישיבות הדירקטוריון. מרגע שדנקנר השתלט על העיתון, החלו ישיבות הדירקטוריון להתקיים במשרדי חברת דסק"ש שבקומות הגבוהות של המגדל המשולש במרכז עזריאלי, המשקיף על בית "מעריב" מלמעלה.

"ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", חשף לפני שבועות אחדים חלק מיומן הפגישות של דנקנר, מפברואר 2012. בין הפגישות שנקבעו היו כמה וכמה עם אנשי "מעריב", כולל העורך הראשי ניר חפץ וסגנו שי גולדן. אחד הנושאים שעליהם נסובו הפגישות נועד להיות "תוכן".

מידע שהגיע לידי "העין השביעית" מעלה כי הפגישות מפברואר 2012 לא היו חריגות. ביוני 2011, זמן קצר לאחר רכישת השליטה ב"מעריב" על-ידי דסק"ש, נקבעה פגישה מרובת משתתפים במשרדי בעלת השליטה החדשה. לצד נציגות של דירקטוריון "מעריב", כולל נוחי דנקנר, הוזמנו לפגישה גם אנשי תוכן מובהקים. לא רק העורך הראשי אבי משולם, אלא גם סגן העורך יואב גולן ואפילו ראש מערכת החדשות נטע ליבנה.

ישיבה נוספת, שנועדה להתקיים בספטמבר 2011 ולעסוק במוסף "ז'ורנל", כללה, לצד דנקנר ובכירים אחרים באי.די.בי, גם את העורך הראשי ניר חפץ וסגן העורך שי גולדן. הפגישה נועדה להתקיים "אצל נוחי". ביוני 2012, חודשים אחדים לפני הקריסה הסופית של "מעריב", התקיימו עוד לפחות שלוש פגישות "אצל נוחי", שאליהן הוזמן גם חפץ. מתכתובות אחרות עולה כי פגישה שהוגדרה כמתקיימת "אצל נוחי" התקיימה בביתו הפרטי.

דני יעקובי, יו"ר דירקטוריון "מעריב", הועסק על-ידי דסק"ש בהסכם שמבהיר כי יקבל את הוראותיו מהעומד בראשה, נוחי דנקנר

איש המפתח בדירקטוריון "מעריב" בתקופת נוחי דנקנר היה דני יעקובי, שהפך לדירקטור בחברת מעריב-החזקות בע"מ עם רכישתה על-ידי דסק"ש, מונה לסגן יו"ר הדירקטוריון בלי שימונה יו"ר כלשהו, ובהמשך נעשה ליו"ר הדירקטוריון. יעקובי, יליד 1948, כיהן קודם לכן, בין היתר, כמשנה למנכ"ל "ידיעות אחרונות", מנכ"ל טמפו ומנכ"ל חברת אלרן-נדל"ן, שהיתה בשליטת אגף אחר של משפחת דנקנר. בשנים שלפני הגעתו ל"מעריב" כיהן כיו"ר ומנכ"ל חברת טלוויזיה רומנית, שהגישה בקשה לפשיטת רגל כמה חודשים לפני רכישת "מעריב" על-ידי דנקנר. ב"מעריב" גילה יעקובי מעורבות רבה, ולא רק בצד הניהולי והפיננסי.

מהסכם ההתקשרות עם יעקובי, שהגיע לידי "העין השביעית", עולה כי יו"ר "מעריב" כלל לא הועסק על-ידי העיתון. באמצעות חברה בשם י. דניאל ניהול ופיתוח בע"מ נשכר יעקובי על-ידי חברת דסק"ש כדי שיספק לה "שירותי ייעוץ" בכל הקשור ל"השקעת החברה במעריב-החזקות בע"מ". הנאמנות של יעקובי, כך מובהר בהסכם, היתה לדסק"ש, לתאגיד אי.די.בי ולעומד בראשו נוחי דנקנר, לא ל"מעריב" ולבעלי המניות של העיתון.

"שירותי הייעוץ יכללו, בין היתר, ייעוץ אסטרטגי, ליווי שוטף של פעילות, פיקוח שוטף, סיוע בהכוונה, השתתפות בישיבות, הכנת דו"חות, הגשת ממצאים והמלצות, השתתפות בוועדות מיוחדות שימונו מעת לעת ופעולות נוספות ככל שייקבעו מעת לעת על-ידי החברה, הכל בקשר עם 'מעריב' ('שירותי הייעוץ'). מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, שירותי הייעוץ יכללו גם כהונה של מר דניאל יעקובי (להלן: 'יעקובי') כדירקטור של 'מעריב', ככל שהחברה תבקש זאת מהיועץ", נכתב בהסכם.

בהמשך מובהר כי "בביצוע שירותי הייעוץ יהיה היועץ כפוף להנחיות שיינתנו לו על-ידי יו"ר דירקטוריון החברה [יו"ר דסק"ש נוחי דנקנר], מנכ"ל החברה וכל אדם אחר שמי מהם יורה עליו. היועץ ייתן את שירותי הייעוץ לחברה [דסק"ש] על-פי צורכי החברה ודרישותיה".

ביוני 2011, עם סיום העברת "מעריב" לידי דסק"ש, נשלח ליעקובי הסכם העסקתו, שבו נקבע כי יקבל דמי ייעוץ חודשיים בסך 76 אלף שקל, לא כולל מע"מ. שלושה חודשים מאוחר יותר חתם על הסכם חדש ובו עודכנו דמי הייעוץ ל-103 אלף שקל, לא כולל מע"מ. כמה ימים אחר-כך, כשבדסק"ש עיכבו את התשלום ליעקובי בטענה כי לא העביר חשבונית מהסוג הנכון, כתב יעקובי לנציגת החברה: "אני מבקש להעביר לי את התשלום ולא לעכב". בתוך זמן קצר קיבל את התשלום.

לצד יעקובי הצטרפו לדירקטוריון "מעריב" בין היתר נוחי דנקנר עצמו, בנו עומר דנקנר, מנכ"ל דסק"ש עמי אראל ומנכ"ל אי.די.בי חיים גבריאלי. בינואר 2012, אחרי שעו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט בחברה (ופרשן משפטי באתר זה), פנה הן ל"מעריב" והן לרשות לניירות ערך בטענה כי לא ראוי שחברה תתנהל ללא יו"ר דירקטוריון, מונה יעקובי לתפקיד יו"ר הדירקטוריון בחברה. עם זאת, וכפי שעולה גם מהחוזה שלו, החלטותיו של יעקובי היו כפופות להחלטות יו"ר דירקטוריון חברת-האם (דסק"ש), נוחי דנקנר. גם בכירי "מעריב" ראו בדנקנר מעין יו"ר בפועל של הדירקטוריון; כשהכינו בהנהלת העיתון נתונים ומצגות, הכינו אותם "לנוחי".

מינויים משמעותיים נוספים בדירקטוריון "מעריב" היו קשורים לוועדת הביקורת של החברה, שבה חברים הדירקטורים החיצוניים שאמורים לשרת את בעלי המניות מקרב הציבור. בוועדה זו אסור לבעל השליטה להיות חבר, כמו גם ליו"ר הדירקטוריון, שכן עליה לפקח על עבודת הוועד המנהל.

בראשות ועדת הביקורת של "מעריב" עמד עופר מרום, דירקטור חיצוני שנשאר בתפקידו מתקופת נמרודי, שאליו הוא נחשב מקורב. כבר במרץ 2011, עם ההגעה לסיכומים הראשונים על כניסת אי.די.בי ל"מעריב", צורף נחום לנגנטל לדירקטוריון "מעריב" כדירקטור חיצוני נוסף. לנגנטל, שלאחרונה עלה שמו לכותרות כחשוד בשחיתות, הגיע לדירקטוריון "מעריב" לאחר שבעבר היה במשך כמה שנים דירקטור חיצוני בחברת כלל, אף היא בשליטת דנקנר.

דני יעקובי, אוגוסט 2011: "תוכנית העבודה המקורית לשנת 2011 איבדה את הרלבנטיות שלה מזמן. עלינו לשוב לתכנן את צעדינו בהתאם למציאות הנוכחית, ומציאות זו מכתיבה לנו משטר 'צנע' על כל המשתמע מכך"

אל שני הדח"צים של ועדת הביקורת הצטרף באוקטובר 2011 דירקטור נוסף, לא חיצוני, ג'קי אהרון. אהרון כיהן קודם לכן שנים ארוכות כסמנכ"ל כספים בחברת ישראייר וכן כדירקטור בחברת התיירות דיזנהויז, עת שתיהן היו בשליטת דנקנר. אלה לא היו קשריו היחידים לבעל השליטה בעיתון. "הגענו למסקנה המשפטית שאין מניעה שאהרון יכהן בוועדת הביקורת", הודיעה לבכירי העיתון עו"ד שרית לווייתן ממשרד גרוס-קלינהנדלר-חודק-הלוי-גרינברג ושות' לקראת מינויו של אהרון לדירקטוריון. "עם זאת, הוא לא יוכל להיחשב דירקטור בלתי תלוי. זאת, מכיוון שהשותפה שלו, סבינה, מכהנת כדירקטורית בחברת שופרסל".

עו"ד אלעד מן התריע בפני הרשות לניירות ערך על הליך מינויו של אהרון לדירקטוריון, טען שנעשה בלי אישור אסיפת החברה, וקרא לבטלו. ב"מעריב" דחו את הטענות והבהירו כי המינוי נעשה כדין.

קיצוצים, גזירות ושכר עתק לבכירים

בעוד העיתון סובל מהפסדים קשים והעובדים נאלצים לספוג שורה של קיצוצים, אישרו לנגנטל ומרום (ובהמשך גם אהרון) את מינוים של בכירים בעלות שכר גבוהה ובתנאים נדיבים, בתקווה שיחלצו את "מעריב" ויסייעו להצלחתו.

בקיץ 2011 כבר היה ברור לראשי אי.די.בי כי מצבו של "מעריב" חמור יותר משרצו להאמין כשביצעו את הרכישה. המחאה החברתית פגעה בהכנסות מפרסום, ודנקנר ואנשיו הבינו כי יהיה קשה להפוך את העיתון להצלחה כלכלית. עמי אראל, מנכ"ל דסק"ש, העיד על כך בתביעה נגזרת שהוגשה נגד רוכשת "מעריב".

בישיבת הנהלה מורחבת של "מעריב", שהתקיימה ביולי אותה שנה, הוצגה מצגת שכותרת השקף הראשון שלה קראה "העיתון גוסס". ההערכה בקרב מנהלי "מעריב" היתה כי העיתון יפסיד באותה שנה כ-100 מיליון שקל, כמו בשנים שקדמו לרכישתו על-ידי דנקנר. לקראת ישיבת הנהלה שהתקיימה באמצע אוגוסט 2011, כשלושה חודשים לאחר כניסת אי.די.בי ל"מעריב", הכין דני יעקובי, אז סגן יו"ר דירקטוריון "מעריב", את ההצהרה הבאה:

תוכנית העבודה המקורית לשנת 2011 איבדה את הרלבנטיות שלה מזמן, ואף העדכון שעמלנו עליו בחודשיים האחרונים אינו תקף. עלינו לשוב לתכנן את צעדינו בהתאם למציאות הנוכחית, ומציאות זו מכתיבה לנו משטר 'צנע' על כל המשתמע מכך. יחד עם זאת, ברצוני להדגיש שכניסה למשטר צנע משמעותו הוא הידוק החגורה וויתור על דברים מסוימים על מנת להשיג דברים אחרים. נוותר על רמת חיים על מנת לייצר עיתון טוב יותר, נוותר על שיפורים בתנאי עבודה, אך נתאמץ להגדיל את ההכנסות".

במסגרת "משטר הצנע" התבצעו מגוון שינויים בעיתון. בין היתר הוחלט לגנוז כוונה להוצאת מוסף יומי חדש בענייני כלכלה בן 48 עמודים ולהודיע לבכירי "מעריב" כי מעתה והלאה לא תותרנה עוד טיסות לחו"ל במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה (העובדה כי עד אותה תקופה הותר לבכירים ב"מעריב" לנסוע על חשבון החברה המפסידה במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה מעוררת תמיהה בפני עצמה).

בעוד שהעיתון סובל מהפסדים קשים והעובדים נאלצים לספוג שורה של קיצוצים, אישרה ועדת הביקורת של "מעריב" את מינוים של בעלי משרה בעלות שכר גבוהה ובתנאים נדיבים

המצב ב"מעריב" היה דחוק עד כדי כך שבאותם הימים הוחלט לא לחדש את המנוי על "ידיעות אחרונות" לבעלים הקודמים של העיתון זקי רכיב ולשותפו של דנקנר עופר נמרודי. לכאורה, כל שקל שניתן היה לחסוך, נחסך. עם זאת, הידוק החגורה לא השפיע על החלטות ניהוליות שונות, כמו למשל ההחלטה להחליף את העורך הראשי של העיתון, אבי משולם, בעורך חדש שעלות שכרו גבוהה יותר.

כבר מהיום הראשון של כניסת דנקנר ל"מעריב" נחשב ניר חפץ, יועצו האישי של בעל השליטה, למועמד למשרת העורך. לזכותו עמד ניסיון של שנים ארוכות כעורך מקומוני רשת "ידיעות תקשורת" וכן כעורך המוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". על אף שמועות עקשניות על מינויו האפשרי של חפץ לתפקיד עורך "מעריב", דנקנר הכחיש זאת במשך תקופה ארוכה. כמה ימים לאחר הצהרת יעקובי על הצורך במשטר צנע התקיימה ישיבה טלפונית של דירקטוריון חברת מעריב החזקות בע"מ. על הפרק – מינויו של חפץ לעורך.

"מבקש לומר כמה מלים על מר ניר חפץ", אמר דנקנר לחברי הדירקטוריון, כך לפי פרוטוקול הישיבה שהגיע לידי "העין השביעית". דנקנר ציין בפני הדירקטוריון כי הוא "עוקב אחר העיתון מקרוב. חושב שהעיתון משתפר אך לא משתפר מספיק". על כן, לדבריו, "נכון להביא כוח חיזוק בדמות ניר חפץ, שהוא עיתונאי ועורך בעל ניסיון רב ומקצוען". דנקנר הוסיף כי "למר חפץ היכרויות נרחבות בתחומי התקשורת, הפוליטיקה והחברה", וכי "יש לו עוצמות הנדרשות מעורך". לדבריו, "מהיכרות עימו בתקופה האחרונה ראה כי מדובר במקצוען חריף עם יכולות עבודה מרשימות, אדם ראוי וטוב עבורנו", ועל כן "היה שמח למנות את מר חפץ לעורך ולאחל לו בהצלחה". יעקובי השתתף אף הוא בישיבה ואמר לחברי הדירקטוריון כי "תנאי העסקתו של מר חפץ יהיו דומים לתנאי העסקתו של מר משולם".

התנאים אכן היו דומים, אם כי לא זהים. שכרו החודשי של ניר חפץ נועד להיות 70 אלף שקל, לעומת 58 אלף שקל שקיבל משולם, כך לפי מידע שהועבר בישיבה מאוחרת יותר לחברי דירקטוריון "מעריב". כשהגיע יעקובי להציג את המינוי של חפץ בפני ועדת הביקורת, דייק יותר ואמר לדירקטורים החיצוניים מרום ולנגנטל כי "תנאיו [של חפץ] זהים לתנאיו של אבי משולם, למעט השכר".

יעקובי הסביר לחברי הוועדה כי לחפץ ישולם "שכר גבוה מעט כראוי לאיש עתיר ניסיון, לרבות ניסיון רב בפרינט". חברי ועדת הביקורת אישרו את המינוי, חרף השכר הגבוה יותר, לאור נסיונו של חפץ ולאור העובדה כי "מונחים לפתחו אתגרים גדולים שעליו לצלוח". הדירקטוריון אישר את המינוי והתנאים. אחרי כניסתו לתפקיד העורך הראשי, שיגר חפץ מסר ליעקובי בזו הלשון: "דני, תודה על החוזה היפה".

הקפאת הגיוס, הקיצוצים בתקציב ותכנוני הפיטורים לא חלו על לפחות עובד אחד שבכל זאת הצטרף ל"מעריב" באותה תקופה. המנכ"ל טל רז

בעוד חפץ מתמקם בתפקידו החדש, נמשכו הקיצוצים. יעקובי הודיע לעורך הטרי כי הנחה את המנכ"ל דאז ישראל גולדשטיין להקפיא קליטת עובדים, וזאת בשל מצוקת תקציב. "צריך לדבר על זה בהקדם בטלפון עם נוחי, כי המערכת רחוקה מאוד מאוד מאוד ממיצוי כוח האדם הדרוש לה כדי לבצע את המשימות שהטיל המו"ל", השיב חפץ ליעקובי. ב-24.10.11 נועדה להתקיים פגישה בין נוחי דנקנר, חיים גבריאלי, דני יעקובי וניר חפץ כדי לדון ב"תקציב קיצוצים". ב-15.11.11 העבירה סמנכ"לית משאבי האנוש מירי שטח טיוטת "דף מסרים" לקראת גל נוסף של פיטורים בעיתון.

עם זאת, הקפאת הגיוס, הקיצוצים בתקציב ותכנוני הפיטורים לא חלו על לפחות עובד אחד שבכל זאת הצטרף ל"מעריב" באותה תקופה. ביום חמישי, 17.11.11, התכנסו ובאו חברי ועדת הביקורת של חברת מעריב-החזקות בע"מ אל משרדי חברת דסק"ש, בקומה ה-41 בבניין המשולש של מגדלי עזריאלי. לפי פרוטוקול הדיון, הסעיף הראשון שעל סדר יומה של ועדת הביקורת היה "מינויו ותנאי כהונתו והעסקתו של טל רז כמנכ"ל החברה", במקומו של ישראל גולדשטיין.

רז, יליד 1961, הגיע ל"מעריב" מחברה אחרת שהיתה בשליטת אי.די.בי, בית-ההשקעות כלל-פיננסים. רז היה מנהל החברה, ועזב כשהיא בהפסדים כבדים. מיד עם כניסתו ל"מעריב" קיבל "מענק חתימה" בסך 300 אלף שקל. התקווה של אי.די.בי היתה כי רז יצליח היכן שכל קודמיו כשלו, יחולל מהפך ויהפוך את "מעריב" מעסק שמפסיד עשרות מיליוני שקלים בשנה להצלחה כלכלית. בתוך פחות משנה תקווה זו נגוזה לחלוטין, "מעריב" של דנקנר נקלע לחדלות פירעון ונמכר לשלמה בן-צבי.

מפרוטוקול ישיבת ועדת הביקורת שדנה במינויו של רז עולה כי חבריה עמדו על כך כי גיוסו של מנכ"ל חדש בתנאים מפליגים אינו הולם את מצבה הפיננסי הקשה של החברה, אולם נכנעו למצופה מהם ואישרו את המינוי בלי להעמיד כל תנאי אפקטיבי. בישיבה נכחו חברי הוועדה מרום, לנגנטל ואהרון, וכן סגן היו"ר יעקובי ועורכי-הדין דוד חודק ויונתן אלישר ממשרד גרוס-קלינהנדלר-חודק-הלוי-גרינברג ושות', באי-כוחם של בעלי השליטה.

יעקובי פתח את הדיון על החלפת המנכ"ל בהסבר כי "ישראל גולדשטיין לא עשה כל דבר רע, אלא עשה הכי טוב שהוא יודע". בנוגע לרז אמר כי הוא מכיר אותו זה שנים ארוכות וכי בעקבות שיחה שקיים איתו זמן קצר קודם לכן הבין ש"הוא בא עם תפיסות עולם ברורות על איך עושים סדר בחברה". כשנדרש לעניין השכר שיקבל רז מ"מעריב" ציין יעקובי כי "התנאים שלו הופחתו משמעותית מתנאיו בכלל-פיננסים, השכר ירד מ-100 אלפי ש"ח ל-85 ש"ח ועוד תנאים שופרו לטובתנו".

לנגנטל העלה שאלה: "מה היחס בין התנאים של טל לתנאים של ישראל?".

יעקובי השיב כי "כולל בונוס של 6 משכורות ישנה סטייה של כ-70% בשנה" והוסיף: "אלו התנאים שסוכמו איתו".

במלים אחרות, בשעה שהעיתון ממשיך להפסיד עשרות מיליונים, נכנס לתוכנית צנע ומקפיא גיוסי כוח אדם במערכת, הציע סגן יו"ר הדירקטוריון למנות מנכ"ל בעלות שכר כמעט כפולה מזו של המנכ"ל הקודם. דומה כי לנגנטל היה ער לניגוד בין מצבה העגום של החברה לבין שכר העתק של רז והעיר: "תהיה ביקורת על השכר הגבוה". עופר מרום, הדירקטור החיצוני הנוסף, הוותיק יותר, עמד על נקודה אחרת כשהעיר כי "אין תלות בתנאי השכר וביצועי EBITDA". כלומר, רז יקבל את שכרו הקבוע גם אם ייכשל במשימתו לחלץ את "מעריב" ממצבו העסקי. מרום הוסיף וציין כי בחוזה מובטח לרז קבלת "בונוס" שנתי בשווי שש משכורות לפחות מדי שנה בשנה, והוסיף כי "ראוי שנראיין את המועמד" טרם יקבל את אישור הוועדה.

"אכן לשכר המוצע אין קשר לביצועים", הודה יעקובי, אך הוסיף כי הוא "חושב [שרז] יביא את החברה למקום יותר טוב".

יו"ר ועדת הביקורת עופר מרום התלונן כי הוועדה לא ראתה אף אחד מהמועדים שאישרה. הייתי רוצה לשמוע את האני-מאמין של המנכ"ל החדש, אמר על רז. נציג ההנהלה עו"ד חודק טען מנגד: "צריך לתת לו קצת זמן, ואז לתת לו לבטא את האני-מאמין שלו"

בשלב מסוים, לאחר שיעקובי עזב את הישיבה, ציין עופר מרום כי "לא נחה דעתו" לנוכח ההתנהלות במקרה זה ובמקרים קודמים של מינויי בכירים לעיתון. הוא הזכיר כי חברי ועדת הביקורת "לא ראו את המועמד, לא ראו את סמנכ"ל התפעול, לא את העורך הראשי, את היועץ המשפטי. לא ראו אף אחד מהמועמדים שאישרו", והוסיף כי "היה רוצה לשמוע את האני-מאמין של המנכ"ל החדש".

עו"ד חודק ביקש להרגיע ולקדם את אישור המינוי. "צריך לתת לו קצת זמן, ואז לתת לו לבטא את האני-מאמין שלו", אמר על רז. "יש טעם בלראיין כדי ללמוד על אישיותו ונסיונו, אבל זה לבדוק אחורה ולא קדימה", הוסיף עו"ד חודק.

כשהגיע שעתו של חבר ועדת הביקורת אהרון להביע דעתו על מינויו של רז לתפקיד מנכ"ל הוא נשמע משוכנע מדברי יעקובי וחודק. "בעלי המניות מכירים את הניסיון של המועמד ואת הכישורים שלו", אמר. "מבחינת שכר לא מוטרד מפני שכדי למשוך מנהל טוב לחברה במצב כזה צריך לשלם". לדעתו, "ההפרשים לעומת שכר המנכ"ל היוצא לא משמעותיים".

מעט בהמשך הדגיש לנגנטל כי רז "יקבל 700 אלפי ש"ח יותר מהמנכ"ל הנוכחי בשנה". עופר מרום הקשה ושאל "האם ניתן לדרוש דיון חוזר בשכר המועמד". עו"ד חודק השיב: "אפשר הכל", אך מיד הוסיף: "המועמד מצפה שיאושר גם המינוי וגם התנאים". דומה כי בעקבות משפט זה הוסרו ההתנגדויות האחרונות למינוי. לנגנטל הציע שוועדת הביקורת תמליץ לאשר את המינוי, אבל תבקש, מאוחר יותר, "להשתכנע מפי בעלי השליטה לעניין השכר שלו והעובדה שהוא לא תלוי ביצועים".

חברי הוועדה, אם כן, החליטו להמליץ לדירקטוריון החברה לאשר את מינויו ואת תנאי העסקתו של רז, תוך שהם "מפנים את תשומת לב הדירקטוריון לכך שאין אלמנטים במשכורת שהם תלויי ביצוע". בהחלטת הוועדה נכתב עוד: "נכון לדבר עם המנכ"ל ולנסות לשכנע אותו שרכיב השכר יהיה בחלקו תלוי ביצועים". לא ידוע אם ההנהלה דיברה עם רז, ואם השתכנע לשנות את תנאי העסקתו.

עם אישור ועדת הביקורת הציג יעקובי את מינוי רז למנכ"ל בפני הדירקטוריון, וקיבל את אישורו. בין הנימוקים לאישור התנאים הנדיבים לרז, כפי שהועברו לבורסה לניירות ערך, נכתב כי "התגמול האמור משקף הערכתו הרבה של דירקטוריון החברה למר טל רז ולניסיון הניהולי הענף שהוא מביא עימו כמנכ"ל וכמנהל בחברה ציבורית גדולה. התגמול הכולל משקף את חשיבותו של התפקיד ואת האחריות המוטלת על מנכ"ל חברה ציבורית".

המנכ"ל המיועד טל רז: "האם הדירקטוריון מחר הוא must? ולא סובל דיחוי ליום א'?". היו"ר דני יעקובי: "זו דרישה של נוחי"

נראה כי יעקובי היה בטוח מראש ביכולתו לשכנע את חברי ועדת הביקורת לאשר את תנאי ההעסקה של רז. יום קודם לישיבת הוועדה שבה הציג את ההסכם, התכתב עם רז בנוגע לתנאי העסקתו. המנכ"ל המיועד דרש מיעקובי להשוות כמה מהתנאים שיקבל ב"מעריב" לאלה שקיבל בכלל-פיננסים (שיעור דמי הבראה, הפרשות סוציאליות, ביטוחי מנהלים וכדומה) ולפטור אותו מסעיף 14 בחוק פיצויי פיטורים, שחל על כלל עובדי "מעריב". יעקובי הסכים לכמה  מהדרישות, התנגד לאחרות, אבל לא נראה טרוד מהאפשרות שהמינוי יידחה. "מחר אני אעביר את ההסכם בוועדת ביקורת ודירקטוריון", כתב לרז. כשהמנכ"ל המיועד שאל את יעקובי, "האם הדירקטוריון מחר הוא must? ולא סובל דיחוי ליום א'?", השיב לו האחרון: "זו דרישה של נוחי".

"זליגה כלפי מעלה ברמות השכר"

עם כניסת רז ל"מעריב" האיץ המנכ"ל החדש את הקיצוצים והידק עוד יותר את משטר הצנע. כשבועיים לאחר הגעתו ל"מעריב" קיבל רז מיעקב דורי, סמנכ"ל התפעול בעיתון, מידע בנוגע להוצאות השוטפות בחברה, ונחרד. לאחר קבלת המידע כתב לדורי:

"זה מטורף לחלוטין ולא מקובל עלי. אני מבקש לשבת איתך עוד השבוע ולעבור על חשבון ההוצאות. יושבים שם סכומים גדולים של הוצאות כלליות לא מוסברות בשורה אחת. מבקש פירוט. מה זה הטירוף של כרטיסים לסרטים, הצגות, ספארי?????????? נפלנו על הראש? מישהו יודע שאנחנו בתהליך התייעלות?".

רז הורה על סדרת שינויים דחופים במטרה לחסוך בעלויות. בין היתר ביקש "לעצור מיידית כל רכישה של כיבוד, קרי שתייה קלה, פירות וכל מיני טובין אחרים", וכן "לעצור רכישת קפה למכונות האספרסו עד להודעה חדשה". תהליך ההתייעלות הואץ, רכישת הקפה למכונת האספרסו נעצרה, אולם במקביל בדק רז אפשרויות לעיצוב מחדש של משרדו ב"מעריב".

המנכ"ל החדש טל רז נחרד מחשבון ההוצאות של "מעריב" והורה להפסיק לאלתר לרכוש כיבוד וקפה למכונת האספרסו. במקביל קיבל הצעה לריהוט חדש עבור משרדו בכ-20 אלף שקל

כמה ימים לאחר המייל הזועם של רז על ההוצאות, קיבל המנכ"ל הטרי הצעה לריהוט מחדש של חדרו: שולחן ישיבות, שני ארונות, שולחן כתיבה וכיסא. בסך-הכל הוצאה של כ-20 אלף שקל. כמה שבועות לאחר מכן שלחה לרז צלמת דוגמאות למבחר תמונות שצילמה, כדי שיוכל לבחור כמה מהן להדפסה ותלייה. בסופו של דבר הציעה לו חמש תמונות במחיר 1,600 שקל, לא כולל הדפסה ומסגור. לא ברור אם רז קיבל את ההצעות.

נוסף לכך נמשך גם גיוס מנהלים בכירים חדשים. כמה שבועות לאחר כניסתו של רז ל"מעריב" הוחלט לגייס לחברה סמנכ"לית שיווק – יפעת קרני, שעבדה עד אז כסמנכ"לית שיווק בתדיראן. עוד קודם לכן עבדה קרני, בין היתר, גם באגף השיווק של חברת סלקום יחד עם רז ותחת בעל השליטה נוחי דנקנר. שכרה של קרני נועד להיות 39 אלף שקל ברוטו בחודש, ויחד עם תנאים סוציאליים וגילום רכב הגיעה עלות שכרה לכדי כ-50 אלף שקל. חודש בדיוק לאחר ישיבת ועדת הביקורת שדנה בתנאי העסקתו של רז, דנה הוועדה בתנאי העסקתה של קרני.

רז אמר לחברי ועדת הביקורת כי קרני עתידה להחליף מנהלת שיווק העובדת עבור "מעריב" כפרילנסרית והדגיש כי מנהלת השיווק הנוכחית מקבלת תמורת עבודתה שכר גבוה אף יותר. "מבחינתנו החברה צריכה סמנכ"ל שיווק שהוא חבר הנהלה", הסביר. "יש חלל שיווקי", הוסיף.

יו"ר ועדת הביקורת עופר מרום העיר כי "פעם לא היתה מנהלת שיווק, ומאז שהגיעה הורע מצבנו", אולם רז התעקש כי "יש צורך אמיתי באיש שיווק וחבר הנהלה", והוסיף כי לצורך הצלחתו שלו הוא "צריך סמנכ"ל שיווק טוב לידו". חבר ועדת הביקורת ג'קי אהרון העיר כי הוא מכיר את קרני והיא "מאוד איכותית". מרום הציע להפסיק את מימון הרכב לחברי ההנהלה מלבד למנכ"ל, כפי שהיה בעבר ב"מעריב". "אם רוצים להביא אנשים טובים", טען מנגד רז, "אז לא צריך להפיל על גילום רכב את ההתקשרות". ועדת הביקורת אישרה את העסקת קרני בתנאים שהוצעו.

כמה שבועות נוספים חלפו, ורז הביא אל ועדת הביקורת של "מעריב" את מינויה של תמר רגב לתפקיד סמנכ"לית משאבי אנוש. קודם לכן כיהנה רגב בתפקיד זהה תחת רז בחברת כלל-פיננסים. תנאי העסקתה ב"מעריב" נועדו לכלול שכר בגובה 43 אלף שקל ותוספות המביאות את עלות השכר לכ-66 אלף שקל. לשם השוואה, מירי שטח, סמנכ"לית משאבי האנוש שאותה החליפה רגב, קיבלה משכורת בסך כשליש בלבד ועלות העסקתה הסתכמה בפחות משליש עלות העסקתה של רגב.

"המועמדת מרשימה ביותר", אמר יו"ר ועדת הביקורת עופר מרום כשבחן את הרזומה של רגב, אך הוסיף כי הוא סבור ש"רמת השכר המוצע גבוהה ביותר, ביחס לנהוג בחברה". בתשובה אמר המנכ"ל רז: "לאור האתגרים העומדים בפני 'מעריב', על מנת להציל את החברה נדרשת הנהלה חזקה". רז הוסיף כי "ב'מעריב' נדרש שינוי מהותי בניהול משאבי האנוש, עקב המצב הנוכחי, בו יש חוסר אמון עמוק מצד העובדים במערכת [...] החיזוק האמור בהנהלת החברה נדרש גם לאור תהליך ההתייעלות הצפוי בחברה בעתיד הקרוב".

חבר ועדת הביקורת ג'קי אהרון הסכים. "מצטרף לדעתו של טל", אמר. "יש מקום לחזק את מערך כוח האדם". הדירקטור החיצוני נחום לנגנטל אמר כי הוא "מקבל את גישתו של טל". עם זאת, לנגנטל הוסיף כי יש לשים לב "למגמת הזליגה כלפי מעלה ברמות השכר המוצעות לעובדים הבכירים הנקלטים בחברה, בהשוואה לרמות השכר הנהוגות בתחום העיתונות".

"רמת השכר המוצע אינה חריגה גם ביחס לתחום העיתונות", השיב רז. "במצב הנוכחי נדרשת הנהלת החברה לבצע מאמצי הצלה עילאיים בחברה, ולא רק בנושאי משאבי האנוש. מאמצים אלו דורשים תקצוב".

הדח"צ לנגנטל הזהיר כי יש לשים לב ל"מגמת הזליגה כלפי מעלה" ברמות השכר בחברה. הדח"צ מרום התריע כי אישור תנאי השכר של סמנכ"לית משאבי האנוש "עלול להוביל לדמורליזציה בקרב עובדי ומנהלי החברה". אולם המנכ"ל לחץ והתנאים אושרו

דני יעקובי הודה כי קיימת "אי-נוחות" באישור שכר כה גבוה, אך חשב שההשקעה מוצדקת אם "חיזוק ההנהלה יוביל לייצוב החברה". מרום הזהיר כי "אישור השכר המוצע לגב' רגב עלול להוביל לדמורליזציה בקרב עובדי ומנהלי החברה", אולם אהרון הדגיש כי לדעתו יש מקום לאשר את תנאי ההעסקה של רגב, ואלו אכן אושרו.

הנאמנות של רגב לרז הוכיחה את עצמה כמה שבועות אחר-כך. לפני שביצעה שינויים בכוח האדם בדסק החדשות, העבירה את הנתונים המלאים לרז ושאלה: "אתה רוצה לאשר שינויים כאלו (כל עוד הם נשארים במסגרת התקציבית)?". רז השיב: "כן".

תגובות

טל רז מסר בתגובה: "שכרי נקבע על-ידי דירקטוריון 'מעריב'. לא היה כל ויכוח על תנאי העסקתי, לא עם דני יעקובי ולא עם אף אחד אחר". בתגובה לשאלה על הניגוד הדוקר את העין בין תוכנית הקיצוצים לבין שכירתם של חברי הנהלה במשכורות גבוהות, מסר רז: "התייעלות ב'מעריב' היתה מהלך ראשון, על בסיס תוכנית הבראה רב-שנתית שכללה מספר שלבים. החלפתי מספר מצומצם של חברי הנהלה. כולם נקלטו בעלויות שכר נמוכות מקודמיהם".

נחום לנגנטל מסר בתגובה כי לא היה לו צורך לפגוש את רז אישית בוועדת הביקורת כיוון שהכיר אותו היטב עוד קודם לכן. כמו כן מסר כי תנאי העסקתו אושרו כיוון שהיה צורך במנהל בעל יכולות כשלו כדי שיהיה סיכוי להבריא את החברה. לדבריו, ועדת הביקורת פעלה כראוי במינוי רז ומינוי בכירים אחרים בתקופת אי.די.בי.

בתגובה לשאלה על תנאי העסקתו של רז מסר ג'קי אהרון: "הוצג סקר השוואתי של שכר מנהלים בחברות דומות על-ידי משרד רו"ח חיצוני וידוע, והשכר נראה סביר לאיש ולתפקיד, קל וחומר לחברה בסיטואציה שהיתה בה. כדי לאייש משרה שכזו עם מנהלים מהשורה הראשונה עם ניסיון ומוניטין, השכר שהוצע היה ראוי".

מנוחי דנקנר, דני יעקובי, עופר מרום וניר חפץ לא התקבלה תגובה.

יפעת קרני ותמר רגב סירבו להגיב. ♦

על אף מאמציו של יו"ר דירקטוריון "מעריב" דני יעקובי לשכנע את חברי ועדת הביקורת של "מעריב" למנות את טל רז לתפקיד המנכ"ל, ועל אף הסיוע שהעניק לאחר מכן לרז באישור מינוים של חברי ההנהלה שבהם חפץ, זמן קצר אחרי שהמנכ"ל החדש נכנס לתפקידו, החלו חיכוכים בינו לבין היו"ר. היריבות בין שני בעלי התפקידים הבכירים ביותר בהנהלת החברה והעימותים החוזרים ונשנים הקשו על התפקוד השוטף בחברה, שגם כך עמדה על סף תהום. גם כאן ניכרה מעורבותו של נוחי דנקנר, שנדרש לפשר בין הניצים.

שבועות אחדים לאחר מינויו של רז, באמצע דצמבר 2011, המצב הגיע לכדי כך שרז כתב ליעקובי: "חשבתי שנושא התהליכים וחלוקת הסמכויות הובהר, אך מאז חלפו יומיים והנושא רק מורע". המנכ"ל התלונן כי יו"ר הדירקטוריון ניהל שיחות עם חברי הנהלה שונים בלי ליידע אותו וציין כמה דוגמאות. "למותר לציין שזה מבלבל את ההנהלה, ואני מדבר מידיעה", הוסיף רז. "אמרתי לך ביום שלישי שההחלטה בידיך, והתכוונתי לכך בכל הרצינות. העניינים מתגלגלים במהירות לכיוונים שאין לנו שליטה עליהם. אני סומך מאוד על דעתך, היכולת הניהולית שלך וכל הצעה/המלצה שלך מכובדים על-ידי, אבל השיח שלך ברובו הכמעט מוחלט צריך להיות מולי ולא מול חברי ההנהלה שלי, ואם חרגנו, מוטב שאדע".

עוד כמה שבועות חלפו, ורז שוב פנה ליעקובי בתלונה, הפעם משום שיעקובי דרש לקיים דיון על נתוני הפרסום בעיתון. "אני שומע, מקשיב ולומד ממך את התעשייה והעסק", כתב רז, "אבל אנחנו מייצרים מצב ששנינו מטילים משימות על המנהלים. משימות דומות. זה מייצר עבודה כפולה מולם, והם לא יודעים מי מנהל אותם. דיון על הירידה בפרסום לקוחות גדולים צריך להתנהל ברמת מנכ"ל ולא ברמת יו"ר דירקטוריון. זה לא מצב נכון ולא טוב לארגון. אתה עבדת לא מעט עם יושבי-ראש לאורך הקריירה, אני משוכנע שזה לא היה עובר אותך כמנכ"ל. אם החלטתם לתת לי לנהל את החברה, אז תנו לי את הצ'אנס לנהל".

"מקובל", השיב יעקובי לטל. "אני לא טיפלתי באף מייל שקשור בתפעול החברה. אני מבקש מידע על מנת להאיר נקודות הדורשות טיפול. אני מקיים דיונים על נושאים קריטיים. החברה לא במצב שמאפשר טיפול ביורוקרטי, יתרה מזאת, דיון אצלי יחד איתך אינו במקומך, אלא על מנת להבין כיצד מתכוונים לטפל בנושא ולתרום מנסיוני. כמו שדיון אצל נוחי אינו פוגע במעמדי, על-פי תפיסתי, אלא בא לוודא שהנושא מטופל ומטופל נכון. בסופו של יום אני נושא באחריות הכוללת ואיני מכיר דרך אחרת".

מנכ"ל "מעריב" רז למנכ"ל דסק"ש אראל: "אני יודע להציל ולהשביח את 'מעריב'. באחריות. אך אני לא יודע לנהל חברה עם עוד מנכ"ל לצדי. חשבתי להעביר את ההתכתבות לנוחי, אך ספרתי עד 10 והחלטתי להעביר לך. אני לא נאחז בקרנות המזבח, ממש לא. אם נוחי רוצה שדני ינהל את 'מעריב', אני מוכן לפנות את מקומי"

את ההתכתבות שלעיל העביר רז לעמי אראל, מנכ"ל דסק"ש, והוסיף לה מכתב משל עצמו. "עמי, ערב טוב", כתב רז לאראל. "אני מעביר לך התכתבות עם דני, מבקש שתשמור אותה לעצמך. אני יודע להציל ולהשביח את 'מעריב'. באחריות. אך אני לא יודע לנהל חברה עם עוד מנכ"ל לצדי. חשבתי להעביר את ההתכתבות לנוחי, אך ספרתי עד 10 והחלטתי להעביר לך. אני לא נאחז בקרנות המזבח, ממש לא. אם נוחי רוצה שדני ינהל את 'מעריב', אני מוכן לפנות את מקומי. עדיף עכשיו, לפני שאני מתחיל בתהליכי התייעלות, שינוי מבנה ארגוני וכל שאר הנושאים שעל סדר היום ודורשים טיפול מיידי. כי אז אני אהיה כבר עמוק בפנים. יש כמה דברים שהם מבחינתי ייהרג ובל יעבור. אני מפרגן לדני, אך אני יותר מפרגן לעצמי. אני יודע להביא את השינוי. ככה זה לא יכול להצליח. סומך כמו תמיד על דעתך. איך אתה מציע להתקדם?".

גם יעקובי חיפש עצה באשר ליחסיו עם המנכ"ל, אצל יועץ ארגוני הפועל בארה"ב. "דני", השיב לו היועץ. "עשיתי שיעורי בית לגבי מה ששאלת אותי ושוחחתי עם כמה (5) יושבי-ראש עימם אני עובד". לפי היועץ, יש ארבע אסטרטגיות שבהן יכול יו"ר להשתמש מול מנכ"ל, או במקרה הזה יעקובי מול רז. א. הגדרת תפקידים ברורה. ב. לפעול יחדיו כשכל אחד מתמקד בתחומים שבהם הוא מתמחה ולהגדיר תחומים הדורשים החלטה משותפת. ג. "להחזיק אותו קצר", כלומר לא לאפשר למנכ"ל לעשות דבר משמעותי בלי אישור היו"ר. ד. לא להתערב, להביט מנגד על מעשיו, וכאשר הוא נכשל – להתנפל.

"פעם אמרת לי לא להשתמש באפשרויות א' וב'", כתב יעקובי ליועץ הארגוני. "מה דעתך כיום?". "אותו דבר", השיב היועץ. "אלא למטרת השפלה".

כיצד שיתוף פעולה והגדרת תחומים להחלטות משותפות, כפי שמוצע באפשרות ב', יכולים לפעול למטרת השפלה? כעבור כמה ימים שלח היועץ ליעקובי מייל נוסף ובו ההסבר, וזאת תחת הכותרת "השפלה כמעשה טקסי". לדבריו, השפלה מדודה יכולה לפעול כמעין טקס חוזר, המציג לגורם הרצוי כיצד פועל העולם. היועץ תיאר איך התהליך עובד: שני אנשים מגדירים לעצמם שיעשו יחדיו א', ב' וג', אולם בכל פעם אחד מהם מטיל וטו על החלטות האחר, או מוכיח לו כי הוא מנוסה יותר ובעל ידע עדיף. ההשפלה המדודה מצטברת לאורך זמן, עד אשר מובהר מי הדומיננטי. בשיטה כזו, כתב היועץ, ההחלטה לעבוד יחדיו נראית כשיתוף פעולה, אולם היא למעשה פלטפורמה להשפלה מתמשכת. כעבור זמן קצר הצד האחר מעדיף שלא לקבל עוד החלטות משותפות, כיוון שאינו מעוניין להיות עוד מושפל, והוא נסוג מיוזמתו ומקבל את עליונות השני.

המנכ"ל רז ליו"ר יעקובי: "אינני רוצה להיכשל ובטח לא להכשיל את נוחי. לצערי, אנחנו הגענו למצב שבו אנחנו צריכים להגדיר היטב את חלוקת הסמכויות, אחרת לא אוכל להמשיך לתפקד כמנכ"ל 'מעריב'. את החלוקה אני מוכן לעשות רק מול נוחי"

בינתיים המשיכו העימותים בין יעקובי לרז. יעקובי פנה אל רז בבקשה לחדש את הנוהג של קיום ישיבות הנהלה מורחבות בנוכחותו, אחת לחודש, אך רז סירב. "זה לא מקובל עלי", השיב המנכ"ל. "אני יכול להציג לך איזה דו"ח שתרצה. מתנגד בתוקף". יעקובי ניסה לשכנע אותו בכל זאת לאפשר לו לקיים את הישיבות. "יש לי הרגשה שאתה מתנגד לישיבה מחוסר הבנה למה היא מיועדת", כתב יעקובי לרז. "זו ישיבה אינפורמטיבית, בה כל מנהל במשך דקות ספורות מסביר מה קרה בתחומו. ישיבות כאלה לא נועדו לקבלת החלטות. בכל תפקידי כמנכ"ל, כולל בטמפו, התקיימו ישיבות כאלה עם היו"ר, ולא ראיתי בכך כל בעיה. אני כיו"ר איני מפעיל את ההנהלה, אלא נחשף לדיווח מרוכז מפי המנהלים בעצמם. זה חשוב לי, וזה גם חשוב להם".

רז לא השתכנע. "את החברה מנהלים היום שני מנכ"לים, אחד בכיר יותר, השני פחות", השיב ליעקובי. "הגבול בין יו"ר למנכ"ל מטושטש ב'מעריב'. הצלחתו של נוחי חשובה לי מכל ושמחתי על כי בחר בי להבריא את 'מעריב'. ואני מאמין ביכולתי להצדיק את האמון. אך במצב הדברים האמור, אין ביכולתי להצליח בתפקיד. אינני רוצה להיכשל ובטח לא להכשיל את נוחי. לצערי, אנחנו הגענו למצב שבו אנחנו צריכים להגדיר היטב את חלוקת הסמכויות, אחרת לא אוכל להמשיך לתפקד כמנכ"ל 'מעריב'. את החלוקה אני מוכן לעשות רק מול נוחי או מי מטעמו, ניסיתי מולך, זה לא עובד, עם כל ההערכה שלי אליך".

עוד באותו יום פנה רז לדנקנר במכתב הבא:

נוחי שלום.

ניסיתי מאז כניסתי לתפקיד ועד היום להימנע מלפנות אליך בנושא הזה, אך נראה כי כלו כל הקיצין ונושא ניהול 'מעריב' חוזר לשולחן שלך. חשוב לי, יותר מכל, כי אתה, נוחי, תצליח לממש את החזון שלך ב'מעריב', ושמחתי על כי בחרת בי להוביל את מימוש החזון. היום, אחרי כחודש וחצי בתפקיד, אני יודע לומר בביטחון גמור כי אני יודע ומאמין שביכולתי להבריא את 'מעריב' ויש לי את כל האנרגיות הדרושות לעשות זאת.

"לצערי, אינני יכול לממש את יכולות הניהול וההובלה שלי בחברה המנוהלת על-ידי שני מנכ"לים. וזהו לצערי המצב. דני יעקובי, מאוד מוערך על-ידי, מזה שנים. מקצועית וניהולית. אך הגבולות בין יו"ר למנכ"ל אינם נהירים לו. זה מתחיל בזימון חברי הנהלה אליו, הטלת משימות תפעוליות על עובדים, גם זוטרים מדרגה שנייה ושלישית, ללא התייעצות איתי, over ruling על החלטות שלי, ללא ידיעתי ובניגוד לדעתי. תשומת הלב שאני מקדיש ליחסי יו"ר–מנכ"ל פוגעים ביכולתי לנהל את החברה.

"במצב הדברים הזה, אני אכשל בתפקידי ואני חושש שאוביל גם את חזונך לגבי 'מעריב' לדרך ללא מוצא. ובזה אינני רוצה. הצלחתך חשובה לי מכל ואתה מכיר אותי מספיק שנים כדי לדעת שדברי אינם מס שפתיים. אני מבקש להיפגש עימך בדחיפות היום. אני אכבד כל החלטה שלך, אך במצב הדברים הזה לא נוכל להצליח".

במקביל העביר רז את המכתב לנוחי גם לעמי אראל, מנכ"ל דסק"ש, יחד עם המלים: "אני מעביר לך מייל שהוצאתי לנוחי. אנא שמור אותו אצלך. הגעתי לנקודה שניסיתי להימנע ממנה, אך אכשל בתפקידי אם לא נפתור את הנושא מיד".

כבר למחרת שליחת המכתב עידכן רז את דנקנר: "נוחי שלום: הנושאים לובנו מול דני, מושך את המכתב".

המנכ"ל רז לנוחי דנקנר: "תשומת הלב שאני מקדיש ליחסי יו"ר–מנכ"ל פוגעים ביכולתי לנהל את החברה"

תהא הסיבה אשר תהא ל"משיכת המכתב", נראה כי בטווח הקצר היחסים בין המנכ"ל ליו"ר השתפרו. כמה שבועות לאחר שפנה לדנקנר קיבל רז מיעקובי הלצה מאוירת. "אולי זה ההבדל בין יו"ר למנכ"ל", כתב יעקובי במייל ששיגר לרז, אליו הצמיד איור שבו נראים מברשת שיניים ונייר טואלט. "לפעמים אני חושב שיש לי את העבודה הכי קשה בעולם", אומרת מברשת השיניים, בזמן שנייר הטואלט חושב לעצמו: "כן... בטח!". רז השיב למייל הזה במלה אחת: "ענק". יעקובי, יש לציין, לא צירף להלצה הסבר מי משניהם משול למברשת ומי לנייר הטואלט.

רז, ככל הנראה, הסכים לדרישת יעקובי להיפגש עם חברי ההנהלה, שכן בהמשך השנה התקיימו מדי חודש ישיבות של יעקובי עם מנהלי "מעריב" תחת הכותרת "פורום יו"ר". אולם העימותים בין המנכ"ל ליו"ר לא פסקו. באפריל 2012, אחרי עוד עימות עם יעקובי בעניין סמכויות הניהול בחברה, שלח רז לעמי אראל את ההתכתשות המילולית הטרייה שלו עם היו"ר, לצד המסר הבא:

"היי עמי, מרגיש מאוד לא נוח עם הסיטואציה, עכשיו אני לא מקיים נהלים ולך תדע מה הוא תופר לי שם. הסיכום בינינו היה שהוא לא מתערב בניהול, זה לא קורה. הסיכום היה שהוא מתחיל להתנתק בהדרגה מהישיבה הפיזית בחברה, גם זה לא קורה. הוא מונע מאגו ונקמה. לא מתאים לי...".

באוגוסט 2012, לקראת סוף תקופת דנקנר ב"מעריב", כעס יעקובי על כך שלא קיבל נתונים מסוימים בנוגע לפרסום בעיתון. רז ביקש להרגיע אותו, אבל תוך כדי כך ציין: "אני מניח שהמידע לא חדש לך מפני שביקרת אתמול עם רוני באותו משרד פרסום שהעביר לנו את החומרים. בלי שזה תואם איתי". "לא ביקרתי אתמול בשום משרד פרסום, אלא נפגשתי, לבקשתי בבית-קפה, עם מנכ"ל יוניברסל-פרינט לשמוע מה יש לו לומר על 'מעריב'", השיב יעקובי. "לבסוף לא זכור לי שאני אמור לתאם את הפגישות שלי איתך".

"לא ביקשתי שתתאם איתי פגישות שלך", כתב רז בתגובה. "אבל סיכמנו שלא תיפגש עם כפיפים שלי ללא ידיעתי. הסיכום הזה הוא על הקרח. לא עמדת בו אפילו יום אחד". יעקובי השיב: "אני נפגש עם מי שאני מוצא לנכון", רז ענה: "ברור. גם אני", ועל כך השיב יעקובי: "זה היה ברור לי מהיום הראשון".

תגובות

בתשובה לשאלת "העין השביעית" על עימותים חוזרים ונשנים עם יעקובי מסר רז: "להד"ם".

מיעקובי לא התקבלה תגובה. ♦

ב-19.6.12, כשהנהלת "מעריב" החדשה עמדה בפני עוד תוכנית התייעלות כואבת וכבר הבינה כי העיתון אינו צפוי להפוך לסיפור הצלחה, שלח יו"ר הדירקטוריון דני יעקובי למנהלת המחלקה הכלכלית בעיתון, דליה קצמן, מצגת שקיבל בדיוק שנה אחת קודם לכן, עם כניסתו לעיתון. "אין חדש תחת השמש, אולי היא תעזור לך", כתב יעקובי לקצמן והפנה את תשומת לבה לשקף 28 במצגת. "מדוע לא הלכנו בכיוונים האלה", תהה יעקובי והוסיף: "שאלה להיסטוריונים".

המצגת שקיבל יעקובי עם הגעתו לעיתון נושאת את הכותרת "'מעריב' – דיון אסטרטגיית העיתון היומי, יולי 2010", והיא הוכנה זמן קצר לאחר כניסת איש העסקים זקי רכיב לעיתון. המצגת מתארת את המצב הקשה של "מעריב" בפרט ושוק העיתונות המודפסת בכלל, ומציעה כמה חלופות לפתרון. ראשית נשקלה האפשרות להפוך את "מעריב" מעיתון הפונה להמונים לעיתון הפונה לנישה צרה יותר, אולם חלופה זו נפסלה.

במסגרת האפשרות של עיתון הפונה להמונים נבחנו שתי חלופות: השארת המודל הכלכלי הנוכחי על כנו, ואפשרות נוספת, זו שתוארה בשקף 28 במצגת – הפיכת "מעריב" לחינמון. ההחלטה שהתקבלה תחת רכיב, כך לפי המצגת, היתה להישאר במודל הנוכחי ולעבות את הפצת העיתון.

"מצגת מצוינת", השיבה קצמן ליעקובי. "כמו שעופר נמרודי אמר, הכל היה ידוע, רק לא היה אומץ לקבל את ההחלטות".

המנכ"ל גולדשטיין ליו"ר יעקובי: "מצ"ב לינק לכתבה שפורסמה ב'אייס'. אחד מהמנהלים שישבו היום בחדר מעביר און-ליין ל'אייס' את מה שנאמר. האם אתה מאשר לי לבקש מכל הפורום שהיה בישיבה להיבדק בפוליגרף?"

שנה קודם לכן, עם כניסתו ל"מעריב", התוודע יעקובי מקרוב למצבו הגרוע של העיתון. דנקנר ואנשיו קיבלו את "מעריב" אחרי שהמשקיע האחרון, רכיב, הציץ, נפגע וברח. התחזית המעודכנת שהגישו אנשי הכספים בחברה ליעקובי העריכה כי 2011 תהיה עוד שנה של הפסדים, בסדר גודל של 100 מיליון שקל ואף יותר.

במאי 2011, עוד לפני השלמת רכישת "מעריב" על-ידי דסק"ש, קיבל דני יעקובי מידע ממוקד על מצבה של החברה מאודי שניג, סמנכ"ל הכספים דאז. הבעלים הקודם זקי רכיב הנהיג מהלך של הרחבת חבילת סוף-השבוע של "מעריב" (שם קוד: "עונג שבת"), אולם לדברי שניג, המהלך גרר הפסדים גדולים.

"מימון הרחבת סוף-השבוע היה אמור להיות מצמצום עיתון יום חול", כתב שניג ליעקובי. "בפועל בוצעה רק הרחבת סוף-השבוע ללא צמצום יום החול, כאשר המהלך העמיק את ההפסדים והיה כרוך בהקטנה דרסטית של הכנסות ממנויים והפצה, ללא תרגום הולם של הגידול בתפוצה להכנסות ממודעות".

אם לא די במצב הכלכלי הרעוע, גם יחסי האנוש בקרב הנהלת החברה היו בשפל המדרגה. הדיווח של שניג ליעקבי על כשלון מהלך הרחבת גליון סוף-השבוע הביא את סמנכ"ל הכספים ואת המנכ"ל דאז ישראל גולדשטיין לעימות חריף. שניג העביר ליעקובי מכתב ששיגר, לדבריו, קודם לכן לגולדשטיין, ובו התלונן על האיומים והקללות שספג ממנו.

אי-האמון בין חברי הנהלת "מעריב" הגיע לכדי כך שבתחילת יוני 2011, אחרי שאלכסנדר כץ פירסם באתר "אייס" ידיעה תחת הכותרת "נוחי דנקנר לא מבזבז זמן ב'מעריב': דני יעקובי מונה ל'מנהל-העל' של העיתון?", שיגר המנכ"ל גולדשטיין מייל ליעקובי בזו הלשון: "מצ"ב לינק לכתבה שפורסמה ב'אייס'. אחד מהמנהלים שישבו היום בחדר מעביר און-ליין ל'אייס' את מה שנאמר. זאת לא הפעם הראשונה. דני, אמנם הפעם זה זוטות, אבל בלתי סביר שמה שנאמר בין מנהלי 'מעריב' ייצא החוצה. האם אתה מאשר לי לבקש מכל הפורום שהיה בישיבה להיבדק בפוליגרף?". "האם ייתכן שזה יצא מהמערכת?", שאל יעקובי, וגולדשטיין השיב: "לא, אבי ויואב לא השתתפו בישיבה של המנהלים. וזה היה לקוח מתוך ישיבת המנהלים. זה אחד מהמנהלים שישבו בחדר".

גם היו"ר יעקובי לא חש אמון מול עובדיו. ביולי 2011, שבועות אחדים לאחר שהושלמה רכישת "מעריב" על-ידי דסק"ש, קיבל יעקובי מייל מאריאל שקרצי, סמנכ"ל טכנולוגיות ב"מעריב". שקרצי שלח ליעקובי נוסח של מכתב שהתעתד להפיץ לכלל עובדי העיתון: "כחלק ממדיניות אבטחת המידע בחברה, הצורך לשמור על זליגת חומרים ולהגן על עמדות העבודה ברשת 'מעריב', החל מהיום, לא יהיה ניתן לחבר למחשבי החברה התקנים חיצוניים כגון: Disk On key, כוננים חיצוניים, פלאפונים ניידים, התקני Bluetooth וכדומה".

האם הנוסח הזה מקובל עליך, שאל סמנכ"ל הטכנולוגיות את יו"ר הדירקטוריון. יעקובי השיב: "בסדר, אבל חסום לפני שאתה שולח את המייל, שאנשים לא ירוצו להוריד חומר. אני מניח שיהיו אנשים שיבקשו להתחבר להוריד חומר אישי נורא חשוב. תבקש מהם שישלחו את החומר למחלקת IT ואתם תורידו על DVD. בוא נראה מה מבקשים להוריד".

עם כניסתו ל"מעריב" החל יעקובי לקבל שלל עצות ורעיונות שביקשו לנצל את הנכונות של דנקנר ודסק"ש להזרים כספים לעיתון. נמרוד ניר, בנה של ג'ודי ניר-מוזס-שלום, הציע להקים אתר בשם "שחרית", שיתאים את תוכני "מעריב" לקהל חרדי (אחת האפשרויות שעלו היתה כי האתר יפעל בשיתוף רשת המרכולים הכשרים למהדרין "יש", אז בשליטת נוחי דנקנר).

ביום שבו יואב צור הודיע על התפטרותו מתפקיד מנכ"ל חברת מעריב-החזקות, הוא הספיק להציע ליעקובי לרכוש את האתר הסאטירי "לאטמה"; סמנכ"לית השיווק דאז רונית לוי הציעה להקים מגזין פרימיום לנשים, שאף קיבל בשלב מסוים את השם הזמני "מוזה"; מיילן טנזר הציע להקים כלי תקשורת מקוון באנגלית שיתבסס על תוכני "מעריב" ויכלול מהדורות חדשות טלוויזיוניות, למטרות הסברה של העמדה הישראלית בעולם.

במקביל לסינון ההצעות ניסה יעקובי להשתלט על החברה המקרטעת. "טיפול נכון בבעיות ושינוי מהותי בדרכי העבודה, לא עוד קיצוצים, אלא שינוי מן היסוד בצורת הניהול שיביא להתייעלות ואפקטיביות יותר גדולה ישפרו את ביצועי החברה", כתב יעקובי במסגרת תוכנית עבודה שהכין לקראת המחצית השנייה של 2011. "בשינוי יסודי בדרכי הניהול הכוונה לקבוע נוהלי עבודה (שכמעט אינם קיימים בעיתון, ואם קיימים, לא נאכפים) נכונים לכל המחלקות ואכיפתם ביד ברזל. שינוי התרבות הארגונית המשלימה עם בינוניות לתרבות ארגונית השואפת להצטיינות, ללא פשרות".

יעקובי הציב שורה של יעדים לטווח הקצר, כמו גידול מספר המנויים ב-15 אלף עד סוף 2011, אולם בה בעת הבהיר כי החודשים הקרובים יוקדשו קודם כל ל"שיקום התשתיות וייצוב התפקוד השוטף". היעדים לטווח ארוך, הוסיף, יוגדרו בתוכנית העבודה לשנת 2012. על תוכנית זו, ציין, יחלו לעבוד כבר חמישה חודשים לפני תום השנה.

באוגוסט 2011, לקראת ישיבה של ההנהלה המורחבת, הכין יעקובי נאום קצר. בין היתר הסביר כי התוכנית השאפתנית לצמוח ב-30 אלף מנויים נזנחה, "לא בגלל שהתוכנית הקודמת לא היתה בת-השגה", אלא משום שהסביבה העסקית השתנתה. הסיכוי לאינתיפאדה שלישית גבר, וכן "המחאה משפיעה, משרדי הפרסום נערכים לקיטון בתקציבי הפרסום". בכל זאת דרש מחברי ההנהלה לשאוף לצמיחה.

"יותר מדי מנהלים מסבירים לי לגבי יותר מדי נושאים למה קשה לשנות, לשפר, להצליח", התלונן. "אנחנו חייבים להגדיל הכנסות, לא ב-30%, בואו נתחיל ב-5% עד 10% על-ידי כך שנגבה יותר על עמוד, ונביא יותר עמודים. בואו נגדיל את כמות המנויים ב-5% עד 10% לפני שנתייאש מהגעה ליעד של עוד 30,000 מנויים. [...] במקביל בואו נחסוך בדברים הקטנים, נקנה ב-5 עד 10% יותר זול, לפני שנחסוך מיליונים בפרויקטים שייקח 6, 7 חודשים לממש אותם.

"ההבדל בין חברה מצליחה ויעילה לחברה כושלת ומפסידה מתחיל ביכולת של הנהלה ובגישה שלה. הנהלה עם רוח שפלה, של 'אכלו לי', 'שתו לי', לא מביאה הצלחות. הנהלה שחושבת 'וינריות' מביאה לשינויים. מי שמתכוון להמשיך ולהסביר לי מדוע אי-אפשר להגדיל הכנסות או לפעול יעיל יותר שילך למקום אחר, מקומו לא בהנהלה הזאת".

גולדן הוזמן לשאת דברים בכנס איגוד השיווק, אולם ב"מעריב" חששו שהכנס קשור ל"דה-מרקר". המנכ"ל רז כתב לעורך חפץ: "תחליף מלה עם נוחי ליתר ביטחון"

אחד הגורמים למתח בהנהלת "מעריב" היה סיקור הנעשה בעיתון על-ידי כלי תקשורת אחרים. בדצמבר 2011, כשעורך אתר זה, שוקי טאוסיג, פנה לקבלת תגובה לקראת פרסום רשימה שעסקה בטיהורים בעיתון, התלבטו בכירי "מעריב" כיצד להגיב. "זו הכתבה השלישית שהוא מפרסם עלינו בשבועיים", העיר סגן העורך שי גולדן. "האיש אובססיבי ל'מעריב' ולניר, צריכים להתחיל להרתיע אותו. לא נחזור על טעות 'דה-מרקר', שהתעללו בנוחי שנתיים ועמדנו מהצד". גולדן, יש להזכיר, כתב ב"דה-מרקר" טור שבועי בשנתיים שקדמו לגיוסו על-ידי דנקנר ל"מעריב".

לא במקרה הזכיר גולדן את "דה-מרקר". יותר מכל כלי תקשורת אחר, היה העיתון הכלכלי מבית "הארץ" סדין אדום עבור דנקנר ועבור הבכירים שמונו ב"מעריב" בתקופה ששלט בעיתון. "דה-מרקר" סיקר בביקורתיות ובהתמדה את עסקיו של נוחי דנקנר והוביל קמפיין בלתי מתפשר בעד טיפול בריכוזיות במשק הישראלי, תופעה שדנקנר היה מייצגה הבולט ביותר. "דה-מרקר" התמיד גם בסיקור הדימום הכלכלי התדיר ב"מעריב" והאשראי שקיבל מהבנקים, הן בתקופת נמרודי והן בתקופת דנקנר. חודש לאחר שגולדן התריע "לא לחזור על טעות 'דה-מרקר'", כתב המנכ"ל רז ליו"ר יעקובי: "'דה-מרקר' יושבים לנו חזק על הזנב, יש פה הדלפות חוזרות ונשנות על כל מה שזז".

נראה כי מטרה מרכזית של דנקנר ברכישת "מעריב" היתה פגיעה ב"דה-מרקר", בעורך גיא רולניק, בעיתון-האם "הארץ" ובבעלים עמוס שוקן. ההנהלה החדשה גיבשה תוכנית להקמת מוסף כלכלי חדש ומורחב שהיה אמור להתחרות ראש בראש בעיתון הכלכלי מרחוב שוקן. תחילה היה המוסף של "מעריב" אמור להיות בן 48 עמודים. בהמשך, בשל בעיות תקציביות, הוחלט ראשית לכל להגדיל בתריסר עמודים את המוסף "עסקים". באוקטובר 2011 קיבלו בכירי העיתון נוסח מעודכן להצעה להקמת מוסף כלכלי חדש. הפעם היעד היה 32 עמודים, מהם לפחות 24 עמודי תוכן, תוך הגדלה משמעותית של כוח האדם בדסק הכלכלי של "מעריב", וזאת בהשקעה של 750 אלף שקל בחודש. המוסף החדש היה אמור להיות מושק בפברואר 2012. ב"מעריב" מעולם לא הצליחו לממש את התוכנית.

בינואר 2012 נועד סגן עורך "מעריב" שי גולדן לשאת הרצאה בכנס איגוד השיווק. "תגידי, הכנס בחסות 'דה-מרקר'? יש ל'מרקר' איזו זיקה אליו?", שאל גולדן את מפיקת הכנס, וזו השיבה בשלילה. לדבריה, ב"דה-מרקר" מתפרסמות מודעות לכנס כחלק מעסקת בארטר, לא מעבר לכך. גולדן העביר את המידע לחפץ ואמר לו, "תחליט אתה". חפץ העביר את השאלה הלאה, למנכ"ל העיתון. "טל, זה הכנס ששי מופיע בו, לדבריו זה לא 'דה-מרקר'", כתב חפץ לרז. "אין לו בעיה לא ללכת לשם. בזמנו ישראל גולדשטיין הוא זה שפנה אליו וביקש שילך לשם. מה אתה אומר?". המנכ"ל השיב: "היי ניר. תחליף מלה עם נוחי ליתר ביטחון". מתיעוד הכנס עולה כי גולדן לא השתתף בו.

"פארודיה על מקצוע העיתונות"

לאורך כל הדרך פעלה החברה בחוסר תיאום ניכר. בדצמבר 2011, למשל, לקראת ההכנות האחרונות להרחבת מוסף "עסקים" ל-24 עמודים, התברר שלא כולם עודכנו. "ניר שלום", כתב סמנכ"ל התפעול יעקב דורי לעורך הראשי ניר חפץ. "את הרעיון לעבור ל-24 עמודים ב'עסקים' נדרש לתקף מחדש במודל כלכלי מסודר. בזמנו, לאחר ששוחחתי איתך בנושא, יואב גולן נפגש עם ישראל גולדשטיין לבחינת המהלך. בדקתי היום שוב עם ישראל. הוא לא אישר להתקדם עקב העדר הכנסות ממודעות לתוספת העמודים".

"המהלך בלתי הפיך", השיב העורך לסמנכ"ל התפעול. "אם חל שינוי, היית צריך להודיע לי. מצד אחד אתה דורש שנעבוד מסודר, ומצד שני לא מודיע. הופעלה מערכת של כעשרה כתבי דסק חדשות ועוד שורה של עובדי הכלכלה לטובת ההגדלה ביום א', וזו כבר עובדה מוגמרת, שהתבססה על יוזמתך".

"ניר", השיב דורי. "בין בחינה ראשונית של יוזמה או הצגת רעיון עד הוצאה לפועל קיימת דרך לבחינת היתכנות טכנית מסחרית כלכלית. אחרי השיחה איתך שלחת את יואב גולן לבחון הנושא עם ישראל גולדשטיין. שניהם הגיעו למסקנה שבלי איזון מסחרי הנושא לא כדאי. מאז לא נעשתה כל עבודה לבחינה מחדש. אחרי חודשיים של שקט בנושא אני מקבל הודעה שהנושא יוצא לפועל ללא כל בדיקה והכנה מקדימה. אני ממליץ לעצור התהליך עד סיום בחינה מקיפה מערכתית ואשרור מנכ"ל".

דני יעקובי, שכותב גם הוא לחליפת המכתבים, התערב: "ניר. ההחלטה הזאת לא עברה שום דרג ניהולי. מסתבר שישראל לא אישר ואף אחד לא דיבר איתי. אני מבקש להרחיב ל-24 עמ' בהתאם למס' המודעות שיש מדי יום. [...] בינתיים ליום א' תעשו 24 עמ' למרות שיש רק 4 עמודי פרסום, שאינם מצדיקים 20 עמ'".

"טוב", השיב חפץ.

במקרים אחרים היתה זו המחלקה המסחרית שעוררה את זעמו של חפץ. פעם אחר פעם התלונן על כך שלא קיבל הודעה מראש שמוסף פרסומי זה או אחר צפוי להיות מצורף לעיתון, ולכן לא נתן לו הפניה משער "מעריב". בפעם אחרת זעם אחרי שהתברר כי במחלקה המסחרית לא היו מוכנים לכך שלכבוד גליון יום-העצמאות באותה שנה ייצא מוסף חג ומוסף מיוחד של "ז'ורנל".

העורך חפץ ליו"ר יעקובי: "זה פשוט לא ייאמן, שכאן המערכת צריכה ליידע את סמנכ"ל הסחר, ששבוע לפני יום-העצמאות אפילו לא חש בחסרון מוסף לחג, לא יוזם, לא פונה למערכת או למנכ"ל, ובסוף מתלונן שלא יידעו אותו. דני, זו פארודיה על מקצוע העיתונות"

מוקדם יותר באותו היום יידע חפץ את הבכירים ב"מעריב" על פירוט התוכנית לגליון החג. בתשובה כתב רוני זילברברג, סמנכ"ל הסחר בעיתון, כך: "רק חבל שהמחלקה המסחרית לא יודעת על מוסף החג". "מה בדיוק חשב כבודו שייצא לאור ביום-העצמאות, שאינו נופל על יום שישי, אחרי כל השנים שאתה עובד בפרינט???????????????", שאל בתגובה חפץ. "אולי כדאי שאדוני יבדוק מה עושים 'ידיעות' ו'מעריב' כבר עשרים שנים במקרים כאלה?". "אחרי כל-כך הרבה שנים בפרינט כבודו חשב שאפשר ליידע בדיוק כפי שעובדים ב'ידיעות', ועבדו בעבר ב'מעריב'", הגיב זילברברג, וחפץ השיב: "בעשרים ומשהו שנותי בקבוצת 'ידיעות' תמיד המחלקה המסחרית יזמה מוספי חג, תמיד פנתה למערכת, תמיד התעניינה. זו פעם ראשונה שסמנכ"ל סחר לא תוהה אפילו מה קורה לגבי מוסף חג, ולבסוף מתלונן שלא יידעו אותו, אבל כנראה שבאמת יש לי עוד הרבה מה ללמוד מכבודו.....". זילברברג לא נשאר חייב. "תפתח את העיתון ותיחשף למוספי החג שיזמה המחלקה המסחרית (בערב החג)", כתב.

"חבר'ה", כתב דני יעקובי, יו"ר דירקטוריון "מעריב". "ראשית, אני מזכיר לכם שכולנו עמלים לאותה מטרה: הצלחתו של 'מעריב'. שנית, עדיף עודף תיאום על העדר תיאום, דאגו לדבר ביניכם ללא תיווך". חפץ לא נרגע והוסיף במייל אישי ליעקובי ולמנכ"ל טל רז כך:

"איזה מזל שלפחות בצד של המערכת מישהו חשב על זה שבחג צריך להיות מוסף חג. ב'ידיעות' זה תמיד, אבל תמיד, בא מהצד המסחרי שיוזם ופונה אל המערכת לגבי מוספי החג, כי הרי הם צריכים בסופו של דבר למכור את זה והם קובעים את גודל המוסף. זה פשוט לא ייאמן, שכאן המערכת צריכה ליידע את סמנכ"ל הסחר, ששבוע לפני יום-העצמאות אפילו לא חש בחסרון מוסף לחג, לא יוזם, לא פונה למערכת או למנכ"ל, ובסוף מתלונן שלא יידעו אותו. דני, זו פארודיה על מקצוע העיתונות".

בתחקיר של שלמה מן על "מעריב" בימי דנקנר וחפץ, שהתפרסם ב-2012 ב"העין השביעית", דווח כי איחורים חוזרים ונשנים בשעות ההורדה לדפוס של העיתון, בגלל הכנסת שינויים של הרגע האחרון בכתבות וידיעות, הסבו נזקים כלכליים מצטברים. תכתובת פנימית בין בכירי "מעריב" מאששת את הקביעה. בשלהי 2011 התלונן טל רז על איחורים בזמני ההורדה לדפוס. רז דרש הסברים לאיחורים החוזרים וניסוח דרך פעולה מכאן והלאה כדי למנוע את הישנות המקרים. "תבורך", כתב לו דני יעקובי, והוסיף: "ממליץ שתכניס ללופ את ניר. בדרך כלל המערכת היא הסיבה. לא פעם הערתי לניר". נראה כי ההערות לא הועילו. פעם אחר פעם התריעו סמנכ"ל התפעול בעיתון ואחרים על התופעה. בין היתר היתה תלונה על "איחורים כרוניים בסגירת כותרת", הגורמים ל"פגיעה קשה במכירות העיתון".

מנגד, העורך הראשי ניסה להגדיל את ההכנסות של "מעריב", גם על-ידי קידום פרסום סמוי ועסקאות מסחריות. "אהלן דני", כתב חפץ ליעקובי בתחילת 2012. "דוברת בנק הפועלים, שהיתה אצלי, סיפרה לי שיש הרבה מאוד משאבים בשת"פ המערכתי-מסחרי המשולב שעושה הבנק עם 'ידיעות אחרונות'. פניתי לציון קינן והוא אישר לעשות אותו הדבר איתנו. כעת הכדור במגרש של מושיק תאומים, שמנהל זאת מטעם הבנק".

בהמשך המייל הבהיר העורך הראשי ליו"ר הדירקטוריון כי כבר החליט מי מאנשי המערכת יטפלו במיזם. "אצלי יובילו את זה איתן מרקוביץ' ויהודה שרוני מול דוברת הבנק עפרה פרויס ומושיק תאומים", כתב חפץ ליעקובי. "צריך להיות ליווי של הצד המסחרי, כי הפוטנציאל הכלכלי גדול. לשיקולך. אל תעשה פורוורד על האימייל הזה, הוא לעיניך בלבד".

כמה ימים לאחר מכן עידכנה סמנכ"לית השיווק החדשה יפעת קרני את המנכ"ל הטרי רז על תוצאות פגישתה עם חפץ. "אתמול נפגשתי עם ניר חפץ לפגישת היכרות", כתבה. "הוא העלה שהוא סיכם באופן אישי עם ציון קינן מבנק הפועלים ועם אפי שטנצלר מקק"ל שהם ישקיעו כסף בשיתוף פעולה איתנו (כל אחד בנפרד כמובן). האם אתה מאשר לי ליצור שם קשר ולהתחיל לעבוד על זה?".

סמנכ"לית השיווק יפעת קרני למנכ"ל העיתון: "אתמול נפגשתי עם ניר חפץ לפגישת היכרות. הוא העלה שהוא סיכם באופן אישי עם ציון קינן מבנק הפועלים ועם אפי שטנצלר מקק"ל שהם ישקיעו כסף בשיתוף פעולה איתנו"

בהמשך השנה שלח חפץ לתאומים הצעה להקמת מדור חדשנות בשם "מה חדש". "מדי שבוע יפרסם 'מעריב' כפולה (שני עמודים) בנושאי חדשנות, יזמות, קדמה ועתידנות – שהם הקטרים של המשק, החברה והתרבות בישראל", תיאר חפץ את חזונו. "מטרת הכפולה תהיה לייצר סיקור עיתונאי חכם, מעניין ונגיש לכל קורא/ת – בתחומים החשובים, היפים והמרתקים הנ"ל בישראל, שאינם זוכים לחשיפה מספקת בתקשורת ההמונים". עוד כמה שבועות חלפו, וחפץ העביר רעיון נוסף לתאומים – הקמת מדור "להעצמה וצמיחה כלכלית של נשים בישראל" בשם "כן, אנו יכולות".

סמנכ"לית השיווק, יפעת קרני, הכינה מסמך המסכם את האפשרות לשיתוף הפעולה עם הבנק מזווית הראייה שלה, אולם לאחר שהפיצה אותו לבכירים בחברה, זעם חפץ. "הנייר שכתבה יפעת לא מקובל ולא יקום ולא יהיה", כתב. "המערכת אינה מוכרת תכנים בתמורה לכלום!!!!!!!!".

קרני, בתגובה, נסוגה והבהירה: "חלה אי-הבנה מהותית שלי בקשר לפרויקט מאחר והשתתפתי רק בחלק קטן מהישיבות והפגישות. כעת, לאחר שהתברר לי כי בסך-הכל דובר על התעניינות של בנק הפועלים באפשרות של מתן חסות למדור מערכתי המתוכנן לעלות ב'מעריב' בנושא העצמת נשים, אני מבקשת לראות את הנייר שכתבתי כבטל ומבוטל. כמו כן, התברר לי שלכל אורך הדרך הבהירה מערכת 'מעריב' כי פרסום המדור בעיתון אינו קשור ואינו תלוי בשום אופן בשאלה האם תהיה או לא תהיה חסות מסחרית וכי שיקולי המערכת הם עצמאיים ובלתי תלויים ונגזרים אך ורק מצורכי הקוראים והקוראות".

ככל הידוע, שיתוף הפעולה עם הבנק, או מתן החסות למדור המערכתי העצמאי, לא התממש. כך גם המדור.

תגובות

מנוחי דנקנר, דני יעקובי וניר חפץ לא התקבלה תגובה.

רוני זילברברג ויפעת קרני סירבו להגיב.

ישראל גולדשטיין לא מסר תגובה ל"העין השביעית", אך בתגובה לשאלה בנושא מאת אבנר הופשטיין מ"מבט שני", הכחיש כי הציע לשלוח את חברי ההנהלה לבדיקת פוליגרף. ♦

2012 נועדה להיות שנת המהפך ב"מעריב" שבשליטת נוחי דנקנר. אחרי שחברת האחזקות דסק"ש נכנסה ב-2011 לחברה עם תוכניות גדולות, ראתה שההנהלה הקיימת אינה מצליחה לעצור את ההפסדים הכבדים ומינתה הנהלה חדשה ויקרה יותר תחתיה – הציפייה היתה שהעיתון המדמם מיליונים מדי חודש ישנה סוף-סוף כיוון.

תחזית ראשונית לרווחי "מעריב" עד סוף 2012 הגיעה אל דני יעקובי כבר ביולי 2011. לפי תחזית זו, במקום להפסיד כ-100 מיליון שקל כמו בשנים קודמות, "מעריב" יפסיד ב-2012 "רק" 27 מיליון. הכיצד? בקיצור נמרץ, ההכנסות יעלו בעשרות אחוזים וההוצאות יירדו בעשרות אחוזים. תחזית רב-שנתית שהוכנה באותו זמן ניבאה ל"מעריב" רווח צנוע של כ-14 מיליון שקל בשנת 2014. תחזית מאוחרת יותר, מנובמבר 2011, היתה אופטימית פחות, אולם גם היא צפתה כי העיתון יפסיד בשנת 2012 רק כ-55 מיליון שקל. אף אחת מהתחזיות האופטימיות האלה לא התממשו.

היו"ר יעקובי, דצמבר 2011: "זה נראה רע שלקראת סוף דצמבר לחברה אין תוכנית עבודה". סמנכ"ל הכספים השיב: "נכון, אבל זה המצב"

בשלהי דצמבר 2011, כהקדמה להזרמת כספים נוספת מדסק"ש על-ידי רכישת אגרות חוב של העיתון, ביקשו ברשות ניירות ערך לדעת אם ב"מעריב" עתידים לעדכן את הדו"ח האחרון שפירסמו לציבור בנוגע לתזרימי המזומנים בחברה. טל פרס, סמנכ"ל הכספים, כתב ליו"ר יעקובי כי לדעתו אין מקום לעדכון הדו"ח בשלב זה, והוסיף כי כדאי להודיע לרשות כך:

"נכון למועד זה, טרם גובשה תוכנית עבודה לשנת 2012, ולא שונו הנחות העבודה ששימשו בבסיס דו"ח תזרים המזומנים הפומבי שפירסמה מעריב במסגרת דו"ח רבעון 3 2011. הכוונה היא שלאחר כניסתו של המנכ"ל החדש יגובשו תוכנית אסטרטגית ותקציב עדכני, ויובאו לאישור הדירקטוריון. התהליך אמור להסתיים בסוף חודש ינואר 2012".

"זה נראה רע שלקראת סוף דצמבר לחברה אין תוכנית עבודה", כתב יעקובי לפרס. "נכון, אבל זה המצב", השיב סמנכ"ל הכספים.

על אף שבדצמבר 2011 עדיין לא היתה תוכנית עבודה מסודרת לשנה הבאה, בינואר 2012 שוב נשבה רוח של תקווה באוויר. המנכ"ל טל רז נכנס באופן רשמי לתפקיד ומיד הקים "חמ"לים", כלשונו, שנועדו להיפגש על בסיס קבוע ולקבל החלטות בתחומם: חמ"ל תפעול ושירות, חמ"ל הכנסות, חמ"ל הוצאות.

במהלך דצמבר וינואר גובשה תוכנית העבודה לשנת 2012, וביום האחרון של ינואר הגיע רז לדירקטוריון החברה כדי להציג את התקציב לשנה הקרובה. "תחזית ינואר לא מעודדת", כתב יעקובי לרז יום לפני ישיבת הדירקטוריון. "תחשוב כיצד אתה מתייחס למספרים אם תישאל שאלה לגבי חודש ינואר". הוא לא נשאל.

"בשנת 2012 המיקוד העיקרי של מעריב הינו איזון החברה והפסקת הדימום בדרך של הגדלת ההכנסות וקיטון ההוצאות", אמר רז לחברי הדירקטוריון. "משימה נוספת העומדת בפנינו הינה בניית אמון בקרב עובדי החברה, בחברה, בהנהלה ובמוצר". בהמשך הישיבה הוסיף רז: "ככלל יעד החברה לשנת 2012 הוא לשרוד תוך צמצום ההפסדים; בשנת 2013 עלינו להתמקד במעבר מפרינט לדיגיטל".

אולם עוד לפני ששנת 2012 הגיעה לאמצעה כבר היה ברור כי התוכנית האופטימית שהוצגה לדירקטוריון לא תתממש. מוסף התרבות החדש "ז'ורנל" התגלה כאסון כלכלי שהפסיד כחצי מיליון שקל בחודש, התוכנית להעביר את הפצת העיתון לחברת הפצה חיצונית ובכך לחסוך סכום ניכר נתקעה, והרעיון למכור את בית-הדפוס נבלם גם הוא.

בכתבה שמפרסם היום נתי טוקר ב"דה-מרקר" הוא מתאר בפירוט כיצד דירקטוריון "מעריב" ודירקטוריון בעלת השליטה דסק"ש הזרימו לחברה במהלך 2012 עוד ועוד כספים, גם לקראת הקריסה הסופית, כשהיה ברור לכל כי אין להנהלת "מעריב" תוכנית עבודה מסודרת שתוכל לחלץ את העיתון מהפסדיו ולאפשר לו להחזיר את חובותיו.

מדברים שנאמרו בישיבות הדירקטוריון עולה כי האסטרטגיה של החברה היתה בעיקרה הנשמה כספית סדירה מחברת-האם, דסק"ש. טקטית אמנם הצליחו בעיתון לצמצם מדי פעם את ההוצאות באמצעות פיטורי עובדים, והקדישו זמן לצעדים טקסיים כמו בקשתו של נוחי דנקנר מחברי ההנהלה לבצע כל אחד במשך שעה כל יום שיחות לשימור לקוחות, אך ההכנסות הלכו והצטמקו.

"תוצאות 2011 גרועות יותר מתוצאות 2010 בכל הפרמטרים", אמר רז באחת מאותן ישיבות. "לגישת החברה יש לפעול ראשית לעצירת הדימום", אמר רז כשנשאל בנוגע לתוכנית מקיפה. בהזדמנות אחרת, כשנשאל אילו מהלכים נעשו לשיפור תדמיתו של "מעריב", השיב: "על-פי הסקרים, תדמיתה הגרועה של החברה חוסמת אותנו מעלייה במספר המנויים".

"מתי אתה הבנת שצריך להרים ידיים ועשיתם טעות עם 'מעריב'", שאל עו"ד רם דקל את עמי אראל, מנכ"ל דסק"ש בזמן שזו שלטה ב"מעריב", כשהעיד בבית-המשפט המחוזי מרכז. "בסביבות אפריל-מאי-יוני 2012", השיב אראל. "מה קרה דווקא אז?", התעניין דקל, ואראל השיב: "מפני שגם ההנהלה החדשה שהבאנו, לא ראיתי שמסוגלת לסגור את העניין הזה. לא היה לי עוד למה להמתין. אנחנו כמעט שנה עוסקים בדבר הזה, ואני לא רואה איך אנחנו מבריאים אותו. מצד שני, הזמן שעומד לרשותי לתמוך בדבר הזה הצטמצם בצורה דרמטית, גם המצב של דסק"ש, ואז עם כל הכאב אמרתי שנצטרך או למכור את החברה הזו או לסגור אותה".

באותה עדות הסביר מנכ"ל דסק"ש לשעבר מה היה לשיטתו ההיגיון שעמד מאחורי רכישת "מעריב" בתחילת 2011. לדבריו, בדסק"ש רצו ליצור סינרגיה בין "מעריב" כגוף תוכן לבין חלקים אחרים בזרוע התקשורת של אי.די.בי, כמו נטוויז'ן וסלקום. אראל הדגים זאת באפשרות לחלק למנויי סלקום תוכן בלעדי של "מעריב" למכשירי טאבלט. תכתובת פנימית שהגיעה לידי "העין השביעית" מעלה כי גם אם זה אכן היה המניע לרכישת "מעריב" על-ידי דסק"ש, כפי שאראל טוען, בחברה-האם לא מיהרו לפעול על-פיו. ב-13.2.12, כשנה אחרי שדנקנר יזם את ההשתלטות על "מעריב", כתב חגי לירן, עובד דסק"ש, לדני יעקובי: "בוקר טוב דני, הצעתך לקחת את היוזמה ולקדם את שת"פ התוכן בין 'מעריב' לסלקום התקבלה בברכה אצל עמי". במלים אחרות, כשמונה חודשים אחרי הרכישה עדיין היה שיתוף הפעולה התוכני בין שתי החברות של אי.די.בי בשלביו הראשוניים בלבד.

דומה כי גם כחצי שנה לאחר מכן לא היתה התקדמות בשיתוף הפעולה המתוכנן כביכול בין "מעריב" לסלקום. בסוף יולי 2012 כתב מוני ברוש, מנהל nrg (אתר האינטרנט של העיתון), לטל רז כי בסלקום מתכוננים להשיק IPTV, תוכן טלוויזיוני שמועבר באינטרנט. "האם לאור העובדה שאנחנו נשארים הפלטפורמה האינטרנטית היחידה של הקבוצה (בהנחה שנענע 10 כן נמכר), אפשר לבדוק את האפשרות לעשות שת"פ סביב תכנים אלו, האם אני יכול לבדוק את הנושא מול סלקום?", שאל ברוש את רז.

"עמוד במחיר של עלון קיר בנתניה"

"חברים", כתב באמצע ינואר 2012 היו"ר דני יעקובי להנהלה הבכירה ב"מעריב", "עוד מעט נמכור עמוד במחיר של עלון קיר בנתניה". בכל זאת, בתחילת פברואר עדיין נותרה תקווה בקרב ההנהלה כי משימת ההבראה בת-השגה, או לפחות כך היה המצג כלפי חוץ. ב-12.2.12 שלח היו"ר דני יעקובי לקבוצה נבחרת של מנהלים את המסר הבא, בניסיון לסמן להם "מגדלור":

"חברים, בכדי שלכולם יהיה מגדלור אליו צריכים להגיע, אני מבקש להציב יעדים לעיתון חול ועיתון סוף-שבוע במונחים של הכנסות. היעדים צריכים להיות לעיתון יום חול הכנסות של 225 אלף ש"ח ברוטו ולעיתון סוף-שבוע 900 אלף ש"ח לגיליון. תחשבו כיצד מגיעים ליעדים האלה או קרוב אליהם (בממוצע לגיליון לחודש). אני יודע שהיעדים גבוהים מאוד, כיום אנחנו מגיעים לפחות מ-60% מיעדים אלה. הפתרון צריך להיות על-ידי שילוב של העלאת מחיר, יותר מוספים מסחריים, לקוחות נוספים. כמובן שיש טרייד-אוף בין הברוטו והנטו, דרך גובה העמלה למשרד פרסום. בקצב הנוכחי אנחנו נפתח פער מול התקציב שיהיה מאוד קשה לסגור. היעדים שהצבתי הם גבוהים מהתקציב, לכן קראתי להם מגדלור, כל גיליון צריך לבדוק כמה אנחנו רחוקים או קרובים לאותו מגדלור".

היו"ר יעקובי, פברואר 2012: "בקצב הנוכחי אנחנו נפתח פער מול התקציב שיהיה מאוד קשה לסגור. היעדים שהצבתי הם גבוהים מהתקציב, לכן קראתי להם מגדלור, כל גיליון צריך לבדוק כמה אנחנו רחוקים או קרובים לאותו מגדלור"

בתוך שבועות אחדים התברר עד כמה היעדים בלתי ניתנים להגשמה. לקראת סיום הרבעון הראשון של 2012, בסוף חודש מרץ, הוכנה ב"מעריב" מצגת תחת הכותרת "דיון אסטרטגי". רז היה אמור להציג אותה בפני נוחי דנקנר, לקראת החלטה על שינוי יסודי ב"מעריב". בין החלופות שנבחנו היו "שינוי קיצוני בנראות ובמיקוד של העיתון", תוך דגש על ספורט ורכילות; "מעבר לחינמון שבועי" ו"מעבר לעיתון סופ"ש בלבד". רעיון החינמון, שהופיע גם במצגת של זקי רכיב שנה קודם לכן, קיבל חיים חדשים. אחרי שהעורך הראשי ניר חפץ הביט במצגת של רז, הוא כתב ליעקובי כי זו כוללת "אופציה בלתי ריאלית של השקעה גדולה בספורט ורכילות ושינוי פני העיתון הקיים", בציפייה כי המהלך יביא "כמה עשרות אלפי מנויים חדשים, לפחות שלושים אלף". חפץ פיקפק בכך והגדיר זאת "דמיונות".

"מעריב" הלך ונסחף לסחרחורת. החובות ודרישות התשלום החלו להיערם, אך המצוקה לא מנעה מההנהלה לחלק רכבים חדשים לבכירים. באפריל 2012 כתב העורך הראשי חפץ ליעקובי מייל ובו בקשה: "אבקש להעביר את הרכב של שי גולדן, לאחר שהוא יקבל רכב אחר, לליאורה גולדנברג במקום הפורד פוקוס שלה. ליאורה היא הטאלנט הכי חשוב של העיתון, לצד בן כספית, ואני רוצה לתת לתרומתה העצומה ביטוי, מגיע לה". הבקשה אושרה. חודש לאחר מכן הודיע מנהל הרכש בעיתון כי רכבו של ניר חפץ, פג'ו 407 מודל 2010, שעלותו החודשית בליסיניג 3,560 שקל לחודש, יוחלף, וכי הוזמן לו רכב חדש, פורד s-max מודל 2012, שמחירו 176,293 שקל ועלות הליסינג היא 4,450 שקל לחודש.

באמצע אפריל 2012, אחרי ש"מעריב" איבד 80 מנויים ביום אחד, כתב יעקובי לרז: "ירידת מונה של 80 ביום אחד, לא משאיר לי שום שוליים להסבר, אפילו לעצמי, שבעתיד יהיה יותר טוב". לקראת סוף אפריל הכין רז, בתיאום עם יעקובי, מכתב לדנקנר ובו טען כי החודשים אפריל ומאי אכן צפויים להיות קשים, אולם מחודש יוני צפוי במצב העיתון שינוי לטובה. "אני מאמין כי נראה שיפור אטי בתמונה נטו בהתאם לתוכנית העבודה המפורטת", כתב.

השיפור לא הגיע. במקום זאת, בתחילת יוני 2012 התכוננו בעיתון לגל נוסף של פיטורים. חפץ הכין רשימה של מועמדים לפיטורים במטרה לחסוך מדי חודש חצי מיליון שקל בשכר העיתונאים. בסוף אותו חודש כתב רז ליעקובי כי "המצב התזרימי רע מאוד". רז הודיע כי עצר "את כל התשלומים, כולל הנייר והחומרים, על מנת שנוכל לשלם משכורות במקרה שלא נקבל הזרמות". בסוף אותו חודש הגיש סגן העורך שי גולדן תוכנית חדשה לעיתון תחת הכותרת "מעריב 2.0", הכוללת התמקדות בגליון סוף-השבוע, במגזינים ובדעות ופרשנויות, תוך שיתוף פעולה גדול יותר עם פלטפורמה דיגיטלית. גם תוכנית זו לא יצאה אל הפועל.

המנכ"ל רז, יוני 2012: "המצב התזרימי רע מאוד. עצרתי את כל התשלומים, כולל הנייר והחומרים, על מנת שנוכל לשלם משכורות במקרה שלא נקבל הזרמות"

באותו מועד החל המצב הכלכלי החמור לסכן את מה שנותר מהמוניטין העסקי של "מעריב". החברה קיבלה דרישת פינוי מהחניון הצמוד לבית "מעריב" משום שלא העבירה אליו תשלומים. "הסכם ההארכה והצ'קים לחתימה נמצאים אצלי והם מעוכבים עד לחתימתכם", כתב עו"ד סער פרג, היועץ המשפטי של חברת "מעריב" ומזכיר החברה, למנכ"ל רז וליו"ר יעקובי. "מציע לחתום", כתב רז ליעקובי. "הרעש סביב הסיפור יעשה הרבה גלים". חודש מאוחר יותר כבר לא היה אכפת למנהלים הבכירים של "מעריב" מסיפורים שיעשו גלים.

בסוף יולי ביקש כתב "וואלה" דוד אברהם תגובה לקראת פרסום ידיעה שלפיה ההנהלה חזרה בה מהתחייבותה לעובדי הדפוס. "לדעתך צריך להגיב?", שאל יעקובי את רז. "לדעתי לא", השיב, "מה שלא נגיב לא יתפרש טוב. עדיף שלא". "מה דעתך על התגובה הבאה", שאל יעקובי את רז ושיגר הצעת נוסח לתגובה: "טרם התקבלו החלטות אופרטיביות סופיות וכל מהלך ייעשה תוך התחשבות בעובדים. מכל מקום, לא זה הזמן לאיים על החברה באיומים אשר עלולים לפגוע בעצם קיומה". "נראה לי שזה יעשה מהומה", השיב רז. "אני מקווה שלא", כתב בחזרה יעקובי, "כי רותי [רותי רומשטיין ממשרד יחסי-הציבור של רני רהב] לחצה ושיחררתי לפני 10 דקות". "נקווה", השיב רז. "האמת, מה כבר יכול להיות?".

"מחירי הפרסום לעמוד יורדים לאזור של 6,000 ש"ח לעמוד באמצע השבוע ו-8,000 ש"ח בסופ"ש", הודיעה באותם הימים מנהלת המחלקה הכלכלית למנכ"ל. "בשוטף יולי זה קטסטרופה, צריך להיכנס למה שקורה שם", כתב יעקובי לרז. על אף המצב הקשה, ההנהלה עדיין ניסתה לתכנן עתיד טוב יותר לעיתון. באותם הימים אף הוכנה תוכנית למודל חדש, רזה יותר, של העיתון המודפס, עם דגש על תוכן מקוון. רעיון דומה לזה שרצה להנהיג זקי רכיב, רגע לפני שפרש מהעיתון ופינה את מקומו לנוחי דנקנר.

יעקובי העריך כי מודל רזה שכזה יאפשר ל"מעריב" להתקיים בשנת 2013 עם הזרמה של 45 מיליון שקל בלבד מבעלי השליטה, אלא שגם סכום זה כבר לא היה זמין בדסק"ש כבימים עברו. גם בתוך "מעריב" לא כולם הסכימו למודל החדש. המנכ"ל רז שלח לעורך חפץ את תחזית התקציב הראשונית, שלפיה תומחר שכר המערכת ב-35 מיליון שקל בשנה, כולל מקומונים ואינטרנט. "זה מספר שמתקרב למשהו שעובר אותך?", שאל רז. "זה מספר של קרקס מדראנו", השיב חפץ. "היום 54, וזה יהיה מאוד קרוב לכך".

היו"ר יעקובי דן במודל "רזה" לעיתון שעלות המערכת בו עומדת על 35 מיליון שקל בשנה. "זה מספר שמתקרב למשהו שעובר אותך?", שאל את העורך, וחפץ השיב: "זה מספר של קרקס מדראנו"

החובות הצטברו ועימם המחסור בציוד בסיסי. בחודש יולי פנה ראש מערכת החדשות יואב ריבק לממונים עליו והודיע: "כבר שבועיים אנחנו מבקשים עפרונות ולא מקבלים. זה אולי מצחיק, אבל לצד המחשבים ומסכי הטלוויזיה ומדפסות הלייזר ומכונות הדפוס, הכנת העיתון שלנו מדי יום מתחילה בעיפרון ובנייר. ולראשונה מאז ומעולם אין לנו עפרונות במחסן של המחלקה ואין עפרונות בכל הבניין. וכבר כמה זמן שאנחנו מבקשים, מתחננים ממש, לעפרונות. ואין, אין עפרונות".

גם כלפי חוץ נעשה מצבו הקשה של "מעריב" גלוי, וכתוצאה מכך גבר אי-האמון בחברה. "לא רציתי לדבר על זה בפורום יו"ר", כתב מוני ברוש, מנהל אתר nrg, לטל רז, "אבל חייב לעדכן אותך שהשבועיים האחרונים גרמו לנו לנזקים תדמיתיים עצומים במשרדי האינטראקטיב, אצל הלקוחות ובמישרין בהכנסות. אם ממילא נלחמנו על השאריות מתקציבי הקמפיינים, כל זמן ששידרנו יציבות ופנים קדימה – יכולנו להמשיך ולהתקיים בהיקפים שאתה מכיר. אולם, השילוב עם שוק פרסום שבמילא נמצא בירידה [...] גורם לכך שלא סופרים אותנו. מוציאים אותנו מפריסות של קמפיינים. אם אנחנו בכל זאת מצליחים להשתרבב בפריסה – חלק מהלקוחות מבקשים להוציא אותנו!".

בשיא המשבר הכלכלי החמור, בתחילת אוגוסט 2012, הופיעה ב"גלובס" מודעה מטעם "מעריב" שהדגישה את עליית שיעור החשיפה של גליון סוף-השבוע של העיתון, לפי סקר TGI. "נראה לי הזוי להוציא כסף על פרסום, כאשר תשלומים אחרים מתעכבים", כתב יעקובי לרז. "דני. אנחנו עוברים ימים הזויים. ותקופה הזויה", השיב רז ליעקובי. "אם אפשר לתת רגע של נחת לעושים במלאכה ולעובדים במחיר של 7,000 ש"ח. זה שווה. לדעתי". "אנו הופכים עצמנו לבדיחת העיר", כתב חזרה יעקובי.

כמה ימים אחר-כך כבר התקבלה בעיתון הצעת הרכישה של שלמה בן-צבי והוכנה טיוטת הבקשה להקפאת הליכים. יעקובי ביקש ממי שעבד על טיוטת הבקשה להיזהר שלא תדלוף. "דליפה יכולה להיות הרסנית", התריע.

בתחילת ספטמבר עוכבו המשכורות של עובדי "מעריב", ואלה החליטו לצאת להפגנה ראשונה מול מגדלי עזריאלי, מקום מושבה של הנהלת דסק"ש. ההודעה על המכירה לבן-צבי הפכה פומבית. ההערכות היו כי מאות עובדים יפוטרו במהלך העברת הבעלות. המצב ב"מעריב" היה בכי רע. "אומרים שלמוסף סוכות א' כמעט אין מודעות ולמוסף סוכות ב' אין בכלל", כתב חפץ לרז ויעקובי.

עוד כמה שבועות חלפו, ובשלהי אוקטובר 2012, אחרי שדסק"ש השקיעה למעלה מ-300 מיליון שקל ב"מעריב", אחרי שכל פעולות ההנהלה נכשלו והחברה הגישה בקשה להקפאת הליכים, נפרד רז מעובדיו. בין היתר כתב להם המנכ"ל היוצא:

"בתחילת השנה הצטרפתי אליכם כמנכ"ל הקבוצה, לאחר רכישת השליטה ב'מעריב' על-ידי קבוצת דסק"ש. נטלתי על עצמי את התפקיד מתוך אמונה אמיתית כי ניתן להעלות את קרנו של 'מעריב' ולהחזירו על דרך המלך. [...] חרף התחזיות השחורות ושלל הדעות שכיוונו לסגירת העיתון, לא אמרנו נואש. כולנו – הבעלים, יו"ר 'מעריב', הדירקטוריון, הנהלת העיתון והמערכת, היינו בדעה אחת נחרצת – חייבים לעשות כמיטב יכולתנו, בנסיבות החדשות שנוצרו, על מנת להמשיך לקיים את העיתון.

"אין לי ספק כי השנים האחרונות היו קשות מנשוא עבורכם, עם כל הטלטלות שחוותה הקבוצה. לשמחתי, המותג 'מעריב' ימשיך להתקיים. יש בי מידה רבה של אמונה ב'מעריב', במותג ובעיקר בכם העובדים. אני שואף לחוות איתכם, אם כי מרחוק, את תחושת כיבוש המטרה. לראות אתכם ממשיכים בדרככם, מאמינים בה ומביאים את 'מעריב' למקום הראוי לו בחזית העשייה התקשורתית בישראל".

אי.די.בי יצאה מ"מעריב" לבלי שוב. מהלך "לווייתן", שבמסגרתו השתלט התאגיד הגדול במשק על העיתון הציבורי היחיד בישראל, הסתיים כשהיונק העצום מונח על החוף, מת. אוכלי נבלות החלו לריב על שייריו.

תגובות

רז מסר בתגובה: "התוכנית להבראת 'מעריב' היתה ארוכת טווח ורב-שנתית וכללה מספר מהלכים במקביל ובטור. ביניהם מכירת בית-הדפוס והעברתו למיקור-חוץ והעברת שירות ההפצה גם הוא למיקור-חוץ. לא ניתן להבריא עסק שמדמם עשרות שנים במספר חודשים. אחד התנאים המרכזיים לתוכנית היה המשך הזרמת כספים ל'מעריב' מהבעלים. תנאי שלצערי לא צלח".

בנוגע לעובדה שבאפריל 2012 האמין כי החברה עדיין יכולה להינצל, מסר רז: "בסוף אפריל 2012 ולאורך כל התקופה התרעתי כי ללא מימון נוסף לא ניתן יהיה לממש את תוכנית ההבראה. השיפור היחיד שהצבעתי עליו היה השיפור ב-TGI, שאכן קרה".

מנוחי דנקנר, דני יעקובי וניר חפץ לא התקבלה תגובה.