עיתון אחד גדול, מול כל השמאל
ככל שמועד הבחירות מתקרב, הפער בין "ישראל היום" ליתר כלי התקשורת בישראל גדל. היעדרותה המוחלטת של האירוניה ממערכת העיתון הנפוץ במדינה מאפשרת לשופר לשכת ראש הממשלה חופש פעולה עצום, כמעט חסר גבולות. הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר, כמו הכותרת הראשית של העיתון ביום שישי האחרון, מוקדשת לטענות בדבר מימון זר בהיקף נרחב שנועד להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל.
את הכפולה הפותחת ב"ישראל היום" מקדישים עורכי העיתון למה שמוגדר כ"חשיפה", ולפיה יש ארגונים חוץ-מפלגתיים המעוניינים בהחלפת השלטון במסגרת הבחירות הקרובות. התארגנות שבכל משטר דמוקרטי נחשבת מובנת מאליה מתוארת ב"ישראל היום" כקונספירציה למטרת הפיכה. בדיווח מאת מתי טוכפלד וחזי שטרנליכט מוזכרים כמה ארגונים, ובהם V15, "מיליון ידיים" ו"פרויקט 61". בנוגע לראשון מוזכר בחטף כי הליכוד הגיש נגדו עתירה לוועדת הבחירות המרכזית. ביחס לזה האחרון מדווח כך: "ארגון נוסף הוא מכון מולד, שהשיק לקראת הבחירות קמפיין ענק הנקרא 'פרויקט 61'". בתגובה שהעביר מכון מולד לעיתון, המתפרסמת בסיום הידיעה, מוזכר כי "פרויקט 61" פעיל יותר משנתיים. העובדה כי הטענה השגויה בדבר המיזם של מכון מולד נותרה בידיעה מעוררת תמיהה, שכן באתר המיזם יש ארכיון נגיש לכל, המתחיל בנובמבר 2012, ואם יש עובדה אחת ידועה ביחס ליכולות המקצועיות של עיתונאי "ישראל היום", הרי היא זאת: הם יודעים לגלוש באינטרנט ולצטט מידע שמצאו בו.
הכפולה פותחת ב"ישראל היום", 1.2.2015
מסגור הכפולה הפותחת ב"ישראל היום" יכול להילמד בבית-הספר לתקשורת על-שם ד"ר מרים ושלדון אדלסון. הכותרת המרכזית מתריעה מפני ניסיון של גורמי אופוזיציה לתפוס את השלטון באמצעות שכנוע המונים לקראת בחירות דמוקרטיות. כותרת המשנה מתארת את התופעה הגלויה כחשיפה עיתונאית ומלווה ב"הוכחות" – תצלומי מסך מהאתרים הפומביים של הארגונים השונים המבקשים מהגולשים להצביע למפלגה שנתניהו אינו עומד בראשה. מעל הכל מרחפים סימני שאלה ולא סימני קריאה, אולי משום המגבלות של העיתונאים המועסקים בעיתון, המתקשים לבצע עבודה עיתונאית עצמאית מעבר לגלישה באינטרנט ("כניסה לאתר האינטרנט של V15 חושפת את היקף הפעילות" היא דוגמה לשורה אופיינית בידיעה).
חזי שטרנליכט תורם לכפולה הפותחת רשימה שבראשה הכותרת "השאלה: מהי זיקת ההתארגנויות להרצוג וללבני?". בגוף הרשימה אין תשובה. תיבה נפרדת בכפולה, אף היא מאת הפרשן הכלכלי, מוקדשת לתזכורת הנוגעת לפרשת העמותות של 1999 ושתיקתו של יצחק (בוז'י) הרצוג בחקירה המשטרתית. לטענת העיתון והליכוד, יש קשר בין שתי הפרשות.
גם הכפולה השנייה של העיתון הנפוץ בישראל עוסקת ב"פרשת העמותות 2". הכתבת לעניינים מיוחדים מירי עדן מעלה שאלה משל עצמה: האם יש קשר בין תנועת "מפקדים למען בטחון ישראל" לבין פעילי שלום שונים מחו"ל? גם בגוף ידיעה זו אין תשובה. עוד שלושה כתבים של העיתון חתומים על ידיעה המצטטת סנטורים אמריקאים שהעלו גם הם שאלה ("האם אובאמה השיק קמפיין נגד נתניהו?").
דווקא על העילה הראויה לדיווח עיתונאי, העתירה שהגישה תנועת הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית, כמעט שאין מדווח ב"ישראל היום". ב"מעריב" מדווח אריק בנדר כי הליכוד מבקש מיו"ר הוועדה, השופט סלים ג'ובראן, "להוציא צו מניעה דחוף המורה למפלגות העבודה, התנועה ומרצ להימנע מקיום תעמולת בחירות עקיפה שלא במסגרת תעמולת בחירות על-ידי המפלגות באופן ישיר, ובפרט להימנע מתעמולת בחירות באמצעות פרויקט V15 ופרויקט 61". כדי שיהיה תוקף כלשהו לעתירה, יש להוכיח כי אכן קיימים קשרים בין המפלגות לארגונים. בנדר מדווח כי הליכוד יערוך היום מסיבת עיתונאים שבה ייחשפו הקשרים לציבור.
ב"הארץ" מצטטים כמה משפטים מדבריו של מגיש העתירה, עו"ד שאול שמרון ממשרד שמרון-מולכו-פרסקי: "תכליתו הברורה של החוק היא למנוע התערבות במערכת הבחירות לכנסת באמצעות כסף זר שיוזרם לתעמולת בחירות". ככל הידוע, טרם הוגשה עתירה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית בטענה כי "ישראל היום" הוא כלי תעמולה אסור המאפשר לכסף זר להתערב בתוצאות הבחירות לכנסת.
במדור הדעות של "ישראל היום" מתפרסמת רשימה מאת ד"ר גבי אביטל, המוקדשת להטיה בתקשורת הישראלית ונפתחת בציטוט הפתגם "מי אשר חמאה מרוחה על ראשו, שלא ייצא אל השמש".
פרשת הבקבוקים
לעיתונאי "הארץ" אמיר אורן יש הזכות המלאה לשבץ הבוקר בטורו על פרשת הבקבוקים של שרה נתניהו משחק מלים אווילי ("מקור רשמי בבירה", כותב אורן, הכחיש כי שמה של יחידת להב של משטרת ישראל הוא למעשה ראשי תיבות לביטוי "למען החזרת בקבוקים – ארבעה קולה, שלושה יין, שלושה מים"). אורן הוא שחשף את הפרשה לראשונה, בגליון יום חמישי של העיתון, ואם זה המחיר שקוראי ועורכי "הארץ" צריכים לשלם עבור גילוי כי רעיית ראש הממשלה היא גנבת קטנה לכאורה, אפשר להבליג. עם זאת, יש לשמור על קנה-מידה ראוי – משחק מלים אווילי אחד, לא יותר, לכל חשיפה עיתונאית.
"היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין צפוי להורות למשטרת ישראל לפתוח בבדיקה או בחקירה פלילית בפרשת הבקבוקים של בני הזוג נתניהו", מדווח הבוקר אורן ב"הארץ". בכותרת הראשית של העיתון מדווחת רויטל חובל כי מבקר המדינה הודיע שהוא נערך לפרסם דו"ח על הוצאות מעונות ראש הממשלה.
"האם חשב משרד ראש הממשלה יוסי איצקוביץ' אישר לנתניהו לשלם 4,000 שקלים בלבד בלי דיווח לממונה עליו, החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו?", תוהה אורן בטור פרשנות. "אם היא אישרה לאיצקוביץ' לבצע פעולה חריגה זו, על סמך איזה אומדן, ומתי – אם בכלל – דיווחה על כך לשר האוצר יאיר לפיד, או לקודמו יובל שטייניץ?".
ב"כלכליסט" משיב שאול אמסטרדמסקי על שתי השאלות. "באוצר טוענים כי עבאדי-בויאנג'ו לא ידעה על כך קודם לכן, כלומר לא ידעה על עצם לקיחת הכסף ולא ידעה על התחשיב שנערך, שלפיו הכסף שמשפחת נתניהו צריכה להחזיר לקופת המדינה מסתכם ב-4,000 שקל, שהם אלף שקל עבור כל שנה של לקיחת כסף מדמי הפיקדון של בקבוקים שהוחזרו. היא ידעה על כך רק בדיעבד", הוא כותב. "מבדיקת 'כלכליסט' עולה כי עבאדי-בויאנג'ו דווקא עודכנה על האירוע אחרי שקרה על-ידי חשב משרד ראש הממשלה יוסי איצקוביץ'. מהבדיקה גם עולה כי אף שעבאדי-בויאנג'ו הכירה את העניין, היא לא עידכנה בדבר את שר האוצר הטרי דאז יאיר לפיד, שלדבריו למד על כך רק מהפרסום בשבוע שעבר".
שרה ובנימין נתניהו מטיילים בחיק הטבע, 2009 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
ב"ידיעות אחרונות" מצאו תצלום ארכיון של בני הזוג נתניהו אוחזים בבקבוקי מים מינרליים, הנראה כאן משמאל, והם חוזרים ומפרסמים אותו גם היום, לאחר שכיכב בשער העיתון ביום שישי האחרון. שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן כותב במדור הדעות של העיתון על ניגוד העניינים המובנה במוסד היועץ המשפטי לממשלה. ב"מעריב" ממסגרים את סיפור הבקבוקים מבעד לתגובה של נתניהו.
ב"ישראל היום" מתפרסמת כותרת בולטת בראש עמוד השער ולפיה הנהג לשעבר של רעיית ראש הממשלה הצהיר כי הכסף מהבקבוקים שדרשה למחזר הגיע ל"קופה קטנה", ששימשה את עובדי מעון ראש הממשלה, ולא לידיה. ויקטור סרגה, מדווח מתי טוכפלד, הצהיר כך:
לאחר שנים בהן נזרקו הבקבוקים הריקים בבית ראש הממשלה לפח האשפה, הוחלט למחזר את הבקבוקים הריקים, כשהרעיון המרכזי הוא שמירה על איכות הסביבה. מרשי היה זה שאסף את הבקבוקים למחזור, כשהתמורה שהתקבלה בגין מסירת הבקבוקים נותרה תמיד אצל מרשי ושימשה כקופה קטנה לצורכי בית ראש הממשלה והעובדים בו. ככל הידוע למרשי, בכל שנות עבודתו בבית ראש הממשלה מרשי היה היחיד שטיפל בענייני המחזור, ולמעשה התמורה מעולם לא הגיעה לידיה של הגב' שרה נתניהו".
כזכור, לפני פחות משבוע פירסמו ב"ישראל היום" בהבלטה מתקפה על ההסתמכות העיתונאית על תצהירים משפטיים. "כל בר-דעת יודע שבתצהיר לבית-המשפט אפשר לכתוב כל דבר, אבל האג'נדה ברורה", נכתב בכותרת שהתנוססה בראש עמוד השער של החינמון.
עוד כותרות ראשיות
הכותרות הראשיות ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מוקדשות הבוקר לחשיפה כי ארגון הביון האמריקאי CIA היה שותף למוסד הישראלי בחיסול עימאד מורנייה. רונן ברגמן מסכם בכפולה הפותחת של העיתון את הדיווחים מאת ג'ף סטיין מה"ניוזוויק" ואדם גולדמן ה"וושינגטון פוסט" על שיתוף הפעולה בין שני ארגוני הביון בהתנקשות במורנייה. בין היתר מתוארת הדילמה בתוך הממשל האמריקאי פנימה על אישור פעולת ההתנקשות. "מה שבישראל מתפרש כעוד מבצע סיכול ממוקד שאינו שונה חוקית מאין-ספור כאלה המתרחשים בשטחים נמצא בעיני האמריקאים על הקו האפור של החוקיות, אם לא מעבר לו", מסביר ברגמן.
החזית האמריקאית
הפרשה הקודמת שהעסיקה את מבקרי נתניהו בתקשורת הישראלית, נאומו הצפוי בפני הקונגרס האמריקאי זמן קצר לפני הבחירות לכנסת, מוצאת גם היא מקום בשער "הארץ" הבוקר. "מחוקקים דמוקרטים לנתניהו: שקול מחדש את קיום הנאום בקונגרס", מדווח ברק רביד. לפי דיווחו, מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית-הנבחרים, ננסי פלוסי, לא שללה את האפשרות שמחוקקים דמוקרטים רבים יחרימו את נאום נתניהו.
"היה עדיף לאובאמה להתעשת, ולקבל את נתניהו לפגישה", נכתב בכותרת המתנוססת בראש עמ' 15 של "ישראל היום". לידיעה שתחתיה, מאת יוני הרש, מצורפים שני תצלומים. באחד נראית פלוסי, מנהיגת המיעוט בבית-הנבחרים, באחר נראה נתניהו בנאום קודם שנתן בקונגרס. הדובר שמפיו נשאבה הכותרת מופיע בשמו בלבד – כריס יוּם, פרשן בכיר ברשת פוקס-ניוז.
בשולי החדשות
גילי כהן וג'קי חורי מדווחים ב"הארץ" כי פלסטיני נורה אמש למוות מירי כוחות צה"ל. לטענת הצבא, כך מדווח, הוא "עמד להשליך בקבוק תבערה". פלסטיני נוסף, שאף הוא "עמד להשליך בקבוק תבערה", נפצע מירי כוחות צה"ל ברגלו. ההרוג, כך לפי מקורות רפואיים פלסטיניים, "נפגע מכדור חי בצוואר ומת במקום". בעיתונים האחרים לא נמצא דיווח על המקרה.
ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת כפולת עמודים למותו של אייל קראוס, ילד בן שבע, שנהרג ביום שישי בקריית-שמונה כשחצה את הכביש ונפגע מרכב. לקראת סיום הידיעה, מאת גואל בנו ומתי סיבר, מדווח כי יום קודם לכן נדרס למוות ילד בן 10, תושב הפזורה הבדואית, סמוך לעיר ערד, כשרכב על אופניו ונפגע מרכב חולף. למותו של הילד הבדואי אין כל אזכור בכותרת הגג, כותרת המשנה, כותרות הביניים או התצלומים הנלווים. ב"מעריב", לעומת זאת, מקפידים להזכיר את מותו של הילד הלא יהודי הן בכותרת המשנה לידיעה על מות הילד היהודי והן בהפניה שבראש עמוד השער. ב"ישראל היום" מדווח אך ורק על דריסת הילד היהודי.
עושים לביתם
ביום שישי האחרון הוקדשו רוב עמודי המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" לשיתוף הפעולה המסחרי שמקיים העיתון, לצד אתר ynet, עם בנק הפועלים. תצלום של מנכ"ל הבנק ציון קינן וטור בחתימתו פורסמו במוסף. "בכל מה שקשור לצד הפיננסי של העסקים הקטנים, אני יכול להעיד על הדגש האדיר שבנק הפועלים שם על מגזר כלכלי זה, מתוך הכרה בחשיבותו וחיוניותו למשק ולחברה בישראל", כתב קינן על עצמו והבנק שהוא מנהל, בעמודי המערכת של "ידיעות אחרונות".
הכפולה המרכזית במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר לפרק נוסף בשיתוף הפעולה המסחרי שמקיים העיתון, לצד אתר ynet, עם חברת אוסם.
היום חושף כאן איתמר ב"ז פרטים נוספים על האופן שבו מעניקים בעיתון דריסת רגל לגורמים חיצוניים בתוכני המערכת תמורת תשלום: משרד החינוך בראשות שי פירון שילם כ-2 מיליון שקל עבור קידום בעמודי העיתון.
ענייני תקשורת
ירון דורון מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי יועץ התקשורת רונן משה הודה בחקירתו בחשדות נגדו למתן שוחד בתמורה להעברת קמפיינים פרסומיים למשרדו. לא ניתן קרדיט בידיעה לכתבת ערוץ 1 ורד פלמן, שפירסמה זאת לראשונה ביום שישי בערב בתוכנית "יומן".
ב"הארץ" ובעיתונים אחרים מדווח כי ארגון המדינה-האסלאמית (דאע"ש) פירסם סרטון שבו נראית הוצאתו להורג של עיתונאי יפני.
שאול אמסטרדמסקי תוהה ב"כלכליסט" מדוע משרד ראש הממשלה אינו מוכן לפרסם את רשימת ההתקשרויות המלאה עם ספקים חיצוניים בשנים האחרונות. לפי דיווחו, משרד ראש הממשלה מסרב לספק את הרשימה על אף שהמועד המחייב לפי חוק חופש המידע חלף. "בגלל שמעון ראש הממשלה כפוף לחשב משרד ראש הממשלה, חשיפת ההתקשרויות של המשרד כולו היתה חושפת בהכרח גם את ההתקשרויות של מעון ראש הממשלה", הוא כותב. "כל עוד המשרד לא מעביר את הנתונים, הציבור לא יכול להיחשף גם להוצאות של מעון ראש הממשלה".
בעקבות כתבה שהכין חיים הר-זהב על מקורות מימון משכורתו של משה כחלון בשנתיים האחרונות, שפורסמה ב"מקום הכי חם בגיהנום", ניצת אמש עימות מקוון בינו לבין רותם שטרקמן, סגן עורך "דה-מרקר". הר-זהב טען כי "דה-מרקר" ושטרקמן תומכים בכחלון, שטרקמן הכחיש ולקראת תום חילופי הדברים הזכיר כי הבוקר תתפרסם ביקורת ב"דה-מרקר" על מצעו של המועמד. הבוקר אכן מתפרסמת ב"דה-מרקר" ביקורת כזו, תחת הכותרת "הרבה הבטחות וסיסמאות, מעט פתרונות".
אריאנה מלמד, שהחלה לאחרונה לכתוב בלוג באתר "הארץ", חתומה היום על מאמר דעה בעיתון.