מוכנים לכל אפשרות

מי שהאט בצומת והושיט יד למחלק לבוש אדום שהגיש לו עיתון מבין מיד שהאיראנים מכריזים עלינו מלחמה. כותרת העיתון היא "כוננות בצפון", ומשלימה אותה כותרת-הגג: "איראן מאיימת: על הציונים לצפות למכות ברק הרסניות". "מתיחות בגבול", נמשך מצעד הכותרות, "כביש הצפון הישן נסגר בשל קרבתו לגבול לבנון; צה"ל תיגבר כוחות; דיווחים על תנועה ערה של מטוסי חיל האוויר בדרום לבנון; רה"מ כינס דיון מיוחד של הקבינט; שר הביטחון: אנו לא פוחדים, אך עלינו להיות מוכנים לכל אפשרות". תצלומי סוללת כיפת-ברזל וטנקים מתאמנים בגולן סוגרים את ההפניה לעמודים 2–3.

מי שעולה במעלית בדרך למשרד מספיק לקלוט מן הכפולה הפותחת את "נסכל כל פיגוע", ואפילו שמץ פרשנות שכותרתה "כוננות ספיגה בניסיון למנוע הידרדרות". מי שמחתים כרטיס, מתמקם בעמדתו ומניח לעיתון לפחות עד הפסקת הצהריים, יספיק אולי לקלוט עוד הבזק כותרת אחרון: "ההערכה היא כי אפשרויות התגובה של חיזבאללה לתקיפה יכולות להיות בצורת ירי רקטי, חדירה קרקעית לשטח ישראל ו/או פיגוע בחו"ל". עכשיו מצויד האיש שלנו בתובנות של ממש בדבר הקטסטרופה הממשמשת לבוא.

מי שהתעקש לעצור בפיצוצייה, לחפש בארנק חמישה שקלים ולקחת את העיתון המתחרה, היה מקבל סיפור אחר לגמרי: "תקלה", "המבוכה הפכה לבהלה", "החיסול והבלבול", ואפילו עצה בת שתי מלים: "לעמוד בפיתוי". ומה מתאים לכל אלה אם לא כותרת מאחדת, פסקנית ואבחונית: "המבוכה". גם כאן מרוח תצלום של מערכת כיפת-ברזל המזדקרת השמימה – נתון המדגיש את העובדה שלא משנה איזה סיפור אתה מספר לעצמך וכמה אתה מוכן לכל אפשרות – בסוף, כל סיפור נגמר בכיפת-ברזל.

ברוח נושבת

"כל שעלינו לעשות הוא לשמור ולשקוד על הרוח", אמר סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן בטקס האזכרה לחללי הצוללת דקר, במלאות 47 שנה להיעלמה. "כשאני מביט על חיל הים של היום, ובתוכו על שייטת הצוללות המפוארת שלנו, אני יכול לומר שרוח זו נושבת בעוצמה רבה ובכיוון הנכון. בים הזעף של המזרח התיכון, משייטת מדינת ישראל מעל המים וגם מתחת להם, בעוצמה ובבטחה", מדווחת לילך שובל ב"ישראל היום".

"שישה פעילי חיזבאללה חוסלו השבוע מפגיעת טילים שנורו לעברם מכלי טיס, ובהם בכירים של הארגון. שמותיהם פורסמו בכלי התקשורת, ובהם ג'יהאד מורנייה, בנו של עימאד מורנייה, שחוסל בשנת 2008, עבד עלי טבטבאי ומוחמד עיסא. ועל זה נאמר בתורתנו הקדושה: 'שופך דם האדם, באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם'" (יורם לוי, כפר-סבא, במכתב למערכת "ישראל היום").

לעמוד בפיתוי

איתן הבר כותב ב"ידיעות אחרונות": "ראש ממשלה, שר ביטחון או רמטכ"ל שמתמנים לתפקידיהם הבכירים נדהמים ביום הראשון לכהונתם משפע המידע המונח בפעם הראשונה על שולחנם. כל פוליטיקאי ותיק וקצין בכיר מכירים מקרוב את ההרגשה. ובכל זאת הם מופתעים מן ההיקף, מעומק החדירה המודיעינית ומיכולת הניתוח של קהיליית המודיעין. אך לאט-לאט מתרגלים.

"החוכמה המדינית, הצבאית ובעיקר המנהיגותית בשלב זה היא לעמוד בפני הפיתוי, והוא עצום. בישראל יודעים, ברוב המקרים, היכן אוכלים מנהיגי ארגון טרור את ארוחת הצהריים [...] אך חוכמת המנהיגות היא לא להתנפל על כל ידיעת מודיעין שכזו. עליה לעמוד בפיתוי ולשקלל את תמונת המצב כולה: דינמיקת היחסים הבינלאומיים, האפשרות לפעולת תגמול שתפגע באזרחים ישראלים, ההשלכות הכלכליות ואפשרות להידרדרות הפעולה עד כדי מלחמה [...].

"תולדות המודיעין הישראלי שזורות בסיפורי החמצות אינספור ובהחלטות שהתקבלו בנמהרות וגרמו למקבלי ההחלטות לחשוב פעמיים אם החליטו נכון. אחת מאותן החלטות שוודאי הוצאו השבוע ממרתף הזכרונות היא זו לחיסול מפקד חיזבאללה הקודם, עבאס מוסאווי – החלטה שגרמה בעקיפין למותם של יותר מ-100 איש בשני פיגועי תופת בארגנטינה בשנות ה-90", כותב איתן הבר.

רונן ברגמן מצטט באותו עמוד מקורות ביון מערביים, שאמרו לו אמש: "קיים חשש כי חיזבאללה ואיראן מתכננים פיגוע נקמה על הפגיעה בג'יהאד מורנייה ובגנרל עלי דאדי באמצעות פיגוע באחת מאסדות הנפט והגז של ישראל בים התיכון".

נחום ברנע שואל: "אם אמנם ישראל תקפה, איך קרה שאנשים זהירים כמו נתניהו ויעלון נתנו את אישורם לפעולה כזאת? אין בינתיים תשובה לשאלה הזאת. מאליה עולה שאלת העיתוי. הבחירות בפתח, וכל החלטה של ראש הממשלה, במיוחד החלטה שמנוגדת באופייה להחלטות שלו בעבר, נבחנת גם לפי ההשפעה האפשרית שלה על הבוחרים. ערב הבחירות, ראש הממשלה מבקש לנכס לעצמו את הביטחון ואת הבגרות. לא בטוח שתושבי הגליל, שראו אתמול בחרדה את הכבישים שנסגרו ואת כוחות צה"ל שהוצבו בשטח, השתכנעו שהוא צודק".

76 מלים

"ידיעות אחרונות" עמ' 18, מתחת ל"הקומבינה של מפעל הפיס", משמאל לטור ביקורת הטלוויזיה, בתיבה אדומה ובאותיות נגטיב, כיתוב לתמונה קטנטנה, כותרת מיניאטורית: "יום שלישי של מהומות".

וכך נאמר ב-76 מלות הכיתוב (כתב מתי סיבר, צילם ישראל יוסף): "מאות מתושבי רהט יידו אתמול אבנים ובקבוקי תבערה לעבר תחנת המשטרה בעיר בסיומה של תהלוכת מחאה על מותם של שני תושבים בשתי תקריות שונות שבהן היו מעורבים שוטרים. במהומות אתמול הושלך מטען לעבר השוטרים, אך לא גרם לנפגעים, וכן הותקפה ניידת משטרה על-ידי המון. ולדברי ניצב יורם הלוי, מפקד המחוז הדרומי במשטרה, 'בנס יצאנו מהמצב בלי חמישה שוטרים הרוגים'. למרות המהומות הנרחבות, הסתיים יום אתמול עם פצוע קל בלבד – בן 16 שנפגע מאבן שהשליכו המפגינים".

את הקטע הזה מומלץ לשמור וללמד בבתי-ספר לעיתונאות. הנה כמה ניואנסים ומסקנה טריוויאלית: 1. "תושבי רהט" = "המון"; 2. באירועים קודמים "מתו" שני תושבים; 3. באירוע הזה בנס לא "נהרגו" חמישה שוטרים; 4. היחיד המוזכר בשמו מבין מאות המפגינים, השוטרים הרבים, תושבי העיר או פרנסיה הוא מפקד המחוז הדרומי של המשטרה; 5. אין שום הסבר מתומצת לאירועי הימים האחרונים, לא רקע ליסודות העימות ולא ניתוח של השלכותיו; 6. גם הדיווח על ה"סאן" שמפסיק לפרסם בחורות חשופות חזה בעמ' 3 קצר מאוד. יום עמוס, מה לעשות. 7. בדואים זה לא מעניין.

כדווח חתן על חתן

עמר לחמנוביץ הוא עורך מדור הספרים של "ישראל היום" וחתן פרס ברנשטיין בקטיגוריית הביקורת הספרותית בעיתונות היומית. היום לחמנוביץ הוא קטיגור ומבקר של חתן פרס ספרותי אחר, יגאל סרנה. עיתונו, "ישראל היום", יוצר ומדווח על סערה פוליטית סביב זכייתו של סרנה בפרס היצירה לסופרים עבריים על-שם לוי אשכול. הנה חלק עיקרי מן הדיווח של לחמנוביץ שכותרתו (אף כי בפרס זכו 13 סופרים) "פרס היצירה: סערה פוליטית סביב זכיית יגאל סרנה":

"אתמול, לאחר פרסום זהות הזוכים, החלו לצוץ ברשת תגובות המוחות על זכייתו של סרנה, עיתונאי ב'ידיעות אחרונות', שאינו מסתיר את ביקורתו על מדיניות הממשלה גם בעמוד הפייסבוק שלו. ח"כ איילת שקד מהבית-היהודי כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: 'אני קוראת לראש הממשלה שלא להעניק ליגאל סרנה את פרס רה"מ לספרות עברית', ולצד הידיעה על זכייתו העלתה תמונה של סטטוס שכתב כמחאה על התקיפה האחרונה בסוריה. בסטטוס כתב סרנה: 'איראן יקרה! אנא, אם את מתעקשת על נקמה, אנא הגישי אותה קרה (אחרי הבחירות) ואישית. ידנו לא היתה במעשה'. יו"ר הבית-היהודי, נפתלי בנט, הגיב לדברים בסטטוס משלו וכתב: 'זה אותו יגאל סרנה שהאשים אותי ברצח 100 ערבים בכפר-קאנא לפני 20 שנה. עכשיו אני מבין'".

לא ציוני בלשון המעטה

אפרת פורשר מדווחת ו"ישראל היום" מבליט את הבשורה כי מס' 23 ברשימת המחנה-הציוני חתם בעבר על גילוי-דעת המעודד סטודנטים שלא לשרת בשטחים. גרוע מזה, המחנה-הציוני ממהר לפרסם תגובה מצטדקת: "[יוסי] יונה שינה את דעתו, והוא מצטער על עמדתו מהעבר".

"פרופ' יוסי יונה עשוי להיות, לפי הסקרים האחרונים, חבר-כנסת", מדווחת פורשר. "המדובר בגילוי-דעת שעליו חתם יוסי יונה, פרופסור לפילוסופיה של החינוך מאוניברסיטת בן-גוריון, ממקימי הקשת-הדמוקרטית ומי שעמד בראש הצוות שיעץ לפעילים החברתיים במחאת האוהלים, עם מאות אנשי סגל מאוניברסיטאות וממכללות.בגילוי-הדעת נכתב: 'אנו מביעים בזאת את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים ולמרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים. שירות זה כרוך לעתים קרובות מדי בביצוע פקודות שאין להן מקום בחברה דמוקרטית, המאמינה כי כל אדם נברא בצלם'. עוד נכתב כי 'זה 35 שנה מוחזק עם שלם של שלושה וחצי מיליון איש ללא זכויות אדם בסיסיות'".

והנה קטע נכבד מתגובת גוש העבודה והתנועה: "המחנה-הציוני מתנגד לסרבנות על כל צורותיה והוא מגבה את מפקדי צה"ל וחייליו, העושים לילות כימים בשמירה על בטחון ישראל. בעמדתו של פרופ' יונה חלו תמורות במהלך השנים, והיום הוא מצטער על העמדה שהביע בעבר. פרופ' יונה נמצא בעמדת המחנה-הציוני ומתנגד לסרבנות".

אבל בכך אין די. כתבתנו מוסיפה כי "את אנשי הבית-היהודי התגובה הזו לא שיכנעה". לדבריהם, "בן-גוריון מתהפך בקברו. מפלגת העבודה הפכה למפלגה אנטי-ציונית. מפלגה כזו, שהעומד בראשה טוען כי מדינה יהודית היא דבר שגוי, לא יכולה להנהיג את המדינה". בד בבד, בבית-היהודי ממשיכים בקמפיין נגד מועמדי המחנה-הציוני והצגתם כשמאלנים קיצונים ואפילו אנטי-ציונים. בכרוזים החדשים שיופצו בקרוב נראה, בין השאר, גם את יונה, עם ציטוט של הצעתו "לאחד את יום הנכבה ויום השואה".

ציוני בלשון הגזמה

חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" כי בצלאל סמוטריץ', המועמד המשובץ במקום ה-9 ברשימת הבית-היהודי לכנסת, הוביל קמפיין למניעת העסקת עובדים ערבים בהתנחלויות ב-2011.

"סמוטריץ' הוא ממייסדי עמותת 'קוממיות', שהוקמה ב-2006. קודם לכן היה פעיל במועצת-יש"ע, שם ניסה למנוע את ההתנתקות. לאור אכזבתו ממועצת-יש"ע, יזם את הקמת 'קוממיות', שהיתה אמורה להיות התחליף למועצת-יש"ע. 'קוממיות', שסמוטריץ' נמנה על ראשיה, היא גם זאת שאירגנה את 'מצעד הבהמות' בירושלים ב-2006. המצעד נועד 'להמחיש' את מעשיהם של הומואים, כחלק ממחאה נגד מצעד הגאווה שהיה אמור להתקיים באותו היום בעיר – אך בוטל.

'קוממיות' ניסתה להוביל כמה מאבקים, אך לבסוף דעכה. בראשית 2011 התחוללה סערה זוטא בגוש עציון, לאחר שבחברה-לפיתוח – המפעילה מערך אוטובוסים המסיע את הילדים לבתי-הספר – התקבל לעבודה ערבי ישראלי. כמה תושבים בגוש עציון דרשו לפטרו. 'קוממיות' הצטרפו לעניין, ושלחו מכתב לראש המועצה שאול גולדשטיין. "מהבית-היהודי נמסר: 'יו"ר הבית-היהודי מתנגד לכל אפליה בתעסוקה והתבטא בנושא מספר פעמים'".

הסיעות הערביות – פיצוץ או איחוד

בעוד שדניאל סיריוטי מדווח ב"ישראל היום" על "פיצוץ במו"מ לרשימה מאוחדת" של הסיעות הערביות, "הארץ" מפרסם בהבלטה את דיווחו של ג'קי חורי בנושא עם הפניה בעמודו הראשון, תחת הכותרת "התקדמות משמעותית לקראת איחוד בין המפלגות הערביות" (וליתר דיוק, לקראת הליכה משותפת לבחירות).

סיריוטי מדווח כי "נציגי המפלגות נטשו אמש את שולחן הדיונים, וכפי המסתמן, המפלגות הערביות ירוצו בשתי רשימות נפרדות – רשימה אחת שתורכב מנציגי חד"ש ומפלגת תע"ל בראשותו של ח"כ אחמד טיבי, ורשימה נוספת שתורכב מנציגי בל"ד והתנועה-האסלאמית. לנוכח הקושי במגעים הוקם ועד מגשר שיפעל למנוע את הפיצול לשתי רשימות שיתחרו על קולות הבוחרים במגזר הערבי.

"גורם המעורה במו"מ אמר כי סלע המחלוקת נובע מדרישתו של ח"כ טיבי, הזוכה לתמיכת מפלגת חד"ש, לקבל ברשימה המאוחדת שני מקומות ריאליים – זאת לנוכח סקרים המצביעים כי טיבי הוא חבר-הכנסת הפופולרי ביותר במגזר, בעיקר בקרב הבוחרים הצעירים. מנגד, בבל"ד ובתנועה-האסלאמית מוכנים לשריין מקום ריאלי אחד עבור הרשימה של טיבי, ודורשים כי הרכב הרשימה ייקבע לפי מפתח הסיעה הגדולה בכנסת ה-19, דבר המציב את נציגי חד"ש ובל"ד במקומות הריאליים ודוחק את טיבי ואנשיו לתחתית הרשימה".

ג'קי חורי מדווח ב"הארץ" על התקדמות משמעותית במגעים להקמת רשימה ערבית מאוחדת לבחירות לכנסת. על-פי דיווחו, "בפגישה אמש הגיעו נציגי חד"ש, רע"מ, תע"ל והתנועה-האסלאמית לשורת הסכמות. היום ייפגשו שוב לסכם את הפרטים האחרונים.

"חד"ש והמפלגות הערביות צפויות להכריז היום או מחר על הקמת רשימה משותפת לבחירות לכנסת [...] על-פי מקורות הבקיאים בפרטים, בישיבה שהתקיימה אתמול בכפר קרע הוצגו רעיונות לסיום המשא-ומתן בין נציגי ארבע המפלגות, והכוונה היא לצאת בהכרזה רשמית בעניין כבר מחר. השיחות בין הצדדים צפויות להימשך גם היום, והמחלוקת העיקרית שנותרה היא על חלוקת המקומות ברשימה המאוחדת, בעיקר השריון השני של תע"ל: במפלגה דורשים שהוא יהיה במקום ריאלי, ככל הנראה המקום ה-11 או ה-12.

"גם נציגי בל"ד וחד"ש צפויים לקיים היום פגישה מכרעת, כששני הצדדים תובעים לעצמם את מקומות 10 ו-13, אולם גם בבל"ד וגם בחד"ש מודים שאלו חילוקי דעות שניתן להתגבר עליהם. בימים האחרונים, בעיקר אחרי הבחירות הפנימיות בחד"ש ובבל"ד, המגעים בין ארבע המפלגות הואצו, ולדברי אחד מחברי-הכנסת הערבים, האירועים האלימים ברהט בימים האחרונים רק האיצו את הצדדים לקדם את המשא-ומתן. 'אחרי כל האירועים הללו ברהט ובגולן הסורי והשלכותיהם, אין עוד מנוס מאחדות', אמר ל'הארץ' חבר-כנסת מכהן.

"סוגיה נוספת שאמורה להיסגר היום או מחר היה הקמפיין המשותף לארבע המפלגות. לפי ההערכות, הקמפיין יתמקד בעיקר בעידוד מצביעים מהחברה הערבית להשתתף בבחירות ולהצביע כדי להבטיח להם את הייצוג הטוב ביותר בכנסת. 'הקמפיין צריך להיות פשוט, קולע ולא אגרסיבי, כדי לא להביא לתגובת נגד גם ברחוב הישראלי', אמר פעיל מרכזי באחת המפלגות. 'כל המפלגה צריכה לפעול להכנסת המועמד האחרון שלה ברשימה עד למקום ה-15, כי כל ייצוג מתחת ל-12 חברי-כנסת או אפילו 13 הוא כישלון לאחר כל-כך הרבה מאמצים'".

"שרלי" הם לא

דברים קשים אמרו במל"ג על מכללת אורט הרמלין נתניה, בדיון על סגירתה. צרכן תקשורת שתוהה מדוע שם המכללה הזאת מהבהב בתודעתו ייזכר אולי בקמפיין הממותג, הגס ועתיר האמצעים שניהלה המכללה נגד כוונת הסגירה במודעות ענק בעיתונים שסיסמתן "JE SUIS HERMELIN", ובהן נמנית שורה של חיסולים: חיסול ההנדסה, האקדמיה, הפריפריה, ההזדמנויות והזכאים לתואר. לקורא העיתונים לא לגמרי ברור מה הם כשלי המכללה, אבל דבר אחד ברור בעליל: יזמיה והנהלתה אינם מייצגים כאן מאבק על חירות אקדמית ובכל מקרה לא נרצחו על משמרתם בידי טרוריסטים קנאים.

גלי מרקוביץ-סלוצקר מביאה ב"מעריב" את עמדת המל"ג ביחס למכללה: "לקראת תום תקופת ההיתר ובהסתמך על הבעיות המשמעותיות שהתעוררו ביחס למוסד ולתוכניות הלימודים שבדיקתן הסתיימה הן מבחינה אקדמית והן מבחינת הסוגיות הפיננסיות והארגוניות-מינהליות, מסתמן שלא קיימת היתכנות בהווה ובעתיד להמשך התקיימותו של המוסד ועמידתו בסטנדרטים הנדרשים בכדי לקבל הכרה כמוסד להשכלה גבוהה". מייסד המכללה, פרופ' חיים גוטפינגר, קיבל יריעה נרחבת לתגובה, ומתגובתו ניתן להתרשם כי היא מנותקת לחלוטין מעמדת המל"ג ואולי מהמציאות: "סוד ההצלחה אצלנו זה המורים המעולים שהגיעו מהאוניברסיטאות ועברו סינון קפדני". הנה סיבה לתחקיר מקיף, בשאלה מי כשל ועל מי האחריות לכך. מעבר לשאלת הכשל עצמו עולה השאלה מה הנזק שייגרם ל-300 התלמידים (בלימודי ערב) ולמבקשים ללמוד הנדסה – מקצוע שככל הנראה הביקוש לו גבוה מן ההיצע הקיים.

בישיבת המל"ג הוחלט להאריך את ההיתר למכללה לפעול עד 21 בפברואר, כדי לאפשר לסטודנטים לסיים את הסמסטר. המל"ג אסרה על רישום תלמידים חדשים ולקיימים הודיעה כי תציע כמה חלופות. ב-10.2.15 תקיים המל"ג דיון נוסף בנושא ההיתר.

בעוד שהדיווח ב"מעריב" מפורט למדי ומציג תמונה חדה של המצב, הנה כלשונה הידיעה המצומקת והשגויה שהתפרסמה בעיתון השווה לכל נפש "ישראל היום", שעליה חתומה יעל ברנובסקי:

"המועצה להשכלה גבוהה החליטה אתמול כי תסגור את המכללה האקדמית להנדסה אורט הרמלין בנתניה בסוף שנת הלימודים. 'המוסד אינו עומד ברמה אקדמית נאותה ואינו בעל איתנות פיננסית ועצמאות מינהלית מספקת', נכתב בחוות דעת של המועצה להשכלה. סטודנטים מהמכללה הפגינו מול ישיבת המועצה אתמול, במחאה על ההחלטה".

שערי הכלכלונים

"דה-מרקר": "שיטת ישראל-ביתנו: 'ממנים את שומרי הסף ושולטים בכסף הגדול'"; תחקיר של אבי בר-אלי.

"כלכליסט": "קידוחי גז שימשו מכבסת ענק לכספי הימורים"; תחקיר של תומר גנון ורוני זינגר.

"גלובס": "התוכנית של דראגי עלולה למוטט את היורו"; סקירה רחבה של "פייננשל טיימס".

בחריקת בלמים

"ישראל ממוקמת במקום ה-27 מבין 30 מדינות ב-OECD בדירוג אחוז האזרחים שנעזרו ב-2012 בשירותים מקוונים בפנייה לגופי ממשל ובהגשת טפסים מקוונים. על אף הישגיה בתחום ההייטק, ישראל משתרכת הרחק מאחור בכל הקשור להטמעת טכנולוגיות במגזר הציבורי, ובשכיחות השימוש בערוצים המקוונים לפנייה לממשל".

כך דיווח אור הירשאוגה בכתבה שפורסמה ב"דה-מרקר" לפני יותר משנתיים, ב-17.11.13. "לפי נתוני הדו"ח, רק כ-30% מאזרחי ישראל עשו בשנת 2012 שימוש בשירותים מקוונים כדי ליצור קשר עם הרשויות הממשלתיות. באיסלנד, דנמרק, נורבגיה, שבדיה ופינלנד, שמובילות את הדירוג, השתמשו לפי הדו"ח בין 70% ל-86% מהאזרחים בשירותים מקוונים לשם פנייה לגופי הממשל, כאשר הממוצע ב-OECD עומד על 50%".

על-פי כתבתו של אמיתי זיו היום ב"דה-מרקר", גם במחקר דומה שפורסם בשלהי 2014, "ישראל מפגרת אחרי מדינות המערב בכל הקשור לממשל מקוון". על-פי הדו"ח הנוכחי, שיעור האזרחים המשתמשים במידע מקוון עלה ל-47%, ועם זאת ממוצע מדינות ה-OECD עלה במקביל ל-58.6%. במדד הפתיחות הבינלאומי נמצאת ישראל במקום ה-40, מקום אחד מעל פקיסטן. החולשות הבולטות של ישראל הן ברמה הנמוכה של הוצאות הממשלה ובחקיקה בתחום זה.

זיו מציג שתי דרכים שבהן יכולה ממשלה לקדם את השירותים שלה לאזרח. "הראשונה, על-ידי פיתוח עצמאי ממשלתי – למנות ועדה, לאפיין את הצרכים ולצאת למכרז. ואולם, מטבע הדברים הממשלה היא גוף כבד ומסורבל, ולפיכך סביר להניח שהאזרח יצטרך לחכות עוד זמן רב עד שמאמצי הממשלה יגיעו אליו. כך קרה באפליקציית ioref, שלא היתה מוכנה לשימוש בזמן מבצע 'צוק איתן'".

זיו מציין, מפי פעילים בתחום, כי "לאורך כהונתה של הממשלה היוצאת, נעצר הנושא בחריקת בלמים". "האפשרות השנייה, הקצרה והאלגנטית בהרבה, היא שהממשלה תתחיל ליצור מסדי נתונים שקופים ופתוחים – ואת השאר יעשו מפתחים עצמאיים. [...] למרבה המזל, על אף הסחבת הממשלתית בכל הקשור לממשל מקוון, מצילות עמותות וחברות סטארט-אפ את המצב בכך שהן יוצרות פתיחות מידע ובונות כלים חלופיים טובים, העומדים לרשותו של האזרח הקטן".

אמיתי זיו מציג שמונה עקרונות לפרסום מידע ציבורי, שמקורם בסדנה לידע ציבורי: 1. הנתונים מובאים בצורה המאפשרת עיבוד אוטומטי; 2. המידע זמין לכל אחד, ללא צורך ברישום ובכל השפות הרשמיות; 3. המידע זמין בתבנית חופשית, שלאף ישות אין בעלות עליה; 4. המידע משוחרר לציבור דרך רישיון שמאפשר שימוש חופשי במידע; 5. כל המידע שאינו פוגע בפרטיות או בסודות המדינה יפורסם; 6. הנתונים נאספים במקור ועוברים עיבוד מינימלי; 7. הנתונים מפורסמים קרוב ככל האפשר למועד קביעתם; 8. הנתונים זמינים למגוון הרחב ביותר של משתמשים ולמגוון הרחב של מטרות.

חמישה ארגונים (עמותות וקבוצות סטארט-אפ) ש"עובדים בשביל האזרח" מצוינים בכתבה: 1. כל-זכות, המספקת מידע בדבר זכויות בנושאים מגוונים, כמו מילואים, סטודנטים וביטוח לאומי; 2. כנסת-פתוחה, למעקב אחר פעילותם של נבחרי הציבור; 3. פנסיה-פתוחה, החושפת אחזקות של קרנות הפנסיה; 4. גיידסטאר, למידע על תקציבי עמותות וארגונים ללא כוונת רווח בישראל; 5. Moovit/Bus.gov.il, שירותים לתכנון מסלול בתחבורה הציבורית.

ענייני תקשורת

בחורות בביקיני. אחרי 44 שנה מפסיק הטבלואיד הבריטי "סאן" את המסורת המגוחכת והארכאית של "נערת עמ' 3" חשופת החזה. מעתה ואילך יופיעו הבנות רק באתר האינטרנט של הנמוכון. מעתה תהיינה בנות עמ' 3 בביקיני או בהלבשה תחתונה.

תיאור פוגעני. מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האשה בלשכת ראש הממשלה, ורד סויד, דורשת מצה"ל לשנות את הניסוח המתאר את פעולותיהן של שתי חיילות שזכו לשבחים בשל "אי-איבוד עשתונותיהן" ב"צוק איתן". לדברי סויד, זו גישה סטראוטיפית ופוגענית כלפי נשים, ויש להשתמש בניסוחים המתייחסים בצורה שוויונית לשני המינים (גילי כהן, "הארץ").

פרסום. עשרת המפרסמים הגדולים הקטינו הוצאותיהם על פרסום. אף כי משנת 2008 ועד 2014 נרשמה עלייה של 12% במדד המחירים, עלו הוצאות הפרסום באותה תקופה ב-9% בלבד. תופעה נוספת: משרדי הפרסום הגדולים התכווצו והבינוניים גדלו (נתי טוקר, "דה-מרקר").