בתוך כמה שבועות, ככל הנראה במהלך חודש אוקטובר, עתיד להתבצע שינוי נוסף בעיתון "העיר – תל-אביב", המקומון הוותיק מבית "הארץ". לאחר שבשנים האחרונות הפך לחינמון, חזר להימכר בתשלום, מיתג את עצמו מחדש כחלק מרשת "העיר", שינה את סגנונו, העביר את משרדיו והקטין את שטח עמודיו, יאוחד העיתון עם המדריך הנלווה לו "עכבר העיר".

מאחורי ההכרזה על איחוד בין העיתונים מסתתר יותר מסתם שינוי טכני של פורמט. ההתמקדות באריזה מסווה את הכוונה לשנות את התוכן. למעשה מדריך "עכבר העיר", שנוסד כתוספת אינפורמטיבית ל"העיר", עתיד לבלוע את העיתון ולהכתיב את הטון, ואילו עיתון "העיר" כפי שהוא מוכר כיום לא יתקיים עוד. המוצר החדש עתיד להיות דומה יותר למגזין המתחרה "טיים אאוט".

לבליעתו של העיתון בתוך המדריך השלכות מיידיות ברורות, כגון ויתור על מדורים חופפים, ויתור על תכנים שלא יתאימו לפורמט המוקטן וקיצוצים במצבת כוח האדם, אך גם משמעות מהותית יותר, שהיא פרי החלטה מודעת של קברניטי הרשת: צמצום ואולי אף העלמה גמורה של מה שעמד במרכז העבודה העיתונאית במקומון בשנתיים האחרונות – עיסוק מתמשך בפוליטיקה הישראלית, ברמה הארצית, מתוך נקודת מבט שמאלית.

טורים קבועים, מצעד החדשות המקומיות, רשימות בנושאי תרבות ומדור הרכילות של העיתון יוכלו בקלות למצוא את מקומם גם במוצר החדש, קרוב לוודאי שכך גם כתבות מגזין מסוג מסוים, אך הניסוי העיתונאי שביצע עורך "העיר" אלון עידן בשנתיים האחרונות יבוא אל סיומו. משום כך החלטת עידן שלא לעמוד בראש המוצר החדש מובנת מאליה.

די בגדעון לוי

רשת שוקן היתה בעבר מקור הכנסה חשוב לקבוצת "הארץ", אך זה כמה שנים שהכנסותיה בירידה מתמדת, כמו רוב העיתונות המקומית והעיתונים המודפסים בכלל. לא רק מניע כלכלי הביא לאיחוד "העיר" ו"עכבר העיר" (חיסכון בעלויות הדפסה ובעלויות המערכת), אלא גם החלטה לוותר על הקו האידיאולוגי של "העיר".

בהנהלת "הארץ" ובהנהלת רשת המקומונים הגיעו למסקנה שהקו האידיאולוגי שמאפיין את "העיר" בשנתיים האחרונות מטשטש את הבידול שאמור להיות בינו ובין יתר "חבילת סוף-השבוע" שמקבל מנוי "הארץ" לביתו. רוב קוראי "העיר" הם מנויי "הארץ", שכן רוב גליונות "העיר" אינם נמכרים בדוכנים, אלא נשלחים למנויים כתוספת ל"הארץ" בימי חמישי.

בעיתון "העיר" אולי חושבים שהמוצר שלהם שונה דיו לא רק מ"טיים אאוט" ו"7 ימים", אלא גם מ"מוסף הארץ" ויתר חלקי עיתון האם, אבל בעיני הנהלת העיתון הכפילות ב"העיר" לא היתה רק עם מדורים מסוימים ב"עכבר". לתפיסתם, קורא "הארץ", שגם כך מקבל לביתו את המדורים של גדעון לוי ועמירה הס, אינו מעוניין בעוד כתבות שנושאם ערבים; לקורא שגם כך יכול ללמוד על מצב הפליטים בישראל מהידיעות והכתבות של דנה ויילר-פולק ב"הארץ" אין צורך בעוד רשימות על מצבם ב"העיר"; לפי גישה זו, במקום העיסוק בפוליטיקה הארצית, "העיר" אמור להצטמצם ולהתמקד בנעשה באזור תל-אביב, ובנושאים מסוימים בלבד.

כמו כן, כמה מקורות במערכת העיתון מספרים כי נאמר להם שהעיסוק המוגבר בדחויים ובמדוכאים שבחברה הישראלית לא רק מבריח את הקוראים, אלא גם מקשה על מכירת המודעות למפרסמים. כמעט בכל קבוצת מיקוד התברר כי הציבור אינו מעוניין להתעורר לסוף-שבוע רגוע עם כתבות על עוולות שמעוללת המדינה. הקוראים רוצים מידע שימושי, טון חיובי ואג'נדה שאינה חורגת יתר על המידה מן הקונסנזוס. כל זה שונה מאוד ממה שהציע להם "העיר" בשנתיים האחרונות.

שליחות ציבורית

עידן הפך את העיתון לסמן השמאלי ביותר במפת העיתונות המסחרית בישראל. הקו הלוחמני בלט לראשונה בעת מבצע "עופרת יצוקה", כש"העיר" העז למתוח ביקורת על המבצע מעט לאחר תחילתו. כשאנשי הארגון שוברים-שתיקה עמדו מול גל ביקורת חסר תקדים מצד דובר צה"ל ורוב התקשורת הישראלית בעקבות פרסום אירועים שבמהלכם חיילי צה"ל נהגו לכאורה שלא כיאות, פירסם "העיר" ראיון עימם; כשריצ'רד גולדסטון הפך לאויב הציבור מס' 1, ב"העיר" נתנו לו פתחון פה; כשראיון עם מוחמד בכרי נגנז בהוראת עורך "מעריב" בשל תוכנו הפוליטי, פירסמו ב"העיר" ראיון נרחב עימו; כשנועם חומסקי נותר מחוץ לגבולות ישראל בהוראת משרד הפנים, פירסמו ב"העיר" חליפת מכתבים עימו.

לאורך כמה גליונות רצופים פורסמו כתבות מגזין שהתמקדו במהגרי עבודה בתל-אביב; גם לפליטים האפריקאים הוקדשו רשימות, שביקשו לקעקע את הקו של משטרת ההגירה ומשרד הפנים; לאחרונה הוקדשו עמודים רבים בעיתון למיזם שביקש לשרטט את ההידרדרות בדמוקרטיה הישראלית; הבוקר מתפרסם בעיתון ראיון עם הבלוגר האמריקאי ריצ'רד סילברסטיין, שחושף אירועים ופרשיות האסורים בפרסום בישראל מסיבות בטחוניות. בסך-הכל, "העיר" עסק בנושאים שהעיתונות הישראלית נמנעה מלעסוק בהם, ובאופנים שאינם מקובלים על רובה, ואף פירסם מדור ביקורת תקשורת שהמחיש מדי שבוע את הבידול של "העיר" משאר אמצעי התקשורת המסחריים.

הקו האידיאולוגי של העיתון ויישומו בפועל נתקלו מדי פעם בביקורת קשה, גם מעל דפי "העין השביעית". לעתים הניסיון לנפנף ברוח מרדנית הביא לכתבת שער שעסקה במין אוראלי [תיקון: כתבת השער על מין אוראלי פורסמה בתקופת קודמו של עידן בתפקיד, אורי שאלתיאל. בתקופת עידן פורסמה כתבת שער על הרגלי המין של בני נוער], או לכתבות שער עוקבות שעסקו בשוליה של תת-תרבות תל-אביבית. אך הרושם הכללי היה שגליונות "העיר" נערכים ונכתבים על-ידי חבורה שרואה בעבודתה שליחות ציבורית, חיזיון נדיר בנוף העיתונות הישראלית בשנים האחרונות.

הביקורת מתוך "הארץ" על הקו האידיאולוגי שתפס "העיר" אינה חדשה. למעשה היא החלה מעט לאחר ש"העיר" אימץ קו לוחמני. גם שינוי הפורמט האחרון, שבמסגרתו קוצצו דפי העיתון לגודל A4, נתפס במערכת "העיר" כמהלך מכוון של ההנהלה שלפיו השינוי הצורני יגרור מאליו שינוי תוכני; לעיתון "בלי פלסטינים ובלי פליטים", לפי ההגדרה שרווחה אז בקרב חברי המערכת. אלא שעיתונאי "העיר" התעקשו על המשך הקו המערכתי גם בפורמט החדש, שתואר על-ידי חברי המערכת כ"סודנים בכרומו", כלומר, אותו התוכן, גם אם בפורמט המאפיין מגזין בידור קליל. ההתעקשות הזו, סביר להניח, קיצרה את חיי העיתון.

בשבוע שעבר הצהיר אחד מכיתובי התצלומים ב"העיר": "מבואסים בעקבות האיחוד של 'העיר' עם ה'עכבר'", אות לרוח הנכאים שנשבה במערכת עם היוודע הכיוון שהעיתון עתיד לצעוד אליו. "מצד אחד יש תחושה של 'לעזאזל, מת. לא הצלחנו'", אומר ל"עין השביעית" עובד ב"העיר", "ומצד שני יש גם סוג מסוים של גאווה על כך שבאיזשהו מקום סוגרים אותנו בגלל הפוליטיות שלנו, שייצרנו פה מוצר שיש לו אמירה כל-כך משמעותית, שלא אוהבים אותה ונפטרים ממנה".

אבי סולומון, המכהן הן כעורך ראשי של רשת "העיר" והן כמנהל הכללי שלה, סירב לשוחח עם "העין השביעית" על הנושא והפנה לתגובה שנתן בידיעה שפורסמה באתר וואלה: "המטרה שלנו במהלך האסטרטגי החדש הוא להגיע למיצוי פוטנציאל מרבי של היכולת המערכתית ושל שוק המפרסמים". את תגובת מנכ"ל קבוצת "הארץ", רמי גז, לא ניתן היה להשיג.