הבלתי מוכרים

אזרח ישראלי נהרג אתמול על-ידי משטרת ישראל, אולם דבר מותו אינו מגיע לשער "ידיעות אחרונות". "שני פצועים קשה ובינוני מירי שוטרים בעימות שפרץ בהלוויית תושב רהט", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "גבר בן 45 מת ו-22 נפצעו, בהם אחד קשה ואחד בינוני, בעימותים שפרצו אמש בין כוחות משטרה לתושבים ברהט, במהלך הלווייתו של סאמי אלג'עאר, צעיר שנורה למוות בשבוע שעבר בעת פשיטה משטרתית בעיר", כותבים שירלי סיידלר, ג'קי חורי ועידו אפרתי. גם על שער "מעריב" מופיעה הפניה בזו הלשון: "רהט: הרוג ו-40 פצועים בעימותים עם המשטרה". ב"ישראל היום" מתפרסמת הפניה זעירה באוזן שמאל של עמוד השער.

בחירות 2015

ישראל הרגה אתמול פעילי חיזבאללה בתקיפה אווירית בסוריה, הכובשת את הכותרות הראשיות של העיתונים. העניין הציבורי המשמעותי באירוע כזה הוא כמובן משמעותו בהקשר הרחב, כלומר מידת ההשפעה שתהיה לו על האופי המתגלגל של הסכסוך הישראלי-ערבי. אמנם לפרשנים הצבאיים, ולמעשה גם למומחי המודיעין, אין שום דרך לדעת זאת, אולם העובדה המצערת הזו מעולם לא מנעה מהתקשורת להקדיש הררי מלים לדיון בנושא. הפעם, אווירת הבחירות מאפשרת לצרף לדיון התקשורתי עיסוק במניעים הפוליטיים לתקיפה: תחום נוסף שבו לעיתונאים האמונים על התחום אין, באופן קבוע, יכולת לחשוף את מסכת ההתרחשויות העובדתית מאחורי הקלעים. "גלנט רומז: עיתוי התקיפה קשור לשיקולי בחירות", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "הביזיון של גלנט: העיתוי לא קשור לבחירות!", נכתב בהפניה על שער "ישראל היום".

ב"מעריב" כותב בן כספית כי אין כמעט אפשרות שפעולה כזו תצא לפועל ממניעים לא ענייניים, אך מוסיף כי בניגוד לשתיקה של בכירי מערכת הביטחון אחרי פעולות דומות, הפעם שר הביטחון יעלון התקיף את מתחריו משמאל בראיון לרדיו קול-חי החרדי על רקע התקיפה ובכך הפך אותה לפוליטית. הפער בין הרמיזה כי נתניהו הורה על מבצע צבאי כדי לצבור פופולריות לקראת הבחירות לבין האזכור של ראיון בכלי תקשורת זניח שבו עשה שר שימוש באותו מבצע לצורכי ניגוח גדול כמעט כמו הידע שאין לכתבים על אותו מבצע, מן הבחינה הפוליטית או הצבאית. מה שכן מעניין הוא ההבדל בין האופן שבו מדווחים על התקיפה ב"ישראל היום" לבין זה שבעיתונים האחרים.

בעוד ש"הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", המבליטים כולם את הדיווח על השער בכותרות הראשיות, מקיימים את הקוד הצנזוריאלי שלפיו אסור לייחס את התקיפה לישראל אלא "על-פי מקורות זרים", ב"ישראל היום" נכתב באופן ברור ובולט על עמוד השער: "כוחותינו תקפו חוליית מחבלים בכירים בגולן הסורי" (מה שלא מפריע לעורכים המבריקים לכתוב באותו עמוד את המלים "בירושלים: שתיקה רועמת"). האם הצנזורה הצבאית תטפל בחומרה בהפרה הבוטה של "ישראל היום"? נראה כי זהו מבחן משמעותי יותר – אם לא לשאלה בדבר נקיון המניעים למבצע, אזי בדבר היחסים הסימביוטיים בין החינמון לבין ראש ממשלת ישראל.

ומה בכל זאת יש לפרשנים הצבאיים להגיד? ובכן, חיזבאללה אולי יגיב לתקיפה, ואולי לא. ב"מעריב" אלון בן-דוד קובע כי חיזבאללה יגיב, השאלה שנותרה פתוחה היא רק "איך, איפה ומתי". ובכן, שאלתי היום את סבתי, והיא אמרה כי היא סומכת את ידיה על הפרשנות הזו.

בחירות 2015 (שגרה)

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים כפולת עמודים במוסף היומי (נחמה דואק) לראיון עם מתמודדים בולטים בבחירות המקדימות במפלגת מרצ, המתקיימות היום. עוד ב"ידיעות אחרונות", בשני העמודים בקונטרס החדשות המוקדשים ל"בחירות 2015": ידיעות מרכזיות על טענות לזיופים בבחירות המקדימות בליכוד ועל הבחירות המקדימות במרצ, ידיעות חיוביות על יש-עתיד, ישראל-ביתנו והמחנה-הציוני (ידיעה מזדהה עם מחלה קשה שהשר אורי אורבך מאושפז בעטייה). רגע, האם ב"ידיעות אחרונות", העיתון הנמכר הנפוץ במדינה, תומכים ללא בושה במפלגות שנמנו לעיל, ומתנגדים למתחרות בהן, ומטים לשם כך את הדיווחים בעמודי החדשות? שנייה, האם הנדתם בראשכם בבוז וחשבתם שמוזר לציין דבר כה שגרתי וברור?

אם התשובות לשאלות הללו חיוביות, כדאי באמת לעצור רגע. אולי אפילו יותר.

גז

"תשובה הציע למכור את מאגר תמר ולפצל את מכירת הגז מלווייתן", נכתב בכותרת דיווח של אבי בר-אלי בעמ' 5 של "דה-מרקר". "השימוע למונופול הגז מתקרב, והרעיונות לפשרה מעלים קצב: דלק הציעה לרשות ההגבלים כי תצא ממאגר תמר ותתחרה בשותפותיה בלווייתן במכירת גז לשוק המקומי. בממשלה מסתייגים, דנים במתווים חלופיים, וייפגשו ברביעי עם חברות הגז", נכתב בכותרת המשנה. ההצעה הנוכחית טובה יותר מהצעת הפשרה הקודמת של תשובה ושותפיו, שהוצגה באופן מסולף בתקשורת כהחלטה בפועל של הממונה על ההגבלים. ההצעה ההיא כללה מכירת שני מאגרים קטנים. כעת מציע תשובה מכירת אחד המאגרים הגדולים, אלא ש"המתווה אינו פותר את האחזקה הצולבת של נובל-אנרג'י בכלל מאגרי הגז בישראל ואת התלות הנגזרת של המשק במפעיל קידוחים אחד", כותב בר-אלי. הידיעה הקצרה מסתיימת בהכחשה של דלק של עצם הגשת ההצעה.

ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" לא מנסים לחטט בתוככי היחסים בין חברות הדלק לבין משרדי הממשלה, אלא מעניקים שירותי דוברות למשרד החוץ, בראשותו של המקורב לעיתון, השר אביגדור ליברמן. מה למשרד החוץ ולסוגיית מונופול הגז? ובכן: לפי המשרד, "ביטול הסדר הגז יזיק ליציבות האזורית", נכתב בכותרת הידיעה של עמיר בן-דוד ואיתמר אייכנר. זו אינה הפעם הראשונה שב"ידיעות אחרונות" משרתים את האינטרסים של אביגדור ליברמן, זו גם אינה הפעם הראשונה שב"ידיעות אחרונות" משרתים את האינטרסים של החברות השותפות במונופול הגז, זו גם אינה הפעם הראשונה שב"ידיעות אחרונות" מנצלים לצרכים אלה איומים חיצוניים (גם בפעם שעברה היו אלה היחסים עם הירדן). כאמור, זו גם אינה הפעם הראשונה שב"ידיעות אחרונות" מציגים מצג שווא כאילו כבר נחתם הסכם עם בעלי המונופול.

פלוטוקרטיה

"בגלל חוק הריכוזיות, ילדיו של מוזי ורטהיים יידרשו לבחור בין קוקה-קולה לבנק מזרחי", נכתב בהפניה בשולי שער "דה-מרקר". "ורטהיים לא יורשה להעביר לילדיו את השליטה בבנק מזרחי-טפחות", נכתב בכותרת הידיעה עצמה, של סיון איזסקו. "מחר שילדיו של ורטהיים כבר מחזיקים בחברה המרכזית למשקאות – המפקח על הבנקים קבע כי גם אם יירשו את מניות הבנק, השליטה תועבר לנאמן, בהתאם לדרישות חוק הריכוזיות", נכתב בכותרת המשנה. "הנימוק לאי-האישור הוא חוק הריכוזיות, שאוסר על אחזקות פיננסיות משמעותיות (כמו בנק) במשק במקביל לאחזקות ריאליות משמעותיות", כותב איזסקו. הנה כי כן חוק הריכוזיות יכול לסמן הישג: העלאת תרומה למניעת היווצרותה של אצולת הון בישראל.

"אובמה נגד האלפיון: יעלה את מס הירושה והמס על רווחי הון", נכתב בכותרת דיווח של רן אברמסון ב"כלכליסט". "הנשיא האמריקאי יציג מחר רפורמת מס מרחיקת לכת שתכלול העלאה של המסים על רווחי הון ועל ירושות ומתן הטבות מס למשפחות עובדות עם ילדים. המחוקקים הרפובליקאים כבר הצהירו שינסו לעצור את התוכנית", נכתב בכותרת המשנה. לפי הדיווח, ואם התוכנית אכן מכוונת "נגד האלפיון", ואם הפוליטיקה האמריקאית נכללת ברובה המכריע בשתי מפלגות גדולות – כיצד זה שמפלגה אחת מייצגת את האלפיון ומפלגה אחרת את כל השאר, ובכל זאת שתי המפלגות דומות בגודלן?

יוקר המחיה

"חותכים מחירים: המלחמה בין הרשתות מביאה לצניחה במחירי סכיני הגילוח של ג'ילט", נכתב בכותרת ידיעה של עדי דברת-מזריץ ב"דה-מרקר". "בעלי ויקטורי: 'זה המהלך שישבור את המונופול של יבואנית ג'ילט'", נכתב בכותרת המשנה.

"מצוקת דיור? סחבת של הממשלה תוקעת מאות פרויקטים באזור המרכז", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", המפנה לכתבה של נמרוד בוסו. "כשלושה חודשים לא הספיקו למשרדי הממשלה למנות מחליפים ליושבי-הראש הפורשים של ועדות הערר לתכנון ולבנייה במחוזות תל-אביב והמרכז. בינתיים, תוכניות להקמת דירות אינן עולות לדיון, ולקבלנים וליזמים נגרם נזק כספי כבד", מוסרת כותרת המשנה.

יוקר המחיה (סבר פלוצקר)

מי שטוען כי בישראל יש בעיה של יוקר מחיה הוא "מאמין שרוף", המחזיק ב"אמונה דתית שאינה ניתנת לביקורת רציונלית", כותב סבר פלוצקר בטור הפותח ב"ממון" של "ידיעות אחרונות". אנשים כאלה "מבטלים את הסטטיסטיקה במשיכת כתפיים", מאשים פלוצקר. העובדות, הוא קובע, הפוכות. כתמיכה לדבריו הוא מצטט את פרסום הלמ"ס על מדד המחירים לדצמבר, שירד ב-0.2%, בעיקר, לדברי פלוצקר, בשל מחירי המזון. נוסף להם הוזלו גם הבגדים, הנעליים, הרהיטים והמוצרים לבית, התחבורה והתקשורת. "על 'גל התייקרויות' ו'יוקר המחיה המשתולל' אין מה לדבר", הוא מסכם.

הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר. תל-אביב, יולי 2012 (צילום: שוקי טאוסיג)

זו אינה הפעם הראשונה שפלוצקר טוען כי אין בישראל בעיה של יוקר מחיה (לצד הטענה כי אין בישראל בעיה של אי-שוויון וכי מצבו של מעמד הביניים הוא טוב, תודה). כך למשל טען באוקטובר 2014, שוב בהסתמך על מדד המחירים לצרכן. באפריל אותה שנה יצא נגד "דיבוק המחירים", ויש דוגמאות נוספות. עמדה זו של פלוצקר, חשוב לדעת, היא עמדה חדשה. בשנה שבה עלה נושא יוקר המחיה לכותרות, שנת המחאה החברתית, כתב פלוצקר שוב ושוב על בעיית יוקר המחיה בישראל ועל אי-השוויון בחברה הישראלית. כך למשל בספטמבר 2011 כתב על "אי-השוויון העמוק" בישראל.

מה קרה מ-2011 ועד ל-2015? האם בעיית יוקר המחיה נפתרה? האם אי-השוויון נעלם? ובכן, ברי לכל מי שגר במדינת ישראל שהמצב בשנים האחרונות לא השתפר בצורה משמעותית, אם בכלל, גם בלי להזדקק למשיכת כתפיים ו/או לנתונים סטטיסטיים. מה שפלוצקר מסתמך עליו הוא איש קש: הטענה לבעיה של יוקר מחירים ואי-שוויון אינה כי הם "משתוללים" השנה, בשנה שעברה או בשנה שלפניה, אלא כי מדובר בבעיה כרונית, מתמשכת ויציבה. היא גם מגובה בנתונים השוואתיים רבים, שפלוצקר מתייחס אליהם כל אימת שהדבר נוח לו. היום לא.

שכר מינימום

"אחרי מאבק רווי כיפופי ידיים ומלחמות אגו, עבר אתמול חוק שכר המינימום", נכתב בכותרת המשנה לטור של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". "העלייה הזו היא מחד בשורה טובה, מכיוון שהגדלת ההכנסה הפנויה תתרום להגדלת הצריכה הפרטית ותשמן את גלגלי המשק. מאידך היא גם תכביד על הוצאות העסקים, ותגולגל באופן טבעי ללקוח דרך העלאת מחירי המוצרים – כך שעלולה להיווצר גם עלייה ביוקר המחיה", כותבת ארלוזורוב.

שחיתות

"לאן נעלמה דליה של גליה?" היא לשונה המחורזת של הפניה על שער "כלכליסט", המאירה זווית נוספת בפרשת השחיתות בבנק לאומי. "איך הצליחה דליה טל, היועצת המשפטית החיצונית של בנק לאומי ואשת הסוד של המנכ"לית לשעבר גליה מאור, לחמוק מהתביעות בפרשת העלמות המס בארצות-הברית?", ממשיכה ההפניה, לכתבה של ענת רואה.

"כך פעל 'בנצי זירוז הליכים'" היא כותרת כתבה של יעל דראל, רוני זינגר, זוהר שחר-לוי ותומר גנון ב"כלכליסט", העוסקת בבנצי ליברמן, יו"ר רשות מקרקעי ישראל והחשוד המרכזי בפרשת השחיתות האחרונה שנחשפה. "דלת פתוחה ללוביסטים בעסקה לחילופי שטחים של חברה-קדישא, קיצור תורים לחברת קרדן וההתערבות בפיצוי לשרי אריסון בעסקאות הקומבינציה בעתלית ובאילת", נכתב בכותרת המשנה.

נתונים כלכליים

ידיעה של מוטי בסוק על "תיקון טעות" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מטילה צל עכור על הנתונים שהיא מספקת, הסופגים גם כך קיתונות של ביקורת. "הלמ"ס מתקנת: המשק דווקא צמח ברבעון ה-3", נכתב בכותרת הידיעה. "מהנתונים המעודכנים עולה כי התוצר העסקי ירד ברבעון השלישי ב-0.5%, אך המשק דווקא צמח ב-0.2% – ולא התכווץ כפי שדווח בעבר", משלימה כותרת המשנה. בסוק מוסיף בגוף הידיעה כי צפוי עדכון נוסף, סופי, של התוצאות, "לאחר שהלמ"ס תקבל לידיה נתונים נוספים", וכותב כי גם התוצאות המעודכנות לא יהיו באמת סופיות, שכן "נתוני הצמיחה של הלמ"ס מתעדכנים בדיעבד גם כעבור שנים".

אגב, מי שמחמיץ את הידיעה המיטיבה – עד העדכון הבא – עם ראש הממשלה נתניהו הוא דסק הכלכלה האוורירי של "ישראל היום" (שזוכה היום לעמוד בודד, שחלקו תפוס על-ידי תיקון טעות והשוואת מחירים של מכונת קפה). אולי מחר.

אם הנתונים מתעדכנים תדיר, ומציגים תוצאות שהפערים ביניהם "גדולים מאוד", כהגדרת בסוק, איזה ערך יש להם בפרסום עיתונאי ולא מחקרי? עד שתיפתר השאלה הזו, אפשר יהיה להתעמק בכותרות כמו זו הראשית של "כלכליסט" היום, הנשענת על נתונים קשים ופשוטים: "1.90% – תשואת האג"ח בשפל היסטורי". "תשואת האג'"ח של ממשלת ישראל ל-10 שנים ממשיכה לצלול כבר חמש שנים ברציפות. עד כה כל התחזיות לשינוי מגמה התבדו, וההשלכות של הריבית הנמוכה יהיו ניכרות בתיקי הפנסיה של כולנו. גם כעת ותיקי שוק ההון לא מצליחים להגיע להסכמה אם צריך להתרגל למצב שבו ישראל היא חלק מהעולם הדפלציוני, או שמדובר בשפל זמני שטומן בחובו הזדמנויות לרווח עתידי", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של רחלי בינדמן. הנה כי כן, מחוזי התחזיות לא נוכל להתחמק.

מוזיקה קלאסית

"שערם מתנופף לכל עבר וידיהם נעות בהתלהבות, אך נדמה שהנגנים כלל לא מביטים לעברם. על תפקידם של מנצחי התזמורת" היא כותרת המשנה על שער "גלריה", המזמינה לקרוא את הכתבה של נעם בן-זאב. אז מדוע צריך מנצחים? "כל אחד מ-90 האינדיבידואלים בתזמורת מנגן למען אדם אחד שניצב מולו, ומאזין, שומע כל צליל, מבקש ותובע יופי צלילי, ובעל אישיות כריזמתית סוחפת, והנגנים אוהבים אותו ויראים מפניו ורוצים לרצותו ושמחים למלה טובה ממנו".

מסקנה

מרטין פיסטוריוס (בריטניה) היה במצב של "צמח" במשך 13 שנה. במהלך השנים שבה אליו הכרתו, אולם הוא נותר כלוא בגוף לא מתפקד, עד שאחת האחיות שטיפלה בו שמה לב כי הזיז את שפתיו, וכך החלה סדרת טיפולים שבסופם השתקם. כעת הוא מנהל אורח חיים נורמלי: הקים עסק בתחום המחשבים ונישא לעובדת סוציאלית. תמצית סיפורו מתפרסמת היום ככתבת השער של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" (לילית וגנר). הכתבה מסתיימת במסר מספרו של פיסטוריוס, המסכם את תובנותיו ממסכת חייו יוצאת הדופן: הדבר החשוב ביותר הוא האהבה.

אי.די.בי

גולן חזני מ"כלכליסט" ממשיך בסיקור אגרסיבי של בעלי השליטה בתאגיד אי.די.בי. "עוד צרות לאלשטיין ובן-משה", "סלקום שווה מיליארד שקל פחות מבספרים", נכתב בכותרות הידיעה. טור פרשנות של אורי טל-טנא מוקדש ל"שתי הרגליים הקורסות של אי.די.בי", סלקום ושופרסל. האם בקרוב ירכשו השניים עיתון?

פישמן

מו"ל "גלובס" אליעזר פישמן (צילום: משה שי)

מי שכבר קנה עיתון, אפילו שניים, הוא אליעזר פישמן. "אוויר לפישמן", מכריזה כותרת בעמוד העוקב במדור השוק של "כלכליסט", "הבנקים האריכו אשראי לטן-דלק". "שני בנקים ישראליים חידשו מסגרת אשראי של 210 מיליון שקל לחברת הדלק בשנה, עד תום 2015", נכתב בכותרת המשנה. "בשעה שאיש העסקים אליעזר פישמן מתמודד עם תשואות אג"ח דו-ספרתיות בחברה כלכלית-ירושלים שבשליטתו, וכן עם לחץ כבד מצד מחזיקי האג"ח בחברה-הבת מירלנד, המנהלים מו"מ להסדר חוב בהיקף של מיליארד שקל – הבנקים דווקא מביעים תמיכה בעסקי הדלק של הקבוצה", כותב אורן פרוינד, שמזכיר "הערכות" – דהיינו, פרסומים ב"דה-מרקר" – שלפיהן "החובות האישיים של פישמן לבנקים ישראליים מסתכמים ב-4–5 מיליארד שקל".

ענייני תקשורת

פרסום סמוי. "מפעילי 'סטטוסים מצייצים' רחוקים מלהיות תמימים, אבל סגירת העמוד נותנת הזדמנות לתהות מדוע פייסבוק לא מצאה דרך לתגמל את ספקי התוכן שלה, במקום רק לחלוב מהם כסף", נכתב בכותרת המשנה לטור של עודד ירון ב"גלריה". "קשה להגיד שהם היחידים שעסקו בפרסום סמוי", מתייחס לירון לנקודה אחרת בטקסט עצמו. "מי שעוקב למשל אחרי פרסומי 'העין השביעית' יודע שיש עוד רבים, ומי שראה את הפרק בנושא של 'Last week tonight', תוכניתו של ג'ון אוליבר, יודע שהתופעה גם לא ייחודית לישראל".

מי שעוקב אחר פרסומי "העין השביעית" ודאי נתקל אתמול בפרויקט הפרסום הסמוי שלנו, שבמהלכו בדקו ענת באלינט, איתמר ב"ז ואורן פרסיקו את רמת הזיהום בפרסום סמוי בשבעה אתרי חדשות מובילים. מי שלא, מוזמן לעיין בממצאים.

הרשות השנייה. "מועצת הרשות השנייה תכריע אם 3 תחנות רדיו הפועלות שלא כחוק ימשיכו לשדר", נכתב בכותרת כתבה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". תחנות הרדיו הן רדיו לב-המדינה (דוד בן-בסט), רדיו צפון (דני נישליס ומשפחת הלוי) ורדיו דרום (יוסי סבן וצבי שלום). "מאז תחילת שנות ה-2000 העניקה הרשות לשלוש התחנות לפצל את השידורים בתדר נוסף. כלומר, לשדר בתדר הנוסף שהוענק להן לצורכי שיפור הקליטה שידורים אחרים מאלה שמשודרים בתחנת האם, ובכך לזכות לתוספת הכנסה מפרסום. לפי הערכות, היקף ההכנסות של שלוש התחנות מפרסום מגיע לכ-20 מיליון שקל", כותב טוקר. "[...] בפועל קמו שלוש תחנות רדיו נוספות שניזונות מפרסום, ללא שנערך מכרז מוסדר".

טוקר מביא את תגובתם של גורמים אנונימיים ברשות השנייה, שראשת ועדת הרדיו שלה היא מיכל שפירא, ולפיה הם חוששים לפגוע בפרנסתם של "עסקים קטנים ובינוניים" המפרסמים בתחנות הפועלות ללא היתר – ובכך קוצרת את פרס התגובה הצינית והמטופשת של יום שני ה-19 בינואר 2015. בטור נפרד עורך טוקר השוואה תחת הכותרת "ערוץ 10 לא – רדיו חיפה כן": "לפני כמה שבועות הרשות השנייה סירבה בתוקף לאשר את בקשת הרישיון של ערוץ 10, ודרשה שיעמוד בכל דרישות החוק ככתבו וכלשונו. ואולם בכל הקשור לשלוש תחנות רדיו, שלפי כל גורמי המקצוע הוקמו בניגוד לחוק, הרשות השנייה מתנהלת באופן תמוה".

הבהרה. ב"ישראל היום" מפרסמים בתחתית עמ' 23 "הבהרה" בזו הלשון: "'ישראל היום' מבקש להבהיר כי בניגוד לנאמר בידיעה שפורסמה אתמול בעיתון, מזכ"ל תנועת עזרא, מר שאול דה-מלאך, לא נחקר בקשר לחשדות שנבדקים בתקופה האחרונה בנוגע לח"כ פאינה קירשנבאום ולא שוחרר בתנאים מגבילים. בנוגע לתנועת הנוער עזרא בישראל, שהיא תנועה נפרדת מתנועת הנוער עזרא העולמית, לא הועלו כל חשדות בפרשה זו ואף לא מתנהלת כנגדה חקירה כלשהי. אנו מצרים על הטעות".