פרשת המסמך שכונה "מסמך גלנט" יצאה לאוויר העולם בליל שבת ה-6 באוגוסט 2010, בדיווח שמסרו רוני דניאל ואמנון אברמוביץ' בתוכנית "אולפן שישי" של ערוץ 2. קדם לה רמז: ביום חמישי, ה-5 בחודש, דיווח דניאל במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 כי לפחות מועמד אחד לתפקיד הרמטכ"ל נעזר בייעוץ אסטרטגי של אנשי תדמית (קביעה שלא נמצאה לה הוכחה עד לשעה שבה מוקלדים דברים אלה).

דניאל לא ציין מיהו המועמד ומיהו היועץ, אך קבע כי זהו "עניין חמור על-פי כל קנה מידה". הרקע לפרסום היה מינויו הצפוי של הרמטכ"ל ה-20, מחליף לגבי אשכנזי. הרקע לרקע היתה מתיחות ששררה, על-פי הפרשנים בכלי התקשורת השונים, בין אשכנזי לשר הביטחון אהוד ברק, מי שבתוקף תפקידו אחראי על מינוי הרמטכ"ל, ואיבה בין אשכנזי ובין אלוף פיקוד דרום ומי שהפרשנים הכתירו כמועמד המוביל למשרה הרמה: יואב גלנט.

למחרת הפך הדיווח ממוקד יותר. יאיר לפיד סיפר לצופים במהלך מבזק החדשות הפותח על "מסמך סודי עליו מופיע סמל של משרד הייעוץ האסטרטגי של איל ארד". בדיווח הראשוני ציין אברמוביץ' כי "מקור המסמך הוא מקור אמין ופורה מזה שלושה עשורים, אין לי ספק לגביו", ונמנע מלהעיר אם יש לו ספק לגבי אמינות המסמך עצמו.

בהמשך המשדר, בשיחה נוספת שקיים לפיד עם אברמוביץ' ודניאל, הגדיר מגיש המהדורה את המסמך כ"מסמך שערורייתי [...] שיצא ממשרדו של איל ארד", טענה שבהמשך תתבדה בחקירה משטרתית. אברמוביץ' ציטט את תגובת משרדו של ארד ולפיה המסמך הוא זיוף, והשיב לתגובה בקביעה כי "המקור הוא מקור אמין, מוכח ופורה". אך בנקודה זו, לראשונה, התייחס גם לאפשרות כי מדובר במסמך שזויף. "בוא נלך עם הטענה של משרדו של איל ארד", אמר, "גם אם זה הפוך, זה עדיין מצדיק בדיקה וחקירה".

במוצאי שבת נשמע אברמוביץ' פתוח יותר לאפשרות כי המסמך אכן זויף. גם מנחה המהדורה, דני קושמרו, היה זהיר בדבריו והגדיר את המסמך כ"מה שנראה כמסמך סודי". אברמוביץ' עצמו הדגיש: "אני ערב למקור, המקור הוא אמין, סולידי ומחוץ לסצינה, מחוץ לסצינה, נטול אינטרס בעניין הזה", והפעם הוסיף: "אין לי יכולת, אין לי יומרה לקבוע האם המסמך אותנטי או האם המסמך פוברק על-ידי דורשי רעתו של גלנט". אברמוביץ' אמר כי "ייתכן שהמסמך עושה עוול קשה ליואב גלנט", אבל ציין כי היו כבר מקרים בעבר שבהם "נעזר ביועצים חיצוניים". לדבריו – "כך אז, כך עתה".

כבר בשלב זה הפכה מערכת "חדשות 2" לחלק מהסיפור, והוטחה בה ביקורת על שפירסמה את המסמך ערב קודם לכן בלי לקבוע אם הוא אמיתי אם לאו. קושמרו התייחס לכך ואמר: "אנחנו רק השליחים". ביום חמישי שעבר (19.8.10), לאחר שהמשטרה הודיעה באופן רשמי כי המסמך אכן זויף, נמסרה עובדה זו בשולי הדיווח היומי במהדורה המרכזית של "חדשות 2".

ynet מפקפק

זמן קצר לאחר הפרסום הראשוני בערוץ 2 עלתה באתר ynet ידיעה לא חתומה ובה נמסר כי "ynet ערך עוד אתמול בדיקה בין משרדי יחסי-ציבור מובילים בארץ, בהם בין היתר ארד-תקשורת, בשאלת מעורבותם במירוץ לרמטכ"לות – אך כולם הכחישו כי הם מעורבים בעניין". בהמשך הערב פירסם יואב יצחק ידיעה ראשונה בעניין באתר news1, ובה התייחס למסמך כאל פברוק.

מעט אחר-כך פירסם ynet ידיעה של אטילה שומפלבי וחנן גרינברג, ולפיה נראה כי המסמך אכן זויף. השניים התבססו על ההכחשה הגורפת של איל ארד ועל "מידע נוסף שהצטבר במערכת ynet ביומיים האחרונים בכל הנוגע למירוץ לרמטכ"לות". לדעתם, המסמך "נועד ליצור מצג שווא ולפגוע בגלנט על-ידי הצגתו כעומד מאחוריו. זאת ועוד, מסתמנת האפשרות שגורמים בכירים מאוד בצה"ל היו מודעים לקיומו של המסמך, ופעלו להפיץ את תוכנו לתקשורת"; הערכה שנכון להיום נראית מדויקת.

בשולי הידיעה הוסיפו השניים הערכה קונספירטיבית ולפיה "גורמים מקצועיים המומחים באסטרטגיה תקשורתית העלו הערב את האפשרות שהמסמך 'בושל' על-ידי גורמים, אולי בימין, המנסים למנוע את מינויו של גלנט, שנחשב עד היום למועמד מוביל לתפקיד הרמטכ"ל הבא".

ההערכה המדויקת של כתבי ynet עמדה בניגוד למסגור שנקטו רוב כלי התקשורת באותו שלב של ההתרחשות, שהעמיד במוקד הביקורת את האלוף יואב גלנט. כבר בדיווח הראשוני העלה לפיד את השאלה אם יש לגלנט עדיין מקום בצבא. עיתוני הבוקר של יום ראשון, ה-8.8.10, המשיכו את המגמה, וראו בגלנט את המפסיד העיקרי כתוצאה מהחשיפה, ואשכנזי סומן כמי שיצא ממנה נשכר.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כללה מלה אחת: "לחקור". מתחתיה פורסם תצלום של האלוף גלנט בלבד. ב"הארץ" העריך אותו בוקר אמיר אורן כי סיכוייו של גלנט לזכות בתפקיד הרמטכ"ל נפגעו קשות. "דומה, אפילו יוכח במהרה שגלנט הוא קורבן התרגיל ולא המחולל שלו, שהנזק שנגרם לו אינו הפיך. הפרשה מסוגלת לדחוק אותו למקום השלישי, לאחר אייזנקוט וגנץ", כתב אורן.

ב"מעריב" הוסיף בן כספית מנסיונו האישי: "אין לי צורך במסמכים ובתוכניות אסטרטגיות כדי לדעת עד כמה בוחש האלוף גלנט בפוליטיקה. לא מהיום. עד כמה הוא מחובר ליחצנים, ליועצים אסטרטגיים, לעורכי-דין מהצמרת של הצמרת, לפוליטיקאים, לסיגרים ולמושכים בחוטים למיניהם. עד כמה הוא מקדם את ענייניו במשך שנים בדרך הזו, גם באמצעות שימוש בעיתונאים. את הדברים האלה אני יודע באופן אישי, מניסיון אישי, לא דרך מקור, שמועה או קצה חוט. פעם נטלתי חלק מסוים בזה, למזלי בסופו של דבר השתחררתי. וזה הרבה יותר מקצה חוט. מדובר בחבל עבה, גלוי, שמשתלשל כבר תקופה ארוכה, מאז היה גלנט המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון (תפקיד שמשחית את רוב הנושאים בו) והחל לשלוח יד בעניינים לא לו".

בהמשך השבוע כתב כספית בפירוט על אודות היכרותו עם גלנט ברשימה שפורסמה ב"מוספשבת" של "מעריב". היתה זו ההתקפה הבוטה ביותר על גלנט לאורך כל הפרשה. "הכוונה של ברק ואנשיו למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל צריכה להדיר שינה מעיניו של כל מי שהמדינה הזו חשובה לו", כתב כספית. "גלנט בוחש בפוליטיקה ללא לאות, לא לוקח שבויים ומקדש את המטרה בלי כל קשר לאמצעים".

דניאל מסביר

מבוקרים בולטים נוספים בימים הראשונים לפרשה היו יועצי התקשורת למיניהם, שהואשמו בהשתלטות על מוקדי ההחלטות המרכזיים במדינה. כך למשל ב-16.8.10 התפרסמה על שער "ידיעות אחרונות" תמצית ממאמר של נחום ברנע במדור הדעות. תחת הכותרת "הלאה היחצנים" כינה ברנע את יועצי התקשורת למיניהם "נערי ליווי" ו"סרסורים", וכתב כי הם נצלנים המשתמשים בלקוחותיהם לקידומם הם.

בבוקר יום שלישי, ה-10.8.10, עסקה ידיעה ב"מעריב", בחתימת נתיב נחמני, מיה בנגל וערן סויסה, ב"קשר המפתיע" שבין יוני קורן, ראש מטה שר הביטחון, ובין ליאור חורב, שותפו של איל ארד. על-פי הידיעה, השניים בקשר ואף נפגשו במהלך משבר המשט הטורקי.

בצהרי אותו יום סיפרו הדס שטייף ודביר ז'ורנו בגלי-צה"ל כי ההערכה במשטרה היא שהמסמך "אמנם יצא ממשרד יחסי-הציבור של איל ארד, אך ללא ידיעתו". בערבו של אותו יום קראה הכותרת הראשית של "גלובס": "המשטרה חושדת: מסמך גלנט יצא ממשרדי ארד-תקשורת".

ידיעה מאת צמרת פרנט פורסמה במלואה על גבי שער העיתון ובה נכתב כי להערכת המשטרה, "קבצים הקשורים ל'מסמך גלנט' נמחקו ממחשבים השייכים למשרדי ארד-תקשורת [...] ללא ידיעתו של איל ארד". המשטרה הכחישה זאת, אך למחרת פורסמה ב"מעריב" ידיעה מאת נתיב נחמני, מיה בנגל ואבי אשכנזי ולפיה "מתחזקת האפשרות שהמסמך שהסעיר את המדינה הוכן בכל זאת במשרד חברת הייעוץ האסטרטגי שבבעלותו [של ארד], וכי חומרים הקשורים למסמך נמחקו ממחשבי ארד-תקשורת ללא ידיעתו".

בינתיים מצאה את עצמה גם מערכת חדשות 2 במוקד הפרשה, ולא רק בגלל הביקורת על פרסום המסמך שהתברר כמזויף. המשטרה דרשה את המסמך שהועבר אל אברמוביץ' ודניאל, וכפשרה זמנית הוחלט להפקיד אותו בכספת בית-המשפט. ביום שישי, ה-13.8.10, הוקדש הדיון ב"אולפן שישי" להסברים של כתבי ערוץ 2 על הפרסום. "אמרנו מסמך, בעצם זה היה תחקיר", הסביר דניאל, והוסיף כי הפרסום בא בסוף תהליך ליקוט מידע שארך זמן רב. "זה לא היה מסמך שקפצנו מהר לספר לחבר'ה", כהגדרתו.

לאחר שפורסם כי הרמטכ"ל אשכנזי החזיק במסמך חודשים ארוכים, הזהיר דניאל במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 באותו יום כי באוויר מסתובבים "הרבה ספינים", והגן על הפרסום הראשוני ששידר יחד עם אברמוביץ' בטענה כי "אנחנו חשפנו ביום שישי לא רק מסמך, אלא סוג של אווירה", וכי האווירה "בוודאי נכונה".

אהרונוב חוקר

במקביל פורסמו ההתפתחויות העיקריות בפרשה בכלי תקשורת אחרים. בצהרי יום שישי (13.8.10) טען יואב יצחק כי מבחינת משטרת ישראל, החשוד המרכזי בהדלפת המסמך לתקשורת הוא אבי בניהו, דובר צה"ל. תמצית ידיעה זו הופיעה גם ב"גלובס", אך הוסרה כעבור זמן קצר ונמחקה מהאתר, ככל הנראה בשל איום בתביעת דיבה.

בערבו של אותו יום, במהדורת "יומן" של הערוץ הראשון, דיווח אורי כהן-אהרונוב כי "אבי בניהו, דובר צה"ל, נחקר כמה פעמים, אני לא יכול לומר בוודאות אם שלוש או ארבע פעמים", בחשד למעורבות בפרשה. "נחקר, נחקר, נחקר", הדגיש כהן-אהרונוב, ואמר כי הוסבר לו שאין שום משמעות להבדל בין חקירה תחת אזהרה לחקירה כעד. יצחק החרה החזיק אחרי אהרונוב ופירסם באותו ערב כי בניהו "נחקר כחשוד" (לאחר שהמשטרה ניקתה את בניהו מחשדות, הסביר יצחק את פרסומיו הקודמים ברשימה נפרדת).

המשטרה הכחישה כבר במוצאי שבת כי בניהו חשוד במערבות בפרשה, וכי זומן למסור עדות יותר מפעם אחת, אך כעבור יום הופיעה ב"הארץ" כותרת ראשית ולפיה "דובר צה"ל נחקר שלוש פעמים במשטרה".

ברשת ב' פורסם בצהרי יום שלישי, ה-17.8.10, על-ידי הכתבת עדי מאירי, כי הרמטכ"ל סיפר לחוקרי המשטרה כי המסמך היה בידיו שבועות וכי העביר אותו לפרקליט הצבאי הראשי, אביחי מנדלבליט, כדי שיבדוק אותו. בהמשך פורסמו הכחשות גורפות לטענה אחרונה זו, הן מצד היועץ המשפטי לממשלה והן מצד הרמטכ"ל עצמו.

"מעריב" תרם את חלקו לקידום החשיפות בפרשה ביום שישי האחרון (20.8.10), כשפירסם ידיעה מאת אמיר בוחבוט ואבי אשכנזי, ולפיה אל"מ (מיל') גבי סיבוני הוא שהדליף את מסמך גלנט לערוץ 2. בעקבות הודאתו של סיבוני, טען יואב יצחק כי אברמוביץ' שיקר כשהציג את המקור כדמות "מחוץ לסצינה" ובלא אינטרס. יצחק לא לקח כנראה בחשבון שייתכן שהמסמך לא הועבר מסיבוני ישירות לאברמוביץ', אלא באמצעות מתווך, כפי שדיווח עמוס הראל ב"הארץ".

"ידיעות אחרונות" היה הראשון לקבל את תגובת החשוד בזיוף, סא"ל (מיל') בועז הרפז, להאשמות נגדו, אלא שהמידע הגיע לידי הכתב יוסי יהושוע ביום שישי (ה-20.8.10). כדי לא להמתין עד לגליון יום ראשון הוחלט לפרסם ידיעה באתר ynet, בחתימת יהושוע ועם קרדיט ל"ידיעות אחרונות". תחילה פורסם הראיון כששמו של הרפז חסוי, אולם אחרי שהשם התפרסם על-ידי אבי אשכנזי באתר nrg, נחשף השם גם ב-ynet.

הראל מדווח

כבר ביום ראשון ה-15.8.10 סיפר ברוך קרא במהדורה המרכזית של "חדשות 10" כי הנחת העבודה של המשטרה היא ש"היה זיוף במסמך". למחרת פתח כהן-אהרונוב את מהדורת "מבט" עם דיווח שלפיו "גורם מוסמך אומר הערב 'בסבירות הגבוהה ביותר – מסמך גלנט מזויף'". אילה חסון הוסיפה מפי "גורם שמעורה בפרשה" כי "תמונת המצב ברורה, מי הם הרעים ומי הם הטובים". באותה עת לא פירטה את זהות הצדדים, אך נדמה היה כי התמונה עומדת להתהפך.

ואכן, למחרת, ב-17.8.10, השתנו יחסי הכוחות התדמיתיים, וזאת בעקבות הפרסום מאת עמוס הראל באתר "הארץ" ולפיו הרמטכ"ל הוא שהעביר את מסמך גלנט לידי המשטרה, לאחר שהחזיק בו תקופה ארוכה בלי לעשות דבר. הרמטכ"ל מצא את עצמו במוקד הביקורת של עיתוני יום רביעי, ה-18.8.10. כל העיתונים ורוב הפרשנים ראו פגם בהתנהלותו בפרשה וביקרו אותו בחריפות.

מאז ועד היום לא השתנה מערך הכוחות של גיבורי הפרשה בעיני התקשורת: אשכנזי נתפס כאשם, ישירות או בעקיפין, בניסיון לא כשר להתערב בהחלטת שר הביטחון באשר למינוי הרמטכ"ל. תפיסה זו חוזקה לאחר קביעת המשטרה כי המסמך אכן זויף, וכי לא רק המדליף מקורב לאשכנזי, אלא גם החשוד העיקרי בזיוף.

אלוף בן, שהשווה את פרשת המסמך לפרשת לבון, הגדיר זאת הבוקר, ה-23.8.10, באופן הבוטה ביותר עד כה, כניסיון לבצע "פוטש", ובכך חלק על הודעת המשטרה שלפיה אשכנזי אינו חשוד בפרשה.

"אשכנזי וחצרו ניהלו מהלך משולב נגד מינוי גלנט", כתב בן. "פנייה ישירה של הרמטכ"ל לנתניהו, שידחה את ההודעה על בחירת היורש; טענות שמינוי המחליף בעיתוי הנוכחי יערער את סמכות הרמטכ"ל המכהן לתקופה ממושכת; האשמת הממונה עליו, ברק, בניהול קמפיין תקשורתי לגימוד והעלבת אשכנזי; ולבסוף, המהלך שהתגלה כגול עצמי, הדלפת 'מסמך גלנט' המפוקפק לערוץ 2, במטרה לערער את הלגיטימיות של החלטת השר ולקעקע את דימויו הציבורי של אלוף פיקוד הדרום".

זה הבוקר שבו הודיעו הכותרות הראשיות של העיתונים על מינויו של רמטכ"ל חדש: יואב גלנט.

ניתוח: העדר שעט, לא בדק, לא נפל ברשת

בחינה לאחור של התנהלות התקשורת בפרשה זו מעלה כי ההאשמה בדבר פרסום בלא בדיקה מספקת נכונה לא רק באשר לפרסום שהבעיר את הפרשה, אלא גם לפרסומים העיתונאיים הרבים שבאו בעקבותיו. באשר לפרסום של אברמוביץ' ודניאל בחדשות ערוץ 2, צודק רביב דרוקר כשהוא קובע בבלוג שלו כי מתן זמן ארוך יותר לתגובת המעורבים ובחינת תגובתם היה מביא לכותרת מדויקת יותר. יחד עם זאת, דווקא אותו פרסום ראשוני לא היה תוצאה של החלטה פתאומית.

השמועות על הייעוץ התקשורתי שניתן למתמודדים על תפקיד הרמטכ"ל רחשו שבועות ארוכים. רמזים על כך הגיעו למערכות החדשות לאורך זמן ומכיוונים שונים. משום כך קל יותר להבין מדוע כשהגיעה סוף-סוף לידי כתבי ערוץ 2 ההוכחה, לכאורה, כי השמועות היו מבוססות – הפרסום לא כלל בדיקה ראויה. באופן אירוני, ייתכן שאותם שמועות ורמזים שרחשו במשך שבועות נבעו מהמסמך המזויף עצמו, ולא מדברים שהתרחשו בפועל, כך שגם הראיות הנסיבתיות לאמיתות הראיה המוחלטת היו בלתי מבוססות.

כך או כך, הפרסום בערוץ 2 גרר הכרזה מיידית כמעט של ראש הממשלה והפרקליט הראשי על חקירה משטרתית, ומאותו רגע העיקר היה סיקור החקירה, שהתנהלה במרץ יוצא דופן. ככל שהתגלגלה הפרשה, בלטו פרסומים רבים וסותרים, שהוכחשו והתבררו כשגויים, כפי שצוין לעיל. במקרים הללו אכן לא היתה בדיקה נאותה של המידע טרם פרסומו, והם לא צמחו מ"אווירה" (כהגדרתו של דניאל) שהתאימה לקונספציה (שהשתנתה מדי יום). במקום זאת נראה כי הכתבים העדיפו לסמוך על מקורותיהם כדי להיענות לדרישה המערכתית למידע חדש ובלעדי על הפרשה שעמדה בראש סדר היום התקשורתי.

"סוס בתנועה", אדוארד מויברידג' (נחלת הכלל)

"סוס בתנועה", אדוארד מויברידג' (נחלת הכלל)

מגמה בולטת נוספת הניכרת בסיקור הפרשה היא עדריות. אמנם לא ניתן היה לדעת מראש לאיזה כיוון תתפתח הפרשה ומה תעלה החקירה בכל שלב, ובכל זאת רוב מערכות החדשות התנהלו באופן כמעט זהה – מהזעזוע והצקצוק, דרך ביקורת על גלנט ויועצי התקשורת, ועד לשינוי הכיוון והצגת התנהלותו של אשכנזי כבעייתית.

שעות אחדות לאחר הפרסום הראשוני היו, כאמור, כמה כתבים שהעריכו כי המסמך "נועד ליצור מצג שווא ולפגוע בגלנט על-ידי הצגתו כעומד מאחוריו. זאת ועוד, מסתמנת האפשרות שגורמים בכירים מאוד בצה"ל היו מודעים לקיומו של המסמך, ופעלו להפיץ את תוכנו לתקשורת". גם בהמשך היו פרסומים חריגים שחלקו על החשיבה העיתונאית המקובלת, אך החריגים לא שינו את מגמת הסיקור הכללית.

יש לציין גם כי בפרשה זו בולטת העוצמה של העיתונות המסורתית – עיתונות הדפוס והעיתונות הטלוויזיונית – לעומת עיתונות הרשת. כוחה של עיתונות הרשת בתדירות ובמיידיות שהיא מאפשרת, ואלו תרמו ליצירת אקלים שבו שיגשגו הפרסומים הלא בדוקים והסיקור הכמעט אחיד כתוצאה מהתחרות הפרועה. אך מנגד, את סדר היום קבעו אמצעי התקשורת המוגבלים בתדירות הפרסום.

למעט הדיווחים של מערכת ynet וכמה ידיעות של יואב יצחק באתר news1,הפרשה כולה התפתחה באמצעות דיווחים וחשיפות של כתבי הטלוויזיה והדפוס, גם אם רוב הצופים למדו על כמה מההתפתחויות הללו באמצעות הרשת. שני גילויים בולטים של אתרי אינטרנט בפרשה היו של עיתונאים ממערכות הדפוס – יוסי יהושוע ועמוס הראל – שניצלו את האתר כפלטפורמת הפצה.

הסיקור התקשורתי של פרשת מסמך גלנט הדגים שוב כי האינטרנט הישראלי לא הצמיח מערכות חדשות רציניות שמסוגלות לתחקר סיפור באופן עצמאי ולקדם אותו באמצעות חשיפות.