אתמול כתב כאן ניר גורלי ביקורת על טור של שיר נוסצקי שהתפרסם בתחילת השבוע במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". יום לאחר ההפגנה הגדולה בתל-אביב פירסמה נוסצקי טור דעה ובו חשפה את הסירובים והדחיות שקיבלה ממוזיקאים שמהם ביקשה להופיע בעצרת במאהל מחאת הדיור בשדרות רוטשילד.

החשיפה היתה מביכה עבור כמה מהאמנים, שבחרו להגיב בדרכים שונות ומשונות. מוזיקאי מלהקת הדג-נחש והזמרת נינט טייב, למשל, הגיבו בפייסבוק. תגובתם של אחרים הובאה בכתבות עיתונאיות שעסקו בנושא.

מחאה נגד מחירי הדיור, אתמול בירושלים (צילום: ליאור מזרחי)

דרישתו של גורלי מנוסצקי היא דרישה מוגזמת. הוא מתאר את מה שעשתה כ"לחבוש שני כובעים [...] ולהחליף אותם כשנוח", "התנהלות סחטנית" ו"חוכמה קטנה", ומותח ביקורת על כך ששיחות שניהלה "מאחורי הקלעים", שלא לציטוט, התפרסמו ברבים. מאחר שהאמנים חשבו לתומם שהם מדברים עם מפיקה ולמעשה דיברו עם עיתונאית, לא היה ראוי ונכון לפרסם את דבריהם.

אלא שגורלי מבקש מהמציאות (שמחוץ לעיתון "ידיעות אחרונות") שתתפצל לשניים: מה שאומרים למאן דהו, ומה שאומרים לעיתונאי. הוא רוצה שיהיה פער בין השניים, כאשר מה שאומרים לעיתונאי אמור להתפרסם, ומה שאומרים למאן דהו – לא. למעשה הוא מבקש מנוסצקי לשתוק או לשקר. הקריטריון שגורלי מציב מעורר תחושת אי-נוחות. כפי הנראה, נוסצקי לא פנתה אליהם כעיתונאית, אך ייתכן שקיבלה החלטה בשטח לעשות מעשה עיתונאי עקב הדברים ששמעה, ולפרסם את הדברים בשם אומרם.

בהציבו את הקריטריון הזה שומט גורלי את הקרקע תחת מקצוע התחקירנות – הרבה דברים ראויים לביקורת לא היו נחשפים אלמלא הציג עצמו התחקירן כאדם מן היישוב או השתמש בכובע אחר שבאמתחתו, כי ידע או חשש שהדברים יוסתרו אם יציג את עצמו כעיתונאי או אם יגיד שיפרסמם בתקשורת. כך גם לפי אותו קריטריון, אדם מהיישוב שאינו עיתונאי וגילה משהו שנדמה לו כעוול שכדאי שאחרים יידעו ממנו אמור להימנע מכך.

לכן זה אינו מן העניין אם נוסצקי היא מפיקה, עיתונאית, שניהם או אף אחד מהם – היא נהגה כעיתונאית ואפשר להתווכח רק על מניעיה. איני יודע מה הם היו – איני מכיר את נוסצקי ולא שאלתי אותה. נדמה שמניעיה טהורים באופן יחסי. היום גם התנצלה "אם מישהו נפגע".

האם גורלי מבקר את המעשה שעשתה אך למעשה מבקש לתקוף את מניעיה או אותה עצמה? איני מכיר אותו באופן אישי, אך נדמה לי שהוא מבלבל בין השניים. אם היה רוצה לבקר את מניעיה, היה עדיף אם היה מצהיר על כך ישירות ולא מתפלפל על אתיקה עיתונאית.

אסף שוחמי הוא סטודנט לתואר שני בלימודי תקשורת

לטור הקודם

הכובעים של נוסצקי / ניר גורלי
המוזיקאים שהתבקשו להופיע במאהל בשדרות רוטשילד חשבו לתומם שהם מדברים עם מפיקה ולא ידעו שהיא גם תחקירנית חרוצה